אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נד

סימן נז

כבוד הרב וכו'.

ע"ד שאלתו בראש עז שנמצא תולעת תחוב בנקב א' בתוך קדירת המוח היינו בעת פתיחת הראש חתך העצם בצד א' עד להמוח ואח"כ חתך סביב העצם הגלגולת והגביה העצם מעל המוח ונפל תולע לחוץ מהגלגולת וראה מהיכן נפל וכו' ואח"כ החזיר המוח להקדירה וגם התולעת נתן למקום שראה שנפל משם היינו בתוך קדירת המוח יש שני נקבים שבאים לשם מהחוטם ובין שני נקבים האלו באמצע יש עוד שני חללים ואינם מפולשים אך חלולים בעצם הגלגולת ובא' מאותן שני הנקבים הי' תחוב התולע בפיו לצד העצם להחלל הנ"ל חציו בתוך החלל וחציו השני לתוך הקדירה וכן הובא לפני השאלה ואם כי הי' ע"ש וכבר נתבשל הבשר הטרפתי וכו' עכ"ל השאלה וביאר טעמו ונימוקו להלכה. והנה בודאי יפה הורה כהפר"ח ותב"ש לאסור אפי' בהפ"מ וכהכרעת רמ"א שכ' והכי נהוג (בדרך ולשון ציוי) והמחמיר כדבריהם תע"ב וכיון יפה שכן נראה נוטה דעת אאמו"ר שליט"א [זצללה"ה[ בדרת"ש (סי' ל"א ס"ק נ') אם כי סיים שם וצ"ע ובפרט בנידון דכת"ה שהי' הוכחה שניקבו מהקרומים כמ"ש להלן ע"כ בודאי הורה כהלכה:

אך באמת כשנבוא לדון בעובדא דידי'. הנה הד"מ והט"ז (ס"ק ד') כ' דטעם דנמצא התולעת בחוטם כשר אף שפיו לצד המוח וראינו שהי' על המוח כבר אפי"ה מותר מטעם ס"ס שמא נתהפך ולא הגיע לקרום מעולם ואת"ל הגיע שמא לא ניקב הקרום ע"ש והגם כי לכאו' קשה על ס"ס זה דהוי כעין שם אונס חד הוא דכל הס"ס הוא רק ספק א' אם ניקב הקרום או לא. וכבר יישבתי על מדוכה זו וקשה יותר מזה (בסי' כ"ט) שכ' הט"ז וז"ל ונ"ל דאספק ספיקא קאי דבשאר טריפות יש היתר בס"ס ואלו בדרוכה מצינו איסור אפי' בס"ס היינו בהוא שותק והן מקרקרין וכו' אע"ג שיש שם ס"ס ספק שמא לא נגע בהם עדיין אלא שמחמת מורא הם צועקים ואת"ל נגע בהם שמא לא הטיל בהם ארס ואת"ל הטיל בהם ארס דילמא הכה אותם למטה מן החלל של הגוף במקום שאין הארס ממיתה וכו' עכ"ל וקשה דה"ז כל הספיקות בשם אונס חד הוא אם דרס או לא. ובסי' ט"ו בט"ז (ס"ק ד') כ' דל"ש ס"ס כזה דהוי כשם אונס חד הוא וע"ש בנקה"כ ובדג"מ ובחי' רעק"א ז"ל וכאן לא עורר שום א' דהוי כמו שם אונס חד הוא ואולי י"ל בדרוסה דהספק הא' מתיר יותר מן חבירו כיון דהוי הספק הראשון ספק לא על. וע' בס' בית יצחק להגאון מסובאלק זצ"ל (בדיני ס"ס) וכיון שבפלתי שדי נרגא גם בהך דס"ס שם אונס חד הוא ע"ש ואכ"מ להאריך. אך בנידון דידן שהקצב ראה ממקום שנפל התולעת ואח"כ הניחו בחזרה למקום שהי' שם בתחלה וקשה להאמין שראה כ"כ בצמצום המקום שהי' מונח התולעת עד שידע להחזירו ג"כ לאותו מקום מכוון ממש דאם הי' מעט רחוק מזה היינו כולו בתוך החוטם אפי' סמוך ממש להמוח כשר כמבואר שם בש"ע ובש"ע הרב התניא זצ"ל א"כ יש לתלות שהי' מקודם בתוך החוטם כולו. ואף דל"ש בזה מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' כמ"ש בנו"ב (תניינא חיו"ד סי' ט"ז) לענין אם תחב כף בשר בקדירה חלב דאם יודע עכ"פ שבאיזה פעם יש נ"מ בדבר אז נאמן השואל לומר שכך הי' בדיוק ולא שייך לומר מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' ע"ש ובחי' מנחת אלעזר (ח"ב סי' ט') הארכתי בזה וה"נ ידע הקצב השואל שיהי' נ"מ לדינא כי על כן החזירו למקומו לשאול שאלה מ"מ במה שהחזיר התולעת למקומו בזה קשה לכוון להחזירו למקומו ממש ושפיר יש לתלות והוי ספק עכ"פ וספק שמא לא ניקב והוי ס"ס לד' הט"ז. וגם הנה בשו"ת עולת יצחק ומובא בזה בדרת"ש (ס"ק מ"ח) בנידון שקצבו ראש כבש וטלמלוה ממקום למקום ונשתהה הדבר ערך ד' או ה' שעות ומצאו התולעת בקרום של מוח והורה שיש להקל לתלות שבא ממק"א כיון שבימי הקיץ שכיחי זבובים העוקצים הבשר ונעשה התולעת תיכף ובודאי יש לתלות בזה ע"ש וה"נ י"ל שכיחי תולעים בקרנים של עזים ואולי בנידון דידי' אשתהי זמן מה עד שראו תולעים בקרניים וכשחתכו הקרניים שהתיזום בכח יש מקום לתלות שנפל התולעה דרך החוטם לשם והוי ס"ס. ומ"ש הט"ז דצריכין לבדוק הקרומים והכא אי אפשר כיון שכבר נחתכו מ"מ הט"ז לא כ' רק נכון לבדוק וע"כ בגליון המהרש"א דכונת הט"ז דבכה"ג אין מעכב הבדיקה ואם נאבדו הקרומים כשר. ושמעתי כי במארמארש נוהגים השו"ב והמורים להקל בתולעת בראש העזים לתלות שבא מהקרניים וכיוצא. ע"י שדופקי' בכח להפריד ולהסיר הקרניים וע"י ההתזה אולי נפל התולע דרך החוטם ואולי מטעם זה פקפק המערער על כת"ה ונטה להתיר ואולי לא סיימוהו קמי' השאלה כראוי. (אך מה שאמר המערער כי אין זה שאלה כלל הפריז על המדה בדברי בורות כדי לעורר מדנים כמובן) וביד יהודא (בהל' טריפות בסי' ל"א שם) כ' דהורה בראש צאן א' חתוך לשנים וכבר נלקח המוח והי' תולע גדול ועב מהתולעים הנמצאים בעשבים והורה להתיר לתלות דאחר שחתכו הראש לשנים נכנס לשם מהחוטם דכן הדרך בימות הקיץ מחמת האבק וגם אוכלים עשבים ע"ש ועיי' בזר זהב על או"ה ומ"ש על זה בדרכי תשובה בסי' זה בהוספות חדשות (בד' ווילנא עיי"ש) בסופו ולא ידעתי האיך הי' התולעת בעובדא דשאלתו עכ"פ הי' מקום לתלות להתיר לכאורה אולם באמת כיון שהקצב הגיד בודאי ובבירור שכן החזירו למקום שהי' בתחלה שראוהו נפל משם (וכמ"ש לעיל דל"ש בזה מילתא דלא רמי' עלי' דאינש) א"כ מי יוכל להקל באיסור דאורייתא ולומר ס"ס במקום דהוא אצלו ודאי וכיון שהמקום שהי' שם התולעת הוא אסור וגם מטעם שכ' כת"ה כי נראה שנקב קרום העליון כי לפי דברי הפוסקים אשר קרום העליון פתוח במקום הנקבים היינו נקבי החוטם הנכנסים לתוך קדירת המוח עכ"ז תיכף אחר מקום הנקבים סתום הוא. וא"כ איך אפשר אם בא תולע זה דרך החוטם שיהי' נתחב בחלל אשר אחר נקב החוטם כנ"ל על כרחך שנקב קרום העליון ונכנס לתוך הקדירה על קרום השני ומשם הלך לו ותחב א"ע בתוך קרום השני ואפשר ניקב גם קרום השני ובדיקה לא הי' באפשרי כיון שנקרע כבר עכ"ד. והנה כיון שהקצב הגיד ברי שהי' באותו מקום. ואדרכן מילתא מ"ש השאילת יעב"ץ (ח"א סי' קכ"א) לענין הידוע בהוראות אביו החכ"צ זצ"ל (בסי' ע"ד) כשלא נמצא לב בעוף דהתיר מטעם דא"א לחיות בלא לב ובע"כ שנאבד הלב וכ' השאילת יעב"ץ דאם הי' עד א' כשר ומהימן באיסורין והוי אמר שראה מתחילת הפתיחה בעוף שלא מצא לב אז הי' גם החכ"צ אוסרו בודאי ועשאו נבילה מחיים אלא שהוא החכ"צ התיר באשה שהשגיחה דאימור לא דקדקה יפה ונפל בלי ראותה כהאי דאמרו מילתא דלא רמי' עלי' דאינש וכו' עיי"ש. וכ"כ שם במפתחות. דוקא היכא דאיכא למיתלי בהעדר ידיעה ברורה לאפוקי מדעת מורה חסר לב דלא שני לי' עכ"ל. ובאמת דבריו פליאים למי שרואה בלשון אביו בחכ"צ (סי' ע"ז) מה שהאריך וכתב בפירוש דאפי' באו שנים כשרים והגידו שלא הי' לב לתרנגולת זו אינם נאמנים דודאי סהדי שקרי נינהו ע"ש טעמו א"כ לא נראה משם כדברי בנו זצ"ל. ולמה קראו חסר לב למי שהורה כדברי אביו זצ"ל. ואולי בשאילת יעבץ חשש למעשה להקל כדעת אביו בזה (וחזו מ"ש בפלתי והרעיש לברר מחכמי הטבעיים שהשיבו שיוכל לחיות ע"י דלדול במקום הלב ובאמת טריפה הוא ע"ש) ע"כ חתר ונדחק לסבב הדברים להחמיר ואכמ"ל. ועכ"פ מדברי השאילת יעבץ נמצא אם גברא מהימן באיסורין מעיד שלא ראה הלב אם כי דבר זר והיפך הטבע הוא לפי דעת החכ"צ עכ"ז נאמן ואוסרים העוף מכ"ש בזה שהקצב הגיד שכן הי' התולע מונח מונח ואינו היפך הטבע ע"כ אסור ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכפי שבא השואל לשאול ולהעיד כנז'. וגם שאלתי ודרשתי מהשו"ב המומחים ומופלגים המפורסמים בפה"ק ואמרו כי בעירנו ובגלילתינו לא שמענו קולא זו לתלות בתולע שבקרניים כי הוא דבר רחוק לתלות בזה ע"כ טב הורה כת"ה וטבא ליהוי וישתתקון דברי המערער. ואחתום ברוב שלום וברכה ונחוג חג הקדוש זמן מתן תורתינו בשמחה רבה וקבלת התוה"ק באמת ובטוב לבב מרוב כל על עולם:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה