אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לט

סימן לח

ע"ד ששאל במ"ש בס' שו"ת תשורת שי מה"ת (סי' קי"ח) שנדפס כעת. ע"ד חתן וכלה שנסעו מעירם לעיר אחרת והעמידו שם החופה למי מגיע מעות הרח"ש אם להרב שנסעו מעירו או להרב שבאו לעירו לעשות החתונה וכפי שהעלה שם אין מגיע מדינא לשניהם כלום בכה"ג ועשה הדבר בכה"ג כהפקר לסדר. הקידושין מי שירצה כנראה מדבריו שכ' רק אם ירצו המחותנים שהרב יסדר הקידושין אז יפשרו עמו והוא תלוי ברצונם לפי דבריו ובפרט להרב שנסעו מעירו והמה המחותנים דרים שם בקביעות אין שום טענה ומענה עכת"ד וע"ז נאמר לא ירד בני עמכם ואין טעם שבח בדבריו במחכת"ה לפרוץ גדר בגבול שגבלו ראשונים. רבותינו הקדמונים. בטיב גיטין וקידושין המסורים לחכמים ואם יהי' הדבר כדבריו כשנוסע ממקומו אז הותרה הרצועה ויפטור משניהם זיל הכי קא מדחי לי' וכו' ואינו שייך לשום רב ומורה ויוכלו עי"ז לפגוע לפעמים באיסורי עריות ח"ו או איסור כהונה וכיוצא כשאין שייכות לשם רב בזה בכה"ג. ואבא בזה בעה"י לעניננו על סדר דבריו מ"ש בתשורת שי לדמותו למסים של בני עיר אחרת מתשו' הרשב"א ומהר"ם אלשיך. הנה אין הנדון דומה לראי' דשם. ואדרבא נהפוך הוא דכל עיקר שכ' בתשו' הרשב"א וגם בתשו' מהר"ם אלשיך (סי' ס"ה) דאם נאמר שיצטרך לשלם בשני המקומות היינו כיון שכבר' שילם במקומו נמצא לקתה מה"ד בכפלים לשלם מס שני פעמים. אבל הכא ממ"נ לפי דבריו דלרב שיצא מעירו לעשות החתונה במקום אחר בודאי אין מגיע מדינא. נמצא לקתה מה"ד בשתים לפוטרו בכפלים מזכות של שני הרבנים. ועד כאן לא קאמרי הפוסקים הנ"ל אלא כיון שכבר שילם מס במקומו או שיצטרך בע"כ לשלם במקומו אבל כשלא יצטרך לשלם האיך שייך לתפוס את החבל בשני ראשין לפוטרו מתרויי' וממ"נ אם דעתו שלא יצטרך ליתן להרב שנסע ממנו א"כ יצטרך ליתן להרב שבא לעירו וגבולו לסדר הקידושין. ועוד דלא דמי למס כלל עפי"ד החתם סופר (חיו"ד סי' ר"ל) דשכר זה דקידושין וגיטין בימינו הוא פרס הקבוע דסמכא דעתי' עלי' דהרב והוא כשכירת פועל והא גרע מיורד לאומנת חבירו וכו' ע"כ המקפחו גוזל וחומס ממש עיי"ש בדבריו (ובדע"ת בסוף הל' שחיטה תשו' י"ג כ' דיש בזה איסור תורה) א"כ מי התיר לגזול את הרב שבא לעירו לעשות החופה שזהו שכרו וזכותו. ואין לחלק בזה כיון שהם החתן והכלה ממקום אחר דאטו יעלה על הדעת דלמי שבא ממקום אחר הותר לו חלילה לגזול ולחמוס את הפועל הדר בעירו ולגוזלו ממש הלא בכל מקום בואו כגר כאזרח הוא אסור לעבור על ד"ת ולגזול. ואני ה' כתיב בכל מקום אני הוא. והלא זהו כדבר שאין לו שחר. לבא בשדה אחר. לסדר הקידושין איש זר במקום הרב מרא דאתרא נגד רצונו ואדרבא אכסנאי אסור לכ"ע לסדר קידושין במקום רב קבוע כמבואר ברמ"א יו"ד (סי' רמ"ה סעי' כ"ב) בשם מהרי"ו ומהרי"א בתה"ד דמותר לרב ות"ח אחר הדר בעיר להחזיק ברבנות וכו':

אבל לאכסנאי אסור עיי"ש מכ"ש לפי מה דפסקינן בימינו כנ"ל מהחת"ס ועיי' בפת"ש שם וכן בכל תשו' האחרונים דהוי גוזל את הפרס רח"ש ואסור גם לשום ת"ח בעירו לסדר הקידושין בלתי רשות מהרב ואם אסור להרב שדר שם בקביעות לסדר הקידושין נגד הרב מרא דאתרא מכ"ש לאכסנאי זר דאסור. וגם עפ"י שכ' והודה שם בעצמו בתשורת שי דהיכא שנעשה עפ"י חוק המלכות אז יוכל לעשות כחפצו וה"נ גם עפ"י חוקיהם אסור לבא לגבול רב אחר לסדר קידושין גם עתה וגם הרח"ש מגיע להרב המסדר הקידושין ממילא. וגם מ"ש שיפשרו עמו אם ירצה שהרב יסדר הקידושין משמע דס"ל שתלוי ברצונם אם ירצו לפשר עם הרב ואם לא אז יסדר איש זר נגד רצונו וזה אינו בודאי וכמ"ש בתשו' שבות יעקב (ח"ג סי' קכ"א) דחלילה לאחר לסדר הקידושין בלי רשות הרב מרא דאתרא והגלילות כמו שבירר שם חומר הענין וכ' שמקובל בידו שהוא חרם ר"ת ושאר גאונים על זה. ובתשו' שואל ומשיב (מהדורא תליתאי ח"א סי' רל"ט) כ' דהקידושין פסולים גם בדיעבד אם נעשו בלתי רשות הרב מרא דאתרא. ואם כי בתשו' מהרש"ם (ח"א סי' ק"ס) חלק עליו עכ"ז גם הוא מסתפק שם דהוי כמו היכא שעשו תקנה לפסול הקידושין אם יהי' נגד רשות הרב כמבואר בכנה"ג (אהע"ז סי' כ"ח) בארוכה. ואם כי למעשה אין לפסול הקידושין בדיעבד להקל עי"ז להפקיעה בלא גט מפני חומר א"א אבל לכתחלה לכ"ע הוא איסור גמור ואיך שייך להתירו. וגם חזינא לרבני קשישאי ז"ל גדולי עולם שציוו לסדר הקידושין עוד הפעם כשנעשו פ"א בלתי רשות הרב ודברי הגאון שו"מ הנ"ל המה תקנה גדולה למיגדר מילתא ולהציל מתערובי עריות ואיסורי הפקרות בישראל וכמובן מכמה טעמים פרטיים של דת תוה"ק. ואשר שמעתי שרצו לתלות עצמם באילן גדול הגאון נו"ב ז"ל ובתניינא. חאהע"ז סי' פ"ג) הנה הוא ג"כ כ' בפירוש שהמנהג שהחזיקו הוא שאין רב אחר יוכל לסדר הקידושין והמעשה הי' שם אחרי שהמתינו כל היום על הרב ששייך בגלילתו וגם שלחו לו שכר הרח"ש והוא לא בא וגם לא שלח אחר בחריקאו. וגם הי' ביוש החתן וכלה שכבר טבלה וכו' ע"כ המליץ בעד המסדר קידושין אז לצורך שעה עיי"ש אבל לא נגד רשות הרב בעירו שהוא שם ובלתי תשלומי הרח"ש לכשהוא רוצה לסדר הקידושין כשישלמו המגיע לפי תקנת הקהל. וגם להרב שנסעו מעירו שמדחה (בתשורת שי) את זכותו כלאחר יד לגמרי אתמהה. הלא כפי המבואר בתשו' רמ"א (סי' ד') דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה רק היכא דמסופקין בלשון השטר אבל אם י"ל דכלול הכל פשיטא שכוללין בו הכל. ה"ל כיון שיש להרב מרא דאתרא (שנוסעים ממנו המחותנים) במקומו כתב קונסו"ס או פראטאקא"ל בזכות הרבנות והרח"ש פשיטא שיש לכוללו גם אם נוסעים המחותנים לעשות החופה במקום אחר כמו שהביא שם בתשורת שי רק שכתב שזהו דבר שאינו מצוי ואין כוללין בלשון החיוב עיי"ש ותמהני כי הלא בימינו הוא דבר השכיח ונהוג בין נגידים וגבירים רובם מפני שאין להם בביתם מקום מרווח או טעמים אחרים כפי שירצו לעשות כרצון כבודם ויש בבגלילותנו מקומות מיוחדות שיש בהם בתי אכסנאות ואושפיזות המיוחדים לזה והוא דבר השכיח ע"כ מכל הלין טעמי אין ממש להלכה כדברי התשורת שי בזה:

אך נחזי אנן נמצא לפי דברינו שצריך לשלם בכפליים. ואם כי מדברי הרשב"א ומהר"ם אלשיך כנ"ל לא נראה כד' התשורת שי אבל גם לשלם בכפליים לא נראה. וגם כיון שנהגו בכה"ג שמשלמם הרח"ש לא בכפליים מכפי המגיע רק שמחלקים הרח"ש ואיזו חלק הגדול יתנו לאיזו רב אם ממקום שנוסעים ממנו או למקום שבאים לשם ע"ז יתפשרו כפי המקום והזמן עכ"פ לא יתכן שהבע"ב שנוסע מעירו למק"א לעשות יתחייב ליתן הרח"ש אמרו רבנן בכפיל"א כזה לא שמענו וזה בודאי לא קיבל עליו הבע"ב בהקונסוס שיהי' הכונה בשטר:

להתחייב בכפלים (אם כי כמה הוצאות יעלו עליו על הבעה"ב בכפילא אם נוסע ממקומו בכ"ז מתקן הוא אצל יצרו בתורת המאדע ומנהגי' משא"כ ליתן להרבנים בכפלי') בכה"ג אמרינן יד בעל השטר על התחתונה שלא התחייב הבעה"ב א"ע לזה וי"ל כמש"כ בתשו' מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שצ"ו) שהמנהג שנותן מחצית הרח"ש להרב שבא תחת דגלו והוא דר במקום אחר וממילא מחצית הרח"ש להרב במקום דירתו ועיי"ש שכ' דאפי' שניהם מעיר אחרת עפי"ד הנוב"ת (סי' הנ"ל) דכבר נהגו דאין רב אחר רשאי לסדר הקידושין באתרי' דחברי' ממילא מן הראוי שמחוייבים ליתן להרב שבאים אצלו כפי התקנה עיי"ש. וכמדומני כי בגלילותנו המנהג שנותנים החלק יותר קצת להרב שדר במקום המחותנים והחלק הקטן להרב שבאים לעירו לעשות החופה כגון ארבעים למאה 40% להרב שבאים אצלו וסך 60% להרב בעירו של המחותן. וטעם הדבר נ"ל עפי"ד הש"ס ב"ב דף כ"א ע"ב) עיי"ש הסוגיא שאני דגים דיהבי סייארא עיי"ש בפירש"י שבטוח הוא שילכדנו הוי כמאן דמטי לידי' וה"נ כעין זה שהרב אשר הבעה"ב דר תחת דגלו יודע שיש בת לאותו נגיד להשיאה וסמכא דעתי' על הרח"ש הלז זה זמן רב כבר בפרט אם הוא סך הגון בודאי נותן דעתו וסמכא דעתי' עליו. וידעתי שיש עוד הרבה פירושים בראשונים להך דשאני דגים דיהבו סייארה ועיי' בשו"ת נטע שעשועים (חו"מ סי' ל"ז ל"ח) ובשו"ת בית אפרים (חו"מ ס' כ"ו כ"ז כ"ח) ובשו"ת קול ארי' חו"מ (סי' קל"ד קל"ה) ואכמ"ל ועכ"פ נוהגים להתפשר בזה בין הרבנים וגם נהוג כד' המהר"ם שיק למחצית לכל א' וא'

והנה אם מקום המחותנים הוא מקום היוקר לפי הרח"ש שם ומקום הרב שבאים אצלו הוא מקום הזול לכאורה יש לעורר עפי"ד הפנים מאירות (ח"ב סי' ס"ג. ובחיבורנו שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' ח' עייש"ה) בשדכנות כמה חילוקים בזה ומקורן בירושלמי אך שם הוא שהלך לשכור פועלים במקום הזול והולכים לעבוד למקום היוקר ואמר שהן לשכור בבני מעון בשביל שהם בזול היינו משכימים ומעריבים ביותר והכא ל"ש זה דעל חלק רח"ש של הרב לבא לגבולו ממילא י"ל דאינו חייב ליתן יותר רק כפי ערך שנותנים בהקהלה שבא לשם דמנין לנו לחייבו בחלק זה היוקר כמו ממקום שבאים לשם ואיזו שייכות יש להרב במקום החתונה למחיר היוקר של רח"ש שנותנים במקום המחותנים על כן באופן זה ממקום היוקר למקום הזול יתפשרו עם הרב שבאים למקומו לסדר הקידושין ואם אולי עירו הוא בזול י"ל שפיר המחותנים יכולים לטעון כנ"ל שרק על כן באו בצל קורתו לעשות החופה (ולא במק"א שיש אכסנאות כאלו לחתונות כנ"ל) מחמת שעירו הוא מקום הזול לרא"ש וכעין טענות הבע"ב שהלך לשכור פועלים בבית מעון בירושלמי שם כנ"ל משא"כ הרב בעירו של הבעה"ב על המחצית שמגיע להרב בעירו כנ"ל בודאי צריכין ליתן לו כפי מנהג היוקר בעירו כמובן. והי' שלום וברכה וכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה