אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כט

סימן כח

כבוד ש"ב ההגה"צ וכו'

הגיענו יקרת מכתבו וכו' ומ"ש ע"ד הרע"מ פ' בהר (דף ק"י) קרבן היולדת ביום השמיני ור"ל בעל כרחך כונתו שכל קרבן הנולד צריך להקריבו רק ביום השמיני ללידתו כמצות התורה וסיים שהלשון לא נראה כן. יעיין בעטרת צבי שם (בהוספות ותו' בסופו) שהיינו ביום השמיני ללידת קרבן יעיי"ש שכ' שמתיירא להגיה וכו'.

ב' גם מ"ש כת"ה על לשון הרע"מ שם קרבן נדות וכו' ופי' כת"ה כשנמצא וכו' ושניהם טמאים וצריכים להביא קרבן כמבואר בש"ס ורמב"ם אבל כתב שדוחק לו לפרש כן דמיירי בבועל באיסור. ולפענ"ד אדרבא נראה כן מלשון הרע"מ שם דמיירי לרבותא גם בקרבן הבא ע"י שפלות וטומאת איסור ר"ל כמו בנדה וכו' אעפי"כ הוא נשלח על ידא דמטרניתא (קדישא) ולבתר איהי פליגת לכולא כמ"ש שם בפירוש וז"ל ואפילו מזונא דחיון כגון קרבן שעורים מאכל בעירן ומאכל עבדים ושפחות דבי מלכא ואפי' דכלבי ודחמרי וכו' בא על ידה והיא בחי' מלכו"ת שאמר דהע"ה על עצמו שאתי בחיקי רבים עמים אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו וגו' וזהו בחי' מלכות בבחי' לילה ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותי' ומחלקת לכ"א חלקו המגיע לו גם לדברים הנז' מכ"ש קרבן שבא על תיקון איסור להעלותו שוב ראיתי באור החמה שם שפי' ג"כ שלוקחת המלכות עם חלק החיצונים מאלו הקרבנות הנ"ל ומחלקת להם עיי"ש:

ג) ומה שהתפלא ע"ד הסידור הקדוש הר"ר שבתי זצ"ל (בתפלת שבת) ישמח משה וכו' כליל תפארת בראשו גי' ז' מרגלאין בהתפשטות ל"ב נתיבות עכ"ל ואין פי' להדברים כי כליל תפארת בראשו גי' הרבה יותר וגם מה ענין הל"ב נתיבות לכאן. הנה בסידור הר"ר שבתי, שלי כתוב על הגליון שם (לא ידעתי למי) וז"ל (ל"ב לתי') צ"ל לב' בחי' כי ז' אותיות אהי' יה"ו מתפשטים לז' שמות שמספרם תתמ"ט גם לד' מילואים כד' קדישים דערבית גי' תתל"א ועם תתמ"ט גי' אלף תר"פ בשוה כלי"ל תפאר"ת בראש"ו עכ"ל אשר מ"כ בגליון. אך המספר צ"ע קצת כי באמת בפע"ח כ' מהחבירים וז"ל וד' מילואים אלו של ד' קדישים עם י"ט אותיות של טפטפי' אברהם יצחק יעקב גי' תכל"ת ע"ה כמנין ז' מרגלאין הנ"ל עכ"ל והוא יפלא איך מכוון המספר דהא הד' מילואי הוי' הם רל"ב והג' מילואי אהי' תנ"ה ועם עוד אהי' ביודי"ן קס"א (כמ"ש שם בפע"ח ובסידור שכונת הד' מילואי אקי"ק בקדישים דערבית שבת) כולם יחד עולים תתמ"ח וע"כ עולה תתמ"ט כמנין הז' מרגלאין הנז' ולמה צורך למ"ש בפע"ח לחשוב י"ט אותיות של וכו' כנז'. עכ"פ לפי הג"ה שמ"כ כנ"ל זהו בחי' שבת אשר משה ניתן לו כח השבת כמבואר שם בכונת ישמח משה וכמ"ש בסוד אתה הראת קודם קה"ת כי התורה ניתנה בשבת בחי' יסוד אבא ונמצא הוא בחי' משה שהוא יסוד אבא (ובמאמרינו תורת שבת הארכנו בזה בעה"י בכמה אנפין). ומ"ש כת"ה שלא נמצא כונה זו בפע"ח. הנה ידוע כן דרכו בקודש של רבינו הר"ר שבתי ז"ל וכמבואר שם ג"כ בשער הסידור ובהסכמותיו הגדולים והקדושים כי ליקט והביא בכמה מקומות מרבינו הבעש"ט הקדוש זצ"ל כמ"ש כ"פ בשם מורי הריב"ש. וכן בשאר כתבים וספרים קדושים אשר לא פרט שמם בכל דבר להזכיר מקום כבודם אי'. כידוע לכל רואה שמה. וכאשר נדברנו מזה פא"פ. כ"ז כתבתי

לפי"ד ההג"ה בכת"י בסידור שלפני. אמנם יותר נ"ל כי נדפס בט"ס קצת שם ושייך הכונה על כליל תפארת בראשו ''נת"ת'' היינו רק על תיבת "נתת''. גי' הז' מרגלאין בדיוק אך לפי"ז עדיין צ"ע ענין הל"ב נתיבות לכאן:

ד) ומה שהקשה ע"מ שכ' בפע"ח (שער חג המצות פ"ז) שאחיזת פרעה הי' בעורף נגד הגרון בא"א ובמבוא שערים (שער ג' ח"ב פט"ז) כ' כי בז"א יכולים החיצונים להתאחז באחוריים שלו ובפרט בסוד העורף בסוד כי פנו אלי עורף ולא פנים וזה בסוד פרעה מלך מצרים ואמנם בא"א אינם יכולים להתאחז אפי' באחוריים שלו רק להביט מרחוק ומפני זה כביכול נמשכו י"ג נימין דשערי מאחורי כתפוי עד רישא דז"א כדי שלא יציצו שם החיצונים א"כ האיך הי' אחיזת פרעה בא"א עכ"ד והוא לכאו' קושיא עצומה ושאלה גדולה שאל. והנה באמת כפי הנראה משער הכונות שכ' שפרעה הי' יונק מהדעת דז"א ולא הזכיר מבחי' א"א כלל וכ"נ ממבו"ש שם כי זה פרעה מלך מצרים יונק מעורף דז"א כנז'. וכן מפורש בארוכה בשער הפסוקים למהרח"ו (פ' וישב סי' ט"ל) בד"ה הנה נתבאר למעלה ובלק"ת שם כי הקליפות נאחזים בכל אחוריים דז"א אמנם יש בחי' פרטיים בקליפות הנקרא ארץ מצרים והוא בחי' הגרון שלהם וכו' באחוריים הנקרא ערף ולכן כל שם מלכי מצרים הוא פרעה ואינו שם פרטיי מלך א' כנודע והנה פרעה גי' עורף ע"ה גם פרע"ה יש בו אותיות הער"ף וכו' ובזה תבין ענין חכמת מצרים שהיתה יתירה על כל האומות כי הם נאחזים ויונקים מבחי' המוחין עצמן אלא שהוא בהיותן למטה בגרון וגם שהם בחי' קטנות כי מן הגדלות אין להם אחיזה כלל עכל"ה לענינינו. ונמצא י"ל מ"ש שינק מבחי' הערף שבו היינו ג"כ מבחי' קומת הז"א מבחי' הערף שבו שם היתה יניקתו מז"א וכמ"ש במבו"ש שמבחי' ז"א יכולים לינק ולק"מ אך כיון שבפע"ח מפורש שיניקתו הי' באחורי הגרון דא"א וכמו שביאר עוד בלשונו שם וא"א להגיה ולפרש באופן אחר שם ע"כ בודאי צריכין ליישב ל' הפע"ח. וגם בס' שמן ששון הקשה שם דהאיך ינקו מצרים מן הערף הא אין דרכם של החיצונים כלל לינק רק מסוף האצבעות מקום פתוח ולא מקום סתום כנז' בע"ח (שער פרצופי זו"נ פ"ב) עיי"ש וכן בפע"ח (שער הברכות פ"ו) בהגהות מהרנ"ש הקשה האיך יונקים מבחי' הערף הלא אין שם מקום פתוח ונקב וכו' ע"ש (ובאמת אני בער ולא אדע קושיית המהרנ"ש דהא כיון שמפורש שם מהאר"י בפע"ח שיוצא הארתן אל הערף העליון ושם נמשך קו היושר עד פעור התחתון והרי מפורש שיש שם בהעורף קו המשכה עד פעור וכו' ומשם יונקים והרי מפורש מקום פתח יניקתם דרך הקו הלז. ומה קשיא וכן מפורש בשעה"פ פ' וישב שם בארוכה הי' יונקים מן הערף. ואולי הי' כוונת מהרנ"ש עפי"ד הע"ח הנז' כי אין יונקים רק מראשי האצבעות מקום פתוח ובמהרנ"ש עצמו תי' שם שיש מקום פתוח ג"כ ע"ש) עכ"פ צריכין ליישב כל אלו הקושיות הנ"ל ולחומר הנושא י"ל דבאמת דבמצרים הגלות הראשון ראש לכל הגליות (וכמ"ש בשעה"פ כנז' שהיתה חכמת מצרים יותר מכל האומות) הי' יניקת פרעה מבחי' הערף דא"א מאחוריים וכמ"ש בפע"ח וכמ"ש בס' הגלגולים (פ"א) דמצרי' הוא כנגד הכת"ר של אדם בליעל ע"ש ונודע כי הכת"ר נקרא ארי"ך אנפי"ן ואת זה לעומת זה עשה אלקים ע"כ יניקת מצרים ופרעה מלך מצרים בראשם הי' מערף דאריך אנפין וזה הי' בחי' מצרים ראשית דקליפת הגליות בחי' כתר דקליפה כנז'. משא"כ עתה באמת אשר גאלנו ממצרים שהוא הגאולה הראשונה והשרשית ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה כמ"ש שם בפע"ח שעי"ז היציאת מצרים בטל כח פרעה ויניקתו מא"א לאו"א וז"א ע"כ עתה אחר גאולת מצרים באמת אין עוד שם בא"א יניקת הקליפות רק כנגד המשכת ערף ז"א או ממקום הצפרניים ומקום הקצוות כנ"ל מע"ח ומתורץ הכל ומ"ש שם בפע"ח שער הברכות כי יש להם יניקה מהערף לפעו"ר היינו עורף לז"א ולק"מ. ולפי דברינו יובן מה שאנו אומרים בכל יום ובכל תהלה ושבח לו ית"ש ובכל שבתות ומועדים זכר ליציאת מצרים וכבר הערה זה בזוה"ק וכן מצינו בש"ס אכתי עבדי אחשורוש אנן. אולם בזה יובן כי זה הענין הגאולה והצלת יניקתו מא"א היתה גאולה מוחלטת וקיימת ואין להם עוד שם יניקה וכח ח"ו וכמוהו לא נהייתה בזה. ויורמז אלו בזה מש"כ כאשר ראיתם את מצרים. היו"ם לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם כי יו"ם רומז לאצילו"ת כמ"ש שם בפע"ח ובסידור בהגדה אראב"ע וכו' ימי"ם באצילות והוא מבחי' א"א וזה היניקה שהי' למצרים מבחי' א"א לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם כי זה כחם בטל לעולם משם כנז'. ומ"ש לעיל מפע"ח שער הברכות כי יניקתן מהעור"ף עד בית פעו"ר כנז' יורמז כי על כן נשלח משה רבינו אל פרעה להוציא ממצרים לאשר כשיוציאם יתבטל כחו ויניקתו, מא"א רק מז"א צריכין לבטל כח יניקתו מהעור"ף לבית פעו"ר ע"כ נקבר משה רבינו בסוף ימיו מול בית פעור לבטל קליפה ההוא כנודע והיינו שהוא יבטל כח פרעה כי משה רבינו הוא בז"א כמבואר בזוה"ק דבת"ת משה מלגאו יעקב מלבר ע"כ מבטל בז"א כח פרעה משם שהולך לבית פעו"ר כנז' ונזכה לגאולת עולם ב"ב וכל דברינו רק בדרך אפשר ודרוש והמ"י וה' הטוב יכפר ויאיר עינינו ב"ב וחיים ושוכט"ס מנאי ש"ב ידידוש"ת.

[שוב העירני הרב הנז' כי בס' זוהרחי לחו"ז הקדוש פ' וארא (דף ל"ז ע"ב) מבליע בדבריו לתרץ את הקושיא הנ"ל וכ' כי רק תחלת העורף מכוסה בנימין כדי שלא יינקו החיצונים וסוף העורף מגולה ושם שורש פרעה בגרון דא"א ולפי"ז יתורץ קו' הנז']:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה