אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מט

סימן מח

כבוד המופלג וכו'.

ע"ד קושייתו על מה דפסקינן בטוש"ע יו"ד (סי' ט"ז סעי' ט') דחש"ו ששחטו משום דרוב מעשיהם מקולקלים מותר לשחוט השני אחריהם באותו יום והקשה דהא הוי דשיל"מ שיוכל להמתין מלשחוט בנו עד למחר ובדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא דרוב מעשיהן מקולקלים עכ"ד. הנה קושייתו כבר העיר הגאון מהר"ש איגר ז"ל בגליון מהרש"א שם ע"ש מה שתי' ומה שציין לעיין בסי' ק"י סעי' ח'. הנה משם אין ראי' כ"כ לכאן דמיירי לענין ס"ס בדשיל"מ אמנם באמת כבר העירותי בחיבורי מנח"א ח"ב (סי' י"ג) עפ"י הנודע דעת הרשב"א דס"ס מותר רק מטעם רוב וא"כ האיך פסק הרשב"א בתה"א דס"ס מותר בדשיל"מ והא ס"ס הוי כרוב ובדשיל"מ לא אזלינן בתר רוב ע"ש מה שתירצנו עפי"ד הש"ך (סי' ק"י ס"ק נ') וביארנו דברוב כה"ג כיון די"ל דאינו נמצא כלל בתערובותו בכה"ג לא אסרו דשיל"מ לדעת הרשב"א ובאמת בר"ן ביצה (ס"פ אין צדין) נסתפק בזה אי סמכינן ארובא בדשיל"מ כיון דהוא דמי לביטול וכ' דאפשר שאני משום דאיתחזק איסורא עיי"ש ובמל"מ (סוף פ"ז מהל' מעילה) ולפי"ז לא שייך בנידון זה דשיל"מ כיון דאינו בתערובות ולא איתחזק איסורא אך נלפע"ד דמה דנסתפק הר"ן ז"ל פשיטא לי' לרב אשי כפי הנראה לן מדברי רב אשי בביצה (ד' ע"א) דאמר רב אשי ספק מוכן אסור ביו"ט היינו בלשונו לעולם ספק יו"ט ספק חול וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל ע"ש ברש"י ד"ה אפי' בדרבנן דכי היכא בביטולה מחמרינן מהאי טעמא בספיקא נמי מחמרינן מהא טעמא עכ"ל רש"י ולפי"ז ראי' ברורה דאין חילוק בין דבר שיש בתערובות ובין ס' יו"ט ס' חול שאינו בתערובות ולא איתחזק איסורא. דאל"כ ויש איזה חלוק בזה א"כ מה קאמר רב אשי בש"ס דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל לענין ס' יו"ט ס' חול ומה זה שייכות לענין ספק מוכן דרצה להשמיענו הלא הפרש יש ביניהם. אלא ודאי דאין חילוק ביניהם. ואין לחלק דשם בס' מוכן הוי רק ספיקא והכי הוא מיעוט לגבי הרוב דמעשיהן מקולקלין ומה"ת אזלינן בתר רובא ז"א סתירה דבס' מוכן הוא ס' דרבנן ומקילין בכ"מ והכי מחמרינן בדשיל"מ ומה זה קאמר רב אשי דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל דהוא רק מביטול תערובות הוו"ל למימר פשוט דס' דרבנן בדשיל"מ הוא לחומרא אלא ודאי דזהו דאשמעינן רב אשי בחכמתו בלשונו מזה דבשיל"מ אין לחלק בזה בין דבר שהוא בתערובות ובין דבר שהוא ספק דרבנן בלא איתחזק איסורא בתערובו' לפנינו כלל ושניה' הם לחומרא בדשיל"מ כנז'. וז"ב. ולפי"ז תקשי עדיין כיון דפסקינן כרב אשי בזה כמ"ש מרן המחבר בה' יו"ט (סי' תקי"ג סעי' א') וא"כ האיך פסק המחבר כאן ביו"ד דמותר לשחוט את בנו והא שייך דשיל"מ גם שלא בתערובות לפי"ד רב אשי כנז':

אולם נ"ל לתרץ קושייתו דלא הוי דשיל"מ כיון דלא הוחזק מעולם האיסור בפ"ע היינו המיעוט שאינו מקולקלין ובכה"ג ל"ש דשיל"מ דזה גרע עוד יותר מהך דגיגית דרוכה בענבים שנסחטו בשבת שכ' המרדכי דבטלי ברובא ול"ש דשיל"מ כיון שהאיסור נולד בתערובות מעיקרא ולא ניכר האיסור מעולם בפ"ע ופסק כן הרמ"א (בסי' ק"ב סעי' ד') וכן ה"נ מעולם לא ניכר ולא נודע כלל המיעוט הזה אם החש"ו שחטו כהוגן דכיון דמיירי באין אחרים רואין אותו ע"כ ל"ש דשיל"מ ומותר. והנה בשעה"מ הקשה על דברי המרדכי מש"ס ביצה (פ' משילין) דינקי תחומין מהדדי לענין דשיל"מ וכן עוד ממ"א. אמנם לכל החילוקים שמחלק שם בשעה"מ דשם ניכר האיסור שהוא חלק חבירו וכן גבי גדולי שביעית ע"ש אבל הכא גבי מיעוט שוחטין כהוגן אינו ניכר האיסור ולא נודע מעולם כלל. וכעין זה בדברי המרדכי הנז' מתרץ בנו"ב (תניינא חיו"ד סי' ח') בהגהת בנו לענין נכבשינהו דניידי גבי אוא"ב דמיירי קודם שהוכר האיסור ע"ש. ובפת"ש יו"ד סוף סי' ט"ז ובשארי הדברים עוד חזון למועד לטובה ברצות ה' לחיים. ובזה הנני ידידושו"ט מברכו בכ"ט בכלל כ"י:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה