מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן סח
כבוד הה"ג חו"ב וכו'.
הגיענו במועדו העלים הנדפסים ולאשר עוררני בשניות מד"ס במכתבו וביקש להשיב מידי אם אין לי שום חשש להקשות ולפרק בדבר הזה אמרתי להשיב בקצרה עכ"פ. ע"ד מה שנתעורר לתקן תקנה ועצה לעגונות בנות ישראל. עבור היוצאים למלחמה שיגידו לפני ב' עדים וסופר בזה הלשון אני פב"פ מצוה אתכם שתכתבו ותתנו גט לאשתי פב"פ והעדים יכתבו זאת לזכרון עדות ויהי' מונח בב"ד והי' כאשר יעזור הש"י ותשקוט המלחמה ובאם לא יוכלו לברר אז ח"ו ממיתת הנעדרים ר"ל אז העדים והסופר יכתבו ויחתמו גט לאשת הנעדר ואז מותרת להנשא בתורת ממ"נ או ע"י מיתה או ע"י גט אך במקום חשש זיקת יבום וכו'.
הנה תקנה זו כבר הדפיסו הרבנים הג' וכו' במדינתינו ג"כ וגם הם הניחו מקום לפרק ולהתגדר ואבא רק על דברי כהד"ג עם הגאונים נ"י שהסכימו עמו. תמהני שלא העירו בחשש שיש עפ"י המבואר באה"ע (סי' קכ"א) דצריך להיות שפוי בדעתו בשעת הכתיבה ונתינה וכ' שם (בסעי' ד') דשכ"מ מחמת חלי' שמצוה לכתוב צריך לדקדק בו שיהא שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה. וידוע כי אותם שנפצעו מחמת הקנה רובה וגם ע"י חרב וחנית במלחמה לפעמים יאריכו ימי חליים כמה ירחים וזמן זמנים טובא ובעת שכבם על ערש דוי מזה ל"ע יגיע כ"פ חום גדול וקור הנקרא אצלם וואונדע"ן פיע"בער ובעת החום גדול מובן ממילא שאינו שפוי בדעתו וגם עוד כמה חלאים ר"ל ממכות החץ עד שנתבלבל דעתם בחליים וכמ"ש הרא"ש מובא בב"י אהע"ז שם דכל חולה פעמים שדעתו מטורפת עליו עיי"ש (אם כי מתרפאים אח"כ בעזרת הבורא רפואות ית"ש) וא"כ אם יכתבו ויתנו הגט גם אחרי המלחמה יש לחוש שהי' אז בעת הכתיבה ונתינה בחליו ואז לא הי' שיפוי בדעתו ואח"כ נתרפא וחי והלך למדה"י וכיוצא וא"כ ל"ש הממ"נ כנז'. ואם נאמר שימתינו זמן מה אחרי המלחמה. מי עלה שמים ומי יוכל לשער עד כמה יוכל להתארך חולי כזה ממכת המלחמה ופן בעלה הי' מוכה בסוף זמן המלחמה ואח"כ נתארך חליו ולבסוף יתרפא לאחר זמן רב והוא תנשא לאחר על גט זה שלא הי' בעלה שפוי בדעתו בעת הכתיבה ונתינה והנה ע"ד הנתינה אם לא הי' שפוי בדעתו בעת הנתינה כ' בבית שמואל (שם ס"ק ה') די"ל דגם הטור מודה דלא הוי רק מדרבנן וא"כ הי' מקום לומר ספיקא דרבנן לקולא. כי רוב בכה"ג לא מצינו לומר שרוב חולים מחמת החץ לא מתבלבלי'. ז"א דרוב כזה לא נדע ולא הוחזק אצלנו. או לומר שרוב אינם נפצעים כלל זה בודאי לא נוכל לדעת בשעת חירום גדול ומלחמה כזה ע"כ אין לדון בזה רק בתורת ספק. ואף דהוי ספיקא דרבנן במקום דאיתחזק איסורא דא"א. מ"מ י"ל כיון דמתעסקין לסלק החזקה ע"י גט זה שוב איתרע חזקת א"א ואמרי' ס' דרבנן לקולא וכמ"ש בתשו' בית אפרים (חאהע"ז סי' כ"ד) בשם רבו הגאון מו"ה סענדר מסאטנוב ז"ל לתרץ על ק' התוס' על מה שלא חששו לחשש מחובר כ' דבאמת דכשכתבו להגט אף שיש לחוש שכתבו במחובר או פסול אחר ונדאו' מ"מ הוי מתעסקין לסלק החזקה דא"א עיי"ש והארכתי בזה בחיבורי שו"ת מנחה אלעזר (ח"ב סי' ל"א). וגם במקום עיגון כזה י"ל בודאי דהקילו ועיי' מ"ש שם במנח"א לענין מה דאמרו בגיטין (ב' ע"ב) ומשום עגונה הקילו בה רבנן. ויש לומר דהוי ספק ספיקא ספק אם נפצע ואת"ל נפצע שמא לא הי' אז חולה כ"כ שיהי' דייקא אז בשעת הכתיבה ונתינה חולה כ"כ ובס"ס דרבנן גם באיתחזק איסורא כבר העלו האחרונים (בשערי תורה ח"ב כלל מ"א פרט ג' אות י"ב ובס' בית יצחק על ס"ס וקבוע סי' כ"ט וכמובא בדרת"ש סי' ק"י ס"ק של"א) דיש להקל משום דספק א' מגרע החזקה ונשאר ספק א' דרבנן לקולא. וגם י"ל ס"ס באופן כזה ספק מת וא"כ הרי היא מותרת ואת"ל חי הרי יש עוד ספק שמא הי' שפוי בדעתו בשעת הנתינה. אך דס"ס באופן כזה יש עוד חזקת חי כמו שהלך חי מלפנינו וגם חזקת א"א והוי שני חזקות אלימות לאיסור נגד הס"ס להיתרא אם באמת שאין אנו דנין אם חי או מת רק עתה דנין על הגט אם הוא ניתן בזמן שהבעל שפוי בדעתו ולשמא מת לא חיישינן היכא שיש ממ"נ דהיינו כשאנו חוששי' שמא מת ואין גט לאחר מיתה ע"ז שייך הממ"נ דאם מת הרי ג"כ מותרת בלא"ה להנשא לאחר וע"ז הקשנו דשמא הוא נפצע ואינו שפוי בדעתו ולא מת וע"ז ל"ש הממ"נ וכיון שאנו באין לדון רק שמא נפצע ואינו שפוי בדעתו אז שייך ס"ס לומר רק באופן הנז' שמא לא נפצע ואת"ל נפצע שמא הוא שפוי בדעתו בשעת הנתינה כנז':
אך הלא יש לחוש על זמן הכתיבה ג"כ (שיכתבו אחר המלחמה) שבזה מפורש בטור דמדאורייתא בטל הגט אם לא הי' שפוי בדעתו בשעת הכתיבה וכן פסק בש"ג. ואם יש ספק כגון דלא בדקוהו בחוליו כתב מרן הב"י שם דאפשר יש להקל בדיעבד אם לא בדקו השכ"מ בעת כתיבה ונתינה ועיי"ש בד"מ דחולק עליו וגם בדיעבד פוסל בלא בדקוהו וכן בב"ש שם חולק ג"כ על הב"י והעלה כיון דלדעת הטור בטל הגט מדאו' אם לא הי' שפוי בדעתו משעת כתיבה ע"כ אין להקל גם בדיעבד. ומ"ש הב"ש דבשעת נתינה עכ"פ י"ל מודה הטור דהוי רק מדרבנן. עיי"ש בהגהות הגאון רעק"א ז"ל שחולק עליו וכ' דגם בעת הנתינה צ"ל שפוי בדעתו מדאו' ויהי' המשלח ראוי לעשות אז בכחו הנתינה וא"כ גם בנתינה כשאינו שפוי בדעתו פוסל הטור ג"כ מדאו' בדיעבד עיי"ש וכיון דהוא מדאו' גם אם נדון בכה"ג מקום עיגון ושעת הדחק כדיעבד דמי ועיי' מ"ש בזה בחי' שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' י"ז) בד"ה אמנם כ"ז בנשתטית וכו' מ"מ הלא גם בדיעבד אוסרים ולא נשאר להתיר רק מטעם ס"ס שכתבנו וזה הוי ס"ס נגד חזקת איסור דא"א וי"ל רק משום שמתעסקין ע"י הגט לסלק החזקת א"א ע"כ איתרע כנ"ל וגם י"ל עפ"י פלוגתת הפני יהושע (בקו"א לכתובות סי' מ"ו) מה שמשיג על חכמי הספרדיים בתשו' שכ' להתיר עגונה במקום ס"ס אף היכא דאיתחזק איסורא והפנ"י חולק עליהם ועיי' בדרת"ש (סי' ק"י ס"ק שנ"א) בשם הדברי חיים (להגאון מהר"י אויערבאך ז"ל) דמ"ש הפוסקים דלא מהני ס"ס נגד חזקת איסור זהו דוקא אם שני הספיקות אינם מענין א' אבל כששני הספיקות הם מענין א' ומזמן א' ושניהם מורים על דבר א' בזה לכ"ע מהני נגד חזקת איסור דזהו אינו כס"ס רק כמו רוב דמהני נגד חזקה עיי"ש וא"כ ה"נ הס"ס דשמא לא נפצע ושמא גם כשנפצע אולי הי' אז שפוי בדעתו (בעת נתינת הגט) זהו ענין א' אם הי' שפוי בדעתו גם בחליו מחמת הפצע וגם דנין על זמן א' היינו בזמן שכתבו ונתנו הגט וס"ס כזה מהני גם נגד חזקת א"א כנז'. ויש לחלק עוד דשם בב"ש מיירי בחולי שכ"מ ע"כ יש להסתפק שמא לא הי' שפוי בדעתו כדרך החולים כ"פ וכנ"ל מהרא"ש. ש. משא"כ כאן שהלך מאתנו בריא אף דשכיח הזיקא שנפצעו הרבה מהם עכ"פ בזה עומד החזקת בריא שהלך למלחמה נגד החזקת א"א לענין זה דמהני ס"ס הנ"ל להתיר. והנה בש"ס גיטין (כ"ח ע"א) המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה דנותן לה בחזקת שהוא קיים משמע דלא חיישינן שמא ביני לביני הורע מצבו עכ"פ עד שאינו שפוי בדעתו בשעת הנתינה ובע"כ דדנין ואוקמי' אחזקת חי גם במצבו בחליו דכמו שהניחו בחליו שהי' שפוי בדעתו שגם להלאה הוא כן בשעת נתינת הגט. ועיי' בשו"ת שבט סופר (חיו"ד סי' ל') מ"ש בשם דודו הגאון מו"ה שמעון סופר ז"ל מקראקא ליישב דברי אביו הגאון חת"ס ז"ל (בחיו"ד סי' כ"ט) וכ' ג"כ דזהו הרבותא דחזקת חי דנותן לה בחזקת שהוא קיים היינו שפוי בדעתו ולא חיישינן שמא בנתיים הורע מצבו ונטרפה דעתו כנז' עכ"פ בנידון דידן שהלך מאתנו בריא ולא חולה בודאי יש לדון עליו חזקת חי ובריא. ויצאו דברינו בהיתרא בעה"י. הנלע"ד כתבתי:
ועכ"פ בודאי יזהרו אי"ה אחרי כלות המלחמה טרם כתיבת ונתינת הגט בכלות המלחמה לדרוש ולשאול בבית הפקודות המוכן לזה אם לא נמצא עוד איש כזה מונח בבית החולים של החיל ואם ישיבו שלא נמצא אצלם הגם שיש לחוש שמא הוא מונח בחליו בבית יחיד או בין חיל מדינת השונא מונח שם חולה במדינתם וכשיתנו הגט אז לא הי' שפוי בדעתו כנ"ל אך זהו מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח וכולי האי אפשר א"צ לחוש במקום ס"ס כנ"ל אך:
כל מה דאפשר לתקוני ולברורי לשאול בבית הפקודות בודאי צריכין לישאל. אך ראוי לחוש להמתין אחרי המלחמה י"ב חודש וכעין מה דפסקינן (בש"ע אהע"ז סי' י"ז סעי' ל"ד) באבד זכרו ונשתכח שמו דאם נשאת לא תצא וכמו שהביאו זה בספרי התשו' ופוסקים לסניף גדול הגם כי בכאן שאנו חשים רק שהי' חולה אז וגם עתה הוא חולה ומפני זה יש חשש על הגט שנותנים כנז' מ"מ גם זה פשוט שכמעט אינו במציאות שיהי' עוד חולה ומטורף מחמת מכתו עד עבור זמן רב שנה תמימה בעת כתיבת ונתינת הגט כמובן. ע"כ גם לזה מהני הי"ב חודש:
וע"ד גט על תנאי כבר ראיתם וכו' ובודאי לא נחתינן לזה מכמה טעמים וכמו שכתבתם ועיי' במהר"ם שיף בסוף מס' גיטין (בד"ה למען ידעו הדורות להבין ולהורות וכו') שכ' מקור לזה למה שנוהגים כהר"י מפאריש שלא ליתן גט שכ"מ על תנאי כלל רק בהחלט ויש מקור לזה עוד ממלחמת בית דוד כמ"ש התוס' ועיי' בשו"ת מהר"ם לובלין (סי' קכ"ו) ואיך נרהיב עוז בנפשנו לעשות כזה אנן דיתמי דיתמי בדורותינו לתת גט על תנאי והגם כי בכהן כ' הרמ"א בסי' קמ"ה סעי' ט') שיש לגרש בתנאי הנה ב"ה לא בא עוד לפנינו עובדא כזה בכהן. וה' יצילנו ויעזרנו גם להלאה ובכל ענינינו לטובה. וחיים ושוכט"ס ידידוש"ת מוקירם מכבדם,