אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מג

סימן מב

נסתפקתי במי שאירע לו קן צפור אם על הבנים וזיכהו הש"י לקיים מצוה זו החשובה ובאה בחשיבותה בגודל ערכה ואינה שכיחה כלל והנה הצפרים יש בהם מינים ממינים שונים וכיון שבני ישראל יוצאים ביד רמ"א שפסק (בסי' פ"ב סעי' ג') כהפוסקים שאין לסמוך לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור ואם אירע לו קן צפרים כזה שאין להם מסורת ברורה במקומו שהוא כשר (כמו שיש מסורת אצל השו"ב בעירנו שאומרים כשפיהם וחרטומם במראה געל"ב במקום ידוע להם וכיוצא לפי המקובל איזה להכשיר במסורת) וכן בשארי עופות שיש להם סימני טהרה רק אין לו מסורות עליהם במקומו שהמה ודאי כשרים וכיון דבמתני' ובטוש"ע יו"ד (סי' רצ"ב סעי' א') דשלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור א"כ מה יעשו בזה ואם צריכין לקיים המצוה. כיון דמה שאנו מחמירין להצריך מסורת הוא רק לחומרא כד' הרמ"א אבל להקל עי"ז היינו לפוטרו ממצות שלוח הקן י"ל דזה לא שייך לומר והלא לפי דעת המחבר שם בשם הרז"ה והרשב"א והרא"ש כל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה וכו' ומותר אם יש לו ג' סימנים בגופו והללו יש להם אלו הסימנים א"כ חייבים בשלוח הקן ואיך נפטור א"ע מספק עשה דאורייתא ובפרט לפי דברי מרן המחבר בשם הפוסקים הנ"ל והספרדיים נוהגים כותי' הרי הוא ודאי כשר ומחוייב לפי"ז בשלוח הקן. וכך דעתי נוטה דצריך לקיים בהם מ"ע דשלוח הקן אף שאנן אין עליהם מסורת ואינן אוכלים מהם ולא שייך לומר כיון דהטעם והבנים תקח לך ודחז"ל לך ולא לכלביך וא"כ כיון שבנ"י האשכנזים יוצאים ביד רמ"א ולא יוכלו לאכול מהם הרי הוא בכלל לך ולא לכלביך ולא שייך כלל המ"ע זו ז"א דהרי כתב בשו"ת צמח צדק (סי' כ"ט) לענין הווילדע ענטין דהמקומות שאוכלים אותם הם סומכים על שיטת רבינו זרחי' הנ"ל דכל עוף שחרטומו רחב וסוף רגלו רחבה וכו' בידוע שאינו דורס הרי דיש גם במדינותינו מקומות כאלו שסומכין על שיטת הנ"ל ושוב הוי ראוי לאכילה לישראל ול"ש לומר לך ולא לכלביך ועיי' שו"ת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל (ח"א מיו"ד סי' ק"ו אות י"א וי"ב) ובדרכי תשובה (סי' פ"ב ס"ק ל"ו) וגם יש בזה לומר ג"כ ס"ס לחומרא דמ"ע מה"ת היינו באלו הצפרים שאין מסורת לשוחטן במקום ההוא אולי במקום אחר יש גם עליהם מסורת והוא ספק קרוב לומר שבמ"א יש גם עליהם במסורת וא"ת שאין ללמוד ממקום אחר שאולי הם סומכים על דעת הרז"ה כמ"ש בצ"צ סי' הנז' מ"מ עדיין יש ספק אולי הלכה באמת כהרז"ה והראשונים הנ"ל וכמו שפסק המחבר דא"צ מסורת רק סימנים הנז' וא"כ יש ס"ס לחומרא שצריך לקיים המ"ע דשלוח הקן:

אמנם לענין הברכה כשאירע באופן כזה. הנה בלא"ה יש פלוגתא אם לברך על מ"ע זו כלל ובבית לחם יהודא כ' כיון שיש ספק ופלוגתא יברך בלא שם ומלכות. ובס' בני חיי הביא בשם הרשב"א והרא"ש ושאר הראשונים שאין לברך על מ"ע זו והוא חלק ע"ז ותמה דלא הוי מה"ב ועיי' בשו"ת סמא דחיי (סי' ג') שהוא כ' לברך על מצוה זו וגם לברך שהחיינו וע' בברכי יוסף (בסי' רצ"ב) שם עכ"פ רוב דיעות הראשונים כ"א מטעמי', דלא לברך כלל ומכ"ש בעובדא כזו דאנן נוהגין ופסקינן כדעת הרמ"א שהכריע שלא לאכול בלתי מסורת גם אם יש להם סימני טהרה וא"כ הוי עכ"פ לדינא עוד ספק גדול אם כדעת הרמ"א אז הוי ספק עוף טמא דלא שייך שלוח הקן ובמקום ס"ס כזה אין לברך ויקיים באופן כזה בלי ברכה כשאין להעוף מסורת:

והנה בשו"ת תורת נתנאל (סי' ט') להגאון בעל קרבן נתנאל זצ"ל כתב ''טעם דאין לברך על מ"ע זו משום שמא ימצאו הבצים מוזרות ונמצאו שבירך לבטלה. וזה תמוה בעיני טעם זה דא"כ אמאי לא נהגו לברך (לפי דבריו) גם על האפרחים והוא בקרא כתיב אפרוחים או ביצים וכשיש אפרוחים בודאי המה הרוב כשרים כמו שאר עופות ולמה לא נברך מסתם ונסמוך על הרוב כמו שסומכים על הרוב כשרות ומברכין על השחיטה (כמבואר ביו"ד בסי' י"ט) זולת היכא דאיתיליד ריעותא אבל הכא איזה ריעותא אתיליד בהאפרוחים ע"כ אי מטעמי' בודאי צריכין לברך וגם בבצים הלא פסקינן (בסי' ס"ו סעי' ח') דמותר לאכול ביצים צלויות אעפ"י שאין יכולין לבודקן משום דם. ואין לחלק דמשום דם אין לחוש באמת דהוי כמיעוטא שאינו מצוי כ"כ אבל לביצים המוזרות י"ל דשכיחי רק כיון שכ' שם (בסי' ס"ו) בסעיף הקודם שנפסדו ונעשו כעין מטוה שהם כשרים ומותר לאכלם כמ"ש שם במחבר ע"כ למה נחוש להם ומ"מ לגבי שלוח הקן אינם הביצים מוזרות בני קיימא ולא שייך שלוח הקן וכמ"ש שם (בסי' רצ"ב ובטו"ז סי' ח' שם). ז"א סתירה דהא הש"ך והפר"ח (בסי' ס"ו) פסקו דגם אלו אסורים משום שיקוץ וא"כ הי' לנו לחוש שלא לאבול בלתי בדיקה שמא מוזרות הם אלא ודאי דלא שכיחי ע"כ לא חיישינן ואף שיש לחלק דגם מ"ש הש"ך והפר"ח משום שיקוץ היינו כשרואין אותם כשהם מוזרות אבל כשיאכלום צלויים ובתערובות ולא ניכר שהם מוזרים ל"ש שיקוץ מ"מ בלא"ה פסק המחבר שם דכשרים רק כשיזרוק הדם מהם וא"כ ניחוש להדם שבתוך המוזרות אלא ודאי דלא שכיחי כנז' וכיון דלא שכיחי כנז' שפיר (אי מטעמי' דהקרבן נתנאל) ש לברך על שלוח הקן הן באפרוחים והן בביצים כמו בשחיטה ושארי דברים דסמכינן לכתחלה על הרוב שהם כשרים כנז'. שוב ראיתי בס' שערי דיעה (ח"ב על היו"ד) להגאון בעל שמן רוקח זצ"ל שנתעורר ג"כ בזה על דברי התורת נתנאל הנז':

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה