אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מד

סימן מג

הנה עלה בדעתי ע"ד המבואר בש"ע יו"ד (סי' ק"נ סעי' א') שמצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות ומקורו מש"ס ע"ז (דף י"ז ע"א) דדריש הרחק מעלי' דרכך זה מינות וכו' וכמה א"ר חסדא ד' אמות וכן בש"ע יו"ד שם (סי' קמ"ב סעי' י') דצל בית אלילים תוך ד' אמות אסור וכן ראיתי נוהגים מיראי ד' וחושבי שמו כשעוברים ברחוב שיש בית ע"ז וצרכן לעבור לפני' הם מרחיקים בערך ד' אמות ויותר כפי האפשר ורבים מיר"א שלא יקפידו ע"ז ועוברים ברחוב הנז' גם כשנמצא עובר לפני האליל סמוך והנה אמרתי זה כמה דזה תלוי בדברי הירושלמי (ברכות פ"ב הלכה ב') וכן הוא בירושלמי (שקלים פ"ב הלכה ו' ומ"ק פ"ג הלכה ז') מהו מעבר קמי אהדורי צלמא א"ל מה אתפליג לי' קר (פי' הפני משה האם רוצה אתה לחלוק כבוד לע"ז שעומדת על הדרך שלא לעבור לפני') אלא עבור קמי' וסמיא' עיני' עכ"ל הרי דכ"כ פשיטא לי' בירושלמי דאין לעקם את הדרך כשמגיע לפני ''ז משום דעי"ז מוסף לה כבוד חלילה עד שלקח זה ההלכה ר' יעקב בר אידי כדי להמליץ עי"ז לפני ר' יוחנן במה שר' אלעזר מטמר מן קדמי' ולא עבר לפניו עד שאמר לי' עי"ז ר' אלעזר אות עביד דלא עבר קומיך עיי"ש שנמצא שזהו כבוד לת"ח ונמצא לעומת זה בע"ז צריך דוקא לעבור ולסמא את עינה ולא לעקם הליכתו ולהרחיק ממנה. וכן בירושלמי (ע"ז פ"ג הלכה י"א) ר' יצחק בר מתנה הוי מיסתמיך בר' יוחנן מטון צלמא דבולי א"ל עבור קומוי' וסמי עיני ר' יעקב בר אידי הוי מיסתמיך בריב"ל מטון לאדורי צלמא א"ל נחום איש קדש קדשים עבר ואת לית עבר עבור קומי' וסמי עיני' עכ"ל וזהו ר' יוחנן ור' יעקב בר אידי הנז' מירושלמי ברכות לשיטתם בזה דצריך לעבור לפני' ולסמא את עינה וזהו י"ל הטעם לאותן שאינם מדקדקים לעקום ולהרחיק הדרך כנ"ל שנשענים ע"ד הירושלמי שאסור להרחיק ולעקם הדרך דהוי כחולק לה כבוד אמנם הרי דברי הירושלמי סותרים דברי ש"ס דידן והטוש"ע הראו להלכה כש"ס דידן שצריך להרחיק ד' אמות וקיי"ל בכל מקום שהירושלמי חולק הלכה כבבלי דילן ובזה מיושב קו' הציון ירושלים (בירושלמי ע"ז) שם שתמה שלא הביאו הקדמונים אלו ובאמת י"ל כיון דהם סותרים לתלמוד דידן על כן לא הביאום להלכה. ואולי יש לחלק דלא סתרו הבבלי וירושלמי דהש"ס דילן מיירי שצריך להרחיק ד' אמות רק כשמרחיק מקודם שמגיע לע"ז שאין ניכר להעוברים שהוא מעקם את הדרך בשביל הע"ז אז בודאי שייך אל תקרב אל פתח ביתה ומצוה להרחיק אבל הירושלמי מיירי כשעבר בדרך וכשהגיע להצלם שעומד על הדרך בסמוך לו טרם יקרב אליו הוא מעקם ומרחיק ועי"ז הוי להירושלמי כאלו חולק לה כבוד ובכה"ג כשאירע כן י"ל דגם הבבלי מודה דאין להרחיק כיון שכבוד לע"ז גרע ממה שיש חשש כשלא ירחיק ע"כ יעבור. לפני' ויסמא את עינה בכה"ג ולפי"ז צ"ע מדוע לא הביאו הפוסקים קדמונים חילוק זה כיון דלא סתרו התלמודים א"כ שוב הוי נחוץ ומוסכם להלכה ועל כרחך צ"ל דהירושלמי והבבלי מחולקים ע"כ פסק בש"ע סתם דצריך להרחיק ד' אמות היינו בכל אופן שיהי':

אמנם צ"ע גם בזה כיון דבש"ס דילן שם אמרי' הרחק מעלי' דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות ואיכא דאמרי הרחק מעלי' דרכך זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה עכ"פ הרשות כמו שפירש"י שם הוא בכלל זה בין ללישנא קמא בין לאיכא דאמרי ועלי' קאי רב חסדא וכמה ד' אמות א"כ מדוע הביאו בש"ע שצריך להרחיק ד' אמות רק לענין אליל וע"ז ולא לענין הרשות וצ"ע. וה' יזכנו להעביר אלילים מן הארץ וכו' ולתקן עולם במלכותו בחסדו ית"ש במהרה דידן ושוכ"ט:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה