אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נא

סימן נ

כבוד הרב וכו'

לתשו' יקרתו לאשר דפקתם כ"כ אלי עוד בענין השו"ב מ' וכו' הידוע בגלילותיכם וכבר השבתי בעה"י חוות דעתי (עיי' לעיל סי' מ"ז) וכן השיבו כמה גאונים הי"ו ולאשר הרב וכו' מונע אותו מלבא לד"ת לפני ב"ד שאינם נוגעין בזה ועד שיהי' הד"ת לא תוכלו לאכול מזביחתו יען שאסרתם עליכם מחמת חשש איסור שרצונכם להציע לפני הבד"צ דברים אשר כל השומע תצילנה שתי אזניו ואיך תוכלו לשמוע לאשר ישיא אתכם הרב הנז' ואנשי ריב המה משתדליו להתיר לכם הח"ח או הנדר אם לא תתחרטו באמת ואדרבא תחפצו שיתברר הדבר והחשש לפני הב"ד בזבל"א וזבל"א וכאשר יפסקו כן יקום ואז את נפשיכם תצילו וכ"ז ברור ופשוט. ועתה באו הרבנים וכו' והדפיסו כתב פלסתר לאסור כל שו"ב הסמוכים בגלילותיכם מלשחוט בעדיכם שום שו"ב הסמוך גם בביתו כשתסעו ותביאו אצלם ועי"ז באתם במצודה וצרה בגזירתם קשה משל וכו' אשר לא נשמעה כמוהו בישראל את אשר עשו וכו' בעוה"ר:

ראשית מי התיר להם להרבנים הנז' להתערב בגליל רב הוא ישוב וכו' אשר הוא תחת דגל וכו' ולצוות על השו"ב דשם שלא ישחוט גם בביתו בעד אנשי וכו' אם יביאו לו לשחוט האיך הותר להם להורות מה שיעשה הוא בביתו בגליל הרב הנז' ותצוו עליו על השו"ב בלתי ידיעתו ונגד פקודתו של הרב והתחילו בלשון הפסק ע"ד השו"ב מק' וכו' כאלו הי' בא לפניהם השו"ב הנז' לדון עם שכנגדו ובאמת לא ראוהו ולא שמעו טענתו כלל וגם לא שמעו מהרב הנ"ל שהוא תחת דגלו ולא הודיעו לו כלל אדרבא כתבו וחתמו ממרחק שלא בפני בע"ד בלתי שמוע טענתו נגד רשותו והדפיסו הכתב פלסתר שקראוהו ''פסק'' רק לצעורי קמכווני ולחלל ש"ש בפרהסיא ולבזות כבוד התורה ושמו את עצמם לשרי ושופטי ארץ שכתבו (פסק בעל מנת) אם יעבור וישחוט גם בביתו אז שחיטתו אסורה ונקרא מומר ורשע ר"ל וכו' וכי לא נודע להם מה שנאסרו להתערב רב לתוך גליל חבירו ובשו"ת אור הישר ואור ישראל הביא בזה חרם הקדמונים שלא לפסוק פסק לגליל חבירו נגד רשותו ובפרט כי מהם לא נכחד המעשה המחלוקת דק' נמ' ואיך עתה יהינו וחידשו לעשות כזה לגליל חבירו להיות הפקר כדור המבול כי מלאה הארץ חמס מפניהם ה' יצילנו. וידעתי כי מהם מתחרטים כבר על אשר עשו ע"י שהוליכם השולל הני בריוני והשליח הידוע אבל בושים מלחזור ואין בהם כח אמתת רז"ל בש"ס ופוסקים שמצינו כ"פ שאמרו דברים שאמרתי טעות הן בידי. ומה נעשה להדור הזה הנודע בעיקבתא דמשיחא:

והנה בגוף הדבר והאיסור שכתבו בהכתב פלסתר רצו לגנוב דעת ולשקר גם במילתא דעבידא לגלויי כי ציינו לשו"ת רבינו דברי חיים (חיו"ד סי' ט') והלא אדרבא בדברי חיים מבואר שם להיפך וז"ל דהנה מעולם תמהתי על דבר שמנהג לומר על שו"ב ששוחט בישובים ששייך לחבירו שהוא משיג גבול ולא ידעתי במה קנהו זה שהחזיק בה שנקרא השגת גבול וכו' ולכן לא ידעתי מה מקום להשגת גבול הזה אך באמת וכו' דהוא עני המהפך בחררה הגם שידעתי שיש מקום לומר וכו' עכ"ל רבינו בד"ח עש"ה הרי מפורש דאדרבא לא מצא מקום איסור לכאורה כשהולך למקום חבירו לשחוט רק מטעם עני המהפך וכו' ובא אחר ונטלה וזהו רק כשהולך למקום חבירו לקפח פרנסתו אבל כשמביאים לו לביתו היכן מצינו זה שהוא מחוייב לבדוק ולחקור מהיכן הם העופות שהביאו לשחוט. וגם מה שהביאו מתשו' מהרש"ם (ח"א סי' קנ"א) הנה באמת כתב שם לאסור לשחוט גם בביתו כשמביאים לו מעיר אחרת אבל כ' טעמי' משום מערופיא ובאמת אין דנין במדינתנו דין מערופיא לענין חנות ושארי פרנסות ולמה שהחזיקו (לדון דיני חזקות) החזיקו ולא לזולת והוא דבר הנהוג גם בעירנו ובכל עיירות בפרט במקום ששוחט על צעטיל מגאבעלצע אין לו שום ענין להשו"ב לדרוש ולחקור אם העוף המובא לשחוט הוא מקהלתו או מעיירות וכפרים הסמוכות ולא נהגו כלל ליזהר בזה אם מפסיד בזה לשו"ב אחר הסמוך או לא וז"ב ופשוט. וגם כתב שם דזה השו"ב בגבולו מכח סטימתא והתחייבות וע"כ אסור להוליך למקום אחר לשחוט בכ"ז אין טעם וריח בפרט לאסור להשו"ב הסמוך לשאול מאין בא העוף המובא לשחוט כנז'. והנה בדין מערופיא וחניות הסמוכות נודע מה שנחלקו בזה גדולי עולם ז"ל המה המורים. אריות ונמרים הגאונים בעל נטע שעשועים (חחו"מ תשו' ל"ו ל"ז ל"ח) ובעל בית אפרים (חחו"מ סי' כ"ו כ"ז) והגאון בית אפרים העלה והעמיד בארוכה דאין יכולין למחות בבעלי חניות שהעמידו להם חנותם גם כשבתחלת דרך ביאת הקונים יעברו עליהם טרם בואם לחניות הישנים עיי"ש. והנה בשו"ת קול ארי' (חחו"מ סי' קל"ג קל"ד קל"ה) כ' בזה לחזק הפסק שהי' מהגאון מ' פישל ז"ל בענין ההאלצשפאן שאסור לאחר לעשות והחזיק בזה כדעת הנטע שעשועים. אולם מלבד מה שיש עוד לפלפל בזה עוד על דברי הגאון קול ארי' ז"ל כי לא נחית לשיעורא וביאורי הפוסקים מה שהעלה והביא בבית אפרים בארוכה לסתור דבריו והרואה יראה בקול ארי' כי נחית רק לחזק הפסק שהי' כבר מהג' הנ"ל מרא דאתרא וע"ז עיקר יסודו כיון שע"י הפסק מכבר יש לו זכות דסמכתא דעתי' על הפסק עיי"ש טעמו משא"כ בשו"ב אין שום סמיכות דעתו בזה כי כן נהוג בכל הכפרים ששולח לשחוט לעיר הקרובה או לכפר הסמוך לשו"ב אחר כשיש לו איזה צורך בפרט לעיר שיש בה גאבעללע צעטיל כנ"ל והשו"ב הסמוך ישחוט בעבורו וא"כ לא סמכה דעתי' כלל בכה"ג השו"ב בעירו ע"ז שלא ישחוט אחר בסמיכתו כיון שאינו נהוג איסור בזה ובכה"ג יודה גם הגאון בעל קול ארי' ז"ל:

והנה במקור הלכה דהשגת גבול בש"ס ב"ב (כ"א ע"ב) מרחיקין מצודת הדג וכו' ומשני שאני דגים דיהבי סייארא פירש"י נותנין עין בהבטן להיות נוהגים לרוץ. למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו וכו' בטוח הוא שילכדנו דהוו"ל כמאן דמטא לידי' ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא עכל"ה והר"י מיגאש בחי' ב"ב שם פי' באופן אחר כשהדגים רואים מצודה הראשונה יודעים שיש שם מצודות הרבה שנמצאת אותו המצודה פסקה חיותי' לגמרי אבל אי לא יהבי סייארא וכו' ע"ש החילוק בין הפירושים האלו בפוסקים ותשו' הנז'. ולכל הפירושים ל"ש בזה פיסוק חיותי' לגמרי דהשו"ב אם שולח א' או שנים מגבולו לשחוט לתוך עיר חבירו כיון שכן הורגל כשהולכים לפעמים לשחוט כשקרובים להעיר ומצוי להם יותר שם השו"ב או בשר לקנות כנודע:

זולת בעיר שיש בה איסור שחוטי חוץ משנים קדמניות מרבנים הקודמים ומה שנעשה מהקהל רובו ככולו ובהסכמת חבר העיר י"ל כי השוחט בערים הסמוכות להביא לתוך עירו להכשל באיסור אז ה"ז כמסייע ידי עוברי עבירה ואין להשו"ב גם במקום אחר לשחוט בעבורו אבל בעובדא דידן הוא להיפך כי אין שם בק' איסור שחוטי חוץ אדרבא יש שם איסור שחיטת פנים שאסרו עליהם שחיטת השו"ב וכו' מחשש איסור ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו עד שיתברר האיסור יתירו הבד"צ בזבל"א וזבל"א ושאינם נוגעים ועד אז אסור להם לאכול מזביחתו וא"כ היתכן עוד לאסור על השו"ב הסמוכים לשחוט (גם בבית השוחטים ובעירם) בעבורם כשירצו להציל א"ע מאיסור שיש להם לע"ע מלאכול משחיטת השו"ב בביתם:

והנה הגאון בדעת תורה (סי' א' ס"ק נ"ה. ובגילוי דעת בהשמטות לה"ש ס"ק י"ב) כ' דאסור להבע"ב לשלוח לשחוט למקום אחר אבל פשוט דמיירי רק כשרוצים להרויח ששוחטים להם במקום אחר הסמוך בזול ועי"ז יקופח כל שכר השו"ב ופרנסתו לגמרי משא"כ כשיש חשש איסור שנודע להם והמה צווחים ככרוכיא שרוצים לברר זה בפני בד"צ והיתכן להאכילם בע"כ דבר האסור להם עי"ז שיכריחום במה שיאסרו על השו"ב הסמוכים שלא לשחוט להם ע"כ בודאי אין האיסור הנ"ל על (השו"ב הסמוכים) אפי' שוה פרוטה והלא אין זה דרך התורה. ועלינו יערה רוח הבורא. לבא בכחא דהיתרא. ולאפרושי מאיסורא. כדת של תורה:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה