אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סג

סימן סב

כבוד ידידי וכו'

ע"ד שאלתו אשיב בקצרה מפני גודל הטירדות בפרט בימים אלו שקודם הפסח הבעל"ט וגם השאלה אציג בקוצר דברים. ע"ד הדיין הזקן שקבלו להם קהילה א' באסיפת הקהל ובשטר קאנסיס כנהוג וישב שם כמה שנים וכן כל בני הגליל הסמוכים לעיר הזאת היו כפופים תחתיו ושלחו לו השאלות וכן הוא שלח להם הזמנות ובאו אצלו לדון ואח"כ שנתרבו בני הישוב וקבלו להם רב אב"ד והרב הביא אתו דיין חדש והקהל קבלו עליהם גם הדיין החדש וישבו שני הדיינים יחדיו ובהככסות מעות הפסק (שלוקחים בתורת שכר בטילה) חילקו ביניהם שוה בשוה ואח"כ התחיל הדיין החדש ועוזריו לחתור חתירות וקשרו קשר עם טובי ועד הקהל שצירפו עמהם מאנשי הגליל וגמרו אומר שלא יקראו עוד עתה דיין הזקן לדיינות רק הדיין החדש ישב לבדו ויהי' דן יחידי לבאי בבריתו. אנשי גלילתו. החפצים בקרבתו. הגם כי מאנשי הקהלה צווחים רובם ככולם שא"צ לדיין החדש רק הרב ובני הגליל יחזיקו בכל עוז בהדיין החדש כנ"ל ועי"ז הדיין הזקן יושב גלמוד בלי מזון ומחי'. פרנסתו מצומצת מהפרס הקצוב לו מאז וממש קפחו לחיותו. ע"כ אמרתי לא אוכל להתעלם ולהיות אוטם אזני מלשמוע צעקת דל ת"ח ויושב ועוסק באורייתא תדירא ואשיב בעה"י:

הנה בתשו' מבי"ט (ח"ב שאלות השניות סי' ר') העלה דגם בלא כתב קבלה מהקהל אם החזיק ג' שנים זכה בכל ואין להעבירו ואין לשתף אחר עמו אולם בשו"ת גינת ורדים (הספרדי) חיו"ד כלל ג' סי' ז' פסק דיוכלו לשתף אחר עמו ועיי"ש עוד בגו"ר שם (סי' ח') חולק עליו מהר"י אריפול ז"ל ופסק בנתמנה מעצמו יוכלו לשתף אחר עמו משא"כ במינוהו הקהל עיי"ש. ובנידון דידן כיון שמינוהו הקהל הרי אסור לשתף אחר עמו. אך נראה דזה ברב העיר שנתמנה דהוי כמו דבר א' לדור ואין שני דברים לדור והמנהג כן שמקבלים רב ומבלעדו לא ירום איש את ידו בהקהלה באו"ה ודו"ד זולת מי שנתמנה ברשותו וב"כ היינו הדיינים שהמה תחת דגלו וכפופים לדברו ובנ"י יוצאים ביד רמ"א (יו"ד סי' רמ"ה סעי' כ"ב) דאין לדרוש ולהורות או"ה ולנהוג שררה באתרי' דחברי' כמ"ש שם בשם מהרי"ק ומהרד"ך וכן שם בשם הריב"ש דמי שהוחזק לרב בהעיר אפי' החזיק בעצמו באיזו שררה אין להורידו מגדולתו אעפ"י שבא לשם אחר גדול ממנו. אולם נראה דכ"ז ברב העיר. אבל בדיין שעפ"י הלכה צריכין ב"ד של שלשה היינו הרב אב"ד ושני הדיינים ואיך שייך לומר דיהי' אסור לקבל הדיין החדש שלא יוכל להיות ב"ד של שלשה (עכ"פ בעת הצורך) ממונים מהקהל. אמנם הא תינח כשהי' תובע הדיין הזקן בעת ששיתפו עמו הדיין החדש בודאי הי' נדחה טענתו עי"ז שהקהל רוצים שיהי' להם ב"ד של ג' כנ"ל אולם כיון שאדרבא באו בתחבולות. לחתור חתירות. שלא ישב בדין רק הדיין החדש ''לבדו''. ה"ז בודאי השגת גבול וקיפוח חיותו של הדיין הזקן שקנה חכמה ולא תהא כזאת בישראל וכיון שהוא מהכנסות הפסקי' שהנהיגו בכל התפוצות וקבלוהו להדיין הזקן אדעתא דהכי והחזיק בהם כמה שנים א"כ הוי הדיין החדש המשיג גבולו כגוזל ממש לפי"ד החת"ס המובא שם בפת"ש (סי' רמ"ה ס"ק י"א) וא"צ להאריך בדברים הידועים ובפרט שכבר ציין הרבה מע"ל בגודל איסור השגת גבול בזה למקום שבעלי תשובה עומדים והפוסקים ז"ל. ומלבד זה הנה פסקי' בש"ע חו"מ (סי' ג' סעי' ג') דאעפ"י שיחיד מומחה לרבים מותר לו לדון יחידי אף שקבלוהו עליהם כמה תנאים צ"ל בזה (גם בקבלוהו עליהם) עיי"ש ודין יחיד מומחה אין בזמנינו כמבואר שם (בסעי' ב') ברמ"א בשם מהרי"ו דאין רשאי לדון יחיד בע"כ של הבע"ד כיון שאין לנו דיין יחיד מומחה בזמנינו ולפי"ז אין רשאי הדיין החדש לשלוח כתבי הזמנות לבא לפניו לבדו לדון הגם כשבאים אח"כ ואומרים שמקבלים עליהם מה שיפסוק י"ל דהוי כקבלוהו אמנם בכ"ז וגם מטעם זה שימציא היתרים כדי לקפח מחיית הדיין הזקן ע"ז נאמר בדחז"ל בקידושין ופירש"י (בפ' קדושים) והדרת פני זקן יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו לכך נאמר ויראת מאלקיך שהרי דבר זה מסור כללב של עושהו שאין מכיר בו אלא הוא וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך עכל"ה ואמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה. ה' יצילנו מדרכים כאלו אשר מקויים בנו בעוה"ר בחבלי משיח האלו ויושיענו ויגאלנו במהרה דידן ונחוג חג הקדוש הבעל"ט בשמחה והכשר בכלל ישראל וכט"ס:

ידידושו"ט.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה