אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לו

סימן לה

כבוד ידידי הה"ג וכו'.

הגיענו יקרת מכתבו ורציתי להשיב על אתר אמנם טרדותי המרובים בעונותינו הרבים כל יום קשה מחבירו זאת הי' באוחרי קצת ואבוא עתה בתשו' מאהבה בעה"י:

ע"ד השאלה דשאילנא קדמיכון ע"ד היינות הנעשים בגבולו אשר כת"ה הזהיר וגדר כדת של תורה בהיינות של נכרי מטהר יינו אשר רבה המכשלה בעוה"ר. יאשר וכחו וחילי' לאורייתא קדישא לעמוד בפרץ ולהקים עולה של תורה. לאפרושי מאיסורא. והנה תורף השאלה כי קמו ב' אנשים ועשו יינות אצל נכרי בלתי ידיעתו ונגד תקנתו כי לא יעשו יינות אצל נכרי בלתי הסכמתו ושאלת פיו. ונודע לו ע"י עדים נאמנים כי הגיגות היתה פתוחה בענבים דרוכים וכשלקחו הענבים משם אפשר כי לא נשאר בחביות רק יין צלול ועוד אפשר כי שתו ע"י כוס והענבים היו עומדים בבית הנכרי והיין שעשו מזה עמד בבית נכרי בחצר שאינה פתוחה לרה"ר רק במפתח א' סגור ואח"כ אמרו ב' האנשים כי הי' סגור בב' מפתחות. ומעכת"ה האריך בזה ובמה דסיים אפתח כי מ"ש דגם לפי"ד הפר"ח (בסי' קי"ח סעי' ד') דב' מפתחות הוי כמו ב' חותמות מ"מ י"ל דזהו רק ביינו של ישראל ביד נכרי אבל ביינו של נכרי ברשותו של נכרי דבאמת דעת רוב הפוסקים והמחבר (בסי' קל"א סעי' א') דאם אינו הבית פתוחה לרה"ר אסור אפילו בחותם תוך חותם עד שיהא ישראל יושב ומשמר רק הרמ"א שם הביא בשם סה"ת דחותם בתוך חותם מותר גם בזה ע"כ בכה"ג אין לסמוך על הפר"ח להתיר בב' מפתחות עכ"ד. והנה לע"ד אי משום הא אין מוכרח עוד לאסור דכיון דכ' הרמ"א שם דמותר בכל ענין גם בזה חותם בתוך חותם והש"ך שם התיר בהפ"מ גם בשתי' וכ' דחותם ומפתח דינו כחותם בתוך חותם דהוי כשומר ע"כ אם נסמוך על הפר"ח בסי' קי"ח באיסורי תורה ע"כ גם בזה נסמוך בסתם יינם דרבנן להתיר בב' מפתחות כהפר"ח:

אך באמת על הפר"ח בזה רבו החולקים דבאמת זהו פלוגתת הט"ז והש"ך שם אי מפתח דינו כחותם לגבי נכרי ובתשו' הר המור להג' מהר"ם בנעט זצ"ל בסי' י"ג דעתו נוטה כהט"ז אולם בסי' י"ד שלאחריו כ' כיון דהוא פלוגתת הט"ז והש"ך ויש לפסוק כהש"ך שאין להתיר במפתח וכן בשו"ת חכם צבי (סי' ל"ט) חלק על הפר"ח שם שהתיר להשהות התבשיל בתנורו של נכרי במפתח לבד וכן בשו"ת בנו הג' בשאילת יעבץ (ח"ב סי' ק"מ) חולק על הפר"ח בזה וכן עוד מגדולי אחרונים ומי יערב לבו להתיר נגדם:

וגם בגוף הענבים דרוכים בהגיגית העומד בבית עכו"ם הנה מרן המחבר (בסי' קכ"ג סעי' י"ט) פסק לאסור (שמא המשיך ממנה) בלי שום חולק (וכן דכירנא וגם עד הנה המה מוזהרים ועומדים בפה"ק מהוראות כ"ק אאזמ"ו הגה"ק אור צח מהר"ש זי"ע בבואו לכאן לאסור הענבים שעומדים דרוכים בגת ולא להקל בזה) ורק בסי' כ"א מביא הרמ"א בשם מהרי"ק דבעריבה אין לחוש שמא המשיך ממנה ובתשו' צמח צדק (סי' י"ב) מחלק בין אם עומדת בבתי הגיתות אז יש לאסור אפי' בדיעבד אבל בעומדת בחוץ בין הכרמים יש להתיר משום שאין דרכם למשוך יין צלול מגיגות שבין הכרמים ע"ש ובאמת אין לדון משם למקום אחר כי הוא כמו פלוגתא במציאות כי נחזי אנן דעת מרן המחבר לאסור מחמת ספק שמא המשיך ולכאו' הא הוי ספיקא דרבנן דסתם יינם וכמו שהעירו האחרונים וכמו שהקשה השואל בשו"ת מהר"י אסאד סי' קע"ב (וע' בשו"ת נאמן שמואל סי' ט"ז שכ' דלכך בשאלוניקי נהגו להקל בזה משום ספיקא דרבנן לקולא) אלא ודאי שתי תשובות בדבר. או כיון דשכיח הוא שיקח הנכרי לטעום ולשתות ונפשו של אדם מחמדתן להנות מפרי ידיו ולטעום טעם ע"כ הוי כמ"ש התוס' דברוב שכיח ואפי' באיתחזק היתרא מחמרינן וגם בזה אף דהוי ס' דרבנן ולא איתחזק איסורא כיון דשכיח שימשוך הוי נוטה לאיסור ואסור ע"כ כאשר ראה הצ"צ באתרי' בק"ק נ"ש כי בעומד בין הכרמים לא שכיח שימשכו וישתו ע"כ התיר מחמת ספיקא דרבנן לקולא כעין מ"ש הרמ"א בשם מהרי"ק בעומדת בעריבה דאין שכיח שימשכו או אולי גם בספק השקול בזה מחמיר המחבר אף דהוא דרבנן כיון דדרכן של העכו"ם לעשות כן לא הוי ספק השקול כמ"ש בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאי (ח"ב סי' כ"ו) שנשאל ג"כ בכזה וחלק על הצ"צ וגם כ' שם דלא שייך בזה ספק דרבנן כיון דיין צריך ב' חתמות או עכ"פ חותם א' א"כ הרי מתחלה גזרו חז"ל לאסרו על הספק א"כ לא עדיף זה מה דהוי ברשות עכו"ם טפי ממפקיד אצל העכו"ם בלי חותם דנאסר אף דהוי ספק אם נגע בו הנכרי דכן גזרו חכז"ל דכל שאפשר במציאות לבא לידי איסור אסרוהו חכז"ל עכ"ד הגאון בטוטו"ד וזהו בספק השקול או הוי בזה נוטה לאיסור ושפיר פסק המחבר. אבל באתרי' דהצ"צ בעומד בין הכרמים הי' מיעוט ולא שכיח כמעט שימשכו ע"כ שפיר התיר שם. אבל באתרא דידן כאשר עינינו רואות ולבבנו יבין דבודאי שכיח הוא גם בין הכרמים שימשכו אז בודאי אסור ואינו גזירת חכמים דפסק לה הצ"צ כך רק מחמת מנהג מקומו. ולפי"ז לא הבנתי מ"ש הגאון בשו"ת מהר"ם שיק (סי' קמ"ה) דאין לזוז מהכרעת הצ"צ בין עומדת בין הגתות לכרמים. אולם מ"ש בטוטו"ד דל"ש בזה להתיר מחמת ספיקא דרבנן לקולא משום דגזרו חכז"ל בתחלה בזה לאסור על הספק כנז'. הנה אם לדין יש תשובה דשאני גבי יין דיש רק ספק א' אם נגע והמשיך או לא משא"כ בהיות הענבים דרוכים ויש בזה ספק מעיקרא כשהמשיך אולי הי' מהמעורב עם חרצנים וזגים ואף בזה נסתפקו האחרונים כמה צריך להתיר מן החרצנים וזגים מעורב ובתשו' שערי צדק שהביא גם כת"ה נראה מדבריו שגם בחרצן וזג א' מהני להתיר ע"ז השיג עליו בס' דברי יוסף על היו"ד בסי' קכ"ג שם ונראים הדברים כן כהדברי יוסף וכמ"ש בחת"ס דאם הי' כונתו לשתותו ועלו בידו והלכו עמו איזה חרצנים וזגים מיקרי ג"כ המשכה. ולפי"ז נכונים דברי הטווטו"ד דהס' בזה לחומרא:

ועוד נראה בזה דגם להשיטות דנאמר בזה ספיקא דרבנן שמא המשיך ולקולא. מ"מ הא קיי"ל ספיקא דרבנן לקולא רק בדיעבד ולא לכתחלה ובט"ז (או"ח סי' ע"א) ס' רק בדיעבד והיכא שאי אפשר בענין אחר אז אמרינן ס' דרבנן לקולא משא"כ הכא שהם מוזהרים ועומדים בתקנת כת"ה אשר לא ירום את ידו ואת רגלו לטהר יינו של נכרי בלתי פקודתו האיך יעשו והמה עברו בזדון וה"ז מבטל תקנת חכמים במזיד בכה"ג גם השיטות האלו לא התירו:

ומלשון הטור (סי' קכ"ג) דאין לקנות וכו' נראה לכאורה דהיינו רק לכתחלה וכמו שעמד ע"ז בצ"צ שם. ואולי כונתו ג"כ דאין להתיר ס' דרבנן לכתחלה ע"כ כתב בלשון לכתחלה אבל בדיעבד מותר אולם מלשון המחבר נראה פשוט דיש לאסור אפי' בדיעבד וז"פ, ומכל הלין טעמי בודאי אין להתיר היין והרבה יש להתאונן כמאמר הנביא מהרסיך ומחרביך ממך יצאו אשר גם בקהלות קטנות ימצאו העורבים המצפצפים ומהרסים לתקנת דת ישראל שתיקן הרב מרא דאתרא. כדת של תורה. ועלינו יערה רוח הבורא. ויופיע אורה. ברוב שמחה וישועות וכ"ט:

ידידוש"ת

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה