אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מזל

סימן עו

בענין האתרוגים מורכבים אשר ניתן הענין להענות בו. והנה ראש המדברים בזה זקיני הלבוש (באו"ח סי' תרמ"ט) שכ' לאוסרו משום שנעבדה בו עבירה דומיא דאסרה תורה כלאים לקרבן אף דכשר לאכילה וכו'. והנה בס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל בח"ב בשו"ת נכדו הגאון מ' אברהם תאומים בעל חסל"א ז"ל (שנדפסו בסופו) הרבה להשיב ולהשיג ע"ד הלבוש ולהמציא היתר בזה ע"י פלפולו גם בדרך רחוק עיי"ש וממילא אי אפשר לדחות עי"ז דברי רבותינו הראשונים ז"ל אשר מפיהן אנו חיים ה"ה זקיני הלבוש וגם בתשו' רמ"א (סי' קכ"ו) שאסרם בהחלט גם אם א"א למצוא אחרים לברך עליהם גם בתשו' מהר"ם אלשיך (סי' ק"י) ובתשו' הב"ח (הישנות סי' קל"ה) אסרום להלכה וע"י פלפולים וקושיות איך יסתור דבריהם הלא ידוע כי לכל קושיא יש תירוץ ואיך יבנו ע"ז יסוד להלכה נגד רבותינו הנ"ל להתיר אסורים וס' ברכות לבטלה וכיוצא. עכ"ז ארשום בעזה"י גם על פלפולו מה שי"ל בזה. מ"ש שם ע"ד הש"ס במנחות (דף ה' ע"ב) דקאמר דליכא מידי דלהדיוט אסור ולגבוה שרי וכו' ומסקי'

אטו ציצית צורך הדיוט הלא צורך מצוה הוא הרי דמדמי מילה וציצית לצורך גבוה ולפי"ז ראי' לכאורה להלבוש דיש לאסור מורכב במצות אתרוג כמו שנעבדה בו עבירה דאסרינן בקרבן. אמנם אח"כ שוב הקשה דלפי"ז מה אמרי' מי איכא מידי דלהדיוט אסור ולגבוה שרי ואם נימור דמצוה ג"כ מיקרי צורך גבוה הלא משכחת לה היכא דלהדיוט אסור ולגבוה שרי היינו עשה דוחה ל"ת כגון שא"א לקיים שניהם בענין א' דלהדיוט אסור ולגבוה שרי דהיינו צורך מצוה דדמי ממש לצורך גבוה ועל זה תי' דל"ש לומר מי איכא מידי וכו' ולגבוה שרי רק היכא שהתורה התירה הדבר הזה לגמרי אבל היכא דמתורת דחויי' אתינן עלה הוי כלא הותרה ול"ש לומר דלגבוה שרי דאינו רק דחויי' עכת"ד בתשו' החסל"א שם. והנה מלבד כי הסברא דחוקה כי מה נ"מ הלא סוף כל סוף מתירין אותה בתורת דחויי' והוי לגבוה שרי ואדרבא הלא הוא יותר רבותא דגם כשלא הותרה מעיקרא רק בתורת דחויי' ועכ"ז מותר לעשות האיסור לצורך גבוה היינו המצוה. וכן מפורש בש"ס בסוגיין בזה להיפך מדבריו דפרכי' כלאים יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה ומתרצי' מה לכלאים שכן הותרה מכללה אצל ציצית וכו' והרי מבואר דאדרבא כשהוא הותרה מכללה הוא תירוץ על הך דמי איכא מידי דלהדיוט אסור ולגבוה שרי ולא כשהוא דחויי'. וה"ז היפך סברתו כנז'. ולפי"ז במחכת"ה נדחו דבריו גם מ"ש בזה ע"ד הרמב"ם בעומר הנקצר ביום כשר ודוחה את השבת וכו' עיי"ש. אמנם הרי באמת מפורש בשטה מקובצת (לרבינו בצלאל אשכנזי ז"ל) במנחות בגליון שם וז"ל מה לכלאים שכן מצותו בכך וא"כ לפרוך כלאים של ציצית יוכיחו שאסור להדיוט ומותר לגבוה דהא ציצית צורך גבוה הוא וליכא למימר שמצותו בכך שהרי אפשר לקיים מצות ציצית בלא דחיי' כגון צמר לצמר וי"ל דמ"מ חשוב מצותו בכך אחרי שיש לו טלית של פשתן והוא חייב בציצית ונראה לי דאיכא למיפרך מה לכלאים שכן הותר אצל גבוה בבגדי כהונה עכ"ל השטמ"ק ולפי"ז נדחה יסוד בנינו של הגאון בעל חסל"א מה שרצה עי"ז להשיג על זקיני הגאון הלבוש מדלא פריך כן בש"ס מי איכא מידי וכו' ולגבוה שרי בע"כ דמצוה לאו לצורך גבוה דמי ולא הוי זה בכלל לגבוה שרי. וע"כ הוכיח. דאין לדמות מצות אתרוג לפסול מורכב כמו בצורך קרבן דאסרי' כלאים וכנז' כבר הקשה ותי' זה בשטמ"ק ואין הוכחה מזה כלל:

וגם מ"ש הג' בעל חסל"א על מ"ש הר"ן בפ"ב דר"ה) דרק בשופר של בהמה טמאה בעי הר"ן משום דצורך פנים כפנים דמי ולפי"ז דבשאר מצות אין להם דמיון לצורך גבוה. הנה עיי' ברשב"א סוכה (דף ט' ודף ל"א) בשם התוס' ובחי' הרמב"ן לפסחים פרק כל שעה (דף ל"ה) דלא אמרינן מהב"ע אלא במצוה הבאה לרצות כגון קרבן שופר ולולב הרי חשבו גם ד' מינים דבא לרצות והיינו כעין שופר דלזכרון הוא והוי כלפנים ושייך בזה אין קטיגור נעשה סניגור ועיי' בתוספות הרא"ש על פסחים שכ' ליישב קו' תוס' ממצה של טבל וז"ל וי"ל דשאני לולב שמודים ומשבחים להקב"ה דומיא דקרבן וכו' עכ"ל והרי מזה כד' זקיני הלבוש כיון דאתרוג ולולב דמי לקרבן א"כ פסול מורכב שנעשה בו עבירה כמו דאסרה תורה כלאים לקרבן ונדחה השגתו הנ"ל. ועיי' מ"ש אאמו"ר זי"ע בשו"ת צבי תפארת (סי' ח') ועיי' בשו"ת חתם סופר (חלק ו') בחידושיו לפ'. לולב הגזול (דף ל"א ע"ב) בנידון דידן דאתרוג המורכב דבדבר שמתחלת גידולו ועד סוף נעבדה בו עבירה בודאי מאיס לגבוה ואסור למצוה עיי"ש וגם מ"ש החסל"א מש"ס שבת (קל"א ע"ב) לענין סוכה וכל מכשירי' דוחה שבת דאמרי' אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים וכו' ולכאורה משמע מזה דלולב אינו צורך גבוה ונחזי אנן דהא תקשי לכאורה מזה על הני ראשונים הנ"ל שכ' דגם לולב הוי כקרבן אמנם באמת לא קשה דהלא דרך הש"ס לאשכוחי בכל חד מעלה וגם פירכא מה שאין בהשני (ועיי"ש בתוס' בד"ה אי מעומר וכו' דלא דייקא תלמודא למילף מביניי' דהכי אור אורחי' דתלמודא דזמנין דייק וזמנין לא דייק ואי הוה דייק הוי משכח פירכא) וה"נ י"ל דהוי יכול לומר ולדייק דגם מלולב יש פירכא זאת דהוא דמי לקרבן גבוה שבא לרצות אלא דעדיפא מיני' אשכח פירכא חדתא מלולב שטעון ארבע מינים כנז'. וגם ככה הרגיש בעצמו בתשו' החסל"א שם שיש לחלק בזה ואין להאריך:

ומ"ש בתשו' הג' חסל"א על הך דאמרי' בע"ז (דף מ"ו) מיבעיא לריש לקיש המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה וכו' והקשה בתוך פלפולו דאיך אמרינן ס' דרבנן לקולא הוי מצינו דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכו' ומזה רצה להוכיח דהך פסול באתרוג המורכב שאוסר הלבוש ודעימי' עכ"פ אינו רק מדרבנן עיי"ש. והנה הך דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לאו כללא הוא ולאו בכל מקום נאמר ובחיבורנו מנח"א בעזה"י (בחלק הלז סי' ל"ח) ביארנו בארוכה מכל המקומות בש"ס היכן מצינו דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיכן מצינו דתיקן דרבנן כעין של תורה ע"כ אין להקשות מזה כלום ממקום למקום אחר כמובן. וממילא דאין הוכחתו כלל מה שרצה להוכיח דמה שפסלו מורכב אינו רק מדרבנן. וי"ל דהוא דאורייתא כנז':

עכ"פ מדבריו בתשו' הג' חסל"א שמה אין בזה כדי השג כלל להלכה על הלבוש ונראה בעה"י להצדיק את הצדיק דמעיקרא רבן של ישראל זקיני הלבוש זי"ע במה שאסר אתרוג מורכב משום דדמי לקרבן ולצורך גבוה והבאנו מדברי הראשונים הנ"ל כדבריו דלולב הוי כקרבן וא"ש:

ומעתה אפונה לדברי החסל"א מ"ש על דברי רבינו בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל (סי' ה') על מה שכ' לפסול אתרוג המורכב משום דמעורב בו מין אחר והוו"ל חסר ופסול ביום ראשון והשיג עליו החסל"א בפלפולו מתוס' סוכה (דף ל"ה ע"א) דמצה של טבל ולענין אתרוג של טבל דאינו יוצא י"ח משום שיש לכהן וללוי חלק בו אבל במצה של טבל אם אוכל כזית מצה מחלקו של ישראל יצא וע"ז כ' החסל"א לחלק דהתם אף שחלקו של כהן מעורב בכל צדדי האתרוג מ"מ הואיל וסופו להפריש חלק א' מהאתרוג הרי הוברר הדבר למפרע שזה לא הי' שלו והי' חסר אבל היכא דמעורב בהאתרוג טעם אחר פשיטא דבטל וראי' לזה דהא התוס' כ' שם גם לענין מצה של טבל דבעי כזית חמץ מחלקו של כהן והרי קיי"ל (בפ"ג דחלה) דהעושה עיסתו מאורז ומחטין דאם יש בה טעם דגן יוצא בה י"ח בפסח עכ"פ חזינן דלא הוי כזית חסר הואיל והאורז בטל לגבי החטין הוי כאלו הי' כולו חטין דיש בילה וכמו כן באתרוג המורכב הואיל וטעם המעורב בו אינו נחלק לחלקים אלא כולו מעורב חסר בכולו וכו' עכ"ד ותמהני על סברא כזו מה שהביא ממצה דדמיא כעוכלי לדנא דהתם אמרו דמהני טעם מצה כנז' משא"כ הכא וכי צריכין רק טעם אתרוג הלא אדרבא צריך להיות ולקחתם לכם לקיחה תמה כמו שכתבו רבותינו בתשובותיהם הנ"ל שאסרו אתרוג המורכב משום מין אחר המעורב בו והוי כחסר ובפרט ביום ראשון הרי אתרוג החסר פסול מדאו'. ומהו ענין דמיון נתינת טעם שיש במצה לדמותו לזו. ומה שכתבו רבותינו הנ"ל ללמוד משה אפי' מקצת שה וכמ"ש דהתם בכ"מ אמרינן לחומרא וה"נ לחומרא שצריך להיות כולו אתרוג ושלא יהי' מקצת לימו"ני מעורב בתוכו בעצמותו ומהותו. וגם נ"ל דהלא אמרינן בביצה (דף ל"ה ע"ב) דבבהמה ינקי איברים מהדדי ואעפ"כ אמרי' בחולין (דף ע"ה) ופסקינן בטוש"ע יו"ד (סי' י"ג סעי' ד') דבן ט' שנמצא במעי אמו וכו' וגדל ובא על בהמה דעלמא והוליד אז אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה דהסימן הראשון הרי הוא כשחוט במעי אמו והוי שהיי' בבהמה בין ב' הסימנים ולא אמרינן דהוי כמעורב זה בזה וכחד נחשבו ושאז ל"ש שהיי' דבבהמה דינקי איברים מהדדי כנז' בודאי הי' שייך לומר יותר מהך דיש בילה בכולו ועכ"פ דלא יחשבו הב' סימנים כמו נפרדים זמ"ז וזיל בתר טעמא בשהיי' דאסור בשחיטה משום צעב"ח ול"ש בזה בכה"ג צעב"ח הגם דפסקינן כר"י דלא דרשינן טעמא דקרא לקולא כמו שכתבנו במק"א ואין טעם למצות כמ"ש הפמ"ג (בפתיחה לה' שחיטה בסופו) מ"מ הרי ב' הסימנים לפנינו ולעיננו שלמים ושלא נשחטו עודנה אעפ"כ אמרינן דאין בילה בו ואין יניקה מאברים מהדדי רק השני כוחות מתולדתו כ"א בפ"ע עומד ואסור לשוחטו משום שהיי' בין ב' הסימנים כנ"ל דהוי הסימן הראשון כאלו כבר שחוט ממין בן פקוע המעורב בו ועאכו"כ באתרוג דיש בו כח הלימו"ני גדל בו דבודאי הוא כעומד בפ"ע ופסול הוא מה"ת משום מין אחר הלימו"נ המעורב בו כנז'. וממילא בזה בטלה סברתו של החסל"א במה שרצה לחדש דבאתרוג של טבל שבירך עליו ואח"כ הפריש עליו ממק"א דיוצא מטעם ברירה ונהי דאין ברירה (בדאו') דלא הי' כאן חלק כהן בפ"ע עכ"פ בפ"ע לא הי' חלק של כהן ובטל במיעוטו עכ"ל וזה אינו דל"ש בזה כלל ביטול ברוב רק הוי כחסר מן האתרוג וז"ב. ועי"ז נדחה ג"ש מ"ש לראי' ברורה בישוב קו' מהרש"א על רש"י שם בסוכה בד"ה ומאן דבעי דין ממון וכו' עיי"ש והנה מלבד שהמהרש"א יישב זה ממילא באופן הפשוט וגם בקרני ראם על המהרש"א שם יישב באופן אחר וממילא אין ראי' ברורה אך גם אין ממש בגוף הסברא דהחסל"א לומר בזה באתרוג דבטיל ברוב דהא הוי כחסר בעצמותו כנ"ל:

מכל הלין הדברים תראה שאין בזה כדאי כלל לדחות דברי רבותינו הנ"ל ובפרט להקל נגדם במ"ע דאו' וברכה לבטלה ועיי' בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ו) שכ' שפ"א בק' פראג הביאו אתרוגי' המורכבים והורה זקנו הגאון מו"ה שמעון ז"ל שלא לברך עליהם והגאון בעל הש"ך ז"ל הי' כאורח נטה ללון בחה"ס בפראג ורצה להתיר לברך עליהם ובעלי זרוע התקיפו ודחקו על הש"ץ שיברך עליהם בביהכ"נ ביום א' וכמעט שרצה להתחיל עכבוהו מן השמים שנפל האתרוג מידו ונשבר ותהי לאות ואח"כ באו מכתבים אז מכל גאוני ארץ שלא לברך עליהם גם באותו שנה בשעת הדחק והגאון בעל הש"ך ז"ל נתחרט על הוראה זו וקודם פטירתו צוה בכתב ידו שיבקשו מחילה מזקינו הגאון הנ"ל ועל ששגג בדבר זה נגדו עיי"ש והובא גם בשו"ת בית אפרים (חאו"ח סי' נ"ו) ואנן איזובי קיר מה נעני אבתרייה' להתיר חלילה. בפרט האתרוגים מא"י בדורותינו בעוה"ר מיפו וסביבותי' שידענו מפי ת"ח ויראי ה' אמונים (שאינם נוגעים) כי המה מורכבים רובם ככולם ושהאתרוגים באה"ק בדורות הקודמי' המה היו באופן אחר והי' תמונה אחרת לאתרוג אה"ק ובסביבות צפת"ו יש הגנות בכפרים א"ס א"ל פחמ"א וגם חיתי"ן (כאשר קבלנו מרבותינו ואבותינו ז"ל) שמוחזקים בכשרות שלקחו משם אתרוגים עוד בדורות הקודמים ושאינם מורכבים ואולי נמצאו עוד איזה גנות מוחזקים כאלו אך אין הקומץ הזה משביע גם לאנשי אה"ק מכ"ש להוציאם לחו"ל וממילא אתרוגים היוצאים לחו"ל המה רק מגנות החדשים מקרוב באו בחשש הידוע הנ"ל והמה דומים קצת לאתרוגי קורפו לאשר עשו בהם באילנותיהם בתחבולות שונות עד כי פנים חדשות באו להם ע"כ אין לברך עליהם זולת בלי שם ומלכות ולהרהר השם כמ"ש הגה"ק מבוטשאטש ז"ל בעל ד"ק לענין כמה דברים בספק ברכה. ובפרט כידוע שעל נאמנות הקאלאניסטען שם בא באה"ק בעלי הגנות בעוה"ר רובם בכולם אין בהם כדי סמיכה על יראתם בעדותם אשר יאמרו כי הוא זה. והגם כי גם על אתרוגי קורפו וסביבותי' יצאו עוררים זה כמה אשר עי"ז נתלבטו גדולי עולם מחשש מורכב עכ"ז שם היו מוחזקים מימות עולם. ואאמו"ר הגה"ק זי"ע הי' רגיל לומר בזה כיון שדור אחר דור רבותינו הקדושים הגאונים והפוסקים הראשונים עד האחרונים אשר בגלותנו בכל התפוצות והמדינות החזיקו האתרוגים מאיי קו"רפו לחשיבות ולהידור מצוה ובודאי מקובל וברור עי"ז כי מה שהתורה ציותה פרי עץ הדר וזהו אתרוג כפי שקבלו חז"ל ובגלותנו שם הוא הארץ שמקבלת ביותר הנטיעה המובחרת לאתרוג מהודר ויפה באילנותיהם ומשם לקחנום למצוה בגלותנו מיום שנתפזרנו בקצות הארץ ויצאנו מאה"ק ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כאשר ציונו מצוה זו של פרי עץ הדר שהוא נוהג בכל מושבות חו"ל ואינו מהמצות התלויות בארץ (ביום א' מה"ת) ואה"ק נתרבה אחרי גלותנו א"כ בודאי יש מקום ומדינה בחו"ל לגידול הדר (בלי הרכבה) ובודאי כיונו רבותינו מעולם ועד עתה בעד כלל ישראל כי שם המה האתרוגים פרי עץ הדר כאשר עיננו רואות ובלי יצטרכו שמה להרכיבם לצורך יפיים ורק האילן אתרוג בטבעו יגדל מובחר הפרי ההוא בהדרו. ואם לא תדעי לך וגו' צאי לך בעקבי הצאן הקדושים והגאונים רבותינו מעולם כנז'. לא כן באה"ק כעת. בגנות החדשות לאשר נודע כי אתרוגי א"י תמונה אחרת הי' להם מקודם ורובם היו בלי פיטמות בשנים הקודמות (רק כמו עוקץ קטן בראשם, וע"י כמה תחבולות חדשות בגנות שנטעו פנים חדשות באו לכאן באלו האתרוגים של א"י בזמנינו ועי"ז נשתנו לגריעותא בחשש הרכבתם ואין להם חזקה קמייתא מרבותינו ואבותינו הקודמים כנז' עכ"ד אאמו"ר זצללה"ה וראיתי עתה בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קע"ג) שכ' עפי"ד הרמ"א בתשו' (סי' קי"ז) שלא להוציא לעז על הראשונים שנהגו ללקחם ועכ"פ לא שבקינן היתרא בשעת הדחק גדול עיי"ש והנה אנן לא שבקינן דברי הרמ"א בתשו' (סי' קכ"ו) שכ' שלא לברך עליהם גם בשעת הדחק גדול וכ' שכן פשטה ההוראה לאסרן אפי' בשעת הדחק ובפרט שכל הפוסקים הגדולים הנ"ל עמו בזה. ומ"ש (בסי' קי"ז) הוא רק כדי שלא להוציא לעז על הראשונים כ' שנהגו היתר (כנראה) כדי שלא יסתרו דברי הרמ"א בתשובות הנ"ל זכ"ז:

אמנם נודע מ"ש בתשו' בית אפרים (חאו"ח סי' נ"ו שם) דאותן האתרוגים שהחשש הוא רק שלקחו היחור מאילני' המורכבים זה כביר ובזה לא שייך טעם הלבוש שנעבדה בו עבירה לפי שאין עבירה בנטיעה זו שמן הדין מותר ליקח יחור מן המורכב ליטע במקום אחר גם שארי טעמים לאיסור במורכב ל"ש בזה עיי"ש ע"כ אם אין החשש של אתרוגי יפו רק כמו זה אז יש להם על מה שיסמוכו על הגאון בית אפרים ז"ל ובפרט בשעהד"ח אולם כפי ששמעתי יש שם חשש מורכב גמור כנ"ל ע"כ בודאי צריכין ליזהר:

והנה ראיתי בשו"ת שם שלמה כת"י לאאזמו"ר זצללה"ה מפה"ק שהאריך בענין חשש איסור האתרוגים המורכבים ועלה ונסתפק דהאיך מהני הסימנים שהביא בתשו' רמ"א שם וכ"כ בתשו' הב"ח שם וכן בעולת שבת מובא במג"א (סי' תרמ"ח) שם כ' עוד סימן דבאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג. והנה בב"מ (דף כ"ז) איבעיא להו סימנים דאורייתא או דרבנן והכ"מ (פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"א) כ' דשלשה מיני סימנים הם סימנים מובהקים ביותר כגון נקב בצד אות פלוני עליו סומכים להתיר א"א ויש סימנים גרועים ביותר כגון ארוך וגוץ ע"ז אין סומכין אפי' בדיני ממונות ויש סימנים מובהקים קצת והיינו סימנים בינונים זה תלוי אם סימנים דאורייתא או לא דאם סימנים דאו' סומכים עליהם להתיר א"א ואם סימנים לאו דאו' לא מהני עיי"ש והנה הרמב"ם פסק שם דאין מעידין על השומא וכ"פ בש"ע אהע"ז (סי' י"ז סכ"ד) הרי דפסקי' סימנים דרבנן ואם סימנים דרבנן אין סומכין על סימן בינוני אף בשאר דיני התורה ולאו דוקא איסור א"א. דבב"מ שם כדאיבעיא לן סימנים דאו' או דרבנן אמרינן דנ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאו' מהדרינן ואי אמרת דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורי לא עביד רבנן תקנתא פירש"י דהפקר ב"ד הפקר. הרי דכל שהוא איסור שאינו ממון שנוכל לומר בו הפקר ב"ד הפקר אין סומכין על סימנים אי לאו דאורייתא א"כ לאו דוקא אשת איש וה"ה שאר איסור והנה המג"א (בסי' תרמ"ח ס"ק כ"ג) כ' דאתרוג המורכב פסול משום דלא מיקרי אתרוג כלל וכ' שם המחצית השקל דהללמ"מ צריך דוקא אתרוג וכשאינו אתרוג פסול והנה הלמ"מ הוא דין תורה וספיקו אסור כמו ספק הכתוב בתורה כמבואר בט"ז (יו"ד סי' רצ"ה ס"ק י"ג) והגם כי נודעו דברי הפמ"ג בפתיחה להל:

טרפות בענין הללמ"מ בספיקו אבל עכ"פ בזה הללמ"מ הוא רק פירושו דפרי עץ הדר שאמרה תורה והוא ספק עשה דאורייתא ולחומרא ובענין סימן הגרעונים הנ"ל לא כתב המג"א שהוא סימן מובהק ביותר רק סתם סימן דמשמע שהוא סימן בינוני א"כ כיון דסימנים לאו דאורייתא איך נסמוך על זה האתרוג להבחין אם אינו מורכב שהוא פסול מדאורייתא והנה בעולת שבת שם כתב על סימן זה דהגרעונים וז"ל ועוד יש סימן ברור והוא וכו' עכ"ל הנה מ"ש והוא סימן ברור י"ל שהוא סימן מובהק ביותר וי"ל שהוא רק לאפוקי שאינו סימן גרוע כמו ארוך וגוץ והיינו שהוא סימן בינוני והמג"א שהשמיט הך לשון דסימן ברור צ"ע למה השמיטו דהא ודאי הסימנים שחשב המג"א הוא דאם יזדמן באתרוג רק סימן א' ג"כ מהני ולא צריך דוקא כולהו דהא אנו רואין שמזדמן אתרוג שהעוקץ אינו שקוע ומכשירין אותו בכל תפוצות ישראל ועל כרחך משום שיש הסימן האחר שיש בו בליטות וכן מזדמן אתרוג שאין בו בליטות ומכשירין אותו ועל כרחך משום שהוא שקוע הרי דלא צריך כל הסימנים וא"כ איכא נ"מ לדינא אם הוא סימן ברור כגון אם יזדמן לפנינו אתרוגים שהם חלקים והעוקץ אינו שקוע ואז נוכל לבדוק אם הגרעינים המה זקופים והוא שיקח מכל ארגז שלשה אתרוגים ונחתוך אותם קודם סוכות ואם נמצא בהם הגרעונים זקופים יכשר השאר כמו בתפילין הקונה מאינו מומחה דכ' בש"ע (או"ח סי' ל"ט) שיבדוק שלשה ודי בכך ופסק כן בספר החיים (סי' תרמ"ח ענף ח') לענין אתרוג. וא"כ י"ל אולי דס"ל להמג"א שהשמיט הך לשון דסימן ברור בגרעינים כנז' משום דס"ל דסימן ברור שכ' העולת תמיד לאו דוקא שהוא סימן מובהק ביותר רק כמו סתם סימן היינו סימן אמצעי אך קשה למה הביאו לסימן הנז' (דעולת תמיד) כיון שעי"ז נסמוך עליו גם כשלא יהי' רק הסימן הלז ולא יהי' סימנים אחרים ובכה"ג אין לסמוך על סימן (סתם) אמצעי כנז'. והנה מצאתי בישועת יעקב (סי' תרמ"ח) התעורר נכד המחבר הגאון ז"ל על סימני הבליטות והעוקץ שקוע איך נסמוך על סימנים במידי דאורייתא הא סימנים דרבנן והאריך למצוא היתר מחמת שהאתרוגים הבאים למדינתכו ממקומות קורפו שהוא אויר חם הוו המורכבים בו מיעוט וכו' והוי רק דרבנן ע"כ סמכינן אסימנים עיי"ש ולפע"ד על סימני הבליטות והעוקץ שקוע שעליהם כ' הרמ"א בתשו' שהם סימנים מובהקים וכן העתיק המג"א משמו שהם סימנים מובהקים והרמ"א לשיטתו דסימן להתיר אשה לשוק שקורא הכ"מ סימן מובהק דבאה"ע (סי' י"ז סעי' כ"ד) על מ"ש המחבר דאם יש סימנים מובהקים ביותר מעידין עליו להתיר אשתו כתב הרמ"א גבשושית גדולה על חוטמו הוי סימן מובהק להתיר את האשה והוא לשון הגמ' (יבמות דף ק"כ וב"מ דף כ"ז) בשומא סימן מובהק קמיפלגי מר סבר סימן מובהק ומר סבר לאו סימן מובהק הוא יעיי"ש דבסימן מובהק מעידין להתיר את האשה א"כ כשכתבו דסימנים אלו דבליטות ועוקץ שקוע הם סימנים מובהקים נמצא יש להתיר עליי' גם איסור דאו' דזהו מה שקרא הכ"מ סימן מובהק ביותר אבל סימן זה דגרעינים צ"ע כנז' עכת"ד אאזמו"ר זי"ע הנ"ל:

והן ראיתי בשו"ת הג' בעל חסל"א בס' נחלת יעקב הנ"ל פלפל ג"כ בדין הסימנים של מורכב הנ"ל איך יש לסמוך עליהם בדאורייתא אך מ"ש שם בזה"ל אין רצוני להרחיב הדיבור בזה יען כי רבותינו בעלי התשובות כתבו בעצמן בספריהם כי טבע גידול הסימנים משתנים בכל עת ממדינה למדינה ואין להעמיד יסוד ובנין בזה וכו' עכ"ל הנה אני לא מצאתי כן בדברי רבותינו בתשובותיהם רק שכ' בתשו' רמ"א שבמדינת פאלי"א האתרוגים הבאים משם אין להכירם בסימנים אלו ולהבחין בין מורכב לשאינו מורכב אבל בסתם אתרוגים הבאים משם מאיי קורפ"ו וכיוצא לא שמענו זה בדבריהם ולמה דחה הסימנים האלו כלאחר יד אשר רבינו הרמ"א כתב עליהם כי המה סימנים מובהקים כנ"ל אמנם האמת אגיד כי על הסימן שהוסיף בעולת תמיד (ומובא במג"א) בהגרעינים וסימן זה לא נמצא בתשו' רמ"א ודעימי'. הנה בחנו רבים וכן שלמים ואינו עולה כהוגן כי מצאו בהאתרוגים בין מארץ (מא"י) בין מחו"ל (מאיי קורפו) הגרעונים שוכבים לרוחב האתרוג ולא ידעתי אם הגאון בעל עולת תמיד ז"ל דייק ונתברר לו סימן זה ואם לפסול עי"ז כל האתרוגים שאינם כן כנז' או אולי ט"ס נזדקר בעת הכתיבה וההעתק וההדפסה וצ"ל (להיפך) כי המורכבים הגרעינים עומדים לאורך האתרוג ושאינו מורכבים שוכבים וצ"ע בזה:

שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קפ"ג) שהעלה כשיש להם סימן שבחוץ שקוע ובליטות הרבה הו"ל ב' סימנים ושוב אין לנו לחוש שמא ימצא בסימנים הפנימים היפוך ואפי' נמצא איזה אתרוגים בסי' הפנימי להיפך אין לחוש וכו' עיי"ש:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה