מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לז
כבוד המופלג בתו"י וכו'.
ע"ד ששאל להלכה למעשה אם צריכין להעמיד מצבה על קבר שיש עליו נפש היינו בית כמו שנוהגים לבנות אהל על אדם גדול והביא מדברי הב"ח (סי' שס"ד) שמסיים שם ודין בנין כדין מצבה דזה וזה אינו אלא לציון עכ"ל ומזה רצה להוכיח דבמקום שיש נפש היינו אהל א"צ מצבה. והנה מ"ש מעל' שיש כונה אחרת במצבה להשארת הנפש כמ"ש במהר"ם שיק וכו'. הנה אי משום הא לא אריא לחלק. דכיון שבונין הנפש והאהל הוי ג"כ לזכר השארת הנפש ועוד ביותר ועיין בדברינו במאמר זכרון צדיקים הנדפס בהספד על אאזמו"ר הקדוש זי"ע בד"ה סבו ציון והקיפוה. וגם מה שהביא המנהג מאלי' רבא להעמיד מצבה רק אחרי יב"ח. הנה עפ"י האריז"ל כונה מיוחדת להקדים ולהעמיד מצבה מיד אחרי הז' ימים ולפי הכונה בהאר"י אין חילוק בזה בין אדם גדול לפשוט על כולם צריכים להקדים ולעשות המצבה ציון לנפשו. ול"ש מה שרצה מע"ל לחלק בזה. וכתבתי בתשו' (בסי' ל"ב) שמפורש בדברי הרא"ש במ"ק (דף כ"ח) הלך גדול הבית לביה"ק לעשות צרכי המת לעשות מצבה או צורך בנין הקבר משמע דגם בימי אבלם היו הולכים לחוץ בשביל נחיצות המצבה לעשותה ולהעמידה הרי מזה ראי' גדולה כדברי האריז"ל שצריכין להעמידה מיד אחרי ז' דאל"כ האיך התירו לו חכז"ל להאבל גדול הבית לצאת מבית אבלו לחוץ בשביל מצבה הרי כל יב"ח יש זמן לזה לפי המנהג שהביא האלי' רבא. א"ו דצריך להעמידה מיד אחרי ז' ע"כ התירו לו לצאת גם בתוך ז' כדי להשתדל ולעסוק שתגמר המצבה שיוכלו להעמידה מיד אחרי ז':
עכ"פ לנידון שאלתו אם צריכין מצבה במקום שיש אהל נבנה. ראיתי בזה חלוקי מנהגים כי במדינתינו ומלכות קיר"ה נוהגים שגם באהלים נטעו ונבנו על קברי צדיקים עכ"ז מעמידים מצבה ג"כ אולם במדינות רוסיא ור"פ בקברי הקדושים אשר בארץ המה מדורות שלפנינו יש כמה שהבית נבנה סביבם ובתוך האהל פנימה רק גדר או כיפה מציין מקום הקבר איש אלקים ואין שום מצבה ולא שום דבר נחרת על קברו ובאמת אמרתי שיש מקום למנהגן (שאין מעמידין מצבה בתוך האהל) עפי"ד חז"ל אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם וכן פסק הרמב"ם וע"ז כבר הקשו א"כ למה נהגו לעשות אהלים וציונים על קברי הצדיקים עוד יותר ממה שעושים לאנשים פשוטים עיי' בס' עין דמעה הנק' מאיר עיני חכמים (הספד על הקדוש מהר"מ מפרימישלאן זי"ע) להגאון מהר"ש קלוגער זצ"ל האריך למעניתו בזה ליישב דברי המנהג לעשות אהלים על קברי צדיקים ע"ש ראיותיו וטעמיו ונימוקיו ועיי' בס' זכרון יהודא להגאון מהר"מ א"ש זצ"ל (מ"ש בעת הקמת מצבה על אחיו הג' זצ"ל) וכן בספרי דרוש והספד בעת הקמת מצבה כמעט כולם הלכו בדרך זה עה"כ ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום הזה היינו שאינו כמו ציון לאדם פשוט לזכר שהי' בעולם האיש ההוא ושמו כזה ולא יושכח זכרו שאז הי' נקרא ''מצבת רחל'' אולם הציון ההוא ''מצבת קבורת'' רחל היינו רק לידע מקום קבורתה לבוא להתפלל שמה וכמו שדרז"ל ופירש"י שיבואו שמה כנס"י בעת ילכו בגלות להתפלל על קברה כי לזה לידע מקום קבורת הצדיק מה יועיל שדבריהם הם זכרונם בד"ת שיאמרו משמו עוד לא ידעו מקום כבוד קבורתו איו ודייק הכתוב רק מצבת קבורת רחל למקום קבורתה ולא זכר לנפשה א"צ כלל כי זכרה לא יסוף מתוך היהודים כנז'. ועכ"פ לפי דבריהם יש טעם נכון לאותן שלא יעמידו מצבה במקום שיש אהל נבנה על קברו של הצדיק שכיון דבאמת אין עושין נפשות לצדיקים רק האהל הוא למען הבאים על קברו להתפלל לחסות מזרם ומטר כי רבים המה הבאים בכל זימני' להשתטח שם ולזה די האהל אבל להעמיד מצבה ולחרות שמו וזמן פטירתו א"צ זכר לנפשו ואדרבא אם יעמידו מצבה כזה יהי' נגד דחז"ל שאין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם וע"כ נקרא המצבה נפש שהוא כמו נפש הקיימת לזכר עולם שהי' איש כזה בשמו ובצדיקים אין לעשות כזה כדחז"ל רק שצריכין לידע מקום קבורתו כדי להתפלל שמה וזה די בהאהל שבונין ואם יעמידו מצבה יהי' מוכח שגם האהל הוא רק לזכר נפשו כמו המצבה ע"כ לא יעמידו מצבה. אך גם להנוהגים להעמיד מצבת אבן ולחרוט שמו גם במקום שיש אהל בנוי אינו לעשות זכר לנפשו ואינו כנגד דברי חז"ל הנז' רק הוא לצורך ג"כ לידע מקום קבורתו ביחוד כמו שיש ברוב האהלים של הצדיק ובנו הראוי או ב"ב ומשפחתו וברבות הימים יטעו וישכחו איזהו קבר הצדיק ואיזו של בנו והרוצה להשתטח שם או נ"מ כשצריכין להניח אצלו אח"כ וכיוצא לא ידעו איזהו בדיוק כאשר מצינו במערות תנאים ואמוראים באה"ק אשר מצינו להאריז"ל בשער הגלגולים שקיים הרבה מהם שהוא קבור שם זה כמו שאומרים העולם והרבה מהם גילה ברוח קדשו כי העולם טעו וצדיק אחר הוא וכ"ז נמשך בע"כ ההגדה בטעות ע"י שלא נחרת שמם במקום קבורתם בדיוק ע"כ יש צורך מצבה גם בתוך האהל. ואל תשיבנו על מ"ש בזה. מדברי הריב"ש (סי' תכ"א) אין עושין נפשות לצדיקים והוא הבנין שעושין על הקבר כדי שיהא נזכר שם הנקבר בבנין ההוא עכ"ל דהתם לא מיירי שנחרת שמו בפירוש. עיי' בתוס' עירובין (דף נ"ג) בד"ה נפשות דנפש היינו בנין שעל הקבר. וי"ל דהתם אין הכונה לבנין אהל בית ליכנס בו כנהוג בזמנינו על קברי הצדיקים אך זהו כמו שנהוג באה"ק עד עתה שבונין על צורת הקבר בלבנים וסיד ובעירובין שם מיירי כנראה שיש בשם דירה לשומר בנפש שעל הקבר אבל בכל מקום הוא רק ציון הנבנה סביב הקבר כנ"ל דאל"כ רק כל ציון הוא אהל בית דירה לשומר א"כ מה יפרשו המתני' שם (בפ"ב דשקלים) ר"נ אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו ואם כל נפש הוא בית דירה לשומר הא מיירי במת עני שקבצו מעות לצורך קבורתו ונשתייר כנז' א"כ מה אהני ומה יעשו בהנפש על קברו ומי ישלם להשומר הדר שם תמיד דהא מיירי בעניים כנז' א"ו דהוא רק ציון סביב להקבר ובעירובין מיירי שם רק בציון אדם גדול ושר וחשוב שהעמידו שם בימיהם שומר ג"כ לכבודו. או כמו שיש בימינו בקהלות גדולות בביה"ק דירה לשומר הקברות שם ונפש כזה דירה לבית השומר אפי' אינו דר שם כמ"ש רש"י אבל סתם נפש אינו בית דירה וכנז'. עוד יש לעורר בזה מה שקורין בימינו להאהל הנבנה (כמו בית) על קברי הצדיקים ''ציון'' דהנה אמרי' בירושלמי (מע"ש פ"ה הל' א') ובנה אצלו ציון מכאן שמציינין במקום טהרה היינו רחוק מעט מהקבר וזהו נקרא ''ציון'' עיי"ש וזהו תמונת האהל גדול או קטן שהוא רחוק הכתלים (שזהו הציון על הקבר) של האהל מהקבר בפנים אם רב או מעט. הגם ששם בירושלמי הטעם משום שלא יפגע בטומאה מיד היינו הקבר עצמו ע"כ עושי' מעט רחוק הציון עיי"ש מ"מ סמך יש בזה מה שקורין ציון להנ"ל. ובש"ס דילן במ"ק (דף ה' ע"ב) מפורש בטעמו הנ"ל ואין מעמידין ציון במקום טומאה שלא להפסיד את הטהרות עיי"ש ברש"י:
נחזור לדברינו הנ"ל שבימיהם לא הי' נחרת אותיות על המצבה וציון. ולפי"ז יוקשה לכאורה אם לא מצינו מזמן התנאים ואמוראים שיחרטו שמו במצבה רק מצבת אבן מונחת כעין שהוא על קבורת רחל בלי ת"א כלל. (וגם מה שהעמידו אהל על קבורת רחל הי' רק מקרוב בדור שלפנינו ע"י נדיב א' מפני שהי' צריך שמה לחסות מזרם וממטר מרוב הבאים שם להתפלל. וגם מפני עוד טעם נכון) א"כ למה יורשמו השמות והחרוזים על המצבות, אולם הרי מצינו בדחז"ל בש"ס הוריות (דף י"ג ע"ב) בדברים שקשין לשכחה ויש אומרים אף הקורא כתב שע"ג הקבר עכ"ל הש"ס והרי מזה דלא חדית הוא דגם בזמן התנאים ואמוראים הי' כתב מצבה על גבי הקבר בודאי נחרת שם הנפטר או שירי קינות עלי' וכיוצא הנהוג גם עד עתה. כאשר מצינו בנוסח מצבת הרי"ף ז"ל נדפס ברי"ף הישנים וגם חדשים הרי דהעמידו כן להרי"ף שהי' ראש לראשונים. סמוך לזמן הגאונים. מצבה ברשימת סמנים. בתוארים וקינים. וגם ממה, שאחז"ל ודרשו עה"כ בתמנת חרס (דקבורת יהושע) שהעמידו צורת חמה על קברו לזכר שהעמיד השמש בע"כ הי' ג"כ כדי שיכירו קברו בין שארי מערות הצדיקים (ומה שי"ל הרי הוא מצורת חמה והאיך התפללו שמה כבר כתבתי מזה בעה"י בתשו' לעיל סי' ט"ו) ועכ"פ כנ"ל הרי סמך גם לחריטת השמות והחרוזים גם שורש מהש"ס ומנהג הראשונים. ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים ומתוקנים. וגם מצאתי בס' דברי יוסף ח"ד (למהר"י שווארץ ז"ל) מירושלים (בחלק הפרדס) שמצאו סמוך לעיר וויען מצבת אבן בכתב אשורי ברור באותיות גדולות חרותות בזה"ל "קבר מרדכי מהגבורים שנת שני אלפים חמש מאות וששים לבריאה'' עי"ש שכ' שלא נוכל להכחיש את המציאות. וכפי השערתו האיש ההוא מבני בנימין עיר גבעה וכו'. וכן העיד לפני ת"ח ומשכיל על דבר שמצאו בירושלים בין המערות והקברים הסמוכים לעיר נחרת באבן על פי פתח מערה ש א' "הכהנים אשר לבני חזי'' והרי מזה עכ"פ מנהג אבותינו הקודמים גם בתחלת (היינו) ד' מאות שנה לביאת הארץ תובב"א בראשונה כנ"ל מס' דברי יוסף. וזכות הצדיקים ואבותינו יגן עלינו. בקרוב בימינו. בכל ענינינו:
ושוכט"ס.