אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מה

סימן מד

בסוגיא דשתי כיתי עדים המכחישות זא"ז.

הנה הרמב"ם (בהל' קידוש החדש פ"ב הלכה ה') פסק באמר הא' מהעדים כמו שלש קומות הי' גבוה הלבנה והשני כמו חמש קומות אין מצטרפין ומצטרף א' מהם עם שני שיעיד כמותו וכו' והקשה שם בלחם משנה דהא הך דמצטרפין לאותו עדות דקה"ח עם עד א' שיעיד כמותו הוא רק אליבא דר' חסדא מתרצינן כן בשבועות (דף מ"ז ע"א) אבל אליבא דר' הונא אוקימנא שם דמצטרפין להעיד כ"א בעדות אחרת עדות ממון דאליבא דר"ה כ"א באה בפ"ע ומעידה לשארי עדיות וכיון דהרמב"ם פסק (בפכ"ב מהלכות עדות הל' א') הלכה כרב הונא א"כ כמה כתב בזה דוקא דמצטרפין רק לאותו עדות דקה"ח עם ע"א כנז'. ועיי' בתוס' ר"ה (דף כ"ד ע"א) ד"ה אבל מצטרפין לעדות:

ונ"ל ליישב בעה"י דברי הרמב"ם. דהנה בקצוה"ח (סי' ל"ד) כתב לענין שתי כתי עדים המכחישים זא"ז כיון דפסקינן דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן דמוציא מחזקה וא"כ בשתי כתי עדים המכחישים זא"ז אם באנו לומר דכולם הם פסולים מספק ומשום דאלו שנים מעידים על שנים שפסולים ואינך שנים מעידין על אלו שפסולים ומשום זה תרצה לומר דתרי ותרי פסולים הנה נשוב ונאמר אימת הוי ספיקא דתרי ותרי לומר כן היכא דאלו השנים כשרים וכן כת אחרת ודאי כשרים אז הוי תרי ותרי דיכולין להוציא את הדבר מחזקתו אבל ספק פסול אינו מעיד על כשר להוציא אותו מחזקתו וכו' וא"ת שתי כיתי עדים הם פסולים מספק א"כ האיך עדים הפסולים מספק יכולין להוציא את כת האחרת מחזקת כשרות ומש"ה הוכרחנו לומר דשתיהם כשרים ולא שייך בזה חומרא דרבנן להחמיר בספיקא דתרי ותרי דא"נ שהם פסולים הלא אין ספק פסול פוסל ע"כ ההכרח לומר דשניהם כשרים עכת"ד הקצוה"ח שם. וקשה לענ"ד דהא זה הוי כמתהפך והיתר כרוך בצד האיסור שהוא כמו ספק דאזלינן לחומרא כמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ו ע"ב) ובב"מ (דף ל' ע"א) וכתבנו מזה פעמים רבות דבאיסורא אזלינן לחומרא ובממונא הלא צ"ל בחזקת מי שהממון בידו. חומרא לתובע וקולא לנתבע. כמובן. (ועיי' מ"ש בזה בחיבורנו מנח"א ח"ב סי' נ') וא"כ עדיין תיקשי האיך נאמר בהני שתי כתי עדים המכחישים זא"ז הבאים אח"כ בפ"ע כ"א ומעידה גם להוציא ממון הלא באמת עדיין קשה גם לדברי הקצוה"ח דהעלה בזה דעל כרחך לומר דהם כשרים דהא אם תאמר דפסולים אינם יכולים לפסול זא"ז (דלפסול עד לא יוכלו רק עדים כשרים בודאי ולא ספק כנ"ל) ע"כ אמרינן דשניהם כשרים א"כ קשה שוב כיון דתאמר דהם כשרים הרי יכולים לפסול זא"ז ולמה הם כשרים וחזר הדין ומתהפך לבלי תכלית כיון דאם הם כשרים יכולי' לפסול זא"ז וכשתאמר שהם פסולים הרי לא יוכלו לפסול זא"ז דרק כשרים יכולים לפסול לאחר כנז' מד' הקצוה"ח ובע"כ שהם שני הכתות כשרים וכיון שהם כשרים שוב יוכלו לפסול זא"ז ובממונא שבאים להעיד להוציא ממון צריכין ליזל בכה"ג לחומרא לתובע שלא יוכל להוציא על ידם וא"כ קשה לדידן דפסקינן כהתוס' והרמב"ם והטוש"ע דהלכה כר' הונא דבאים כ"א בפ"ע ומעידה ואיך יכולים להעיד להוציא ממנון והא הוי כהיתר כרוך ומתהפך וממון אזלינן לקולא לבתבע שלא להוציא ממנו. אולם י"ל כיון דיש להעדים חזקת כשרות לכ"א טרם שהכחישו א"ע. והגאון חכ"צ בהגהות הט"ז שם (בסי' ל"ד) העלה דשני חזקות להם עיי"ש וע"כ במתהפך כזה דהוי ספק אזלינן בתר חזקת כשרות וכשרים אח"כ להיות באה כ"א ומעידה וניחא טעמא דרב הונא דפסקינן כותי' דכיון שהוחזקו כבר השתי כתי עדים מטעם החזקה ההוא להכשיר אותם כ"א בפ"ע ע"כ גם כשבאים להעיד כ"א בפ''ע להוציא ממון ג"כ נאמנים כיון שכבר הוחזקו בחזקתן כנודע מדברי הגאון הפלאה (בסוף פ"ק דכתובות) דהיכא דהוחזק כבר בהרוב לשאר מילי כגון לענין שליחות וקידושין אז אמרינן ג"כ גבי ממון דאזלינן אחרי הרוב ההוא גם להוציא ממון וה"נ כן הוא:

וחילי בהך הוא מדברי הפלאה אלו אשר ממנו נקח לכל דין עדות להוציא ממון כיון דחזקת כשרות הוא רק מטעם רוב לדעת הגאון פני יהושע א"כ קשה האיך מוציאין ממון עפ"י עדים. דכל חזקת כשרות שלהן מטעם רוב ואין הולכין בממון אחרי הרוב וכבר העירו בזה האחרונים ז"ל והגאון בעל חסל"א בתשו' שבסוף ס' נחלת יעקב (לזקינו הגאון בעל חוו"ד) תי' כיון דגילתה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר ע"כ כל רוב או חזקת ממון כמאן דליתא לגביי' עכ"ד. אמנם ז"א תי' עוד דעדיין קשה א"כ נילף מיני' דניזול בתר רובא גם לגבי חזקת ממון כיון דחזקת כשרות דהעדים הוא רק מטעם רוב ומוציאין ממון על ידם הלא מזה דלא כשמואל ושנלך בממון להוציא אלא ודאי בע"כ כדברי הפלאה דהיכא שהוחזק הרוב כנז' אז גם בממון אזלינן בתרי' וה"נ כיון שהוחזקו העדים בחזקת כשרות שהוא מטעם רוב (כד' הפנ"י) אם יעידו לקידושין ולכל איסורים שבתורה ע"כ גם להוציא ממון ג"כ אזלינן בתרי' ולק"מ עוד:

והנה בלכתינו בדרך הזה יובן לנו דברי התוס' בבכורות (דף כ' ע"א) ד"ה ואיבעית אימא וכו' שהקשו למה לא אמרינן בדמאי דרוב ע"ה מעשרין הן ומיעוט אין מעשרין דלימא סמוך מיעוטא לחזקת טבל ונמצא הוא טבל דאו' ותי' דאין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מעשרין עכ"ל וצריך ביאור מהו כונתם דלכאו' קשה דהלא באמת עכ"פ מיעוט אינן מעשרין ולמה לא נאמור סמוך מיעוטא לחזקה. אולם י"ל כיון שאינן מעשרין הר איתרע חזקת כשרות וכיון דקיי"ל דיש חזקת כשרות לכ"א מישראל אפי' שהוא רק מטעם רוב לדעת הפנ"י אבל כיון שהוחזק הרוב זה לודאי לענין כמה דברים כנז' וכיון שנא' שדמאי הוא אסור א"כ בע"כ משום מיעוט אין מעשרין דסמכינן לחזקת טבל נמצא שאין חזקת כשרות לבנ"א. וזהו אי אפשר לומר דהרי החזקנו כבר חזקת כשרות לכל בני ישראל בכמה דברים וז"ש התוס' דאין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מעשרין. וא"ש ונכון. ועיי' מ"ש באות שלום סי' רס"ד ס"ק טו"ב בד"ה ובזה אמרתי מקרוב וכו' ע"ד התוס' אלו]:

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בהל' קידוש החדש אף דפסק כר' הונא דזו באה בפני עצמה ומעידה היכא שהעידו לענין ממון כיון דהוחזקו כבר השתי כתי עדים דהחזקנו אותם בע"כ בחזקת כשרות לשניהם גם כשהכחישו זא"ז כנז' ע"כ גם אם באו אח"כ להוציא ממון מוציאין על ידן עפי"ד ההפלאה הנ"ל משא"כ בעדות החדש דפסק הרמב"ם שם בהל' קידוש החדש (פ"ב הלכה ב') וז"ל דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש שאפי' קדשו את החדש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו ה"ז מקודש עכל"ה. ולפי"ז הרי לענין קידוש החודש לא הוחזקו כלל כשהעידו בק"ה דהא אפי' נמצאו זוממין ג"כ החודש מקודש ולפי"ז לא שייך לומר דהוחזקו ע"כ שוב הדקל"ד איך נאמר אח"כ להוציא ממון עפ"י שתי כתי עדים אלו כיון דנוכל לומר דנפסלו שניהם משום דתרי ותרי מוציא מדרבנן מחזקת כשרותן לענין שלא יוכלו להוציא ממון שיש חזקת ממון ג"כ ואין לומר דבע"כ נצרך לומר דכשרים הם שני הכתות דאם פסולים הם לא יוכלו לפסול זא"ז כד' הקצה"ח דהא בזה קשה כקושייתן דאדרבא נאמר להיפך דכיון דנוכל לומר דנפסלו שניהם משום דתרי ותרי מוציא מחזקת כשרות דרבנן והוי כהיתר כרוך ומתהפך וכו' להיות הדבר בחזקת ממון שלא להוציא וכתירוצן שהוחזקו כנז' ל"ש בזה כשהעידו בק"ה כנז' ע"כ שפיר פסק הרמב"ם דרק לאותו עדות נאמנים כשיש להם ועד א' אבל לא לעדות אחרת לענין ממון כיון שיש מקום עדותן לפעמים להוציא ממון ובאופן זה להוציא ממון אינן נאמנים ע"כ שפיר אף דפסק הרמב"ם כרב הונא היינו כשהעידו מקודם והוחזקו כנז' אבל כשהעידו רק בקה"ח כדאמרי' שם בשבועות שפיר י"ל גם לרב הונא דלא נוכל להוציא ממון על ידם אח"כ ע"כ פסק הרמב"ם לשיטתו דרק לאותו עדות דקה"ח מצטרפין כנז' וא"ש בעה"י:

אמנם באמת לע"א לאחר שהצרפו עמו עוד א' בקה"ח או בעדות ממון והוי תרי לגבי חד כמו שפירש"י שם ובזה נתאמת עדותו אז שוב אח"כ נאמן ממילא להעיד לעדות אחרת (אפי' להוציא ממון) וגם לרב חסדא כיון דאינן סהדי שקרי דאדרבא נתאמת עדותו רק שהיינו צריכין ישוב לד' הרמב"ם דפסק כרב הונא ואליבא דר' הונא הי' כשר לכא' לעדות אחרת גם בלי שצירפו עמו הע"א להיות תרי לגבי חד אך ממילא זו באה בפ"ע ומעידה וזה יישבנו כבר לנכון בעה"י וז"פ:

אולם יש להקשות עוד עפי"מ שכתבנו לעיל דבאמת האיך נאמנים השני עדים להוציא ממון כיון דכל חזקת כשרות הוא רק מטעם רוב לד' הפנ"י ואין הולכין בממון אחרי הרוב וזה תירצנו כיון דהוחזק הרוב בחזקת כשרות לענין העדים שיעידו לשאר איסורים שבתורה ע"כ נאמנים גם בכזה כנ"ל. אמנם בכה"ג שהוכחשו השני כתי עדים זב"ז והוי כמו יצאו מן הרוב דאיתרע הרובא כעין שכ' הד"מ ביו"ד (סי' ל"א) בענין מים בראש שלא בדקו אם הי' המוח מקיפו ומקורו מש"ס כתובות דרוב הנשאת בתולה יש להן קול וזו וכו' איתרע לה רובא וא"כ ה"נ איתרע לה רובא דכיון דרוב בנ"א הכשרים לא נעשו מוכחשים בשתי כתי עדים זה כנגד זה ואיך פסקינן כר' הונא דבאים להעיד כ"א לעדות אחרת. ול"ש לומר מה שתירצו דהוחזקו כבר דהא גופא קשיא איזו חזקה הוא החזקת כשרות אם מטעם רוב (כד' הפנ"י) כיון דאיתרע לי' בהכחשתן ויצאו מהרוב. ובתשו' הג' בעל חסל"א שבסוף הס' נחלת יעקב כתב בכעין זה דל"ש איתרע לה רובא עפי"ד זקנו הג' חוו"ד דחולק על הד"מ אמנם באמת הג' בעל בית אפרים בקונטרס התשו' (שבסוף הס' לה' טריפות הריאה) סי' י"ט השיג על החוו"ד וכתב דמה זה דמיון שהביא החוו"ד מבהמה שהיתה חולה ושאני חולה מריעותא עיי"ש ולפי"ז עדיין קשה כנז'. אך י"ל עפי"ד הגאון חכ"צ (שהזכרנו לעיל) בהגהות הט"ז (ח"מ סי' ל"ד) שכ' דהוי שתי חזקות הא' לטיבותא חזקת כשרות והב' חזקה ודאי שא' מהם ודאי אומר אמת בע"כ ועל כל כת שנוכל לומר כן שהם אומרים האמת כיון שהחזקת כשרות מסייעתן ול"ש לומר דאיתרע לה רובא גם לדברי הד"מ רק כשאיתרע בודאי לעינינו כגון מים בראש שאנו רואין וכו' וכן בש"ס לענין רוב הנשאת בתולה יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול וכו' אבל הכא בשתי כתי עדים כיון שברור שכת א' מהם בע"כ אומרים האמת א"כ לאאיתרע לה רובא בבירור ואצל כל כת י"ל כיון דהרוב בחזקת כשרות מסייעין שהמה אומרים האמת (כהאי דשני שבילין טמא וטהור שא' הלך בא' מהם אבל לא באו לשאול בבת א' אז טהור דספק טומאה ברה"ר טהור וה"נ באה כל כת בפ"ע אלא שא' מזה וא' מזה אסור להצטרף כהאי דבאו לשאול בבת א') וא"כ הך דאיתרע לה רובא זיל הכי קמדחי לה להאי כת וזיל הכא קמדחי לי' מכת השני והרוב חזקת כשרות קיים ומסייעו החזקת ודאי אמת שאומרים כת א' כנז' ע"כ שפיר נאמנים להעיד כל כת בפ"ע לעדות אחרת וז"ב:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה