מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן נה
כבוד ב"ד הרב וכו'
ע"ד השאלה בסופר שכתב יריעה לס"ת בשירת הים ועשה אריח ע"ג לבינה שלא הגיע האריח עד הלבינה שתחתיו או שעליו בכמה שורות דהיינו כזה $ציור בספר$ שיש הפסק בין האריח להלבינה באמצע כשישימו קו המדה מלמעלה למטה יש הפסק רחב ביניהם בהפרדם זמ"ז תשובה
הנה מקור ההלכה בש"ס מגילה (ט"ז ע"ב) כל השירות נכתבות אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה מ"ט שלא תהא תקומה למפלתן ע"ש ברש"י ור"ן ובמס' סופרים (פ"א הלכה י') שירה שעשאה האזינו רצוף שעשאה מסורג מסורג שעשאה רצוף או שעשה את המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו עכ"ל המ"ס לכאורה יש לפשוט שאלה זו כיון דהוי עכ"פ בכלל שעשה את המסורג שלא כהלכתו כיון דנוהגין לעשות כהלכתו בשירת הים האריח ע"ג לבינה מעורב ומשולב ועכ"פ מגיע האריח עד מקום הלבינה שתחתיו ולא הפסק ביניהם כנ"ל והחסרון הוא בזה עפימש"כ שם הר"ן במגילה והמהרש"א בח"א כי שירת האזינו ג"כ עמודי' שוים כדי שלא תהי תקומה למפלתן של רשעים כדכתיב מראש פרעות אויב ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו משא"כ שירת הים שנעשה אריח ע"ג לבינה שאז יכולין להוסיף על הבנין ולחזקו עיי"ש ובפי' נחלת אריאל על המ"ס (פי"ג הלכה ג') ביאר וצייר האריח ע"ג לבינה היינו מעורב ומעורה זב"ז (וכן מצוייר בנחלת יעקב ובפרישה ובט"ז סי' ער"ה ס"ק ז' עיי"ש) כיון שאין הסדקים מכוונים זה כנגד זה אין החומה נבקעת כי כל חלקים נאחזים זב"ז אבל כשיושם אריח עג"א ולבינה ע"ג לבינה כזה $ציור בספר$ כיון שהסדקים מכוונים הנה החומה מוכנת לפורענות ולא יעברו ימים עד שבמקום הסדקים תבקע החומה מלמעלה למטה ותפול והוא סי' שיפלו ולא תהא תקומה למכלתן עכ"ל ואמרי' שם (במ"ס הלכה ד') דהך דבני המן אריח ע"ג אריח יכו' הוא לעכוב ולא למצוה בלבד כמו דמסיים שם ר"א בר זבדא בשם רב לעיכוב ואם כן הוא במגילת אסתר מכ"ש בשירת הים שבתורה וא"כ כשעושה הפרש כמו סדק שיכולין ליפול למטה בין האריח ולבינה בההפרש שביניהם כנ"ל וה"ז דומה לשירת האזינו בטעם חז"ל שלא תבא תקומה למפלתן וה"ז בכלל מה דאמרי' שם במ"ס שירה שעשאה האזינו אין לקרות בהס"ת
אמנם מקודם נבאר בפשיטות בענין שירת האזינו אשר נשאלתי כבר בס"ת שנכתב בה שירת האזינו קצת שורות יוצאים ובולטים לתוך ההפרש שבפנים שבין העמודים שנכתבה השירה כזה $ציור בספר$ והנה שם בר"ן במגילה מביא דברי ר"ת שחולק על פירש"י דרש"י ס"ל דלבינה הוא החלק שרחב כפלים מן הכתב ופי' שלא תהי' תקומה למפלתן שלא יהא לו מקום להרחיב צעדו תחתיו ור"ת פי' שכמו שאריח מן הכתב כמו כן הלבינה הוא מן הכתב וכו' ושירה זו דבני המן אריח ע"ג אריח ואת ואת ואת שהן תיבות קצרות זו למעלה מזו והלבינה קורא נשמות שהן ארוכים והם ג"כ זה למעלה מזה ומאי דקאמר שלא תהא תקומה למפלתן טעמא של דבר שכשהחומה שוה בשני ראשי' ואין בה בליטות אין להוסיף עלי' ולחזקה כמו שהיו יכולין אם היו שם בליטות ושיני החומה שאז יכולין להוסיף על הבנין ולחזקו וכגון זה שירת הים משא"כ זו שהעמודי' הצד של כל אחד שוה משני צדדיו ושירת האזינו נמי כיוצא בה שעמודי' שוין מפני שיש בה מפלתן של רשעים וכו' כדמוכח במס' סופרים דקתני התם האזינו שעשאה שירה ושירה שעשאה האזינו אל יקרא בו לפי ששירת הים השיטות אחת ארוכה ולמטה ממנו קצרה וכו' עכ"ל הר"ן לעניננו וכנ"ל נמצא לענין שאלתינו בשירת האזינו כציור דלעיל דלדעת רש"י יש להתיר בדיעבד כיון דעכ"פ הוא חלול ונפסק באמצע אף שיוצא בליטות השורות מצדדיו לצד פנים כנז' מ"מ הוי צורת שירת האזינו ושייך שלא תהי' תקומה למפלתן וכו' משא"כ לשיטת ר"ת דאריח ע"ג לבינה אינו החלק נגד הכתב רק השורה קצרה וארוכה והיינו שיוצאים השורות אחת קצרה ואחת ארוכה בשירת הים כנז' ונמצא דשירת הים הוא צריך להיות כמו ציור השאלה דלעיל שכתבו כן שירת האזינו ונמצא דעשה שירת האזינו כמו שצ"ל שירת הים (לשי' ר"ת) וה"ז האזינו שעשאה שירת הים דפסול כמבואר במ"ס והנה הגם דלא נהגו בשירת הים כשי' ר"ת ופירושו דלפי פי' ר"ת הי' די לעשות בשירת הים כמו שציירתי לעיל השאלה שעששו בשירת האזינו אמנם י"ל דזהו לחומרא עושין בשירת הים כדעת רש"י אריח ע"ג לבינה כיון דגם ר"ת מודה דזה מהני בודאי ואולי עדיף אלא גם אם עושין כציור הנ"ל בהאזינו ג"כ מהני בשירת הים כנז' ע"כ עושין כזה שהוא לדעת שניהם אבל בזה השאלה שהוא נ"מ לחומרא היינו שיהי' האזינו שעשאה כשירת הים כיון דזהו מהני לד' ר"ת בשירת הים. בפרט כי הגאון חיד"א זצ"ל בפתח עינים (במגילה שם) הביא מלקוטי רבינו בצלאל בשם ר"ת שחולק על רש"י וכן הביא בתוספות הרא"ש ומשמע דהני כולהו רבואתה ס"ל כר"ת והגם כי בנחלת יעקב כ' שהר"ם דילונזאני בס' אור תורה הסכים לפירש"י שהביאו בכסא רחמים על מ"ס (פי"ג הלכה י'). עכ"פ תלוי בפלוגתא דרבוואתה הקדמונים ז"ל וצריכין למיחש לחומרא כנז':
נחזור לנידון שאלתינו כעת בשירת הים שלא המשיך האריח עד מקום הלבינה ויש הפסק ביניהם. והנה בנחלת יעקב פי' כעין זה על מ"ש במ"ס שעשה את המסורג שלא כהלכתו כמו שפירשנו לעיל היינו ששירת הים היינו ששינה שירת הים בסדורה באריח ולבינה ואח"כ דחה פי' זה ועיי' בכסא רחמים מה שהרבה להשיב עליו ופלפל באריכות. אולם מה שנוגע לענינינו הוא כי לכאורה יש לדון להקל יען לא בכל השורות עשה הסופר כן שלא המשיך האריח עד מקום הלבינה וא"כ אינו דומה לשירת האזינו בכולה ששם כל השירה הוא פתוחה באמצע בין העמודים משא"כ בזה שעשה רק במקצתן אך לפי מ"ש שם בכסא רחמים לענין אם כתבו שתי שיטות בסוף שירת הים כשאר הכתב בהס"ת העלה לאסור והשיג על הרב מהר"ד קירלאנדי ז"ל שהביא בשמו בשירי ברכה להתיר עיי"ש וה"נ גם כשמקצת השירה נכתבו נפרדו השורות האריח מהלבינה שכנגדה כנז' דהוי במקצתו דומה לשירת האזינו לד' ר"ת כנז' נראה לאסור:
והנה מרן הב"י בבדק הבית (בסי' ער"ה) הביא בשם תשו' הרא"ש שכ' ראשי שורות של של שירת ויושע אם שינה אינו מעכב כי תיקון סופרים הוא אבל אריח ע"ג לבינה אם שינה מעכב אך מחק ותיקון מכשירו עכ"ל משמע לכאו' לפשוט שאלתינו היינו ששינה באריח ע"ג לבינה שלא משכו עד מקום הלבינה כנז' הוא מעכב אך אין הכרח דכונתו לזה דאולי כונתו למ"ש בטוש"ע (שם סעי' ג') שכתב השירה כשאר הכתב בלי פיזור היינו שלא עשה אריח ולבינה כלל וזה הוי שינוי באריח ולבינה אבל כששינה שלא משך האריח ע"ג הלבינה י"ל דהוי רק כמו ששינה בראשי שורות דאינו מעכב ואין לומר דא"כ מה אשמעינן שהביא בזה הב"י כששינה באריח ע"ג לבינה דמעכב אם הכונה כששינה לגמרי כשכתבן בלי פיזור כלל זה כבר כ' בטור שם ז"א ד"ל דאשמעינן. העיקר בסיפא דמחק ותיקון מכשירו דלא כדעת הרמב"ם בפתוחה שעשאה סתומה או וכו' יגנז עיי' בט"ז שם (ס"ק ה') וי"ל הטעם דא"א לתקן משום דצריך למחוק קצת התיבות ולמעט הכתב שיכתוב כתב קטן בשביל זה ואין זה היתר לפי דעת הרמב"ם אבל הי"א שהוא דעת הרשב"א וכן הרא"ש כמבואר בטור שם דמהני תיקון בדיעבד ע"כ שפיר לשיטתו אשמעינן בתשו' (שהביא הב"י בזה) דמהני מחק ותיקון להכשיר הס"ת. כן י"ל ועכ"פ אין הכרח להוכיח כ"כ מלשון הרא"ש והבדק הבית בב"י בזה:
שוב ראיתי בס' קול יעקב הספרדי (על ה' תפילין וס"ת) שנדפס מקרוב בירושלים ת"ו שהביא בשם ס' אמרי שפר בנידון שאלה כזו שלא המשיך האריח עד מקום הלבינה כנז' שהוא פסול וצריך לתקן וכ' שם דמשמע כן מבדק הבית להב"י וכבר כתבנו דמבד"ה אין הכרח כ"כ לפתור זה. שוב ראיתי עתה בס' אמרי שפר (להסופר מקארלין) שממנו הביא בס' הנז' והעיר ג"כ שורש הלכתו מהך דמ"ס שעשה המסורג שלא כהילכתו וכן עוד במה שהעירנו וביארנו בזה כבר בעה"י:
והנה בשאלת שירת האזינו ששינו כנ"ל ראיתי בשו"ת נו"ב (תניינא חיו"ד סי' קע"ו) בנידון שאין השורות שוות בשירת האזינו רק בולטים איזה מהם לפנים והתיר בדיעבד כיון דבמ"ס אין מפורש שיהי' אריח ע"ג אריח רק לעשות בכל שיטה הפסק כשיעור סתומה וכו' ותמהני מאוד על רוב גדלו וגאונו זצ"ל שלא הביא מה דאמרו במ"ס כנ"ל שירת האזינו שעשאה כשירת הים פסולה וכבר כתבנו וביארנו דלדעת ר"ת אם יש בולטים איזה שורות לאמצע אז די זה להכשיר בשירת הים וא"כ הוי שירת האזינו שעשאה כשירת הים כנז' וצ"ע:
גם ראיתי בשו"ת סת"ם להגאון מהרש"ק זצ"ל (סי' כ"ג) בדבר ס"ת ישנים שנמצא שירת האזינו בשלשה חלקים וכו' ויש מהם שהאריח נמשך ונכתב עד נגד הלבינה ע"ש שהתיר שא"צ תיקון ודבריו תמוהים כיון דפשטי' דהילכתא נראה דהוא דומה לשירת הים באריח נגד הלבינה ושירת האזינו שעשאה כשירת הים פסול כמפורש במס' סופרים. גם ראיתי עוד שם דבריו תמוהים במ"ש דלד' הרא"ש וטוש"ע בשירת הים בשני הצדדים הוי פנוי לגמרי ולא נכתב רק באמצע. ובאמת נראה להיפך כפי מה שהעתיק גם הב"י לשון הרא"ש בדיוק עיי"ש:
עכ"פ לנידון שאלתך בשירת הים בודאי החיוב לתקן היריעה ובלתי תיקון אין לשומו בתוך הס"ת אך זאת הנני עוד לעורר עפימש"כ בשערי אפרים (שער ה' סעי' י"ח) לענין סופר שלא כתב בראש הדף בי"ה שמ"ו וכן הביא עוד ראיות אאמ"ו שליט"א [זצללה"ה[ בשו"ת צבי תפארת (סי' ל"א) דצריכין לבדוק ביותר ולהגיה בדיוק הס"ת מהסופר הלז כיון שראינו שאינו מדקדק כנראה אין לימודו עולה יפה ע"כ יש להגיה ולדייק בכל הס"ת:
וחיים ושוכ"ט ש"ב ב"ד.