אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מב

סימן מא

כבוד הרב וכו'

הגיענו מכתבו ע"ד סידור האותיות וההדפסה בחוה"מ ומה שפלפל על דברינו במנח"א (ח"ב סי' נ"ז) והנה מרוב טרדותי. וכו' אך יען כי הוא כעת הלכה למעשה ע"כ אשיב בזה בעה"י. מ"ש כי פסקינן (בסי' ש"מ סעי' ט') שאין עימור רק בגדולי קרקע וכו'. הן אמת דאינו חיוב חטאת רק בגדולי קרקע ויישב בזה קצת לשון המו"ק שם כמו שהאריך במכתבו אבל להלכה למעשה אין נ"מ כיון דהלא שם בש"ע מבואר דאיסור יש גם בדבר שאינו גדולי קרקע כמ"ש (בסעי' ט') שאסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה לעמר וכן וכו' ועיי"ש בפמ"ג בא"א מ"ש על שעירב המחבר דבר שהוא חיוב חטאת עם קיבוץ מלח שאינו רק איסור אבל עכ"פ למעשה אסורים גם שניהם. ומ"ש כת"ה מד' המנחת חינוך דכשלא במקום גדולו אינו חייב להרמב"ם רק אם עושה במה שמעמר גוף א' שיכולים להנטל כא'. הנה י"ל דזה אינו רק לענין חיוב חטאת במה שדומה למעמר י"ל דגם בזה אסור וראי' יש ממ"ש שם בש"ע (סעי' י') במי שנקב תאנה והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף א' ה"ז תולדות מעמר ואף דשם מחברם ע"י החבל שמכניס בהם ועי"ז נוטל כל התאנים יחדיו ה"נ כשעוסקים במלאכת הזעצי"ן גם בתחלת הסידור כשמקבצים איזו שורות בתוך הבלעכי"ל שמסגירים בו לאסוף האותיות ועי"ז הם נעמרים יחדיו שיוכל ליטלם כולם כא' ואיזו חילוק יש אם מכניסם יחד ע"י חבל כהך דתאנים הנז' או ע"י כלי ברזל וגם בכאן מחברים אותם ע"י חוט סביב וגם אם יאמר שאין החוט לקיום כיון שאח"כ מסיר. החוט וקושרו בדפוס ע"י השטעגי"ן כמ"ש כת"ה מ"מ היכן מצינו השיעור כמה זמן צ"ל העימור כ"כ מקושר וגם כיון שנאסף בהבלעכי"ל ברזל. ג"כ עימור מיקרי כנז'. שמאספם בהם. ע"כ גם אם נניח שבמה שמפרק הזא"ץ לא שייך משום בורר כלל דאינו כאוכל ופסולת רק מניח כל אות בתיבה שלו כשמפרקו ומניחו חזרה כל אות למקומו ואינו בורר רק מניח כל אות לתיבתו. אך לעומת זה ג"כ הצדק עם כת"ה דאחר ההדפסה שייך סותר אפי' אינו קשור בחוט דאחר ההדפסה מחוברים האותיות יחדיו ע"י חיזוק הדפסה והצבע עד שמפרידין ע"י מים ויכולין להנטל וכו' ולפי"ז אין לפרק הזאטן וכ"ש לסדרו שאסור משום כעין עימור כנ"ל ומכ"ש להדפיס במאשין דאוושא מילתא דבודאי אסור וכמ"ש במו"ק:

ומ"ש כת"ה להביא ראי' מהל' חוה"מ (סי' תקמ"ה סעי' ז' בהג"ה) דבלוחות של שעוה מותר לכתוב ועיי"ש בלב"ש דהיינו הנקרא שריי"ב טאפע"ל שהוא ג"כ אינו מתקיים כ"כ ולפענ"ד אין הראי' דומה לנדון כלל משום דכתיבה בחוה"מ וגם בכל מלאכת חוה"מ תלוי רק באם צריך אומנות או לא וכמ"ש שם בסי' תק"מ (סעי' ג' ה' ק') וכן לענין כתיבה עיי"ש בסי' תקמ"ה בשע"ת בשם תשו' הרדב"ז וכן בכמה מקומות בדיני חוה"מ שם וממילא נ"ל כיון דהכתיבה בלוחות של שעוה הוא כעין שיש אצלינו בליי"א שטיפ"ט שהוא אצל כל הדיוט בחיקו יניח לציין ולא בכתיבה תמה של אומנות יפה והמתקיים וכיון דאינו מעשה אומן מותר בחוה"מ ולפי"ז במעשה הזעצי"ן שהוא אומנות יתירה ורק למי שלמדה ביחוד וכיון דיש בו משום איסור שדומה למעמר ובדבר אומנות אסור בחוה"מ וזה נכון וברור. ע"כ בודאי אין לחלל ולבזות ח"ו את המועדות מלבד החוה' והפירצה במלאכת חוה"מ שיוכל לצמוח מזה אם ת"ח יתירו לעצמן כן. ומדה טובה מרובה כשארז"ל נמצא לעומת זה המכבד את המועדות יהי' מכובד ונחמד ואהוב למעלה ולמטה בעוה"ז ובעוה"ב וגח"ט חותם חיים ושוכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה