מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן נ
כבוד הה"ג וכו'.
הגיענו יקרת מכתבו וכו' וע"ד קושייתו על הש"ס נדרים (כ"ב ע"א) דאמר שמואל אעפ"י שמקיימו לנדר נקרא רשע א"ר אבהו מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא ויליף חדלה חדלה וכו' ופי' הר"ן דה"ק הא אם לא תחדל יהי' בך חטא והקשה דהא כל הני דמייתי הש"ס דהנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב קרבן מיירי רק מנדרי איסור כדמוכח שם אבל בנדרי הקדש האיך שייך לומר דנקרא רשע וכיוצא הא משנה מפורשת הוא בביצה (דף ל"ו ע"ב) ואלו הן משום מצוה לא מקדישין פירש"י הקדשות וא"כ כיון דקרא דכי תחדל לנדור מיירי בהקדש וקרבנות דהא קרא הקודם וסמוך לי' מוכח כן כי תדור בדר כה' אלקיך לא תאחר לשלמו וכי תחדל וכו' וא"כ האיך ילפינן מזה חדלה חדלה דנקרא רשע הא שם הוי מצוה כפי המתני' ביצה עכת"ד:
הנה אי משום הא (מהפסוק הקודם לו) לא ארי' כ"כ לדינא דמיירי גם בכתוב שלאחריו בקרבן אך פשוט (בריש חולין) דמיירי קרא דוכי תחדל לנדור ואמרינן התם לר"י לחלק בין האומר זו להאומר הרי עלי משמע דמיירי בקרבן וע"ז חילקו בין נדר לנדבה ובתוס' שם ע"ב בד"ה אבל האומר הרי עלי ובמהר"ם לובלין על התוס' בע"א ד"ה וכתיב אשר לא תדור משמע דס"ל להתוס' דהך קרא וכי תחדל לנדור הוא ראי' חזקה יותר דטוב יותר ליחדל גם מנודר ומשלם ע"ש וכ"ז מיירי בקרבן ולפי"ז קשה ממשנה מפורשת בנדרים (ט' ע"א) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן משמע מפורש שנקרא רשע גם כשנדר בקרבן ובמתני' ביצה קרי לי' מצוה. אלא ודאי פשוט כדמחלק שם בש"ס נדרים במתני' ובגמ' (בדף ט') בין נודר לנודר דהנודר האומר הרי זו י"ל גם ר"מ מודה שהוא כנדרי כשרים ומעתה מתורץ פשוט דס"ל להמתני' בביצה ג"כ הכי ומיירי בהקדש שמנדבו ומוציאו מרשותו דהוי כאומר הרי זו כדאמרי' שם בגמ' גזירה משום מקח וממכר ופירש"י למקח וממכר דמי שמוציא מרשותו לרשות הקדש עכ"ל הרי מפורש דמיירי בכה"ג וע"כ הוי מצוה ולק"מ. ושבתא וכט"ס ידידושתו"ט בלונ"ח: