אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לח

סימן לז

ראיתי ונתתי אל לבי באשר מצינו לחכז"ל בש"ס חכמים עשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה. ולפעמים אמרו יותר משל תורה:

(וכבר הזכיר מזה בשו"ת חות יאיר סי' ט ולא כתב בזה שום חילוק וסברא) והן אמת דהיכא דאמרו דעשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה הא לאו כללא בכל דברי חכמים דהא מצינו כמה חילוקים רבים בין דאורייתא לדרבנן וכבר כתבו התוס' בשבת ובחולין דאין לדמות גזירות חכמים זל"ז ולפעמים מצינו שגזרו כמו גזירה לגזירה והדברים עתיקין. והגם שכתבו התוס' בב"מ (דף נ"ה ע"ב) דרק היכא דשייך לקנוס אז אמרינן שעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עיי"ש מ"מ לא זכיתי להבין מדוע בכל המקומות שנזכיר להלן דאמרו שעשו חיזוק לדבריה' יותר משל תורה שם דוקא שייך למיקנס וגם שם בתוס' לא חילקו בין יותר משל תורה לכעין תורה כי עיקר קושייתם הוא על מה דאמרו שם בגמ' בקושי' וכי עשו דבריהם כשל תורה וע"ז הקשו דהא בכמה מקומות עשו אפילו יותר משל תורה וכו' עיי"ש ועדיין צ"ע להבין החילוק מעיקרו וגם החילוק למ"ש יותר משל תורה ולמ"ש כשל תורה ע"כ אמרתי לברר בעה"י בזה דהיכא דאמרו עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה הך דיותר משל תורה הוא רק בדברי חכמים שתיקנו הם ואין לו שום שורש ואסמכתא מדאורייתא אבל היכא שיש לו שורש ואסמכתא מדאורייתא לא אמרינן שתיקנוהו בחומר יותר משל תורה. וההסבר בזה מובן דהיכא שיש לו אסמכתא מדאורייתא לא יתכן לומר דהאסמכתא מדאורייתא יהי' חמור יותר ממה שמפורש בדאורייתא בפשיטות. והך שאין לו שורש מדאו' רק שחכמים תקנוהו לבד ע"כ צריך חיזוק והחמירו בו יותר משל תורה כדי להחזיקו כמו שאמרו דברי חכמים צריכין חיזוק (היינו מה שהוא דברי חכמים לבד בלי אסמכתא מדאו' צריכין חיזוק ביותר) וכעין מה שארז"ל בברכות (דף ד' ע"ב) כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם וכו' וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכו' ומ"ש הכא דקתני חייב מיתה איבע"א משום דאיכא אונס שינה ואיבע"א לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קמ"ל דחובה עכ"ל הגמ' והיינו החמירו בזה יותר משום די"א דתפלת ערבית רשות ולאפוקי מזה היינו רק שהוא דרבנן אבל עכ"פ אינו אסמכתא מדאו' לכ"ע רק דרבנן אפי' למ"ד תפלת ערבית חובה ולאפוקי ממ"ד רשות ע"כ צריך חיזוק יותר משל תורה ואמרו בזה שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה. וידוע בזה מ"ש הגאון ביערות דבש במשל שהביא להסביר עדחז"ל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ואכ"מ להאריך:

ומעתה נבוא להציע בעה"י דברי הש"ס בכל מקום שנמצא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם. ''יותר משל תורה'' הנה בעירובין (דף ע"ז ע"א) הכא במאי עסקינן ברשויות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עיי"ש בתוס' בד"ה הכא במאי עסקינן דדוקא כי הכא שהכל רה"י שלא עירבו אבל מקום שאין בו ד' על ד' שבין רה"י לכרמלית וכו' לא עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ולפי דרכנו יובן שפיר דברי התוס' דמרה"י שהוא דאו' להוציא לכרמלית דרבנן עכ"פ יש בו לתא דאו' מצד א' וי"ל שהוא כאסמכתא מה"ת ע"כ לא שייך בזה לומר שהחמירו בו יותר משל תורה. דאמרו שם בגמ' אליבא דרב דברשויות דאורייתא מיקל במקום שאין בו ד' על ד' ובזה מחמיר בדרבנן והיינו רק כשהוא דרבנן ברשות היחיד גמור מבפנים אלא שלא עירבו וזה צריך חיזוק כיון שאין לו שורש בדאו' כלל ע"כ החמירו בזה יותר משל תורה. וכן יש להבין בזה בעירובין (ג' ע"א) לאיכא דאמרי בסוכה כשירה במבוי פסולה וכו' סוכה דאורייתא לא בעי חיזוק מבוי דרבנן בעי חיזוק והיינו כיון דמבוי אין לו שורש בקרא ורק מדבריהם ותקנתם בלבד ע"כ צריך חיזוק יותר מסוכה. וכן בזבחים (דף ק"א ע"א) דרבנן הוא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיינו באנינות יום קבורה וע"ש ברש"י (דף ק' ע"ב) ד"ה תפיס לילו דאורייתא דקס"ד לא עשו חיזוק דבריהם ''שעיקרו מדבריהם'' יותר משעשתה תורה לדברי' עכ"ל רש"י הרי אנהירון מאור עינינו ודייק רש"י בלישני' דרק בדבריהם שעיקרו מדבריהם אמרינן עשו חיזוק יותר משל תורה וע"ש בתוס' ד"ה וחכמים עשו חיזוק. והיינו דאנינות דיום קבורה אין לו שום שורש ואסמכתא מה"ת רק דיום מיתה וע"כ שייך בו באנינות דיום קבורה חיזוק יותר משל תורה. וכן ביבמות (דף ל"ו ע"ב) במעוברת ומניקת חבירו דאמרו שעשו חיזוק יותר משל תורה היינו שפיר משום דמעוברת ומניקות אין לו שום שורש ואסמכתא לדאו' וחששו דלא זלזולי' בו ועיין שם בדברי רש"י ז"ל בד"ה אלא משום דרבנן וע' בתוס' כתובות (נ"ו ע"ב) ד"ה הא בדרבנן תנאו קיים עוד טעם דהחמירו במנקת חבירו וכן בכתובות (דף מ' ע"ב) למ"ד כתובה דרבנן החמירו יותר משל תורה משום דלמ"ד דכתובה גם לבתולה הוא דרבנן אין לו שורש מה"ת כלל והך דכסף ישקול כמהר הבתולות לאו להכי אתי כלל (ולמ"ד כתובה דאו' גם כתובת אלמנה מ"מ עיקר כתובה דאו' כמ"ש שם התוס' ד"ה קסבר ר"מ אבל למ"ד דרבנן אין לו שורש מה"ת) ע"כ שפיר אמרו דעשו חיזוק בה יותר משל תורה. אבל בשאר מקומות בש"ס לא אמרו רק שתיקנו חז"ל ''כעין של תורה'' ולא יותר משל תורה דייקו חז"ל בלשונם כמו בכתובות (דף פ"ד ע"א) דרב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ובירושת הבעל אף דהוי דרבנן מ"מ יש לו שורש מה"ת כדאמרי' בב"ב (דף קי"א ע"ב) דילפי לה מקראי והרמב"ם שם בפי' המשניות כ' וירושת הבעל קבלנו מפי השמועה וכן ירושת הבעל לאשתו והיינו בע"כ מילפותא דקראי לאסמכתא דהא הרמב"ם בעצמו פסק (בפי"ב מהל' אישות הל' ט' ובפ"ו מהל' נחלות) וכ' אעפ"י שירושת הבעל מדבריהם וכו' וע' יד מלאכי (מערכת ח') חכמים עשו חיזוק. ועל כן שפיר כשיש לו שורש מה"ת אמרו רק דעשו חיזוק כעין של תורה וכן בב"מ (דף נ"ה ע"ב) בתרומת מעשר של דמאי דהוא שורש מה"ת שהחמירו מפני ספק טבל ואמרו שם הא מני ר"מ הוא בהמביא גם ממדה"י ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם היינו ג"כ דרבנן מחשש דאו' דאף דרוב בקיאין לשמה חששו למיעוטא ורבנן הוא דאתקין (כדאמרי' בריש גיטין) עכ"פ מחשש דאו' ע"כ שפיר אמרי' בב"מ שעשו חיזוק דבריהם רק כעין של תורה וא"ש הכל. ובזה יתיישב לנכון דברי מרן בכ"מ ובב"י מקושיית היד מלאכי (מערכת ח' שם וכן הקשה הארעא דרבנן אות ח' מדברי התוס' (כתובות דף נ"ו וב"ב דף מ"ט שנזכר להלן) עיי"ש ביד מלאכי הקשה על דברי הכסף משנה (בפ"ג מה', נדרים הל' ט') לדעת הרמב"ם דמילי דרבנן שיש להם קצת סמך בתורה לא אתי לזלזולי בי' ולפיכך א"צ חיזוק וכ"כ בב"י ה' יוה"כ (סי' תרי"ג) גבי מעבר לשוט ביוהכ"פ והקשה היד מלאכי מדברי הרמב"ם הנז' לענין ירושת הבעל דיש לו שורש מה"ת ואעפ"כ כ' דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכן במ"מ (ספ"ו מה' שבת) שכ' דבין ע"י ישראל ובין ע"י נכרי החמירו בתחומין דדבריהם משום דצריכין חיזוק והרי תחומין יש להם סמך מן התורה וכו' וכן כ' התוס' בב"ב (מ"ט ע"ב) דעשו חיזוק כשל תורה רק בדבר שיש לו שורש מן התורה כגון ירושה אבל לא בדבר דליכא כותי' בדאורייתא עיי"ש. ולפי"ד הנז' יתיישב קו' היד מלאכי על מרן בב"י ובכ"מ הנז' ולק"מ מעיקרא דהרי הב"י כתב שם בפירוש וז"ל א"כ רחיצה שהוא אסורה מאסמכתא דקרא אבל מעבר לשוט שהיא דרבנן ואין לה סמך בתורה לא התירו דחכמים עשו חיזוק דבריהם יותר משל תורה עכ"ל הב"י הרי מפורש כדברינו דהך דעשו חיזוק דבריהם יותר משל תורה הוא רק היכא שאין לו בתורה ע"כ החמירו לחזקו יותר ממה שיש לו אסמכתא דקרא כגון רחיצה, ול"ק כלום ממה שהקשה ביד מלאכי מהנך מקומות דאמרו דעשו חיזוק דבריהם כגון בירושת הבעל וכיוצא כנז' בדבר שיש לו שורש ואסמכתא מה"ת היינו כעין של תורה ולא יותר משל תורה. דיותר משל תורה. היא רק בדבר שאין לו סמך ושורש בתורה כנז' וגם ל"ק מ"ש בכ"מ (ה' נדרים) ע"ד הרמב"ם שכ' שהנודר לצום יום ראשון או יום שלישי וה"ז יו"ט וכו' חייב לצום אבל פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו הואיל ואיסור הצום בהם מד"ס הרי הן צריכין חיזוק וידחה נדרו מפני גזירת חכמים הרי דמיירי שם דהחמירו בזה ''יותר משל תורה'' בחנוכה ופורים להיותן דרבנן דידחו את הנדר וביו"ט דאוריית' לא ידחה את הנדר וע"ז כתב שם שפיר הכ"מ לענין עיו"כ ור"ח די"ל דאיסור התענית בהם ג"כ רק מד"ס אלא כיון שיש להם רמז וסמך בקרא ע"כ לא אתי בזלזולי בהו וע"כ כ' הרמב"ם דיתענה בהם ולא ידחו הנדר דהיינו כיון שיש להם רמז וסמך בקרא אף שהם דרבנן ל"ש לומר דהחמירו בהם יותר משל תורה ע"כ דינם כמו יו"ט דאו' דיתענה ולא ידחו את הנדר. וא"ש נכון ואמת בעה"י. ועיי' ש"ס ר"ה (י"ט ע"א) הללו ד"ת ואין ד"ת צריכין חיזוק (שבתות ויו"ט) והללו ד"ס (היינו ימים הכתובים במגילת תענית שאין להם שורש ולא אסמכתא מה"ת כלל) וד"ס צריכין חיזוק. והיינו כדברינו הנ"ל כי כאלו צריכין חיזוק ביותר:

והנה ראיתי להגאון בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל (חאהע"ז סי' כ"ב) מה שהשיב לא' שהעיר מה הוא החילוק בין מה דתקון רבנן כעין דאו' ושלפעמים אמרו יותר משל תורה וחילק עפי"ד הקרית ספיר להמבי"ט בהקדמתו דמ"ש הרמב"ם (ריש הל' ממרים) דהעובר על דרבנן עובר על לא תסור מה"ת היינו אם רצה לזלזל בתקנת חכמים ולבטלם אבל אם רוצה לקיימם רק שיצרו תוקפו וכיו"ב הוי רק איסור דרבנן ועפי"ז כ' במהר"ם שיק דאם רוצה לבטל דברי חכמים וסובר דאינו מחוייב לשמוע להן ולהיותן דרבנן מזלזל בהם ע"ז עשו חיזוק כשל תורה ואם אינו מבטלן רק שיצרו תקפו אז הוא רק דרבנן ע"ז פליגי אי כעין של תורה תקנו עכ"ד. וממילא דבריו צ"ע שנכתבו לפום ריהטא (במחכת"ה) כי פתח בהחילוק שבין כעין דאו' תיקנו ובין יותר משל תורה וסיים לחלק בין מה דפליגי כעין דאו' תקנו או לא היינו (שנראה מלשונו) שגם כעין דאו' אינו כלל רק מדבריהם ממש. ולמה שאמרו עשו חיזוק כשל תורה ולפעמים אמרו יותר משל תורה מזה לא הזכיר כלל וה"ז תשובה שאינו ממין הטענה דבאמת בכל המקומות שאמרו שעשו חיזוק יותר של תורה לא אמרו כלל דמיירי שעבר רק מחמת שמכוין לעבור ולזלזל בהם אלא אמרו בסתם ויוכל להיות גם כשיצרו תקפו. וגם בכל המקומות שאמרו שעשו חיזוק בשל תורה לא אמרו כלל דמיירי רק שיצרו תקפו שאז דוקא לא עשו חיזוק יותר משל תורה ויוכל להיות שם גם כשמתכוין לעבור ולזלזל ואין מקום לתלות ולהעמיס בדברי הש"ס שאין להם שייכות כלל כאן. אלא ודאי כמו שביארנו בזה החילוק בעה"י לנכון כנ"ל:

והנה לכאורה תוכל להשיבנו על החילוק שכתבנו לעיל דהא מפורש בש"ס גיטין (דף ס"ה ע"א) ואידך כי אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאו' תיקנו במילתא דאית לה עיקר מן התורה אבל במילתא דלית לה עיקר מן התורה לא הרי מזה ראי' לד' היד מלאכי והרי מזה לכאורה היפך דברינו הנ"ל דאדרבא במקום שיש לו עיקר מה"ת החמירו יותר וכן תיקשי מעוד מקומות בש"ס דמצינו כל דתקון רבנן כעין דאורייתא הגם שאין לו עיקר מה"ת. אולם כדי ליישב דברי מרן הב"י והכ"מ הנ"ל נראה לתרץ דלא קשיא והחילוק נראה אשר לשון חכמים מרפא ודייקו חכז"ל בלשונם הזהב כי כ"פ כתבו ''חכמים עשו חיזוק לדבריהם'' ובזה כתבו ''כל דתקון רבנן' וכו' ולמה נקטו כאן בלשון כל דתקון רבנן כעין דאו' ושם כתבו חכמים עשו "חיזוק'' לדבריהם כשל תורה לשון זה הוא נראה שעשו חיזוק היינו תוספות וחיזוק לדבריהם ע"י הוספות חומרא וכדומה כדי לחזק דבריהם (ולפעמים כתבו שעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כנ"ל בדברינו ביאור החילוק) וזהו אינו ענין למה דאמרו דתקון רבנן כעין דאו' דמה דתקון דרבנן כעין דאו' היינו במה שתיקנו מסתמא בזה נכלל ג"כ שעשאוהו כעין הדאורייתא בזה בכל פרטיו ודיניו וכעין דאמרינן בפסחים (דף ל' ע"ב) במאני דקוניא בין אוכמי וחיורי וכו' שרי וכי תימא יי"נ דרבנן חמץ דאורייתא כל דתקון רבנן כעין דאו' תיקנו היינו שמסתמא כן תיקנו החומרא גם במילי דרבנן בפרטי' כמו בשל תורה. ולא לתקנה בפ"ע לחיזוק דבריהם. וכן כיוצא בכ"מ. זהו היכא שאמרו כעין דאו' תיקן כנז'. אבל היכא דאמרינן שעשו ''חיזוק, לדבריהם'' כשל תורה היינו חיזוק בפ"ע סיג לדבריהם לדבר זה כדי לחזקו ולשמרו וגם הסייג הזה היכא שיש לו עיקר מה"ת ואסמכתא ל"ש רק כמו של תורה (ולא יותר. וכנ"ל) דהאיך יהי' עדיף האסמכתא מן העיקר מה"ת. ועכ"פ לא תיקשי קו' היד מלאכי על מרן הב"י וכ"מ כנ"ל. עוד י"ל דגם אם נאמר דמה דאמרו כל דתקון רבנן כעין דאו' תיקן הוא כונה א' עם מה שאמרו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה לא תיקשי אדברינו ואדרבא י"ל ראי' לדברינו מש"ס גיטין (דף ס"ה ע"א) הנ"ל דלא אמרו כעין דאו' תיקן רק היכא דאית לה עיקר מה"ת והיינו שהוא דומה למה שעשו חיזוק דבריהם כשל תורה דמיירי ג"כ רק, היכא שיש לו עיקר ואסמכתא מן התורה ועיי' ש"ס כתובות (פ"ד ע"א) ובתוס' ב"ב (דף מ"ט) בד"ה וכדרב כהנא עיי"ש. אבל מה דאמרו שעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה בע"כ מיירי רק היכא שאין לו עיקר מה"ת כלל ע"כ עשו חיזוק לדבריהם יותר כי היכא דלא לזלזולי כמו שביארנו לעיל ומיושב ומסתבר החילוק בין מה שאמרו שעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה למה שאמרו רק כעין של תורה כנ"ל והבן בעה"י:

והלום ראיתי בישועת יעקב (אהע"ז סי' ס"ו) שנסתפק היכא שיש ענין א' מילתא דאורייתא וגם דרבנן אם גם בזה אחז"ל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה או נימא כיון דעיקר הטעם דעשו חכז"ל תיקון לדבריהם יותר משל תורה משום דנקל בעיני העם לעבור על דברי חכז"ל ע"כ החמירו בד"ס יותר משל תורה אבל במקום שיש דאו' ג"כ ממילא לא יעבור על דבריהם משום מילתא דאו' דאית בי' עכת"ד והובא גם בים התלמוד במפרשי הים בסופו (בתשו' א') עיי"ש ומתאימות בזה לדברינו דעיקר מה שאמרו שעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה הוא רק בענין דרבנן לבדו וצריך יותר חיזוק דאי במקום שיש דאו' ג"כ ממילא לא יעבור וא"צ חיזוק כ"כ ולפי"ז יש לומר ג"כ דבמקום שיש אסמכתא מה"ת ל"ש, עוד לומר בזה שעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. וכמו שחילקנו לעיל בעה"י:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה