אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ל

סימן כט

כבוד ידידי גיסי וכו'

הגיענו יקרתך וכו' וע"ד שענה ונסתפק במה דפסקינן באהע"ז (סי' ד' סעי' כ"ט) אב שאומר על בנו שאינו ממנו נאמן ומקורו מקידושין (ע"ח ע"ב) בפלוגתא דר"י ורבנן ופסקינן כר' יהודא דהאב נאמן וילפינן יכיר יכירנו לאחרים ונסתפק אם האב רשע שנפסל לעדות אם ג"כ נאמן לפסול את בנו לעשותו ממזר או אולי כשהאב פסול לעדות הוי רק ס' ממזר או אולי הוי גזה"כ דיכיר דהאב נאמן בכל מקום גם אם הוא פסול לעדות עכת"ד והנה לכאורה במושכל ראשון נראה פשוט דלא מטעם עדות אתינן עלה כלל דהא בלא"ה האב קרוב הוא ופסול לעדות מגזה"כ רק מטעם דגזה"כ והוא דברים שבין אב לבנו שיש זכות לאביו להכירו לאחרים לממזר וא"כ מה נ"מ דפסול לעדות הוא הא בלא"ה קרוב הוא ועכ"ז נאמן וכנז' אולם נ"ל מלשון רש"י ביבמות (מ"ז ע"א) ראי' גדולה לזה במעשה שבא לפני ר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמר נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך וכו' ע"ש בסוגי' ופירש"י ד"ה לענין יכיר וז"ל תני' אההיא מתני' דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני שנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפי' אבנו לא מהימן דאין עדות לנכרי עכ"ל ולכאורה הוו"ל לרש"י לפרש בקצרה דהך דילפינן יכיר הוא רק בישראל אבל היכא דלפי דבריו נכרי הוא ל"ש זה וממילא אינו נאמן מטעם קרוב וכיון שבא רש"י להאריך ולדייק דאין עדות לנכרי (כיון דנראה כן מלשון הגמ' שם) רק בישראל התורה האמינתו משמע דמטעם עדות קאתינא בזה ורק התורה בזה האמינתו אעפ"י שהוא אביו וקרוב ונמצא בפסולי עדות דעבירה דאינו בר עדות (גם בלא הקורבה) אז אינו נאמן כן י"ל לפי דברי רש' אך י"ל דכונה אחרת יש בזה בדברי מאור עינינו רש"י ז"ל כאשר נציע ונקדים דלכאורה קשה בזה א) לנה אינו נאמן לפסול את בנו כשאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי הא יש לו מגו דהי' דנתגייר אח"כ כראוי ובנו נולד קודם הגירות וא"כ עתה אינו נכרי ונאמן לפסלו דהא בבא"ה מיירי כשלא ידעינן אימתי נתגייר וממילא כשיש לו מ"ו כזה שייכא לפסול את בנו כמה אינו נאמץ והא מגו דאורייתא ואין לומר דאם יאמר שנתגייר אח"כ הרי הוא לקמן שנולד ואין לו קרבות עעם בנו ול"ש יכיר ואינו נאמן לפוסלו, ד"א דהא היכא דאין באכשרי נודע לאחר כמותו נאמן הוא או אשתו ל זה כיון שלא ידעינן מתי נתגייר בנו ובכה"ג בודאי נאמן דגם בכל עדות היכא דאין באכשרי נוד רק בנשים פסקי' דמנרכין עדותן ומקבלי' מנשים מכ"ש זהו אביו שאומר ל בנו ובאיזו אופן נתגייר ומתי כנז' דזה יוכל לדעת בדיוק רק הוא בעצמו כדרך בנ"א דמילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' ואין לו נ"מ מתי נתגייר זה אבל הוא על בנו בודאי יודע ויש לו מגו כנז' וגם מול"נ אם אינו אמת כדבריו הרי הוא בבו גומר ונאמן לפסלו מטעם יכיר כנז' להגן ב) ועוד קשה דלמה לא יפסול את בנו הלא ממ"נ בנו פסול הוא דאם אמת כדבריו שנתגייר רק בינו לבין עצמו ממילא בנו פסול הוא ונולד בנכרותו מה תאמר דאינו נאמן לומר זה לגבי בנו וא"כ שקר דבריו מה שאמר שנתגייר בינו נבין עצמו ורק הוא גר גמור (כמו שהוחזק) וכיון שהוא גר כשר כישראל ונאמן מטעם יכיר לפסול את בנו שנאמן לפוסלו ולומר שהוא ממזר או בן גרושה וחלוצה כן יהי' נאמן מטעם יכיר לפוסלו ולהעיד שהוא נכרי שנולד בגיותו היינו שנתגייר בינו לבין עצמו (וצריך בנו גירות מחדש) וא"כ ממ"נ בנו פסול וקשה על הך דפסקינן ביו"ד הל' גרים (סי' רס"ח סעי' י"א) דאין נאמן לפסול את בנו כר"י וכמו דמפרש רנב"י בזה דלרבריך אין עדות לנכרי ע"כ י"ל כדי להנצל מקושיות אנו דייק וגריס רש"י בלשונו כאשר נקדים מ"ש הגאון בעל ברוך טעם בשו"ת עטרת חכמים בסוף הס' בחי' קידושין לבאר על מ"ש התוס' בכתובות (דף כ"ה ע"ב) ד"ה הרי שאמר זה בני וכהן הוא שהקשו דיהא נאמן לתרומה וליוחסין במגו דאי בעי כיון דכפי דבריו אביו הוא ואין עדות והביאו שם לראי' מהך דאמרינן בזה לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי כי לשונם צ"ע במ"ש ואין אדם נאמן את בנו דהא פסקינן באמת דנאמן לעשותו בן גרושה וחלוצה או אפי' ממזר ואכמ"ל) ובעטרת חכמים הקשה מדברי התוס' בכתובות (בדף י"ח) באנוסים היינו מחמת ממון שהקשו שיהי' נאמן במגו דאנוסים מחמת נפשות אף דלפי דבריו דאנוסים מחמת ממון רשע הוא ופסול לעדות ואיך נאמן במגו ותי' שם בארוכה החילוק דפסול קורבה הוי פסולו מגזה"כ ופסול בעצם לגבי קרוביו וממלילא איך מהני מגו הא מגו הוא רק להוכיח דאינו משקר דא"כ הי' אומר טענה אחרת וכו' ובזה אפי' אינו משקר אינו בר הגדת עדות כלל מטעם קורבה משא"כ בפסולי עדות כגון היכא דמהוי נפשי:' רשעים אינו פסוכל בעצם בגופם ורק שהתורה לא האמינתם מטעם דילמא דמשקרי ע"כ מהני להם מגו וכעין שכ' הש"ך דתחלתו בפסלות ל"ש אלא בקרוב ונתרחק ולא ברשע שעשה תשובה עי"ש בארוכה ולכי"ז י"ל כונה עמוקה בדברי רש"י ביבמות הנז' דאם הי' מפרש מטעם יכיר דל"ש רק בישראל הוי קשה דסוף כל סוף ומי"ל ליפסול כמו שהקשינו וגם קשה דהא שייך מגו לפסול את בנו כנ"ל ע"ז בא רש"י לאשמעינן דהך יכיר הוא ג"כ מטעם עדות אלא שעדות הזה צותה התורה בגזה"כ כאביו על בנו (ולא על בן בנו) וכיון דהוא מטעם עדות ולפי דבריו נכרי הוא ואינו בר הגדת עדות כלל דאין עדות לנכרי וא"כ ל"ש לומר דמטעם מגו יהי' נאמן דהא היכא שפסולו בעצם ל"ש מגו בעדות דכ"ש כלל מטעם משקרי (ובפרט בפסול נכרי בעצם) וכמ"ש התוס' בכתובות שם וגם ל"ש לומר דהמ"ל יהי' נאמן לפוסלו דמה תאמר דילמא משקרי וא"כ הרי הוא ישראל כשר ונאמן להכיר את בנו בין לכשרות בין לפסלו ז"א דכיון דדין עדות יש בזה והוא נכרי לפי דבריו ע"כ ל"ש ממ"נ מטעם משקרי דהא בנכרי אין נ"מ אם משקרי או לא וע"כ אינו נאמן לפסול את בנו מכח ממ"נ הנז' ולא מטעם מגו והבן. ומעתה אשכחן פתרי בנידון שאלתינו דאם הוא רשע דחמס או שאר עבירות י"ל כיון דאין פסולו בגופו לא דמי דנכרי במה דאמרי' בזה אין עדות לנכרי כנז' דפסולו בגופו משא"כ בישראל דעבר עבירות דמהני תשובה וכמו שחילק בזה בעטרת חכמים ע"כ י"ל בזה דמטעם יכיר יוכל לפסול את בנו ממזר גם אם האב רשע דחמס וכיוצא. ואפי' במקום דל"ש מגו מ"מ לא דמי להך דנכרי דפסולו בעצם כנז' ואין לך בו אלא חידושו מ"ש רש"י בזה בלשון עדות לנכרי דאינו בר הגדה כלל ועכ"פ מדברי רש"י הנז' אין ראי' להיפך כיון שיש לפרש כונתו למה שכתבנו. ודו"ק:

ובאמת יש לפתור שאלתו גם מגוף הדין באומר על בנו שהוא ממזר וא"כ הרי נודע לו אז כשנתעברה בזנות מאחר ואעפ"כ דר עמה עד שנולד דהא פליג ר"י שם גם בילוד ולא במעוברת דוקא ופסקינן כר"י דנאמן וכיון שדר עם אשה שזינתה והיא סוטה הרי הוא דר עם סוטה והוא לאו שיש בו מלקות ופסול לעדות וגם בשארי לאוין ומ"ע עכ"פ מדרבנן פסול הוא ואיך פסקינן דיעיד על בנו שהוא ממזר. ודוחק לומר דמיירי כשיודע ברור שנאנסה והוא ישראל ולא כהן ומזה האנוסה נולד הולד. דהא מיירי ההלכה סתם גם בכהן או במזיד שזינתה לפי דבריו ולא חילקו וא"כ איך נאמן א"ו דמשום יכיר אין נ"מ ונאמן גם כשהוא פסול לעדות. אלא שמצאתי בשלטי הגבורים שם בקידושין (פ' י' יוחסין) שכ' וז"ל ואף כשהאמינו תורה לאב (לומר ממזר על בנו) לא האמינו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו משום איסור אחר ושמא לא הכיר בה עד עתה אבל אם אומר שזינתה תחתיו ומאחר נתעברה ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינו תורה ולא על שאינו בנו עכ"ל הש"ג (וע' בקצוה"ח סי' רע"ז) ומעתה לפי"ד הש"ג נפל ראי' זה דמיירי לדעתו רק באשתו רק שהוא ממזר מחייבי כריתות שהיתה אשתו ערוה לו וגם מה שדייק הש"ג בלשונו דמיירי ''ושמא לא הכיר בה עד עתה'' משמע דס"ל להשיג דאם הי' דר במזיד עמה אז הוא רשע ופסול לעדות ואינו נאמן לומר על בנו שהוא ממזר וזהו הערה גדולה לנידון שאלתו אך מהט"ז (בחו"מ סי' רע"ז סעי' י"ב) משמע דמיירי דמוחזק שהוא בנו אעפ"כ יכול האב לומר לא ממני הוא רק ממזר ע"ש ונראה דלא ס"ל כהשלטי גבורים בזה וראי' דידן תלוי בפלוגתא אך זה מהש"ג שכ' ושמא לא הכיר בה עד עתה אין ראי' כ"כ דכונתו דאם הוא רשע ופסול לעדות אינו נאמן דא"כ לא הוו"ל למימר בדרך ספק בלשון ושמא לא הכיר בה וכו'. רק י"ל בפשוט כונתו כיון דאין אדם משים עצמו רשע ע"כ ל"ש להאמינו כשאומר שהכיר בה. וגם דהוא דוחק לאוקמי שהי' דר עם הערוה והוליד ממנה בן ממזר ואח"כ עתה בא פתאום להעיד ומה זה חזר עתה בתשו' או לא וגם כיון שלקח ערוה הרי הי' מפורסם מקודם וא"צ להגדתו של האב דכיון שילדה הבן הרי נודע לכל שבן הנולד מהערוה ה"ז ממזר אלא ודאי דמיירי באופן שהיתה קרובתו ערוה שבאה ממדה"י ולא הי' ידוע לעולם כלל שהיא קרובה לו וגם אליו לא הי' נודע מקודם שהוא מחייבי כריתות ועכשיו נודע לו לאביו זה ובא להעיד על בנו שהוא ממזר ואין הכרח לפרש כנ"ל וי"ל בפשיטות כיון שאינו מטעם עדות רק שהתורה האמינו מטעם יכיר ע"כ הוי כמו בדיני ירושה והוא מזכות האב לבנו ואין נ"מ בין אם האב כשר לעדות או פסול מחמת עבירה וצ"ע הנלע"ד כתבתי והש"י יאיר עינינו בכ"ע:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה