מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לה
בעזה"י
בדבר השאלה בחלוץ שבחנו הרב ביום שקודם החליצה לראות אם אינו אטר רגל והתחיל לילך ועקר רגלו השמאלי מקודם ושאלו הרב במסל"ת אם הי' אצל בני החיל והשיב שהי' אצלם כמה שנים עד עתה וזה מקרוב שיצא מתוכם ועל כן למדוהו כן בההילוך שלהם לילך מקודם בהרגל שמאלי תחלה אבל אינו אטר רגל כלל. והנה בשו"ת בית שלמה (חאהע"ז סי' ק"ל) רוצה להחמיר בעובדא כזו שיחלוץ בשתי רגליו בזאח"ז. והנה לפענ"ד אין כן ראוי להורות כי עיקר חומרתו אין לו יסוד כ"כ למעיין בדבריו שמה דמה שרצה לדמותו לתפילין באמת לא דמי וכמ"ש שם בעצמו דתפילין שאני משום דכתיב וקשרתם וכתבתם ע"כ תלוי בהכתיבה לי"א בפוסקים וכמ"ש בש"ע או"ח (סי' כ"ז סעי' ו') אולם במג"א שם (ס"ק י') כ' דגם לדעת הב"ח להך שיטה דאזלינן בתפילין בתר כתיבה מ"מ כשלא נולד כך רק הרגיל א"ע לכתוב בשמאל אז בודאי צריך להניח תפילין בשמאל כל אדם ומעתה אם בתפילין דאזלינן בתר כתיבה להך שיטה והוא כותב בשמאל אעפ"כ כיון שאינו רק ע"י ההרגל לא מתולדה ע"כ צריכין להניח בשמאל זה תפילין ולא בקרא ימין אפי' כשכותב בה כ"ש כשהורגל בע"כ ע"י פקודת בני חיל לעקור של שמאל ברישא ולא מתולדה כלל ויש לו כח בודאי בימין יותר ע"כ אינו בכלל איטר. ועוד יותר בזה דבתפילין הביא המחבר שני הדיעות בשם י"א והוא הכלל היכא דלא הכריע כלל הוי ספיקא הלכה כמאן ועכ"ז גם להך דיעה דתלוי בהכתיבה עכ"ז כשאינו נולד כך רק שהרגיל כן שכותב בה אם כי להך דיעה תלוי וקשרתם וכתבתם עכ"ז מניח בשמאל כל אדם מכ"ש בחליצה דדעת רוב הפוסקים דגם איטר ממש חולץ בימין כל אדם וזה שאינו אטר מתולדה כלל רק הורגל למה נחמיר למיעוט פוסקים האלו גם בהורגל. וגם הראי' שהביא בבית שלמה מדברי היש"ש (בפ' מצות חליצה סימן כ"ב) אין ראי' להמניין כלל דביש"ש לא מיירי כלל כשהורגל בע"כ אצל בני חיל וז"פ. ע"כ אין לעשות חדשות ולהחמיר בזה רק יחלוץ בימין כל אדם וכן ראיתי בעובדא כזו אצל זקני ההוראה דפה"ק ולא פקפק אדם מעולם. וגם בבית שלמה מסתפק כשיש להיבם אחים שיש לחוש כשיחלוץ בשתיהם משום חשש חליצה פסולה שצריך לחזור אחרי כל האחין כשחולץ בימין ואח"כ בשל שמאל (כמו שנזכר להלן. בעה"י):
והנה בשני גיטין כשיש ספק בשמות המבואר בטוש"ע אהע"ז (סי' קכ"ט סעי' י"ט) שלא ליתן ב' גיטין רק מדוחק משום חשש דאין ברירה בדאו' ע"ש בבית שמואל ובנוב"ק (אהע"ז סי' צ'] העלה כמנהגו שלא ליתן ב' גיטין ביחד רק זאח"ז ושלא לגלות להבעל שרוצה ליתן גט אחר וכו' כנודע באחרונים וכבר העירותי לענ"ד במ"א דיש לחלק בזה מדין ברירה משום דברירה צריכין לברר לאיזה שתכנס בפתח תחלה או לאיזה יין שהפריש מהנוד וכיוצא אבל הכא באמת קמי שמיא גליא איזו שם העיקר צריכין לכתוב ואיזו גט הוא כשר רק מאתנו הוא נעלם ההלכה והוי כמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ו) דגם למאן דלא ס"ל ברירה מ"מ שאני הכא שכבר בא חכם ע"ש בפירש"י דגילוי מילתא בעלמא הוא כיון שרק זה אינו יודע אבל הדבר כבר נתברר (וע' בישרש יעקב על יבמות דף ל"ה ע"ב) וזהו כעין מה דאמרינן בש"ס יבמות (מ"א ע"ב) בא' שקידש א' משתי אחיות דחשבינן לי' בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהאי קדיש וכו' ע"ש (ובחי' מנח"א ח"א סי' כ"א) וה"נ נודע ונתברר קמי שמיא איזו גט כשר כנז' ואם כי יש לחלק דהכא לא יתברר לעולם איזו שם עיקר לדינא משא"כ בעירובין בתחומין כשבא חכם שנתברר אח"כ באיזה מקום הי' החכם עכ"פ זהו דמי להך דיבמות בקידש א' משתי אחיות כיון דאם יבא אלי' ויאמר וכו' אף שאלי' לא בא אח"כ לומר זה כלל וגם מובן החילוק מזה לדין ברירה דתלוי בדבר שיתברר משא"כ בספק השם בב' גיטין דאינו עומד להתברר וקמי שמיא גלי' איזו עיקר מדינא כנז'. אך באמת עפימש"כ בתשו' נו"ב תניינא (חאהע"ז סי' ק"כ וקס"ב) דהיכא שמגרש בב' גיטין אז החשש דאין כונתו לגרש בגט א' וכל גט מהם אינו דבר שלם בכונה שלימה לגרש בו בפ"ע ואינו מבורר משעת כתיבה שתהי' מגורשת בו ע"ש מה שביארו ולפי"ז גם אם נאמר לחלק כנז' דאין בזה דין ברירה להחמיר עכ"פ בב' גיטין הטעם שאין כונתו לגרש בכ"א לבד בלי השני ואולי כונתו יותר להגט שאינו העיקר לדינא וכמ"ש בב"ש. וגם העצה שכ' הגאון בנו"ב שלא לגלות להבעל שיתנו עוד הפעם גט שני ע"ז כבר הקשה שם הגאון מהר"א לנדא דא"כ נתת דבריך לשיעורין במדות בנ"א כשיהי' הבעל מגרש ת"ח שהגיע להוראה וידע מזה ההלכה אז לא יוכלו להעלים ממנו ולהטעותו בעת נתינת הגט הראשון וכי נאמר כי בת"ח כזה אין תקנה ע"כ שפיר יש ליזהר שלא ליתן ב' גיטין רק מדוחק גדול היכא דאי אפשר בענין אחר. ואולי יש ליישב דברי הנו"ב כי בת"ח:
באמת א"צ כי הוא יודע לכוון לבו כשמגרש זאח"ז גם מיד לגרש בכל א' בכל לבו בלי שיור כי הוא יודע הצורך עפ"י הלכה לאמתו אמנם צריכין זה בע"ה שאין יכולין להסביר לו זה היטב על לבו ע"כ צריכין לבל לגלות בגט הא' שיתנו עוד גט כד' הנו"ב ואצל ע"ה מהני עצה זו ולק"מ. וצ"ע להלכה:
אולם בחליצה ג"כ יש חשש זה כמ"ש בתשו' מהר"ם לובלין והב"ח והנו"ב בש"ע הל' חליצה (סי' קס"ט) ומהר"ם לובלין כתב דאיטר לא יחלוץ ב' המנעלים יחד משום דיש חשש כמו בגט שיכוין לזה שאינו ימין יכוין בו לעיקר ויגרע ויפסול כל החליצה ע"כ יחלוץ בזאח"ז רק בחליצה יסתער עלינו עוד איסור דחליצה פסולה שצריכה לחזור אחרי כל האחין דשחולץ אח"כ ברגל השמאלי נמצא דהחליצה הראשונה ברגל השמאלי של כ"א הוא חליצה פסולה וצריכין לחזור בשני' על כל האחין זולת אם נעשה כמ"ש הב"ח והמהר"ם והנו"ב (תניינא סי' קנ"ה) ושארי גדולי אחרונים שתכוין ותאמר בפירוש (וגם הוא יכוין ויאמר בפירוש) שבזה שהדין נוטה שהוא הכשר לחליצה מכוונת למצות חליצה ובשאר שאינו נחשב עפ"י דת תורתינו להיות כשר למצות חליצה אינה מכוונת כלל לחליצה רק כמו פושטת מנעל מאיש נכרי וכיון שאומרת בפירוש ע"כ אין בזה חליצה פסולה שצריכה לחזור על כל האחין וע"ז הקשה הגאון בעל גט מקושר דמה מהני כשתכוין שזה שאינו עפ"י הדין אינו חליצה א"כ הוי תנאי בחליצה והא קיי"ל אין תנאי בחליצה (ובפת"ש שם טרח ופלפל ליישב קו' זו) ולפענ"ד דזה תלוי במה שנסתפק הגאון חכם צבי זצ"ל בתשו' (סי' א') אם כונת החליצה צריך כמו כונת המצוה או רק כונת הקנאה עיי"ש וי"ל דאם הוא כונת הקנאה כיון דקיי"ל דאין תנאי בחליצה ע"כ שפיר כקושיות הגט מקושר דלא מהני תנאי בכונת הקנאת החליצה משא"כ אם הוא כונת המצוה ממילא י"ל שהוא כמו כל דיני המצות למ"ד דמצות צריכות כונה ולמ"ד דמצות אין צריכות כונה מ"מ מודה דבכונה להיפך מהני דלא יצא כלל וכן לענין בל תוסיף אם מכוין בפירוש שלא לצאת אינו עובר כמבואר ופשוט בפוסקים ולפי"ז גם כאן כיון דמכוין ואומר בפירוש שלא לצאת באותו מנעל שאינו עפ"י התורה אינו חליצה כלל והיא רק כחליצת מנעל בעלמא וכיון שהרמב"ם נראה מלשונו מפורש דבחליצה הוא כונת המצוה לשמן כמו שהעיר שם הגאון מהרי"ש ז"ל בהגהותיו על החכ"צ א"כ שפיר מהני מה שמכוין להיפך היינו שלא לצאת באותו מנעל שאינו עפ"י הדין ומיושב א' הגט מקושר לנכון ולכאורה קשה על זה ממה שפסק מרן המחבר (בסי' קס"ט סעי' מ"ד) שצריך שיכוונו היבם והיבמה ואם לא כיון א' מהם ה"ז חליצה פסולה וחוזרת על כל האחין והא המחבר פסק לשיטתו (באו"ח סי' ס') דכן הלכה דמצות צריכות כונה וכיון דמצ"כ אז:
כשלא כיון לא יצא כלל ולמה הוי חליצה פסולה דחוזרת על כל האחין אם נאמר דהכונה בחליצה הוא כונת המצוה כמו מצ"כ ועוד עדיף דצריך בפרטות לשמן. וא"כ בלא כיון הוי כמו למ"ד מאצ"כ כשכיון להיפך שלא לצאת דעל כרחך כן כונת הב"ח והמהר"ם כנז' דכונה הפכיות מהני שלא יהי' בכלל חליצה פסולה ג"כ כנז' וא"כ כמו כן למ"ד מצ"כ י"ל כשלא כיון בסתם הוי כמו כיון להיפך למ"ד מאצ"כ דלא הוי חליצה פסולה כלל וא"כ למה פסק המחבר בזה דבלא כיון בסתם הוי חליצה פסולה וחוזרת על כל האחין. ויש ליישב דהמחבר באו"ח שם הביא ב' דיעות ופסק לחומרא דמצ"כ אבל בכאן בחליצה (אף די"ל דכונת מצות חליצה עדיף עוד כנז'. מ"מ) לחומרא דפוסלת וחוזרת על כל האחין ובדאו' פסק הכי והכי לחומרא. ואף דהך דחוזרת על כל האחין אם נקיל שא"צ לחזור על כל האחין משום דהוי רק ס' דרבנן נקיל הלא יהי' זלזול לדרבנן וכנודע ד' הרדב"ז ובמג"א (סי' קפ"ד) לענין ביהמ"ז היכא דדנין לענין דאו' ודרבנן יחדיו מחמירי' גם בדרבנן והדברים עתיקין הגם שי"ל דהכא לא ניכר הזלזול שדנין גם לדרבנן מ"מ י"ל דלא דמי כ"כ לכיון בפירוש שלא לצאת למ"ד מאצ"כ משא"כ בסתם גם למ"ד מצ"כ דהוי עכ"פ חליצה פסולה דחוזרת על כל האחין. אמנם למעשה וכי בשביל שאנו מדמין כנ"ל נעשה מעשה, ובודאי יש ליזהר היכא דאין הכרח. ובנידון. שאלתינו אין הכרח. ויש לעשות כמ"ש האחרונים להכות רגלו בכותל או שינעל מנעלין וכו' ואלו הדברים יוכל להיות שלא הורגל להקדים בהם השמאל ויעשים בימין תחלה ואז יצאנו מכלל חשש לענ"ד. וחיים ושוכט"ס: