אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נב

סימן נא

כבוד ידידי הה"ג וכו:'

הגיענו מכתבו וע"ד המאורע ר"ל שנפל ס"ת לארץ בהו"ר בעת החזירו הס"ת לאה"ק ולא נפל כולו לגמרי רק ראשו א' מוטה נפל למטה שנהפך רגלו למעלה והע"ח ראשו למטה בעוה"ר. בשגגת המעמידו לאה"ק:

הנה כבר ראו עיניו במקום שבעלי תשובה עומדין. ז"ל. שדיברו מזה ע"כ לא אאריך בזה דוכי רבותא למיחשב גברי עכ"פ בזה דעתי מכריע ג"כ לנהוג כהגאון אמרי אש זצ"ל (או"ח סי' ו') להתענות בה"ב אבל כמו שהכריעו האחרונים שרק מי שנפל על ידו יתענה בה"ב אבל כל הביהמ"ד והקהל שהיו שם לא יתענו רק תענית א' ויקראו ויחל וכן נהוג בצרה כזו שלא תבא. ועיי' באגרות הרמ"ז להגה"ק מהר"ם זכות ז"ל (סי' ל"ז) שכ' עפ"י סוד טעם להתענות פ"א תעניות כשנפלה ס"ת לארץ רק די בג' הפסקות של ב' ימים במקום הפ"א תעניות ועיי"ש שכ' צדדים להקל קצת בענין זה אם נפל רק על המדרגות וגם אם לא הי' בכנופיא כ"כ ע"כ א"צ להחמיר כ"כ במלקיות וסגופים כרצון החכם השואל עיי"ש (ועיי' בברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ב שהביא מד' אגרות הרמ"ז אלו) ופשוט כי בחולשת הדורות האלו אין להחמיר כ"כ בפרט בהפסקות של ב' ימים שהוא דבר שאין באפשרי:

אמנם מה שרצה כת"ה להחליט לאשר הי' הס"ת פסול ל"צ להתענות כלל. הנה לבבי לא כן ידמה. ולא כן הוא. והראיות שהביא לזה אינם מכריעות כלל דאינה דומה למכירת ס"ת פסול בזט"ה לענין אי דינו כחומשים. וכן הביא ראי' מש"ס נדרים (י"ד ע"ב) א"ר נחמן ל"ק הא דמחתא אורייתא אארעא דעתי' אגוילין פי' דחושב בודאי דאין בה רק גוילין ולא כתב. דאל"כ לא הי' מחתא אארעא בבזיון. וחשב מעכ"ת דגם בס"ת פסול אין קפידא מדינא אם מוטלת בבזיון עכת"ד. וז"א:

דהנה אדרבא מפורש בש"ע יו"ד שם (סי' רפ"ג סעי' א') דגם בחומשים יש בהם קדושה רק אינו כס"ת השלם ויש מי שאומר שהם כס"ת לכל דבריהם אלא שאין קורין בהם בצבור עכ"ל המחבר ומעתה גם אם דינו כחומש כמ"ש בט"ז שם (היינו שנכתב כדינא בקדושה על הגויל) יש איסור לבזותו ח"ו. וגם מפורש בלשון רש"י בשבת (דף קט"ו ע"ב) ד"ה פ"ה אותיות וז"ל זהו שיעור לספר תורה שנמחק או בלה ''להיות עומד בקדושתו' עכל"ה הנה דייק רש"י ז"ל בלשונו הזהב ''דעומד בקדושתו'' אם יש בו רק פ"ה אותיות ועל כרחך לענין זה ג"כ הרי הוא בקדושתו ליזהר בכבוד קדושתו ולהצטער בבזיונו ח"ו מכ"ש אם יש בו כל האותיות רובן ככולם רק שלפעמים נמחק באיזה מקום מרוב יושנו וכיוצא. משא"כ בנדרים שם שפיר קאמרי' דדעתי' אגוילין וחושב בצדק שבודאי אין כתוב בו שום אות כלל כיון שמחתא אארעא ודעתי' רק אגוילין אבל אם הי' בו עכ"פ נשאר פ"ה אותיות הרי בקדושתו עומד כנז':

וכן ראיתי שכבר הורה זקן הגאון חיד"א זצ"ל אם כי הוא כ' בברכ"י ושירי ברכה (ביו"ד סי' רפ"ב) שמדינא אין חיוב כלל להתענות להרואה ס"ת שנפל' רק נכון הדבר שכל רב יגזור בעירו לפי מקומו ושעתו. אמנם להקל היכא שנפל ס"ת פסול דעתו מפורש דאין לחלק כלל כמ"ש בעצמו בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' י"ב) וז"ל ומה גם דאם יבדקו בס"ת זה שנפל אפשר שימצאו בו פיסול מ"מ אין להקל שלא להתענות כיון דלענין קריעה דינא הוא דאפי' שרף מגילה וכן כתב הריטב"א בחידושיו דף כ"ו מהש"ס דכל שיש בו הזכרת השם דינו כס"ת ע"ש ובס"ת זה אפי' שהוא פסול יש כמה אזכרות וכמה פרשיות כשרות. ומ"ש הרמ"ז שם ליתובי' דעתי' דההוא שנפל מידו הס"ת דאם ימצא בו טעות ינוח דעתו. אין זה כי אם כלפי תוקף קדושת הס"ת וסודותיו יראה בנחמה שלא הי' הפגם כל כך אבל לענין תענית אין להקל כלל אפי' בס"ת פסול עכ"ל בחיים שאל

ועוד נ"ל עפ"י הטעמים שכתבו בזה הגדולי אחרונים ז"ל למה שנהגו כל הצבור להתענות בנפל ס"ת כ' באמרי אש שם טעם וסמך מהירושלמי סוטה מובא בתוס' (סוטה ל"ז ע"ב) והרמב"ן בפי' התורה (פ' תבוא) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכי יש תולה נופלת ר"ש בן אליקים אומר זה החזן וכ' הרמב"ן לפרש זה החזן המתעסק בביהכ"נ שאינו מקים ס"ת להעמידו כתיקנו שלא יפולו עכ"פ לפי פי' זה כ"א שלא השגיח להקימו כראוי ה"ז בכלל ארור ח"ו ע"כ כ"א לבו נוקפו אם הי' משגיח היטב הי' מחזיקו ולא הי' נופל ומזה הטעם שנהגו להתענות כולם עכת"ד, ומרן בתשו' דברי חיים (ח"א חיו"ד סי' נ"ט) כתב הטעם וסמך שנהגו כולם להתענות עפי"ד הש"ס תענית (דף ט"ז ע"א) דמוציאי' את התיבה לרחוב משום כלי צנוע היתה לנו ונתבזה בעונותינו ולכן כל אנשי העיר שנתבזה הס"ת להם בעונותיהם לכך נהגו להתענות על עונותיהם שגרמו הכלי צנוע להתבזות. והביאו גם בשו"ת אבני צדק (חיו"ד סי' קי"ז). והנה בשו"ת נודע ביהודא (קמ"א. חאו"ח סי' ט') ע"ד הס"ת הפסולים שנוהגים להניח באה"ק עם הס"ת הכשרים העלה להיתר בזה בטעם על מנהג העולם עיי"ש אך מה שסיים שם בנו"ב שיש מכשול מצד המבואר ביו"ד (סי' רע"ט) שס"ת שאינו מוגה אסור להשהותו או יתקן או יגנז. ועכ"ז עינינו רואות גם בזמנינו שמונחים באה"ק גם הס"ת פסולים ולא חיישינן למכשול בע"כ משום שמסיינים עליהם בכמה מקומות בהחגורה על המעיל שלא כדרך חגורת הס"ת כשירות שהחגורה תחת המעיל וכן במקומות שלא יעשו זה. מעמידים אותם לצד הכותל וכיוצא באופן שנודע בודאי מי המה הפסולים ובפרט להחזן (הוא השמש) המראה למוציא הס"ת איזו מהם יוציא ע"כ אין מכשול ומצד קדושתם מונחים בארון כמו שברי לוחות המונחים עם הלוחות בארון [ושמעתי מפה קדוש אאזמו"ר הגה"ק מהר"ש זצ"ל מפה"ק כי הגאון המובהק מהר"א תאומים ז"ל בעל חסל"א עשה מעשה רב בק' בוטשאטש פקד לגנוז כל הס"ת הישנים שחושבים לפסולים להוציאם מאה"ק ולהניחם בכלי חרס וקברום אצל צדיק בביה"ח כמבואר בש"ע יו"ד ואח"כ נהיתה מגפה ומחלת תינוקות ר"ל ורעשה עליו העיר והגליל. ולכאורה יפלא הלא כדינא דש"ע עביד. אך נראה כיון שבאמת בין הס"ת שחושבים לפסולים יש בהם הרבה שעכ"פ חומש א' כשר לקרות בו וכמבואר ברמ"א (באו"ח סי' קמ"ג סעי' ד') דעכ"פ בשאר החומשים הכשרים מותר לקרות בס"ת פסול הגם שנהגו להחמיר בזה אבל להורות לקולא עי"ז לחשבם לפסולים ולהוציאם מאה"ק לקברם בכלי חרס בודאי צריכין לחוש לחומרא אולי אינם פסולים גמורים (וגם אולי היו יכולים לתקנם רק נתעצלו בעבור ההוצאות. ושגו בזה דגמירי דצבור לא מיעני:) ולא יצאו מקדושתם וכבודם להניחן באה"ק כיון שכן נהגו העולם להניחם באה"ק וגם שם בהעיר הנ"ל מתחלה ואין להוציאם מאה"ק מכבודם שהחזיקו. וישרים דרכי ה'] ובספר חסידים (סי' תתקל"ד) נמצא מפורש שישים ס"ת ויריעות קרועים ומחוקים:

עם ס"ת כשרים יחד בארון כמו לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועיי' בשו"ת בנין ציון (קמא. סי' צ"ז) שכ' שנוהגים להניח ס"ת פסולה בארון ופלפל בדברי הנו"ב הנז' וסיים דמה שנוהגים בהרבה קהלות שאינן גונזים הס"ת פסולים רק מניחי' אותם בארון יש להם על מה שיסמוכו ע"ד ס' חסידים הנז' עיי"ש ועכ"פ כיון שנהגנו כבוד בס"ת פסול כמו בכשר להניחו באה"ק ע"כ שפיר שייך טעמי' דהאמרי אש משום ארור אשר לא יקים וכו' כד' הרמב"ן כיון דצריכין להשגיח על כבודו להעמידו באה"ק ושלא יפול לארץ חלילה. וגם טעמי' דהדברי חיים משום שארז"ל בתענית כלי צנוע הי' לנו ונתבזה בעונותינו ג"כ שייך כיון שהחזקנוהו לכלי צנוע מונח באה"ק בכבוד עם הכשרות כנז' ע"כ שייך טעמי' שנהגו להתענות בנפילתו גם הרואים ככז' וכדמות ראי' נראה ג"כ מדברי כל גדולי האחרונים בתשובותיהם במעשה כזו שציוו להתענות וגם להגיה הס"ת שנפלה. ולמה יתענו מקודם (ולגזור תענית על הצבור שיש מקום שיבואו לידי סכנה ח"ו במי שמחמיר על עצמו בדורות חלושים האלו) הלא מקודם הי' להם לצוות להגיה הס"ת שנפלה ואם ימצאו פסול הרי נמצא שנפלה ס"ת פסולה וא"צ להתענות מקודם לחנם. אלא ודאי פשוט להם שגם בס"ת פסול צריכין להתענות ואין חילוק בזה כנז'. ועיי' בשו"ת מהר"י ברונא מהראשונים ז"ל (סי' קכ"ז) שכ' הטעם דצריך להתענות בתפילין שנפלו דהיינו שהראו לו מן השמים דצריך תשובה וא"כ ה"נ בס"ת פסולה שנפלה כיון שהוא דבר מבהיל הוי כהראו לו מן השמים כנז':

וגם ממה שכ' כת"ה שנפל על המדרגות אין להקל. דכיון שכ' הרמ"א (ביו"ד סי' רפ"ב) שאסור להניח שם כתבי קודש. וא"כ הוי בזיון. הגם שהבאתי לעיל מדברי אגרות הרמ"ז לחשוב קולא ע"י שנפלה על המדרגות היינו מתוך חומר שהחמיר שם בתחלתו בריבוי התעניות כנ"ל שאין בכחנו לגזור כזה הקיל קצת עכ"פ כנראה מריבוי התעניות עי"ז שנפל על המדרגות אבל לא לפטור לגמרי מתענית א' בלבד שנהוג בדורותנו כנ"ל:

ומה שחשב כת"ה לחלק מפני שלא נפלה כולה רק העץ חיים בראשו נגע שנתהפך הספר מראשו לרגלו. הנה עובדא כזה ראיתי שנשאל אאזמו"ר הגה"ק זצ"ל מפה (בשו"ת שם שלמה כת"י) מאחיו הרב זצ"ל מלאנצהוט שנגע העץ חיים בארץ שנפל צד א' מחמת שלא הי' מחוגר היטב והשיב שאין להקל מהתענית עי"ז שלא נפל רק הע"ח כיון דגם אם הי' הס"ת בנרתק ג"כ צריכין להתענות כמבואר במג"א (סי' מ"ד ס"ק ד') וגם מה שהחזיק עדיין כרך א' בידו העיר שם אא"ז מש"ס שבת ובש"ע (סי' שנ"א סעי' א') לענין שבת בקורא בספר ונתגלגל מידו לרשות אחר שאסור להחזירו. וכן העיר הגאון מלבוב ז"ל בשו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סי' קס"ה) דגם בנפל צד א' מהס"ת יש בזיון מש"ס דשבת הנז' שאפי' מונח על הארץ גוללו אצלו שאין לך דבר שעומד בפני כתבי קודש אף שאגדו בידו ועיקר התענית הוא משום בזיון ע"כ צריכין להתענות ולפי"ז גם בנידון דידן צריכין להתענות. ולהרואים די בתענית יום א' כמ"ש גם הגאון מהרש"ק זצ"ל בסת"ם הל' תפילין (תשו' נ"ה) ויתנו הס"ת שנפלה (אשר הניחוה בתורת פסולה) למגיה אם יוכל לתקנה עפ"י הלכה אז בודאי יוכל לתלות כי נסובה הוא מן השמים להם ביום החתימה כדי שלא יניחוה בפסול ויתקנוה וגם אם יעלה הוצאות המגיה והתיקון. גמירי דצבור לא מיעני. ואותן החלושים שאינם יכולים להתענות יפדו התענית כאשר ישית עליהם כבוד תורתו. כפי הבנתו:

וגם י"ל דהכי גרע מעובדא דשו"ת שם שלמה לאא"ז הנ"ל דשם נפל צד א' ונגע הע"ח בארץ אבל לא נתהפך משא"כ בעובדא ונידון דידן שנתהפך מראשו לרגלו וזהו בעצמו בזיון כמו שביארתי בחי' אות חיים (סי' כ"ז ס"ק ז') בד"ה ולא יתהפכו דגם לענין ס"ת שייך זה עיי"ש :

שוב ראיתי עתה בשו"ת הרי בשמים (מהדורא תניינא סי' קל"ט) שהאריך בזה והעלה להתענות גם בנפל הס"ת פסולה עיי"ש. וגם ראיתי בשו"ת אוריין תליתאי להה"ג מהאראדענקא ז"ל (סי' צ"א) שהקיל על הצבור מלהתענות כשנפלה יריעה מתוך הס"ת פסולה באמצע הקפות בשמ"ע עיי"ש. עכ"פ בנידון דידן הנלע"ד כתבתי בעה"י ואך טוב לישראל. ונזכה להרמת קרן התורה ולבנין אריאל. ב"ב וחיים ושוכט"ס:

ידידוש"ת וטובתו.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה