מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן עב
לידידי החריף וכו'.
מה ששאלת ובקשת לבאר לך דברי התוספתא (שבת פי"ז הלכה ד') ב"ה אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין ב"ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה זכרי' בן אבקולס לא הי' נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה אלא נוטל ומשליך לאחר המטה א"ר יוסי ענוותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס שרפה את ההיכל עכ"ל והוא הפלא ופלא. ונלע"ד לבאר בדרך הלכה קרוב ונכון בעה"י. דהנה נודע דעת הרמב"ם (בשם בה"ג) בס' המצות דכל איסור דרבנן הוא דאורייתא משום לא תסור וגם יש מ"ע דשאל אביך ויגדך כדאיתא בש"ס שבת (דף כ"ג ע"א) והיכא שתיקנו חכמים כעין איסור של תורה אז הוי עשה ול"ת ג"כ כמו העשה ול"ת שיש בזה בדאו' כגון בר"ה (ל"ב ע"ב) דאמרי' יו"ט עשה ול"ת הוא אף דהוי שם רק שבות דרבנן ועיי"ש בר"ן. ובישועת:
יעקב (או"ח סי' תצ"ח ס"ק כ"ח) נסתפק אם בכל מקום במוקצה בשבת הוי המוקצה כמו איסור עשה ול"ת עיי"ש ונודע מה שהקשה הרמב"ן שם בס' המצות דא"כ למה אמרי' ס' דרבנן לקולא ונודע ג"כ תי' הזוהר הרקיע דהם בעצמם החכמים אמרו כן שיהי' ספיקן להקל אמנם נסתפקתי כיון דנודע דעת גדולי האחרונים ז"ל המוצל מאש למהר"י אלפאנדרי ז"ל וגם הישועות יעקב בכמה מקומות וכהנה דבכל ספק מ"ע יש חזקת חיוב דגברי של המ"ע ולפי"ז קשה דבכל ספק מ"ע דרבנן יהי' לחומרא מדינא כיון דיש חזקת חיוב על המ"ע דרבנן וקיי"ל בדיני ס"ס להש"ך ז"ל (סוף סי' ק"י סעי' כ') דספק דרבנן במקום חזקת איסורא אסור וה"נ יש חזקת חיוב דלא עשה עדיין המ"ע. ואולם אמרתי דלפי"ד הזהר הרקיע הנ"ל ה"נ בזה לא החמירו חכז"ל במ"ע דדבריהם יותר מאיסור דדבריהם וכמו בל"ת דדבריהם הקילו בספקו והכא הותנו שיהי' ספיקו מותר כן ה"נ במ"ע דדבריהם אף שיש לו חזקת חיוב ומה שאמרו בפוסקים דס' דרבנן במקום חזקה אסור היינו חזקה ממקום אחר ולא החזקת חיוב של עצמה שעל זה התירו והותנו שהוא א' כמו הספק העצמיי דל"ת דדבריהם דהוי ג"כ דאורייתא משום לא תסור בל"ת דדבריהם ע"כ התנו להתירו אולם ראיתי בשערי תורה ושארי אחרונים ז"ל הובאו בדרכי תשובה (סי' ק"י בדיני ס"ס להש"ך ס"ק שכ"ז) אשר החמירו באמת מטעם זה בס"ס במ"ע דדבריהם משום חזקת חיוב עיי"ש. אולם נחזי אנן למה החמיר ר' זכרי' בן אבקולס כ"כ באיסור מוקצה בזה יותר מב"ש וב"ה ועל כרחך דהוא ס"ל כיון דיש בזה במוקצה איסור דדבריהם שיש בו גם מ"ע דשאל אביך וגו' והוי גם בס"ס לחומרא כיון דחזקת חיוב יש לו לשמוע גזירת חכמים וס"ל כיון דלא עמדו למנין על ככה שיהי' הלכה כרוב. רובו מתוך כולו. ואולי הלכה כמו שהוא קיבל דרק מניחם על מטתו שאוכל עלי' אבל לא מסלק או מנער וכו' ועל כן החמיר בזה. ובזה הוא לשיטתו גם שם בגיטין (דף נ"ו ע"א) דאמר ר' זכרי' בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קרבין לגבי מזבח והגם דהוי משום שלום מלכות וסכ"נ ממש וכמו שעמד שם המהרש"א עיי"ש מה שתי' והנה באמת יפלא על ר' זכרי' בן אבקולס איך הכניס בסכנה את ביהמ"ק ואת כלל ישראל בשביל גזירת חכמים שאינה מדאו' כלל. אך הנה באמת מצינו בתוס' (שבת דף ד' ע"א) בד"ה קודם שיבא לידי איסור סקילה דמצינו גזירת חכמים גם במקום איסור סקילה כמו שאמרו בפסחים העמידו דבריהם במקום כרת עיי"ש וה"נ אם הי' באמת ע"ז גזירת חכמים מקויימת שאסור להקריב בעלי מומין גם במקיום סכ"נ כדי שלא יאמרו גם במק"א בע"מ קריבין לגבי מזבח אז הי' בודאי נצולין בכח קיום מצות דבריהם וכמו שנראה מד' התוס' בשבת שם (וכתבתי מזה במק"א בעה"י) אבל באמת ר' זכרי' בן אבקולס בעצמו חש לגזירה זו וחבריו לא הודו לו בזה ולא עמדו ע"ז כלל למנין ורק הוא חש מטעם ס"ס בגזירת חכמים דהוי ס"ס במקום חזקת חיוב לשמוע גזרת חכמים מטעם שאל אביך וגו' (ולטעמי' אם כן הי' הגזירה באמת הי' נצולין כנז') וע"כ אמרו ענוותנותו של ר' זכרי' בן אבקולוס החריבה ביתינו כיון דהוא החמיר לחוש מספק בזה לגזירה. ולא חביריו כנ"ל, ושפיר הסמיכות ושילוב הדברים לשיטתו. ואחתום בברכה ושלום ועיננו תחזינה בקרוב בבנין ביתנו ידידושתכ"ט באהבה.