מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לג
נסתפקתי אם מחוייב יותר בכבוד אבי זקנו (היינו אבי אביו) מכבוד חמיו ולאיזה מהם צריך לשמוע יותר כשזהו מצוהו היפך חבירו. דהנה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' ר"מ סעי' כ"ד) דחייב לכבדו לאבי אביו רק שמחוייב יותר בכבוד אביו ועיי"ש באותו סעי' פסק המחבר דחייב אדם לכבד חמיו ע"כ יש להסתפק לאיזה מהם יקדים בכיבוד לאבי אביו או לחמיו ואיזה ידחה בשביל השני בכבודו ולשמוע למצותו. והנה נחזי. אנן בשורש הדברים בעה"י ונתחקה מקודם על שורש מצות כיבוד אבי אביו אם הוא חיובא וזהו פלוגתת המהרי"ק והרמ"א (בסי' ר"מ) שם דהשיג הרמ"א על מהרי"ק שכ' דאין מצות כיבוד באבי אביו והרמ"א כ' מדברי המדרש ורש"י (פ' ויגש) עה"כ ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק שאמרו ולא לאלקי אברהם מכאן שמחוייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו ועכ"פ נראה מזה דבכבוד זקנו מחוייב ג"כ רק שבכבוד אביו מחוייב יותר. והנה באמת צל"ע איך הי' פשיטא לרז"ל כ"כ דחייב בכבוד זקנו עד שכתבו שמחוייב בכבוד אביו יותר מזקנו (כאלו בזקנו הוא דבר הנודע שמחוייב לכבדו) וע"ז כבר עמד והקשה בתשובה מאהבה (ח"א סי' קע"ח) עיי"ש שכ' שאנחנו מחסרון הבקיאות לא ידענו מקום בינה אי' הי' לרז"ל חיוב מצות כיבוד זקנו רק מסברא נדע זאת וכו' עיי"ש ולענ"ד לא קשיא זה והנכון כדברי השו"ת שארית יוסף (סי' י"ט) לבאר דברי השבלי לקט והובא בב"י דלרבו של רבו צריך לכבדו מכח ק"ו שהוא ואתה היינו אתה ורבך חיובים בכבודו כמו שאמרו בקידושין האב אומר השקיני מים והאם אומר השקיני מים מניח אני את אמי שאני והיא חייבים בכבודו של אבא וה"ה לרבו של רבו (ואף שכ' שם השארית יוסף דבאבי אביו ל"ש ק"ו זה משום דאינו חייב כלל בכבוד אבי אביו דאזיל כנראה בשיטת מהרי"ק אמנם לשי' הרמ"א דכן נראה מלשון רז"ל דגם בזקנו שייך כיבוד ע"כ הוא כמו רבו דרבו וכ"כ הפת"ש בנחלת צבי סי' רמ"ב) וק"ו הוא דאורייתא א' מי"ג מדות ואדם דן ק"ו מעצמו עיי"ש בשארית יוסף נמצא דהוא מדאו' כיבוד אבי זקנו ק"ו מאביו שהוא ואתה חייבים בכבודו וע"ז באת התורה לאשמעי' למעט ולהוציא שאינו חייב כמו אביו או יותר רק שלאביו מחוייב יותר לכבד וכמ"ש זה במפרשי רש"י שם (בפ' ויגש) ומה שהקשה שם בתשובה מאהבה לפי"ד הרמ"א ממ"ש הרמב"ם (פ"ה מהל' ממרים הל' ג') דהמקלל אבי אביו ואבי אמו ה"ז כמקלל א' משארי הקהל עכ"ל הרי שדין זקנו רק כמו א' משארי העם זה לק"מ לפי שכתבנו שנמצא מד' השארית יוסף דהוי מק"ו שהוא מה"ת דחייב לכבד זקנו ואדם דן ק"ו מעצמו להתחייב במצוה וחיוב זה משא"כ התם מיירי הרמב"ם לענין עונשין ואין עונשין מן הדין שהוא ק"ו ע"כ שפיר כתב הרמב"ם דמקלל זקנו הוא רק כשאר העם כיון שבתורה מבואר רק אביו וק"ו לא דנין בענין עונשין וגם שם יש לימוד בפ"ע בפירוש בתו"כ (פ' קדושים פ"ט) את אביו וגו' ולא את אבי אביו דאינו חייב מיתה בקילל אבי אביו והנה ראיתי בס' פתח האהל (מערכת א"ב כיבוד או"א) שהביא בשם גדול בדורו אבד"ק עלקוש מ' גבריאל ז"ל שהקשה על מה אין חיוב בכיבוד זקנו כמו אביו דהא בק"ו מחוייב יותר בכבוד זקנו מפני שהוא ואביו חייבים בכבודו עכ"ד ותמהני שלא ראה דברי השארית יוסף הנ"ל גם מה שהקשו האחרונים על הרמ"א מדברי הש"ס בסוטה (דף מ"ט ע"א) בר' אחא בר יעקב דאיטפל בר' יעקב בר ברתי' כי גדל א"ל אשקיין מיא א"ל לאו בריך אנא ומזה רצו קצת מהם להביא ראי' להמהרי"ק ולחלוק על הרמ"א אולם כבר תי' בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' צ"ד) ובשו"ת שתי הלחם למהר"ם חאגיז ז"ל (סי' מ"ג) ובתשובה מאהבה (שם) דאדרבא מפירש"י שם נראה כד' הרמ"א שפירש"י בר ברתך אנא ואין עלי לכבדך כבן עכ"ל הוסיף מלת "כבן''. שאינו מחוייב בכבוד זקנו כמו אביו כנ"ל מפירש"י בפ' ויגש והיינו שאינו מחוייב לכבדו "כבן''. אבל בכיבודו מחוייב וגם חילק בשבו"י שם וביד אברהם על היו"ד ד' ווילנא בין בן בנו לבן בתו. דבן בנו בודאי מחוייב בכיבוד ונ"ל באמת דיש לחלק כן דגם הק"ו שאתה והוא חייבים בכבוד הזקן ל"ש כ"כ בבן בתו כיון שבתו אינה מחוייבת כ"כ בכבוד אבי' יען שרשות אחרים עלי' היינו בעלה כדאמרי' בש"ס קידושין ובש"ע גם מה שהקשו על הרמ"א מרש"י במכות (דף י"ב ע"א) דבן הבן נעשה גואל הדם של אביו נגד זקינו משום שאינו מחוייב בכבודו כבר תי' בתשובה מאהבה שם דהיינו במקום כבוד אביו אינו מחוייב בכבוד זקנו כמו שהוא באמת גם לדעת הרמ"א מחוייב יותר בכבוד אביו ול"ק וגם בגליון מהרש"א ביו"ד שם נתעורר מהך דבן בנו נעשה גואל הדם ובאמת ל"ק ועיי' בשו"ת אני' זוכא ומובא שם בחי' הרעק"א על היו"ד דהיינו רק אם יש לו לכבד אביו ואבי אביו אז אביו קודם אבל בלא"ה חייב בכבוד אבי אביו בכל מיני כמו שחייב לאביו עיי"ש ועיי' באפיקי יהודא (ח"ב) בהקדמת נכד המחבר בשם ''הצעה'' מ"ש בכלכול בענין כבוד אביו זקנו עיי"ש
ומעתה נתחקה על שורש חיוב כבוד חמיו הנה הטור הביא דחייב לכבד חמיו דכתוב אבי ראה גם ראה מנכלא כי גם בב"י שם לא הביא מקורו אי' בדרז"ל) ומצאנו מקורו בדכתו"ב בילקוט (שמואל אות קנ"ב בשם מדרש שוחר טוב) א"כ דוד ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו אמר רבי יהודה אבי ראה אמר לשאול וגם ראה אמר לאבנר ורבנן אמרין אבי ראה אמר לאבנר דהוא אריא דאורייתא גם ראה אמר לשאול עכ"ל והנה יפלא בזה דא"כ איך למדו מהמדרש הזה לדינא דחייב בכבוד חמיו הלא זהו רק לר' יהודא דדריש אבי ראה אמר לשאול אבל לרבנן הרי אמרו דאבי ראה אמר לאבנר דהוא אריא דאורייתא ולא הי' חמיו כלל ובודאי הלכה כרבים רבנן וא"כ מנ"ל הך דחייב בכבוד חמיו שכתבו בפשיטות בטוש"ע מזה ואולי מטעם זה לא הזכירו הרמב"ם להך דינא כלל (אם כי בס' הי"ד כמה ענינים מדרז"ל שאינם בש"ס רק ממנהגא או במדרשים) וראיתי בב"ח שהעיר בזה כבר ובביאור הגר"א שם כנראה הרגיש בזה וכ' ועיי"ש (בילקוט) מחלוקת ר"י ורבנן מ"מ לדינא משמע דלא פליגי עכ"ל הגר"א ולא הבנתי דבריו ז"ל דמהיכן משמע דלא פליגי לדינא הא אדרבא משמע כיון דרבנן דרשי הך אבי ראה שאמר זה לאבנר א"כ נפל בבירא הך דכיבוד חמיו כאביו שדרשו מקודם כנראה רק לר' יהודא וכנז' ועכ"ל גם אם נאמר שלמדו מהך דאבי ראה כדעת ר' הרי אינו רק מדברי קבלה ולא שייך לומר בזה דברי קבלה כד"ת דמיא כמ"ש רש"י בתענית (דף ט"ו ע"א) החילוק דהיכא שהנביא מצוה ומזהיר לישראל זהו נקרא כדברי קבלה (וזהו דברי קבלה כד"ת דמיא) משא"כ בכל דוכתא דלא איתפקד נביא רק כי האי דנינוה וירא אלקים שהוא כמספר והולך רק דילפינן מיני' אורחא דמילתא כזה לא קרינן דברי קבלה רק לקרעו לבבכם וכו' שהוא בדרך ציוי מהנביא נקרא דברי קבלה עיי"ש וה"נ הוא רק מסכר הכתוב והולך מעשה דוד שהגיד לשאוב ראה אבי ומיני' ילפינן אורחא דמילתא במדרש הנז' שחייב לכבד חמיו ממה שקראו דוד בלשון אבי ובזה ל"ש דברי קבלה כד"ת ואז בודאי לענין שאלתינו הוי כיבוד אבי זקנו קודם לכבוד חמיו דכבוד אביו אביו י"ל דהוי דאו' מכח ק"ו דהוא דאו' כנ"ל וכבוד חמיו אינו מדברי קבלה (שנקרא דברי קבלה כד"ת) כיון דבכה"ג לא נקרא דברי קבלה כנז' ובפרט ש"נ דזהו הלימוד הוא רק נר"י אבל לחכמים אינו כן כנז' (מהב"ח אמנם במכיכתא ומובא ג"כ בילקוט (יתרו) כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום מי קרוי איש הוי אומר זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאוד הוי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו עכ"ל וזהו נלמד מדבר תורה עכ"ז י"ל דאינו דאורייתא כמו אם נאמר דאבי אביו הוא בק"ו וק"ו מדאו' כדינא ע"כ אבי אביו קודם וגם כיון שאמרו במד"ר ורש"י כנז' מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי זקנו משמע דאשמעי' רבותא דרק לכבוד אביו יקדים לאבי זקנו נמנא דנשאר כיון חמיו אז אבי זקנו קודם וכן נראה להכריע ועדיין צ"ע קצת ובחקרי לב הספרדי (ח"ג מיו"ד סי' נ"ח) כתב הפוסקים השמיטו חיוב כבוד חמיו וכו' ולא ידעתי לאיזה פוסקים כונתו והכא הטוש"ע פסקוהו ואוכי יען שהרמב"ם השמיטו כנז' והנה לענין אבי אבי זקנו עיי' בתשו' שבות יעקב (ח"ב סי' צ"ד) שם שהביא ראי' מויקם כסא לאם המלך שהוא רות ועיי' במטה אפרים (באלף למטה) דיני קדיש אמנם שמעתי בזה דבר נכון מפה קדוש אדומו"ר הצדיק סבא קדישא מאוה"ג משינאווע זי"ע דאם בא לפני אדם נכבד (אבי זקנו היינו) אבי אביו וגם אבי אבי אביו אז צריך יותר לשמוע יותר לכבד לאבי אבי אביו אף שלגבי אביו האב קודם מאביו הזקן שאני הכא שגינתה תורה ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק שרק לאביו צריך לכבד ביותר ע"כ לא מהני ק"ו לומר שיכבד את אבי זקנו יותר רק לאביו יכבד וכנ"ל וכיון שהוא מצות כיבוד אב בפירוש משא"כ בא"ז ואביו של זקנו היינו אבי אבי אביו כששניהם לפניו אז יכבד להזקן יותר היינו אבי אב אביו דשייך ק"ו שהוא וא"ז חייבים בכבודו הזקן שהוא אביו של אבי זקנך ולכיבוד אב זקנו ג"כ לא מצינו קרא רק מק"ו וזהו הק"ו הוא להזקן יותר דגם א"ז מחוייב בכיבוד אביו כנז' עכד"ה
אך מצאתי בס' חרדים (בפ"ד ממ"ע התלויות בפה ובקנה) כ' שהאיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה והב''ח שם מתנדב"א כבד את אביך ואת אמך וסמוך לי' לא תנאף מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שאם אדם נשא אשה והרי אינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא כאלו נואף כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תנאף כבד ולא תגנוב מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך דאם יש לו לאדם בנים או בנות בתוך ביתו ואינם מכבדים אביו ואמו כאלו גונב נפשות כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תגנוב עכ"ל התלדב"א ומלשונו משמע ששוים הם כבוד חמיו כמו כבוד, א"ו דאלו ג"כ השוה בסמך מה"ת דסמיכות כבד או"א ולא תגנוב וכו' עכ"ז י"ל דק"ו עדיף וזהו רק אסמכתא בדרך מוסר מדרז"ל אולם יש ללמוד מדברי החרדים הנז' לענין חמותו דלפי מה דמצינו הלימוד מהכ' ראה אבי וגו' משמע רק לחמיו ולא כחמותו בפרט לפימש"כ הב"ח לכבדן כשאר זקנים משמע רק לזקן ולא לאשה היינו חמותו אולם לפימש"כ החרדים הטעם משום דאשתו כגופו והוי ככיבוד אב ואם וא"כ גם חמותו נמי בערך אמו משום טעמי'
אולם דברי הקדוש בעל החרדים זי"ע אלו המה נפלאים בעינינו ולא זכינו להבינם דאם כפי דבריו דהוא מחוייב בכבוד חמיו מטעם דאשתו כגופו כנז' א"כ מה זה דאומרי' בקדושין (ל' ע"ב) איש אמו ואביו תיראו איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עלי' והיינו בעלה וכן פירש"י (בפ' קדושים) והלא תיפוק לי' דגם בעלה בעצמו הוא מחוייב בכבוד אבי' (משום דאשתו כגופו) ומכ"ש היא בעצמה דמחוי בת בודאי בכבוד אבי' ואיך נאמר דלאחר נשיאתה לבעל אינו מחוייבת כ"כ שבעלה מעכבה הגם שיש לדחוק ולתרץ דהכי מיירי מה"ת שלכך נאמר בתורה איש אמו ואביו וגו' ולא אשה אבל מדרבנן (דהיינו שכונת הרב הק' בעל החרדים דהך דמחוייב בכבוד חמיו הוא רק מדרבנן מסברת אשתו כגופו) י"ל דבאמת הוא מחוייב בכבוד חמיו וממילא היא מחוייבת בזה בכבוד אבי' יותר מכבודו וציויו של בעלה ונראה סיוע לזה לכאורה דהא בש"ע לא מצינו שיפסקו זה רק הך דש"ס קידושין דאשה רשות בעלה עלי' יותר מרשות אבי' ושאינה מחוייבת בכבוד אבי' במקום בעלה וזולת זה לא מנינו זה ברמב"ם ובטוש"ע וככבא לא הרגישו הפוסקים בדבר עכ"ז הוא דבר חדש ביותר לומר שנדחה לגמרי הך דרשה דש"ס ופירש"י דאשה רשות בעלה עלי' לגבי כבוד אב' ובפרט כי הך סברא דחרדים משום דאשתו כגופו וכו' לא מצינו בש"ס ובשום מקום מדרז"ל ואיך נדחה עי"ז דברי הגמ' ויש לתרץ דברי החרדים עפימש"כ שם בתוס' קידושין דאף דהך שאין סיפק בידה לעשות היינו שמעשה די' נבעלה הוא רק דרבנן דמעשה ידי' נבעלה ואינו מדאורייתא עכ"ז כיון דאינה בבית אבי' רק בבית בעלה אינה יכולה לשרת את אבי' ולכבדו עיי"ש ובקרבן אהרן על הת"כ (כ' קדושים) שם ולפי"ז י"ל שפיר דחף שבעלה מחוייב בכבוד אבי' היינו כשיזדמן לפניו ויהי' אצלו באקראי אבל האשה היא בבית בעלה ואינה בבית אבי' ע"כ שפיר אמרוז"ל שהאשה אין סיפק בידה לעשות לאבי' שאינה אצלו לכבדו ולשרתו כנז' וצ"ע
ובדברי רבינו הב"ח ומובא בש"ך (ס"ק כ"ב) דצריך לכבד חמיו כגון שאר זקנים חשובים נ"ע לכאורה דא"כ מה אשמעינן בש"ע וכי קס"ד בשביל שהוא חמיו גרע משאר זקנים חשובים הדומים לו ונראה היינו דאם חמיו אינו זקן ולא רבו עכ"ז מחוייב לכבדו כמו זקנים חשובים וז"כ וכן מנאת בשו"ת בנין עולם להגאון מסובחלק ז"ל (חיו"ד סי' מ"ז) שצריך לקום מפני חמיו גם שאינו ת"ח ולא זקן עיי"ש
אמנם זה לשוב דאם האב מצוה את בנו שלא יסע לקבל פני חותנו או שלא לדבר עמו (מחמת שנאה שיש בין אביו לחותנו) ועי"ז יגרום קטטה גם עם בנו שא"ל לשמוע לאביו בזה ודמי להך דפסקינן בטוש"ע יו"ד (סי' ר"מ סע' ט"ז) האב צוה את שלו שנא ידבר עם פלוני ושכח מחוב לו וכו' דאסור לשמוע לו עיי"ש בט"ז משום דאסור לשנוא שום בר ישראל אם לא שראהו עובר עבירה נמצא שהאב מצוה אותו לעבור על דת וכן ה"נ שיגרום שנאה ביניהם כמוובן וה' ישכות עלינו שלום ברכה בכ"י