אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לא

סימן ל

כבוד ש"ב וידידי הרב וכו'.

ע"ד שאלתו בא' שעשה באנקעראט ובאו הבע"ח עמו לעמק השוה יוכל להיות שלא הי' לו לשלם יותר אולם אחר שעשו סדר בע"ח (רעגעלאציאן) נעשה בטוח כי הי' נקי שהתפשר עם הבע"ח ובא לסוחר א' וקיבל ממנו סחורה בעד סכום רב ותיכף ומיד פשט את הרגל והבריח את הכל ולא רצה לשלם אפי' פ"א ע"כ לא הי' להמלוה שום עצה ובא עמו לעמק השוה על (חמשים פראצענט) מחצית החוב וגם נתן לו קוויטיל באלה ובשבועה שמחויב להחזיר לו כל הוועקסלין במשך ששה ירחים ומקודם שנתן לו הקוויטיל מסר מודעא לפני עדים שהיו בקיאים באונסו אולם בהקוויטיל ביטל המודעא ומחמת שהבאנקעראט האחרון הי' בגזילה נוראה שלא כדרך הסוחרים אם יוכל להיות לו היתר שלא יחזיר לו הוועקלין מחמת שהי' אנוס שלא יפסיד כל הסך רב כנ"ל עכת"ד השאלה:

הנה שאלה כזו נזכרה כבר בשו"ת אבני צדק להגה"צ מסיגוט ז"ל (חו"מ סי' ב') בא' שעשה קרעדע (באנקעראט) והתפשר לשליש ולרביע ואח"כ תפס הוועקסלין שהפקידו אח"כ אצל המלוה ולא רצה להחזיר באומרו שהי' אנוס ורצה א' לומר דאין יכול לתפוס עפימש"כ בתשו' מהר"ם מלובלין (סי' מ"ז) והביאו הש"ך דפשרה שנעשה מתובע לנתבע הוי מחילה וא"צ קנין והוא ביאר שם מלשון מהר"ם מלובלין דרק כשנעשה הפשרה מרצון הטוב של המלוה בלי הכרח כלל משא"כ בנידון כשהי' ירא שלא יפסיד הכל כי עשה תחבולה וכתב כל נכסיו על שם אחרים ע"כ התיר שם להמלוה לתפוס הוועקסלין אף שהחזירם כבר רק אח"כ הי' מעשה שבאו לידו בתורת פקדון כנ"ל כיון שהי' אנוס באונס ידוע לכל ע"ש בארוכה. ובפרט בנידון דידן שמסר מודעא בפני עדים המכירים באונסו אף שביטל המודעא בהכתב מ"מ מבואר ברמ"א (סי' ר"ה סעי' י"א) דבמתנה כל זמן דידעינן באונסי' אע"ג דביטל מודעא לא הוי מתנה. וכבר מבואר שם (בסעי' ב') דמחילה דינה כמתנה וממילא גם אם נאמר דהפשרה הזאת הוי בכלל מחילה מ"מ ידעין כ"ע באונסי' בגזילה והברחה כזה והמלוה כדי שלא יפסיד הכל התפשר כנ"ל וא"כ לא מהני הביטול מודעא כנז' ואם כי בתשו' מהרשד"ם (סי' מ"ד) נסתפק במסירת מודעא על המחילה שלא יצטרך להחזיר המשכון וכו' אי הוי כתלויי' ויהיב או כתלויי' וזבין מ"מ הביא שם בבאה"ט בשם הגאון מהר"ע ז"ל דהא דאמרינן פשרה דינה כמכר דוקא לענין שצריכין לידע שהוא אנוס אבל אי ידעינן באונסו אפי' לא מסר מודעא נתבטלה הפשרה דהוי כאנסוהו ליתן כמ"ש בתשו' הרשב"א עיי"ש וכיון דלא צריך כלל המסירת מודעא דהא ידעינן באונסו א"כ לא מיגרע ג"כ כשביטל המודעא. וע' בתשו' דברי חיים (ח"ב חו"מ סי' ג') דכיון דהוא פלוגתא אם פשרה דינה כמכר או כמתנה ע"כ קשה להוציא מיד המוחזק וה"נ המלוה הוא מוחזק בהוועקסלין ולא אאריך בזה בפלוגתת האחרונים כיון דהאונס ידוע ומפורסם לכל ממילא ל"צ מודעא כלל גם למאן דס"ל דפשרה דינה כמכר ונשאר לנו לדון רק לענין השבועה הנה מלבד זה שהי' בכתב ותלי בפלוגתת הפוסקים כיון שלא קראה בפיו מתוך הכתב גם אם הי' השבועה בפיו ה"ז מפורש להלכה בש"ע יו"ד (סי' רל"ב סעי' י"ד) הנודר או הנשבע לאנס ולמוכסן לא הוי נדר ולא שבועה ואף אם נשבע יותר ממה שביקש ממנו האנס וה"נ באונס גדול הידוע שהי' ירא שלא יפסיד כל חובו אם לא ישלים רצון הלוה ליתן לו קוויטיל ולישבע ע"ז נאמר האדם בשבועה בפרט לאנוס וז"פ וברור:

ואחתום ברוב שלום וברכה ידידו וש"ב.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה