אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סד

סימן סג

כבוד ידידי הרב וכו'.

אשר דרש ושאל ממני על מה ששמע כבר מפי ע"ד המבואר בטוש"ע יו"ד (סי' שע"ד סעי' י"א) נשיא הכל מיטמאין לו ומקורו מדברי הרמב"ן בת"ה והנה תמהת לכאורה דהלא הך דקברי צדיקים אין מטמאין לא פסקינן בימינו להלכה (וכמו שביאר כבר אדומו"ר הגה"ק משינאווע זי"ע בתשו' הנדפס בסוף ס' דברי יחזקאל) וא"כ כמה קבע זה הטור והמחבר בש"ע להלכה בלי חולק ובלי פקפוק משמע שנוהג בזמנינו ג"כ ועיי' בש"ך יו"ד (סי' רמ"ד ס"ק י"א) בשם הסמ"ק דדין נשיא ואב"ד א"צ עתה עיי"ש דמיירי לענין כבוד ושורה שעומדים מפניהם אבל לשאר ענינים לא מיירי וגם לענין כבוד ושורה מסיים בש"ך בצ"ע

הנה הב"ח הב"ח כתב שם דאף דר"ח כהן בתוס' כתובות (דף ק"ג ע"ב) שהי' אומר אלמלי הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו דהאי כשמת רבי בטלה קדושה היינו קדושת כהונה משמע דעל כל גדול הדור הוא כן מ"מ (נ" בהגהות מיימוני מספקא כ' אי גדול הדור דינו כנשיא וכהן נהגו הכל דלא כר"ח רק החמירו כהגה"מ וכן נראה מדברי הב"י בש"ע שהשמיט דין זה דנשיא הכא מטמאין לו משמע כיון דאין לנו נשןא אין דין זה נוהג ביכיב וגדול הדור אין דינו כנשיא רק כרבו עכת"ד הב"ח וכבר תמה על הב"ח בס' בית הלל איך נעלם מעיני מרן הב"ח (שכ' שהשמיע המחבר דין זה דנשיא מטמא לו) דהרי הוא מפורש כן במחבר כנז' דין דנשיא הכל מטמאין לו וכן נראה שם ברור בדברי ביאור הגר"א ז"ל ריש הס' דהך דירושלמי, (כ"ג דברכות וכ"ז דנדר) שאותו היום שמת רבי בטלה כהונה מפורש שם בירושלמי שעשו אותו כמת מצוה ומעתה כיון דנחתי לדין מת מצוה שנוהג גם בימינו שהכהן מטמא לו והיינו דלבי גדול הדור לא מיקרי כדי צרכו הך אם יש דקרי לי' ועני כמפורש בש"ס (יבמות פ"ט ע"ב) ובירושלמי (פ"ז דנזיר) שם ובמחבר שם (סי' שע"ד סעי' ג' וכיון דבירושלמי דנזיר במקורו דשיעור איזו נקרא מת מצוה הם אמרו והם אמרו דלגבי גדול הדור כ"ש הך שיעורא דקרי לי' ועני רק אין לו שיעורא (כהאי דאמרו בכתובות (דף י"ז ע"ב] דכמאן דמתני לאחרים לית חי' שיעורא לענין כדי צרכו בהלויתו אפי' יותר מששים רבוא וכן פסקי' בש"ע סי' שס"א סעי' א') וכמו שכ' הב"י בזה בסי' שע"ד וכיון דהוא דין מת מצוה א"כ אין לו שייכות כלל מהך דקברי צדיקים אין מטמאין וזהו הכלה דמת מצוה אינו נוהג רק עד סתימת הגולל ולא קשיא מידי

אמנם הך ספיקו דהגהות מיימוני לא מוכרעא ולא איפשטא לכאו' מדברי הירושלמי הנז' דכיון דבירושלמי אמרי' בזה"ל כד דמך ר' יודן נשיא אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום כד דמך ר' יודן נשיא ב"ר ברי' דר' יודין נשיא דחף ר"ח בר בא כר"ז בכנשתי' דצפורין וסאבי' משמע דרק בנשיא דוקא ודוחק לומר דה"ה בשאר גדולי הדור אלא דמעשה הכי הוי בנשיאים וגם הרי ספיקו שם הגה"מ אם בשאר גדולי הדור י"ל הוי ספיקא דאורייתא דטומאת כהנים וצריכין ליזול לחומרא וגם משמע שם מהך דירושלמי נזיר דאמרי' כד דמבית יהודיניי אחתי' דר' יודן נשייא שלח רבי חנינא בתר רבי מנא (שהי' כהן) ולא סלק א"ל אם בחייהן אין מטמאין להן לא כל שכן במיתתן אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה עכ"ל משמע שזהו ההיתר נטמאות (שהוא מטעם מת מצוה) הי' מיוחד רק לבית הנשיא ומשפחתו רק נחלקו באחותו שהוא אשה אם גם היא בכלל כיון דאשה א"א להיות לה נשיא ולכאו' הי' יכולין לומר להיפך דאם נחמיר כספקו של הגה"מ דרק לנשיא בלבד ולא נשאר גדולי הדור ל"נ נר' מנא לק"ו דאם בחייהן וכו' תיפוק לי' דגם אם הי' זכר ולא אשה (שמטמאה בנדתה כפי' הפני משה ומ"ש שם לפרש בקרבן העדה ושירי קרבן הוא דחוק ואתי מרחוק עי"ש) עכ"כ אינו הנשיא בעצמו וכיון שאינו נשיא כ"ש לומר שיטמאו חו הכהנים כנל אלא ודאי דנשיא לאו דוקא אך אין זה מוכרח די"ל דחדא מיני' נקט מהני טעמא דלא יטמא ונקט ק"ו ליתר שאת כדרכה של תורה אבל באמת י"ל דנשיא דוקא מטמאין לו כנז'

אך כיון דמרן המחבר הביא זה בש"ע דנשיא מטמאין לו וידוע שאין דרכו בש"ע להביא דבר שאינו לוהי במנינו ועיי' במג"א (סי' רכ"ד ס"ק ו') שהוכיח דינו מדלא הביא ביו"ד (סי' שע"ב) דין זה דמדלנין היינו ע"ג ארונות כרוץ נקראת מנל וכו' על כרחך דאינו נוהג רק במלכי ישראל וזה אינו נוהג בעוה"ר בזמנינו ע"כ לא הביאו המחבר ועיי' בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כ"ז מ"ש ע"ד המג"א אנו] וא"כ תקשי מדוע הביא המחבר כנ"ל הך דינא דנשיא שנפטר א"ו דה"ה לגדול הדור וכן מפורש במקורו בתורת האדם להרמב"ן וז"כ ואם הי' אדם חשוב ביותר כגון הנשיא וכיוצא בו אדם גדול שאין לו שיעור בקבורה וכבודו בכל אדם שיטמאו לו הכל מטמאין לו הכהן עם כולם כיון דמת מצוה הוא וכו' ומה ששאלו עוד מהו שיטמא אדם לכבוד הנשיא כשאינו מת מצוה קאמר כגון שמת בעיר ויש לו קרובים וקוברים ואעפי"כ התירו אצל נשיא שיטמאו לו הכל וטעמא מפרש התם עשו אותו כמת מצוה לפי כבוד הנשיא וכו' בכל אדם שיתעסקו בו כקרובים ויטמאו לו וכו' עכ"ל הרמב"ן ז"ל הרי מזה נראה מפורש דקאי על דלעיל מ"ש נשיא לאו דוקא ה"ה לכל אדם חשוב ביותר היינו אדם גדול דכיון דמה דקאמר לעיל והנשיא כבודו לכך פשיטא לי' כהרמב"ן דה"ה אדם חשוב ביותר וגדול הדור דינו כנשיא היינו הך דדין מת מצוה יש לו להך דמטמאי' לכבוד הנשיא דכיון דמקור א' לזה בירושלמי וע"ז המקור כונתו לעיל בע"כ ושם כ' דנשיא לאו דוקא אלא היינו אדם חשוב ביותר גדול הדור עיי"ש ואין לומר דכונתו היינו לכל מאן דמתני לית לי' שיעורא כשאחז"ל כנ"ל וא"כ מלמדי תינוקות גפ"ת בכלל זה דא"כ יסתער עלינו קושית מרן הב"י דא"כ מהו דאיבעיא תלמיד מה שיטמא לרבו הכא כיון דרבו הוא הוו"ל מתני וממילא הכל מטמאין לו וכמ"ש הב"י שם דהרמב"ן פי' בענין אחר וממילא להרמב"ן ניחא דהיינו רק לגדול הדור וממילא שפיר איבעיא בתלמיד כרבו שאינו גדול הדור ועכ"פ מזה להרמב"ן דה"ה כגדול הדור כנז' ולפלא על מרן הב"ח הנ"ל שאישתמיטתי' דברי הרמב"ן האלו וגם צ"ל במה דמרן הב"י שכ' דהר' חיים כהן פשיטא לי' דגדול הדור דינו כנשיא והגה"מ מספקא לי' הו"ל להזכיר דגם מלשון הרמב"ן נראה דפשיטא לי' דגדול הדור דינו כנשיא עכ"פ נראה וי"ל כ שמטעם זה קבע בש"ע להלכה בנשיא הכל מטמאין לו ועל כרחך שנוהג בזמנינו בגדול הדור כנז' (ועיי' רש"י גיטין [ל"ז ע"א] בד"ה ר"ג ובית דינו כלומר נשיאי ישראל שבכל דור ודור עכ"ל והרי מפורש דקרי נשיאי ישראל בגדולי הדור בכל דור ודור ולא דוקא ר"ג הנשיא וכמו דפסקינן הך הילכתא דיתומים א"צ פרוזבול בש"ע חו"מ [סי' ס"ט סעי' כ"ח] דתלוי בזה עיי"ש)

ומה שכ' הב"י והב"ח שלא נהגו העולם כן הוא כנראה מנהג טוב כי אם יתפרסם זה בכל העולם להיתר בגדול הדור ואדם חשוב ביותר כמ"ש הרמב"ן אז ינהגו קולות גדולות בזה בכל ת"ח ורב שאינו אולי גם ת"ח כראוי וידידיו ומיודעיו הכהנים כראוי על המדה ויאמרו אז שהוא גדול הדור ויטמאו לו שלא ברשות כי באמת אינם בכלל זה גם בעיני העולם רק הדרך ל"ע אז בעת חימום נהגנים ולהנהיג

אולם להלכה הנה ג"כ בזה ספק ספיקא להיתרא בתלמידי גדול הדור גם לד' הגהות מיימוני בשם אב"ה דהנה הך הוא איבעיא דלא איפשטא אי תלמיד לרבו מטמא ע"כ מספיק' פסקינן לחומרא כמ"ש הרא"ש נמצא כשיש עוד ספיקא היינו כשרבו הוא מגדולי הדור בודאי (מפורסם בהרבה מדינות ובחיבוריו יורו המורים ולקולו יחתו וכיוצא) ונמצא גדול הדור אי דינו כנשיא (דמטמאין הכל לו) ג"כ ספיקא לדעת הגה"מ א"כ ברבו גדול הדור הוי ס"ס ס' אי גדול הדור דינו כנשיא את"ל אין דינו כנשיא דילמא תלמיד לרבו מטמא לו ור' חמא סבר (שם בירושלמי בנזיר כ"ז הלכה א') דמטמאי' תלמיד לרבו דמשום חמוה בודאי לא התיר רק משום תלמיד לרבו ובברכות (שם בירושלמי פ"ג הלכה א') הגי' ר' אחא במקום ר' חמא ועיי' בשירי קרבן בנזיר שם שהקשה ע"מ דאמרינן בירושלמי ברכות שם דר' יוסי נטמאו לו תלמידיו הלא איך עברו על דברי רבם דהא ר' יוסי אסר שם לר' ינאי להטמאות לחמוה שהוא רבו ותי' דר' יוסי סבר שהשאלה הי' רק בשביל שהוא חמיו ע"כ אסר וע"כ התיר ר' חמא דידע שהוא רבו של ר' ינאי וע"ז תמה בעצמו בשירי קרבן דא"כ למה פסקינן בתלמיד לרבו ספיקא לחומרא והלא איפשטא האבעיא דנמצא גם ר' יוסי מודה לר' חמא בתלמיד לרבו דמטמא והניח בצ"ע ולפי דרכנו יש ליישב דזה הי' מספקא לר' יוסי אי תלמיד לרבו מטמא (וכמ"ש בפי' החרדים לירושלמי ברכות שם דר' יוסי רק מספק הורה לאיסור וי"ל) ע"כ הורה לחומרא בספיקא דאורייתא נר' חמא הוי כשיטא לי' להיתרא ותלמידיו ג"כ ידעו הך הלכה דנשיא הכל מטמאין לו ולסתפקי (כספיקו של הגה"מ) א' גם גדול הדור כר' יוסי בכלל נשיא לענין דין זה ושוב הוי להם ספק ספיקא ע"כ שפיר לטמאו לו תלמידיו לר' יוסי וגם מיושב קו' הב' של השירי קרבן דלמה לא איפשטא האיבעיא דתלמיד לרבו מטמא כנז' זה ל"ק דהא גם ר' יוסי מספקא לי' ואף דידע דהוא רבו ג"כ של ר' ינאי מ"מ הורה לחומרא ע"כ כיון דר' יוסי דנימוקו עמו הורה לאיסורא גם אנחנו נחמיר מספיקא וא"ש ונכון והגם כי ספק ספיקא אין לעשות לכתחלה בדאורייתא מ"מ הכא י"ל דהוי לחומרא דאם צריך לטמאות לו הוי דינא כקרובים דאסור להקל ולמנוע מלהטמא כמ"ש הרב בעל החרדים זצ"ל בפי' הירושלמי שם בברכות דאף דהוי ספק עשה דמחוייב נטמאות מ"מ כיון דהוי ספק לאו דטומאת כהנים אי א"צ א"כ שוא"ת עדיף עכ"ד וזהו בספק א' בשל תורה משא"כ בס"ס שפיר י"ל דס"ס צריכין לעשות בזה לכתחלה דזהו חומרא לענין מ"ע דלהטמאות אם צריך לו כנז' וגם הרי כ"ז רק לדעת הרמב"ם אבל לדעת מרן המחבר שהחליט בפשיטות וכן הוא דעת ר"ח כהן והרמב"ן בת"ה כנ"ל א"כ לא הוי זה ספק כלל בגדול הדור דמותרי' כנז' וגם יש לצרף לסניף להיתרא דעת הפוסקים דבזמה"ז הכהנים טמא מתים הם (ואין להם אפר פרה עוד כלל) או אין עניהם איסור טומאה מדאוריתא כמ"ש הראב"ד (בכ"ה מהל' נזירות הל' ט"ו) בהשגה המתחלת עיינתי בשמועה ועיי' במשנה נמלך והל' אבל כ"ג) מה שיישב דבריו ועי' בדגול מרבבה (יו"ד סי' שע"ב) וגם בשו"ת חתם סופר (חיו"ד ס' שנ"ח) ובש"ג שאצל הרי"ף הנ' טומאה בשם הסמ"ג ובס' יראים (סי' שי"א) ועיי' בישועת יעקב (או"ח סי' שמ"ג ס"ק ב' בד"ה והנה יש עוד ענין א') שכ' סמוכין כד' הראב"ד בזה דלא הוי דאורייתא כשכבר טימא א"ע בזמה"ז ועיי' בשו"ת נטע שורק (חיו"ד סי' ק"ג) מה שכנפל ע"ד הישוע"ק אלו ועיי' בשו"ת זית רענן (ח"ב יו"ד סי' כ"ו) ובשו"ת תשורת שי (מה"ק סי' תקנ"ט) וכיון דלשי' הנ"ל היא רק איסור דרבנן מותר בודאי בכה"ג לפי"ד התוס' בכתובות (ק"ג ע"ב) שכ' ואין נראה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא עכ"ל התוס' עיי"ש נמצא דבטומאה דרבנן מודי כ"ע דמטמאי' לגדול הדור ולעומת זה אם נאמר דצריכי' להטמאות יש חיוב ור"ע כמו בקרובים כנ"ל ובספק עשה דאו' צריכין להחמיר מה"ת גם לדעת הרמב"ם שס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא גבי לאו וכמ"ש האחרונים (וכבר ראיתי באחרונים ז"ל במק"א שצירפו לסניף דעת אלו שטומאת כהנים בזמה"ז אינו רק דרבנן) ובפרט לתלמידיו שהיו רגילים לשמשו לגדול הדור בחייו וכהאי דמצינו ברבינו הקדוש (בכתובות ק"ג ע"א) משמשוני בחיי ישמשוני במותי ואף דאמרי' שם ש"מ לההוא עלמא דקאמר משום שהם מתו מקודם עכ"פ נראה שזהו כבודו וא"כ הוי ג"כ בכלל מת מצוה דצריך אלו לכבודו והוי בכלל הצריכים לכדי צורכו ומותר מדינא כנז'

והגם שמבואר בשער הגלגולים להארי"ל (בהקדמה ל"ט) בד"ה סיפר לי הר' יצחק הכהן וכו' שהאריז"ל אמר קודם פטירתו קום צא מהר מזה כי אתה כהן והגיע זמני עכ"ל ומי לנו גדול מרבינו האריז"ל אעפי"כ ציוה לתלמידו הר"י הכהן ז"ל לצאת מביתו קודם הסתלקותו ולפי הנ"ל עכ"פ בשעת פטירתו ותסתלקותו מותר מדינא בפרט לתלמידיו ואנשיו של גדול הדור אך ז"א קושיא כי האריז"ל מרוב קדושת ענוותנותו וגם קודם פטירתו לא החזיק א"ע לגדול הדור כמסופר בכתבי האריז"ל מגודל הפלגתו במדת הענוה האמיתית. וגם אולי הי' ס"ל להאריז"ל (לגרמי' הוא דעביד) לחוש מספיקא כדברי הגה"מ הנ"ל ולהחמיר בזמנינו גם בגדול הדור שלא ליטמאות. וגם אולי חשש האריז"ל שמא ינהגו כן גם במתים אחרים להחשיבן לגדולי הדור ויפרץ איסור טומאה במילואו ע"כ לא רצה שינהגו גם עמו להטמאות כהנים דילמא נפיק מיני' חורבא כנז'. אבל כיון דפסקינן בש"ע כנז' והוא לדידן הלכה פסוקה המבואר בש"ע ע"כ אין איסור מדינא לפענ"ד אך להורות היתר למעשה גם בגדול הדור האמיתי מסתפינא לומר דילמא יקלו גם באחרים כנ"ל (בד"ה ומה שכ' הב"י והב"ח וכו' כנז'):

והנה בענין שאמרו דקברי צדיקים אין מטמאין הביאו העולם ראי' לאיסור מש"ס דבבא בתרא (דף נ"ח ע"א) מר' בנאה מציין מערתא במעשה דמערת המכפלה ועיי"ש בתוס' בד"ה מציין מערתא דאברהם נקרא אדם וכן אדה"ר עכ"פ כיון דהוא צדיק לא הי' צריך לציין דקברי צדיקים אין מטמאין אלא ודאי דמטמאי לגבי כהנים גם קברי צדיקים ואסורים לילך שם ע"כ הוי מציין המערה. הנה בזה י"ל עפי"מ דאמרי' בסוטה (דף י"ג ע"א) דחושם בן דן שקל קולפי' מחיי' ארישא דעשו ונפל רישי' למערת המכפלה. והנה תנינן באהלות (פ"ב משנה א') השדרה והגלגולת אעפ"י שאין בהם בשר מטמאים באהל והרמב"ם פסק דאו או קתני היינו או הגלגלת בלא בשר ג"כ מטמא באהל ועיי' כ"מ (פ"ז מהל' נזירות ופ"ב מהל' טמאות מת) ובתויו"ט שם באהלות. וכיון דעשו דין ישראל מומר הי' לו ופסקינן דמטמא באהל כישראל כמ"ש בתשו' הרשב"א ומובא בבד"ה להב"י (סוף סי' שע"ב) עיי"ש. וא"כ ממילא הי' צריך ר' בנאה לציין המערה משום רישא דעשו דהגלגולת (אפי' בלא בשר) מטמא כנז'. ועשו בודאי אינו צדיק ודין ישראל מומר יש לו כאמור. ונודע שי' הפר"ד דמאברהם ואילך יצאו מכלל ב"נ שהי' תחלה לגרים ונמצא מזרעו בפרט עשו נחשב כדין ישראל מומר. והגם שבש"ס סוטה שם אמרי' רק דנתרין עיני' דעשו ונפלו על עיני' דיעקב וחייך וכו' לקיים מ"ש ישמח צדיק כי חזה נקם וגו' ולא אמרי' דכל הגלגולת דעשו נפל ונקבר שם. ולפי"ז יהי' מתאים עם מ"ש ביוסיפון שבני עשו אחרי המלחמות שהי' לעשו ובניו עם בני יעקב נפל עשו במלחמה ונטלו בני עשו את גוייתו והוליכוהו למדינתם להר שעיר והי' צ"ל שנטלו גופו בלא ראשו (שנפל לתוך מערת המכפלה ולפי"ז היינו דגם ראשו נטלו שלא נפל למערת המכפלה רק עיניו (אך אין להעמיד ליסוד כ"כ מד' היוסיפון כנודע כי לא העמיד בדיוק. ובמקום שסותר לדחז"ל בודאי דחז"ל אמת והיא הי' אנוס עפ"י טיטוס במעשה דהחורבן הגם שבצמח דוד המליץ בעדו אין תירוץ מספיק מה שכ' בצ"ד ע"ד היוסיפון עכ"פ אין לבנות ע"ז דייק כ"כ) אמנם במקובלים הראשונים וכ"כ הרמ"ע מפאנו זצ"ל נראה דכל ראשו נקבר שם וגם בג' נוטה יותר פשטות הפי שנפל רישי' רק עיני' נפלו ביחוד על עיני' דיעקב כנז' ולפי"ז אין ראי' לומר דקברי צדיקים מטמאין לגבי כהן מהך דציין ר' בנאי למערתא די"ל משום רישי' דעשו כנ"ל. אך כבר הורה זקן אדומו"ר הקדוש זי"ע משינאווע בתשו' הנדפס בס' דברי יחזקאל לאסור לכהנים בקברי צדיקים וידוע שהוא מסר נפשו על ככה בהיותו באה"ק להזהיר על ככה. וגם העלה ראיות להלכה:

וראיתי במעשה אורג לחו"ז הקדוש זי"ע על על המשניות באהלות (פ"ט משנה א') שכ' בדעת פי' הרמב"ם שיש היתר לכהן בקברי צדיקים לד' הרמב"ם שפי' שם דלא אמרינן רק בוקעת ועלה עד לרקיע גם בקבר אטום אבל אינו מתפשט לצדדים לתוך הבית וע"כ כ' דיש היתר לד' הרמב"ם ליכנס בתוך הבית ובלבד שלא יעשה השתטחות על הקבר ממש דאולי הוא קבר אטום בוקעת ועולה אבל רק כנגדו ממש למעלה עד לרקיע ואכ"מ להאריך ולפלפל. אך זאת אמינא כי מדברי רש"י בב"מ (דף פ"ה) שהעיר אדומו"ר בס' דברי יחזקאל הנ"ל שפ' דתקלה לצדיקים שיכשלו הכהנים על ידן. מזה אין סתירה לד' הרמב"ם די"ל דהי' מציין כנגד קבריהם למעלה דשם בוקעת ועולה כנז'. וגם ממילא י"ל דרש"י לא ס"ל להלכה כהרמב"ם בזה ושהרמב"ם יחיד הוא בזה ושארי הפוסקים לא ס"ל כותי' בזה:

אולם תראו לא דבר פלא שראיתי בשבחי האריז"ל (מכתבי הג"מ שלמה שלומל זצ"ל משנת שס"ח וז"ל ופעם א' אמר האר"י למוהר"י הכהן שילך לכפר עין זיתון על ציון ר"י בר אילעאי וימסור לו פי' על מאמר א' מזוהר וכו' עכ"ל (והובא ג"כ בס' נשמת חיים להג"מ מנשה בן ישראל ז"ל מאמר ג' פ"ז עיי"ש) והרי מזה דרבינו האריז"ל ס"ל כדעת הסוברים דכהן מותר להשתטח על קברי הצדיקים התנאים ואמוראים ז"ל ומי כמוהו (דהאריז"ל) מורה. שר התורה כידוע רוב גדולתו גם בעיון ההלכה והנגלה עד כי למד בהלכה בכל דבר ששה דרכים ע"ד הפלפול ורק הדרך השביעי ע"ד הסוד (כנודע בכהאריז"ל) וכאשר נראה מתשו' להלכה ממרן הב"י לרבינו האריז"ל אשר למד פשטים בעומק דברי החכם האר"י השואל אשר כנראה כונתו לדעת זה הפוסק וכיוצא לצאת י"ח הפוסק כמעט כל התשובה רק לבאר עומק כונת השואל (והובא בשה"ג להחיד"א ז"ל ג"כ) והרי אילן גדול לסמוך עליו מי שירצה לסמוך להיתרא (והוא ניהו מהר"י הכהן הנ"ל תלמידו שציוהו ללכת מביתו קודם יציאת נשמתו הקדושה וכנ"ל [מרוב ענוותנותו] שלא יטמא ואעפי"כ על קברי צדיקים ציוהו לילך כנז') ואין לומר שציוהו לילך רק סמוך להקבר ולהתפלל שם דהרי היו נכנסים להמערה וגם בהכרח הי' ההשתטחות בכונות ויחודים רק כששם פיו על פיו וכו' והיינו להשתטח על הקבר ממש כנודע שם בכהאריז"ל א"ו דהשתטח באמת על הקברים רק בהיתרים הידועים דרוב ארונות יש בהם פותח טפח וגזרו משום מיעוטן עיי' ברכות (י"ט ע"ב) ובמקום מצוה דהשתטחות ס"ל דלא גזרו או לא החמירו משום דכהנים בזמנינו שכבר טימאו למת ס"ל דהוי רק דרבנן כנ"ל ובתרי דרבנן לא גזרו:

ומזה הבנתי קצת מ"ש בשו"ת בתי כהונה (ח"א בית דין סי' כ"ג) בענין הליכת כהנים על קברי צדיקים והובא בפת"ש (סי' שע"ב ס"ק ב') אמנם בפת"ש הביא בשמו בסיום להלכה דשלא כדין עושים הנוהגים כן. אולם באמת בשו"ת בתי כהונה שם לא החליט כן וכ' בזה"ל ע"כ אמרתי אעלה על אר"ש כל מה שהפה יכול לדבר מדעת ושלא מדעת ואת כולם ישא רוח חכמים וכעת לא הונח לי מנהג זה ורבים גדולים ועצומים ואנכי הרואה הלוך הלכו האישי"ם על קברי הצדיקים ע"כ נאלמתי דומי' "ואינהו בקיאי וכך נגלה להם ולדורות ראשונים מסוד ה' ליראיו'' וה' יאיר עינינו בתורתו וכו' עכ"ל הרי מזה דעכ"פ הוא לא החליט לאיסור וגם שכתב שרבים גדולים ועצומים שהיו כהנים והלכו על קברי צדיקים ואינהו בקיאי וכך נגלה להם מדורות ראשונים מסוד ה' ליראיו עכ"ל כנז' ואיך שייך לומר שהחליט לאסור הלא אדרבא וכו' ומ"ש שנגלה להם (ההיתר) מדורות הראשונים מסוד ה' ליראיו אולי כונתו ממ"ש בשם האריז"ל שציוה למהר"י הכהן תלמידו לילך ולהשתטח על קברי ר"י בר אילעאי כנ"ל ועכ"פ אנן מה נעני' אבתרי'. ובודאי אינני כדאי וחלילה לא באתי להכריע. עד יעמוד הכהן לאורים. וישני עפר להיות ב"ב נעורים:

והנה אחרי זמן רב ראיתי עתה בשו"ת טוטו"ד להגאון מהרש"ק ז"ל מהדורא תליתאי ח"ב שנדפס מחדש (סי' רל"א) שהעלה והביא ע"ד אהלי קברי צדיקים שבודאי לא יכנס שם כהן. והנני בזה להעיר מ"ש בתשו' טוטו"ד שם ע"ד ילקוט משלי (הך ענינא שמובא בתוס' ב"מ דף קי"ד בשינוי לשון) שאמר אלי' הנביא ז"ל דת"ח אין מטמאין הן ותלמידיהן אך דשם הי' קודם קבורה עכ"ד. עכ"פ מה שכתבנו למעלה לענין להתעסק קודם קבורה בודאי יש היתרא (וכתבנו להלכה ולא למעשה להורות לרבים כנ"ל). ומ"ש בטוטו"ד כיון דנקט בילקוט בלשון ת"ח ולא צדיקים אין מטמאין. והרי קיי"ל דאין לנו בזמנינו דין ת"ח ובפרט להקל באיסור תורה עכ"ד. הנה מ"ש שאין לנו בזמנינו דין ת"ח. הגם שכ"כ בש"ך יו"ד (סי' י"ח ס"ק כ"ט) בשם כמה ראשונים (ובסי' רמ"ב) לענין שא"צ ליתן המבייש ליטרא דדהבא. מ"מ לאו דכ"ע הוא זה ועיי' בתשו' הרד"ך (בית כ"ב חדר י"ד) וכן בשו"ת מהר"ש הלוי (חיו"ד סי' ח') חולק ע"ז וס"ל דגם בזמה"ז קנסינן ליטרא דדהבא וכן עוד רבים דס"ל כן ואם יש דין ת"ח להוציא מחזקת ממון ליטרא דדהבא וכיוצא א"כ לענין זה ג"כ י"ל להיתרא. ובפרט לד' הראב"ד הנ"ל דאין כאן איסור תורה בכהני זמנינו שטמאו כבר למתים כנ"ל. ומ"ש שם בטוטו"ד בשם שטה מקובצת בב"מ שם דמ"ש לטמאות לנשיא (כמו שכתבנו לעיל מזה) היינו לנשיא דוקא ולא לגדול הדור בזמנינו. הנה חפשתי בשטמ"ק שם ולא מצאתי לא מיני' ולא מקצתי':

ואגב אכתוב מה שראיתי בטוטו"ד הנ"ל (סי' רמ"ח) לענין בית החולים שסמוך לביה"ק שיש לחוש שיש שם קברים (שאינם ניכרים) סמוכים ומאהיל עליהם וכ' דהוי ספק דרבנן כיון דאפי' הי' שם קברים הרי רוב ארונות יש בהם פותח טפח וכו' וא"כ הוי רק מדרבנן עכ"ד. ותמהני דהתינח שם בברכות (י"ט ע"א) דמדלגין היינו ע"ג ארונות שהי' ניכר למעלה הגולל והדפק של הארון ע"כ שפיר י"ל דרוב ארונות יש בהם פותח טפח מבפנים משא"כ בקברים ישנים שכבר אינם ניכרים והיינו בע"כ שנדרסו ונפלו כ"כ עד שגם מבפנים נרקב כבר הגולל והדפק (המכסה) ונפל העפר על העצמות א"כ כבר אין פותח טפח בהארון ואיך שייך לדמותו למדלגין היינו ע"ג ארונות. ולפלא כי במק"א שם בטוטו"ד (בסי' רל"ג) לענין קברי עכו"ם הרגיש בזה דבקבר י"ל דנרקב הכיסוי ול"ש פותח טפח וכאן כתב זה כ"פ בתוך דבריו לדבר ברור ולא הרגיש כלל בהנז' במחכת"ה. ואחתום בברכת חיים ארוכים וסוכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה