אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מזלא

סימן מזל

כבוד ידידי הרב וכו'.

מ"ש ע"ד ספק האתרוגים המורכבים וכו' והנה כתבנו בזה מקרוב בעזה"י [עיי' בסי' הקודם לזה ונסתפקתי עתה אם א' בדק איזה אתרוגים מתוך תיבה א' היינו שלשה מהם בתיבה א' כמ"ש הגאון מהרש"ק זצ"ל בס' החיים (עיי' בסי' שלפ"ז בדברינו בד"ה והנה וראיתי בשו"ת שם שלמה וכו') וכפי דבריו מצא הסימנים שאינם מורכבים דהיינו שהוא לא ידע הסימנים שנזכרו בפוסקים על זה ואינו בקי בהלכות רק הוא איש כשר פשוט ונאמן ובאיזה סיבה שנפתחו ונסדקו איזה האתרוגים ראה אותם בפנימותם בענין הגרעינים שהם עומדים לאורך האתרוג וידע קצת בשמעו שיש נ"מ בענין הגרעינים אך לא ידע באיזה אופן הם כשרים ובאיזה אופן פסולים וכנ"ל והאתרוגים החתוכים האלו לא נמצאו עוד וגם כפי מה שכתבנו כבר בתשו' הקודמת לזה] שעל סימני הגרעינים (והיינו מה שכ' בעולת תמיד בזה) אין להעמיד יסוד כ"כ כי עיני רבים ראו היפכן כנ"ל מ"מ בעניני הסימנים מ"ש בתשו' רמ"א כי באתרוג הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש והמורכב הוא המוץ רחב והמוהל שלו רחב עכ"ד ואלו הסימנים ראה ומעיד עליהם באופן הנ"ל אם יש לסמוך לברך על שארי האתרוגים שהיו אתם ידה בתיבה. אמנם באנו לזה לדין מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' כי האי דפסקינן (בש"ע יו"ד סי' א' סעי' ג') דמי שא"י הלכות שחיטה אפי' שואלין אותו אח"כ ואומר כך וכך עשיתי ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו אפי' אומר ברי לי (אחר שלמד) משום דהי' אז מילתא דלא רמיא עלי' דאינש כששחט ולא ידע אז ההלכה וכן בסי' י"ח (סעי' ד') כששחט ולא ידע שיש מסוכסכת ואמר ברי לי שלא עשיתי רק הולכה בלבד שחיטתו פסולה ועיי"ש בש"ע (ס"ק ח') משום דכל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' א"כ י"ל דדמי נידון דידן כיון שלא ידע אז ההלכה אף אם ידע למשל שיש נ"מ אם שוחטין בהולכה והובאה או שוחטין בדרוסה רק לא ידע באיזה אופן כשר אם בהולכה והובאה או להיפך (בדרסה) ואחר שלמד אומר כן עשיתי וי"ל שדקדק איך עשה כדי שידע לישאל אח"כ (וכיון דמיירי שם באיש כשר בע"כ דאל"כ אין נ"מ וממילא אינו נאמן) ועכ"ז אינו נאמן משום דמילתא דלא רמיא עלי' דאינש וכו' ה"נ גם כשדקדק בסימני פנימתו אך לא ידע אז באיזה אופן כשר י"ל דאינו נאמן. אך הנה נודע מ"ש בתשו' נודע ביהודא תניינא (חיו"ד סי' ט"ז) והביא ראי' מד' הש"ך דאם נתחב כף בשר בקדרת חלב וכיוצא דאפי' אם אין היכר בכף עד כמה תחב מהימן לומר עד כמה תחב ולא אמרינן מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' כיון שיודע עכ"פ שיש נ"מ בדבר בשום פעם יודע הוא מה עושה ונאמן אח"כ עיי"ש ובפת"ש (סי' צ"ד) מה שהקשה עליו מסי' י"ח במסוכסכת כנ"ל ובדברינו בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ט') מה שהקשיתי ג"כ על דברי הגאון נו"ב זצ"ל בזה אולם עוד י"ל על מה דפשיטא לי' למרן הנו"ב שם דהך דהל' שחיטה מיירי רק שבשעת שחיטה לא ידע שיש קפידא בשום פעם בשהיי' דרסה וכו' ואז אינו נאמן ולענ"ד אני מסתפק ושואל כענין מנ"ל באמת להנו"ב זה. אך י"ל דמפי סברא הוא כן דאם נאמר בלא ידע אם שהיי' טריפה או דרסה אבל ידע שיש נ"מ וחילוקי דינים בזה אז ג"כ הוי מילתא דלא רמיא עלי' דאינש. על זה י"ל דזה לא מיקרי מילתא דלא רמיא עלי' וכו' כמו שהבאתי שם בתשו' מנח"א מכמה מקומות בש"ס דהוי רק כשאין לו שום נ"מ כלל עיי"ש משא"כ כשידע שיש נ"מ אם שהה או דרס אך לא ידע ההלכה בדיוק אז לא דמי לשארי דברים דאמרי' דהוי מילתא דלא רמיא וכו' ואז הי' צ"ל נאמן א"ו דמיירי דלא ידע כלל שיש נ"מ כנז'. אמנם מה שהקשו על הנו"ב מהך דמסוכסכת כנ"ל י"ל דבנידון דידן באתרוג עדיף שפיר מהך דמסוכסכת דהתם שידע ההלכה מ"מ לא ידע כלל שהוא מסוכסכת הלז ולא עלה על דעתו לשחוט בהולכה בלבד ע"כ אינו נאמן משום דלגבי זה מהסכין הוי מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' משא"כ באתרוגי' אלו שדקדקו לבדקן בעת שנחתכו רק שלא ידע בדיוק ההלכה בעת שנחתכו וראה בפנימותם בודאי נאמן ונמצא שלש חלוקות בדבר. א) כנ"ל אם דקדק אז באתרוגים שנחתכו רק שלא ידע אז ההלכה באיזה אופן כשר הוא ובאיזו אופן הוא הסימן מורכב ואח"כ אומר ראיתי. דנאמן. ב) כשלא דקדק אז בעת פתיחתן רק ראה בדרך מקרה ואומר אח"כ כך הי' אבל ידע עכ"פ בשמעו כבר שיש נ"מ בזה בהקליפה והמוץ או הגרעינין אך לא יוכל להגיד כלל אם אז זכר מזה כלל וכיון שעכ"פ ידע פ"א שיש נ"מ בדבר י"ל דדמי למ"ש הנו"ב ולמה דפסקי' בתחב כף הנ"ל הגם שהנו"ב כתב רק כשהאדם יודע שעושה ומה שיש נ"מ וכו' מ"מ לאו דוקא מה שהאדם עושה רק מה שרואה בעיניו ג"כ כיון דעכ"פ ידע נ"מ וחילוק בדבר וע"כ נאמן אח"כ לומר כך ראיתי בהאתרוג אך ע"ז קשה מהך דמסוכסכת כנז' וגם מה שהקשוני שם דמה ענין נ"מ בתחיבת כף אם ידעה אז כיון שלא ידעה משום שאלה כשתחבה ועכ"פ אם שם נאמנת הכי ג"כ נאמן ול"ש מילתא דלא רמיא וכו' ג) כשלא ידע ולא שמע כלל מסימנים הללו מעולם רק שראה האתרוגים שנפתחו כנ"ל ואח"כ אומר שכן ראה אז י"ל בודאי דהוי כהך בשחיטות דלא ידע כלל הל' שחיטה ושום חילוק בדבר אז אח"כ אינו נאמן כלל וגם הכא אינו נאמן לומר כך ראיתי משום דהוי בודאי מילתא דלא רמיא עלי' דאינש וכו':

והנה בדברי הגאון נו"ב הנ"ל דהיכא שיש איזה נ"מ לענין פסק השאלה אז ל"ש מילתא דלא רמיא עלי' וכו' יש להעיר מדברי הגאון אבי עד שר שלום ז"ל בספרו המהולל אמונת חכמים (פרק ה') שכ' לענין מה דאמרו בר"ה בראיית הלבנה מעשה ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב וכו' עיי"ש שכ' (לענינו) וז"ל כדאמרינן בעלמא כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' וכההוא דאמר ר' נחמן בפ' חזקת הבתים נהי דאיתכחיש באכילתא באבהותא מי איתכחיש אף כאן י"ל כיון שאין לנו שום עדות תלוי בראיית הישינה אלא בראיית החדשה שאנו מקדשים אותה עפ"י ראיית העדים הוי לה החדשה מילתא דרמיא עלי' דסהדי ויהבי בה דעתיי' וסמכי בה עלי' ועדות הישינה כיון דמילתא דלא רמיא עלייהו הוא אמרינן כוביתא בעלמא הוא דחזי ולא כיונו בה עדותם יפה וכו' עכ"ל הרי דלא ס"ל להאמונת חכמים כסברת הנו"ב בזה דאל"כ הלא גם בעדות הישינה יש נ"מ כמו דאמרינן שם כ"ד שעות מיכסי סיהרא וכו' וא"כ ל"ש גם לענין ראיית הישינה מילתא דלא רמיא עלי' וכו'. ואולי יש לחלק דגם להנו"ב שייך זה כיון דהך דכ"ד שעות מוכסי סיהרא אין דנין בב"ד בראיית העדים ע"כ אין יודעים העדים בעולם כלל מזה רק להב"ד שעוסקים בהלכות קידוש החדש וסוד העיבור:

והנה ידידי בענין זה דמילתא דלא רמיא עלי' דאינש וכו' ראיתי בזה תשובה בכת"י שם שלמה שו"ת מכ"ק אאזמו"ר הגה"ק מפה"ק זצללה"ה ולאשר עפ"י צוואתו הקדושה אסור להדפיס חיבוריו בשלימותן רק הבאתי מדבריו ז"ל גם בחלקים הקודמים וכן בשאר חיבורנו ובחיבורי טהרה דאאמו"ר הגה"ק שליט"א (זצללה"ה] וגם בסי' הקודם לזה ע"כ אעתיק בעה"י בזה לזכר עולם. וז"ל:

כבוד אחי הרב וכו'. ע"ד שאלתך שבא אליך בפסח. ישראל א' עם שאלה שמצא שעורה בתבשיל והדין תלוי בזה אם נתרככה השעורה או לא כמ"ש הב"ח והט"ז (סי' תס"ז ס"ק יו"ד) והאחרונים. ונאבדה השעורה ושאלת להשואל אם יודע אם השעורה היתה קשה או נתרככה והשיב שיודע בבירור שהיתה קשה לגמרי והאמנת לו ופסקת הדין על סמך שלא נתרככה וערערו עליך איזה אנשים לומר שהשואל אינו נאמן ע"ז מחמת שאינו בעל הוראה ולא כתבת מהו סברת האנשים האלו מדוע אינו נאמן השואל על זה וגם לא הודעתנו אם התבשיל הוא של השואל או של איש אחר:

תשובה

נחזי אנן הנה י"ל סברא שאינו נאמן כמו ביו"ד (סי' א' ס"ג) מי שאינו יודע הלכות שחיטה ושחט אפילו שאלו אותם עשית כך וכך ואמר ברי שעשה כל מה ששואלים אותו אינו נאמן ושחיטתו אסורה משום כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' והוא מדברי הרא"ש והביאו הב"י וכ"כ הט"ז שם (סק"ח) ועיי"ש בש"ך ונראה לי דאפי' אין הבהמה שלו ובא להעיד מכח ע"א נאמן באיסורין ואפי' אם עומד עליו עוד א' שאין הבהמה שלו ואינו יודע הלכות שחיטה ושניהם מעידין בתורת עדות שעשה כל ששאלו אותו אפי"ה אינם נאמנים דאף שכתב הפרי תואר (סי' י"ח סק"ו) לענין סכין פגום דאם עדות העידו ששחט רק בהולכה ולא בהובאה כשר דבעדים לא שייך כל מילתא דלא רמיא על ד"א והביאו הפמ"ג שם (בשפ"ד ס"ק ח') עיי"ש מיהא הא שניהם לא הביאו את הש"ך חו"מ (סי' ע' סק"ו) שכתב דאף בשני עדים אמרינן כ"מ דלא רמיא עלד"א ובאמת האו"ת שם (באורים ס"ק ו') פסק כהש"ך וכן הנתיבות א"כ בנידון דידן שהשואל אינו בעל הוראה שיודע הלכות מציאת שעורה בתבשיל בפסח נימא דהא מילתא דלא רמיא עלד"א ואינו נאמן אפילו אומר ברי ואפי' אם אין התבשיל שלו והוא עד מכח ע"א נאמן באיסורין ואפילו אם יש לו עוד ע"א שאינו בעל הוראה דהוי שני עדים ג"כ נימא דאינם נאמנים:

ואין להקל עפי"ד הפמ"ג יו"ד (סי' צ"ד בשפ"ד ס"ק כ"ח) שכ' דאפשר באיסור דרבנן לא מחמרינן לומר כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש עיי"ש ונידון דידן הוא רק איסור משהו דרבנן א"כ נהמני' באומר ברי. דז"א דהא בשפ"ד שם מסיק דכפי הנראה אפי' בדרבנן אמרי' כל מילתא דלא רמיא וכו' ובאו"ח (סי' תמ"ז ברמ"א סעי' ה') לענין שומן בכלי חמץ שלא נזהרו בשעת עשייתן דפסק ואפי' אם אמר ברי שלא הי' הכלי בן יומו אינו נאמן וכ' שם המג"א (ס"ק כ"ג) משום כל מילתא דלא רמיא וכו' וכ"כ שם הפמ"ג (בא"א ס"ק כ"ג) בפשיטות דאפי' בדרבנן אמרי' כל מילתא דלא רמיא וכו' ועיי' בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' י') שהעלה שם דאף דבשאר איסורי' יש סברא דמהימן אבל בחמץ אינו מהימן בכה"ג גם בדרבנן עיי"ש ועיי' בס' דעת תורה על היו"ד (בסי' י"ח ס"ק י"ד) שהביא ראי' מהב"י בבדק הבית בסתם יינם דרבנן דאינו נאמן משום כ"מ דלא רמיא וכו':

אמנם הנה בתשו' פנים מאירות (חלק ג' סי' כ"ה) הקשה על מה דפסקינן בחו"מ (סי' ל"ו סעי' א' ובסי' ל"ט סעי' ה') והוא דברי הרמב"ם (פ"ה מהל' עדות) דאף אם העדים לא כיונו להעיד בשעת הראי' מקבלין עדותן ונאמנים מגמ' מפורשת בכריתות (דף י"ב ע"ב) דאיתא שם דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות דמשמע דאם לא כיון לעדות אין מקבלין עדותו ובתוס' ישנים שם כתבו בפירוש דאם לא כיונו העדים להעיד עדותם בטילה והניח בצ"ע והביאו הפתחי תשובה שם בסי' ל"ו וכתב לעיין בחת"ס (אה"ע סיעף ו' ק"א) מה שתירץ בזה וגם בשער משפט (סי' צ"ב ס"ק א') ובבית מאיר על אה"ע (סי' מ"ב סעי' ד' ובטורי אבן על ר"ה (דף כ"ד ע"א) ד"ה אימר כיבותא וכו' יעיי"ש והנה החתם סופר שם מחלק דתיכף אחר המעשה נאמנים להעיד אף כשלא כיונו להעיד אבל זמן רב אח"כ אין נאמנים להעיד דהוי מילתא דלאו רמיא עלי' דאינש דלאו אדעתי' ובכריתות שם מיירי בזמן רב אח"כ והרמב"ם והש"ע מיירי כשבא להעיד תיכף עיי"ש ולענ"ד קשה הא סתמא פסקו הרמב"ם והש"ע דנאמנים להעיד דמשמע אף בזמן אח"כ ואי הוה כונת הרמב"ם או הש"ע דרק תיכף אחר המעשה נאמנים הוו"ל לפרש בכה"ג וגם היו צריכין להגביל זמן מתי נקרא תיכף ומתי לאחר זמן. וגם לא מצינו בשום מקום בפוסקים לחלק בכה"ג לענין מילתא דלא רמיא עלי' וכו' לענין תיכף או לאחר זמן והט"ז יו"ד (סי' ק"צ ס"ק מ') שכ' דלכך בשלש נשים וכו' לא אמרינן מילתא דלא רמיא עלי' דאינש משום שהוא זמן קצר אבל לא מטעם זה לחוד רק בצירוף מה שהוא קצת לא שכיח וקשה לענ"ד על הנקודות הכסף שם שכתב שהט"ז סמך על מה שהוא זמן קצר לחוד ועיי"ש מה שחולק על הט"ז. והנה אדרבא נראה מהתוס' בשבועות (מ"א ע"ב) דאין חילוק בזה בין זמן רב לקצר גבי האי דאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואתי פלוני ופלוני ואמרו שלא ראו אמר רבא שלא הוחזק כפרן דכל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' והקשו התוס' ד"ה כל מילתא מהא דאמרינן בב"ב (דף ק"ט) גבי האי דאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני דצריך לברר שיבואו עדים ויעידו ותירצו דרבא באמת פליג אהאי דהתם ועוד תירצו דצריך לברר היינו שלא להפסידו אם יאמרו כדבריו עכ"ד התוס' ואם נימא דס"ל להתוס' דיש חילוק בין זמן ארוך לזמן קצר קשה אף קודם דאסקי אדעתי' לפרש צריך לברר היינו שלא להפסידו ג"כ לא הוצרכו לעשות פלוגתא בין רבא להמ"ד בב"ב דצריך לברר דיכלו לומר דרבא מיירי ששהה זמן ארוך לכן הוי מילתא דלא רמי' עלי' דאינש וכו' ובב"ב מיירי שלא שהה רק זמן קצר ולמה עשו פלוגתא בחנם אע"כ דס"ל להתוס' שאין חילוק בין זמן ארוך לזמן קצר. והנה הבית מאיר שם מתרץ שלא יוקשה מהגמ' כריתות על הש"ע בחו"מ הנז' וגם מתרץ שלא יוקשה גם מהתוס' ישנים שם והשער משפט שם מתרץ ג"כ שלא יוקשה מהגמ' על הש"ע דכונת הגמ' אי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות לכך יצא מלבי ושכחתי אבל באמת אם אינו אומר ששכח רק אומר שזוכר והעיד עדותו נאמנה כדברי הש"ע אבל הקושי' מהתוס' ישנים בכריתות שם הניח בתימא ובטורי אבן שם עסוק בהגמ' כריתות שם ולא נחית להקשות ולתרץ כלום על הש"ע והרמב"ם והנה אף שמדברי הבית מאיר והשער משפט יתורץ ד' הרמב"ם והש"ע שלא יהי' סתירה מהגמ' כריתות ומהתוס' ישנים ומהתוס' ישנים בודאי אין להקשות על הרמב"ם דהרמב"ם אינו מוכרח לסבור כהתוס' ישנים וממילא הש"ע נמשך אחרי הרמב"ם כידוע וגם הבית מאיר שם הביא מתשו' הרשב"א דס"ל כן מ"מ בודאי כל מה דאפשר לתרץ שלא יהי' סתירה גם מהתוס' ישנים בודאי נכון לתרץ. ובכן הנה בהגהות הגאון מו"ה ברוך פרענקל ז"ל על הבית מאיר שם מתרץ שלא יהי' סתירה מהגמ' כריתות וגם לא מהתוס' ישנים שם על הרמב"ם והש"ע והוא שדעתו דבעדות צריך שיתכוין העד לראות כדי לידע הדבר על בוריו ואז כשר עדותו אף שלא נתכוין בראותו כדי להגיד עדותו אבל אם לא נתכוין בראייתו כדי לידע הדבר על בוריו אז אין עדותו כשירה דהוי מילתא דלא רמיא עלי' ובזה מתרץ דבכריתות הגמ' והתוס' ישנים מיירי שלא כיון כדי לידע הענין על בוריו ומדייק כן בגי' התוס' ישנים בגמ' שם אבל הרמב"ם שהוא דברי הש"ע שם מיירי שכיון לראותו כדי לידע הדבר על בוריו ואז כשר עדותו אף שלא נתכוין בראותו כד' להגיד עדותו ע"כ תוכן דבריו ובכן מתורץ שפיר ולפי"ז כשבא עד להעיד בין אדם לחבירו צריך לשאול אותו אם כיון בראותו לידע הדבר על בוריו:

ובכן נבוא לנידון דידן. הנה צריכין להבין לפי דפסקינן דאם השוחט א"י הלכות שחיטה אף אם אומר ברי על כל מה ששואלין שעשה אינו נאמן כנז' וכן בסי' צ"ד פסק הפרמ"ג (בשפ"ד ס"ק כ"ח) כהמהרש"ל דאפי' אומר ברי עד כמה חתך בהסכין אינו נאמן משום מילתא דלא רמיא עלי' וצריך לשער נגד כל. הלהב דלא כהש"ך א"כ כשנשאל שאלה שנפלה טיפת חלב על קדירה עם בשר ואינו ניכר עתה דהדין תלוי עד היכן נפלה הטיפה אם כנגד הרוטב או שלא כנגד הרוטב והמשרתת לא ידעה כלל שבזה תלוי הדין ואעפ"כ שואלין את המשרתת המבשלת או אם נשפך חלב על הכירה וצריכין לידע על איזה קדירה וא"כ נימא דהוי מילתא דלא רמיא עלה ולאו אדעתה ולא תהי' נאמנת ואם נבוא מטעם עדות דע"א נאמן באיסורין אפי' אשה שהוא וספרה לה כמ"ש התוס' בגיטין (ב' ע"ב ד"ה עד אחד עכ"פ צריך לשאול אותה אם כיונה בראותה הטיפה נופלת לידע אז על בוריו על איזה מקום נפלה או על איזה קדירה ומעולם לא שמענו לשאול ע"ז רק סתמא שואלין באיזה מקום ועל איזה כלי נפלה הטיפה. ולא שואלין אם כיונה כן בשעת ראייתה כנ"ל והנה הפרמ"ג בסי' י"ח (בשפ"ד ס"ק ח') כתב דמילתא דלא רמיא עלי' לאו אדעתי' הוא כשטרוד בעבודתו אז אמרינן שאינו זוכר היטב ובסי' צ"ו (במ"ז ס"ק ד') כתב דכל שדרך לעשות כן והוא אומר דלא כן לא אמרינן דאמרינן דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' אבל כל שדרך לעשות כך או כך מהימן עיי"ש א"כ י"ל במשרתת המבשלת דלא שייך לומר מילתא דלא רמיא וכו' משום שאין הדרך להיות בהיפוך וגם אינה טרודה בהו בעבודתה. מיהו על שני הכללים של הפמ"ג הנז' קשה מעדים כנ"ל הא העדים אינם טרודים בעבודתם וגם אין לומר שהדרך הוא היפוך דבריהם שזה פרע או לא פרע לוה או לא לוה כ"ז ל"ש שם ולמה אמרינן מילתא דלא רמי' עלי' דאינש וכו' כנ"ל:

ע"כ נלע"ד בכל מילתא דלא רמי' כו' כמ"ש הפרמ"ג (סי' צ"ו במ"ז סק"ד) שם דתלוי אם הדרך הוא מתנגד לדבריו אמרינן כל מילתא דלא רמיא וכו' לאו אדעתי' ואם אין הדרך מתנגד לדבריו לא אמרינן כל מילתא דלא רמיא וכו'. הוא כלל אמת. רק צריך להרחיב ענינו כאשר נבאר בעזה"י. והנה החותך צנון בסכין (בסי' צ"ג) דצריך ס' נגד כל הלהב דלא מהני ברי שיאמר עד כמה חתך משום מילתא דלא רמיא הא כתב הפמ"ג (במ"ז שם ס"ק ד') שהבין מד' מהרש"ל (פ' גיד הנשה סי' מ"ב) שהוא משום שאומר נגד מה שהוא הדרך ויעיי"ש ביש"ש שכ' וז"ל אבל בסכין סתמא חותכה בסכין להוליך ולהביא לא רמיא עלי' וכו' עכ"ל והיינו שהמוליך ומוביא בסכין חותך בכל הלהב כן הוא הדרך ואם הוא אומר להיפך מזה הוי בכלל כל מילתא דלא רמיא וכו' דאינו נאמן דהרי יש לו התנגדות דרך האנשים וכן בסי' צ"ד הנ"ל (בשפ"ד ס"ק כ"ח) בחותך בשר רותח דאינו נאמן לומר עד כמה חתך משום דהדרך לחתוך בכל הלהב כאמור וכן בשחט בסכין שיש בו פגימה והוא לא ידע אם יש בו פגימה דכ' הש"ך (יו"ד סי' י"ח ס"ק ט"ו) דאינו נאמן לומר ששחט בהולכה לבד משום כל מילתא דלא רמיא ג"כ מהאי טעמא כמ"ש היש"ש והפמ"ג שם והיינו בזה דדרך השוחט החותך להוליך ולהביא וכ"כ שם הראש אפרים (בסי' ל"ו ס"ק רכ"ז) דדרך השוחט להוליך ולהביא עיי"ש א"כ הוא שאמר שהוליך ולא הביא הוא נגד הדרך וכן באו"ח (בסי' תמ"ז ס"ה) בשומן מהותך בכלי חמץ שלא היו נזהרין בו מחמץ דכתב המג"א (ס"ק כ"ג) דאינו נאמן לומר ברי דהכלים לא היו בני יומן כיון שלא הי' בדעתו לאכלו בפסח דהוי מילתא דלא רמיא עלי' יעיי"ש ג"כ יש לו התנגדות כמ"ש בתשו' חסד לאברהם (יו"ד סי' ל"ז) בשם ספר התרומה שממנו מקור דין זה שהכלי שהותך בה השומן הוחזק להשתמש בו בכל יום א"כ הוא שאומר שלא הי' כן הוא אומר נגד מה שהוחזק וכן מי שאינו יודע הלכות שחיטה דאינו נאמן אף אם אומר ברי שעשה כל ששואלין אותו משום דלא רמיא כנ"ל הוא משום שיש לו התנגדות דהשוחט צריך ליזהר שלא יעשה שהיי' ולא דרסה וכן כל הלכות שחיטה והוא לא ידע שצריך להיות נזהר בכל אלה בודאי לא הי' נזהר והוא נגד הדרך בפרט שיתכוין בכמה דברים יחדיו בהלכות שחיטה ויעשם כן גם בלי יתכוין ובלי הודע והוא מובן ברור וכן מבואר בתוס' סוכה (דף ט' ע"א) ד"ה סוכה לענין מצה בשם הירושלמי וז"ל דכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברור הוא שלא דקדק בה והיינו ג"כ משום דבמצה צ"ל נזהר בהקמח ובהלישה ובהאפיי' ובכל אלו הדברים בודאי לא הי' נזהר בלי הודע. וא"כ הוא שאמר שהי' נזהר בכל הדברים שפוסל השחיטה יש לו התנגדות שהוא נגד הדרך כנ"ל. וכן י"ל בכל מין התנגדות אם יש על דבריו הוי בכלל כל מילתא דלא רמיא וכו' זולת אם אומר שהתכוין כשראה אותו או כשעשה אותו לידע על בוריו אבל אם אין על דבריו התנגדות אז לא אמרינן כל מילתא דלא רמיא וכו' וממילא א"צ לומר שהתכוין כשראה או כשעשה לידע על בוריו רק אם אומר כך הי' א"צ לשאול אותו עוד כלל וחותכין הדין על פיו. ובזה ניחא הכל דעדים הא יש להם התנגדות הבע"ד שהוא אומר כך הי' והם העידו נגדו להיפך ולחייבו לכך כל שלא התכוונו בשעת ראייתם לראות הדבר על בוריו אמרינן דלא רמיא עליי' ולא מקבלין עדותם:

והנה לפי האמור בנידון דידן שיש לומר שהשעורה היתה קשה ויש לומר שהיתה נתרככה שאין שום ניגוד למה שאומר שהיתה קשה ואין צריך לזה זהירות בהרבה דברים ולא שום לימוד רק צריך לידע אם הי' קשה או רך ע"כ כשהוא אומר ברי שהי' קשה שפיר מהימן וא"צ להגיד טעם למה רצה לידע על בוריו אם הוא קשה דכיון שאין שום ניגוד לדבריו לא שייך בזה כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש וכו' וכמו שכתבנו לעיל בענין הגדת המשרתת על הטיפה ועל הכלים בשאלות השכיחות כנ"ל וכו' והי' שוכ"ט:

אחיך הדוש"ת בלונ"ח שלמה שפירא

עד כאן דברי אאזמו"ר הנ"ל זי"ע והגם כי נפלאתי מדוע לא עורר בזה מדברי הנודע ביהודא הנ"ל בתשובתי דהיכא שידע שיש נ"מ לענין או"ה בשום פעם אז ל"ש כל מילתא דלא רמיא וכו' וממילא הי' זה דרך מרווח להתיר לסמוך בכל השאלות במשרתת ומבשלת כיון שא"א שלא תדע (מי שבאה לשאול לפעמים שאלות להמורה) כי יש נ"מ עד היכן הוא המשכת הטיפה או תחיבת הכף או הכלי וכיוצא וע"כ נאמנת וכן בענין השאלה הנז' של השעורה וכהנה י"ל בזה וצ"ע עכ"ז יען הילכתא רבוואתה איכא למישמע מינה מתשו' הנז'. ע"כ העתקתיו לך בזה ולחיבת הקודש וכו'. והנני ידידושתו"ט באהבה.

תלית"ש כי הביאנו עד הלום לגמור בסימנא מזל"א החלק השלישי כן יעזרנו הש"י בחסדו ובזכות אבותי הקדושים לגמור בקרוב חלק הרביעי וגם שארי חלקים ושארי חיבוריי ברוב נחת וכט"ס ולא ימוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם ועיננו תחזינה במהרה דידן בישועת ישראל. ובנין אריאל. ובא לציון גואל. בב"א:

בעה"י.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה