מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כה
כבוד ידי"נ הגביר המופלג חו"ש וכו'.
הן נשאל נשאלתי מכת"ה בדבר בנו המופלג וכו' שיש לו עסק בית מרזח משתה יין ושכר ושם יש המכונה החדשה הידועה הנקראת פאנאגראף (גראמיפאן) שמזמרת הנגינות מה שדיברו ונגנו בתוכה והוא דבר הנוהג עתה בין ההמון עם החפצים לשמוע זאת בבתי משתה. ושמה יש כדורים שמנגנים זמירות ישראל שניגנו בתוכם והרבה חזנים קלי הדעת בעוה"ר שדיברו לתוכם ברכת לשמוע קול שופר בשם ומלכות וכיוצא ברכות לבטלה וזהו הכלי חוזר ומנגן בעת שיעריכוהו וישימו הכדור לתוכה. האם מותר לו להעמיד כלי והכדור בתוכה שמנגן ואומר ברכה לבטלה. ואם ימנע זה אז יבא לו עי"ז הפסד הכנסת הפדיום של הבאים לשתות ובוחרים בשירי זמרה של הקלים החזנים הנז' וברכות לבטלה בתוכן כנז'. ובעיר גדולה כמעט ההכרח כעת להעסק זה להחזיק על השלחן המכונה הזאת:
והנה המכונה הזאת לא נזכרה בש"ס ופוסקים ע"כ לא ביארו כלל מה דינה לכמה דברים כגון אם א' נשבע או נדר והגיד זה לתוך הגראמיפאן ואח"כ התיר נדרו או שבועתו ואח"כ כשישימו בו הכדור לתוך המכונה הנז'. ישמיע קולו עוד הפעם את שבועתו (וכ"ז נעשה ע"י קולו בתחלה של הנשבע) לכאורה מי גרע משבועה בכתב שנכתב מאתו רק פעם א'. אבל שם כשנשאל על שבועתו מותר משא"כ זהו שמשמיע קול עוד הפעם כ"פ עכ"ז נראה דלא הוי שבועה עוד הפעם מה שהמכונה משמעת קולו עוד הפעם א' דנמצא גם אם הוא מת ולאח"ז המכונה משמעת הקול עדיין כשישימו הכדור הנז' והאם נאמר דיש נדר או שבועה לאחר מיתתו והגם שיש נדר וחיוב על בניו כמ"ש הפוסקים ועוד לכמה דברים היינו מה שנדר בחייו בפיו ולא לאח"ז מה שמדבר המכונה. ולא יפלא מה שלא נמצא זה בתלמוד ופוסקים בדורות שלפנינו המכונה זו אם כי מקרא מלא הוא בקהלת אין כל חדש תחת השמש זה לא נאמר רק על ענין חדש באמת אבל ענין תחבולה כזה אשר כח האלעקטער"י באמת הוא קיים מימות עולם מהיוצר בראשית ית"ש אולם איך להשתמש באמצעות תחבולות מכונות כאלו זה חלק ית"ש מחכמתו לבו"ד בכל דור ודור איך להשתמש בהם כ"א לצרכו בחכמתו ותחבולותיו של מעללי איש. ועיי' ש"ס נדרים (ל"ט ע"ב) אי איברי לה פומא מוטב ואם לא יברא ה'. והכתיב אין כל חדש תחת השמש. ה"ק אי הכא לא מיקרב פומא ליקרב ופי' הר"ן (דברי הש"ס) וקריבה בעלמא ליתא בכלל אין כל חדש עכ"ל הר"ן ולפי"ז מכ"ש אלו התחבולות שאינם בכלל אין כל חדש תחת השמש. וידוע אשר סיפרו חוקרי וקוראי הדורות כי ימצאו במעבה האדמה בארצות שונות בתים רבים ישנים ובתוכם גם:
כלים מכלים שונים אשר לא נודע עוד כעת טיבם ומהותם וגם בהכלים נמצאו כאלו אשר חדשום א' באלו הדורות האחרונים בתור עושה חדשות ועי"ז (שמצאו הבתים והכלים האלו ספונים וקבורים כנז') נודע כי כבר היו לעולמים בדורות הראשונים (בהיותם מונחים בבתים האלו אשר ירדו ותכס עליהם הארץ וניכר יושנן הרבה שנים למאות או לאלפים אשר ירדו תחתיות ע"י רעידת ורעש הארץ או מלחמות ימי קדם וכיוצא) ושכחום וחזרו ויסדום אח"כ. ורבים מהם לא נודע טיבם וצורכם. ע"כ בתחבולות וכלים ל"ש כלל להקשות ולומר אין כל חדש תחת השמש וכנז' וידעתי מרופאים גדולים אשר מאוד מפורסמים בזמנינו אשר דרשנום ושאלנום (מפני שאלות גדולות שנשאלנו) על כוס של עיקרין לאשה שהיא מסתכנת כשהיא מתעברת (דזה קיל יותר בפוסקים להתיר מלהיות משמשת במוך ורבים מתירים בזה יותר לכ"ע מדינא בעת הצורך) והשיבו הרופאים היותר גדולים כי לא ידעו ולא יבינו כי נשתכח מהם בימינו דבר גדול כזה. וכן אומנת החניטה למתים שהיתה מימי קדם בארצות ישמעאל ומצרים באופן נפלא שנתקשה המת כאבן ולא שלטה בו קלקול לעין. והובא במשנה למלך לענין המומי"א אם מטמאה את המתים וכן בשארי פוסקים. ובזמנינו אלו לא יוכלו זה לתכליתו עד שגם למלכים הגדולים ישעמום בתוך ארונות סגורות וסתומות כדי שלא יתראה קלקול גופם ובזיונם אח"כ. כי נשתכחה מהם תחבולת החנוטה כנז'. וכן בס' הברית הביא כבר הלופ"ט באלא"ן איך נוסעים בו אנשים. ובימינו אלו מרעישים עולם בזה כאלו המה חידשום מעיקרא ויאמרו כי רק עתה חירשום. ולעומת זה חידשו בזמנינו תחבולות אחרות בענינים אחרים. וכן ראינו במכונת הטעלעפאן לדבר בריחוק מקום והוא באמת מבואר עוד בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ל"א) בכלי זו שמדברים השרים בריחוק כמה מילין ובע"כ הוא כעין כלי הטעלעפאן והתשו' נכתבה בשבו"י בשנת תפ"ב לפני שני מאות שנה בערך. ואיך עתה יאמרו ראה זה חדש הוא. וכבר הי' לעולמים באמת. ושכחום וחזרום ויסדום (כנז') כעת באופן אחר קצת היינו בדרך מרווח וטוב יותר. ואבוהון דכולהון של המכונות הנפלאות האלו הוא רק כח העלעקטער"י מהיוצר בראשית ית"ש בבריאת העולם והוא כמו האור שבין הרעפים והברזלים ועיי' בשו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סי' ל"א) ובמפתחות שם מביא ג"כ לדברי השבו"י הנז'. ואולי הוא יען שאחז"ל יש חכמה באדום תאמין כדאמרי' במד"ר (איכה ב' י"ג) ולאשר בימינו הוא סוף יומיא דגלותא דאדום ויתגלה ב"ב באמת אורו של מלך המשיח ביקרי' ותוקפי' והנה את זה לעומת זה עשה האלקים וכיון שהגיע כבר סמוך לקיצן ותכליתן של אדום ע"כ יתגלה חכמתם ותחבולתם את אשר בכחם בעניני, עוה"ז ותחבולותי' בלבד (כי בהפילוספיא אלקיות רפו ידיהם ואדרבא נתייאשו מלחקור בימינו אלו וירדו מלהבין בחכמה זו) ואע"ג דאינהו לא חזי מזליי' חזי כי קרב קיצם ויעלו ויוציאו עתה כל חכמתם ותכליתם אבל ישראל עם קרובו ית"ש לגדולה מזה מתוקנים באלפי אלפים פעמים יותר לאין שיעור ובמיתי לי נהורא ותחפא להון בהתא וכו' ע"כ מקבלים חלקם עתה בעוה"ז כי קרב קצם כנז'– וגם כמ"ש קדוש זקיני בס' אגרא דפרקא עפי"ד הזוה"ק עה"כ בשנת שש מאות שנה לחיי נח נח כי בשנת ת"ר יתפתחון תרעין דחכמתא וכו' אשר ראינו כי בימים ושנים האלו נתגלו חכמות חיצוניות ותחבולות כאלו כנ"ל. בעוה"ר באשר לא זכינו ע"כ נתגלו מצידם וחלקם החכמות האלו. עד שנזכה במהרה דידן ומלאה כל הארץ דיעה את ה' כמים לים מכוסים ויאירו עינינו באור חכמת האמת לאמתו ב"ב (ובענין זה איך ידעו חכז"ל כל החכמות האלו ולא נעלם מהם מאומה כתבנו ג"כ בחיבורנו דברי תורה (אות ס"ב וס"ג) עיי"ש ותרוה צמאונך הרבה בעה"י]:
אמנם עכ"פ תורה היא וללמוד הוא צריך כדת מה לעשות בזה להלכה למעשה ע"כ נבאר בזה בעה"י מה שיש להביא ראיות. והנה בש"ס נדרים (ז' ע"ב) אר"ח אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידוהו הוא עצמו יהא בנידוי (וכן הוא ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' ל"ז ומ"ג) וכ' שם הר"ן אזהרה למזכיר ש"ש לבטלה כדאמרינן בריש תמורה מהכ' את ה' אלקיך תירא. והנה פשוט דזהו שייך רק באדם ובר דיעה אבל לא במכונה שהוא גולמי כלי והאדם הפושע שהגיד בתוכה הברכה לבטלה אינו לפנינו ואולי כבר אינו בעולם וממילא י"ל דאין איסור לשומע ממנה. אך מה דסיימו רז"ל בגמ' שם וז"ל שכל מקום שהזכרת השם מצויי' עניות מצויי' ועניות כמיתה וכו' משמע מלשונם דהקפידא הוא על ''הזכרת השם'' בעצמותה כשהוא לבטלה הוא איסור וגורם מיתה או עוני ר"ל ואין נ"מ מי המגיד אם בר חיובא או לא כיון דאיכא ''הזכרת השם לבטלה'', א"כ גם ע"י מכונה הנז' בבית המרזח כשמזכרת השם לבטלה יש לאסור והנה בסנהדרין (דף ס' ע"א) דהשומע ברכת השם מפי עכו"ם אם חייב לקרוע ופסקינן בש"ע יו"ד (סי' ש"מ סעי' ל"ז) דעת הרמב"ם והמחבר דרק בשומע מישראל צריך לקרוע ולדעת הרמב"ן בת"ה והטור דבשם המיוחד בלא כינוי חייב לקרוע אפי' בשומע מפי נכרי ולדעת הרמב"ם הוי שם המיוחד אפי' בקריאתו באדנ' והסמ"ג הביא ב' דיעות עיי"ש בב"ח ובש"ך (ס"ק נ"ג). והנה להביא ראי' משם לכאן לומר דאם מפי נכרי חייב לקרוע ג"כ אז הוי בשומע במהמכונה ג"כ איסור. ז"א ראי'. דהתם מיירי במגדף ומברך השם ובאמת נכרי מצווה על ברכת השם דהוא מז' מצוות שלו כדאמרי' שם בסנהדרין "כ הוי בר חיובא ושפיר צריך לקרוע (לדעת הי"א) כששומע מפי נכרי שהוא בר חיובא על ברכת השם ועבר וגידף משא"כ במכונה כזו שיצא הקול ברכה לבטלה שדיבר קול א' בזמן הקודם ואינו עוד לפנינו רק הכלי היינו המכונה כנז'. אולם נראה לכאו' לומר דזה תלוי בפלוגתא דלדעת הרמב"ם (בפ"א דהל' ברכות) דכל ברכה לבטלה הוא עובר על לא תשא דאו' והתוס' (בר"ה דף ל"ג ע"א ועירובין צ"ו ע"ב) חלקו עליו וכ' דאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והתוס' כ' שם בר"ה ובעירובין דלענין קטן לחנכו לברך כיון שאינו בר חיובא אינו עובר על לא תשא ויוכל לברך גם כשאינו צריך ואינו עובר לדעת הרמב"ם ג"כ עיי"ש ולפי"ז הך מכונה דאינה בן אדם ולא בר חיובא כלל ואינה עוברת על לא תשא וא"כ לא הוי איסורא. משא"כ לדעת התוס' דלא שייך מדאורייתא לאו לא תשא בברכה לבטלה כלל ולא שייך לחלק אם הוא מגברא בר חיובא או לא דהוא רק תקנתא מדרבנן משום כבוד ש"ש שלא יזכירוהו לבטלה ממילא י"ל שחמיר יותר לדעת התוס' והקפידא הוא על הזכרת ש"ש לבטלה גם ממי שאינו בר חיובא כלל וכמו שדייקנו לעיל מלשון הגמ' בנדרים אך ז"א דהא גם הרמב"ם ס"ל עכ"פ כמסקנא דש"ס תמורה (דף ד' ע"א) דאיסור הזכרת ש"ש לבטלה ואזהרתו מעשה דאת ה' אלקיך תירא אלא שהתוס' סוברים דהך איסור עשה דאת ה' אלקיך תירא בש"ש לבטלה היא רק כשאומרו לבטלה בלא נוסח ברכה אבל בנוסח ברכה אפי' לבטלה קיל יותר ואינו מדאו' כלל. ועיי' מג"א (סי' רט"ו ס"ק ו') ועכ"פ לדעת הרמב"ם דס"ל דכשאומר בנוסח ברכה חמיר יותר ע"כ גם כשאומרו מי שאינו בר חיובא י"ל דהא עובר בכלל אביזריי' דציוי דמ"ע את ה' אלקיך תירא שלא להזכיר ש"ש לבטלה (כיון שנשמע נוסח הברכה לבטלה מתוך המכונה והוי מזכיר ש"ש לבטלה בהשמעת נוסח הברכה) ולא שייך לומר דקיל בזה לד' הרמב"ם יותר מהתוס' דאדרבא הרמב"ם מחמיר בזה דנוסח ברכה לבטלה הוא מדאורייתא לשיטתו כנז'. וא"כ אם נאמר דלשיטת התוס' דהך עשה דאת ה' אלקיך תירא אינו כשמזכיר ש"ש לבטלה ע"י המכונה א"כ גם לדעת הרמב"ם ג"כ הוא בנידון דידן אבל לא שהרמב"ם עוד מיקל יותר בזה. וגם כיון שיש ספק לפנינו בזה והרי הרמב"ם מחמיר בזה יותר דס"ל דהוי דאו' בנוסח הברכה כנז' ע"כ י"ל דהוי ספיקא דאוריית' לחומרא לנידון דידן להחמיר משא"כ לד' התוס' י"ל ספיקא דרבנן ולקולא. ועכ"פ לא אשכחן פתרא מזה להכריע ולהוכיח לענינינו:
ואם נאמר שיצוה להעריך המכונה בכדורים האלו ע"י נכרי והנכרי אינו בר ציוי דאת ה' אלקיך תירא ולא בלאו דלא תשא (ואינו מצווה רק על גידוף השם וכנ"ל) וכמ"ש הפוסקים לענין מחיקת השם דיש היתר בשעת ספק הלכה ושעת הדחק לעשותו ע"י קטן או נכרי. זה ל"ש כאן לכאורה דאם נאמר דהקפידא למה שאמרו בנדרים שם כל מקום שהזכרת השם מצויי' וכו' היינו בסתם מכל מקום שנשמע הזכרת השם לבטלה אפי' ממכונה (והר"ן שם למדה ממ"ש כל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וממילא כשנזכר ש"ש לבטלה גורמת עוני וכו') ואין נ"מ אם נזכר הש"ש ע"י נכרי המעריך המכונה כיון שבלא"ה גם המכונה בודאי אינה בר חיובא רק שנשמע קולה בהזכרת ש"ש לבטלה כנזכר:
והנה בעיקר הדבר אם לדעת הרמב"ם באמת הוי ברכה לבטלה מלא תשא ודאורייתא ממש רבה בזה המבוכה בכל גדולי האחרונים ז"ל כיון שנראה שינוי לשונות בדברי רבינו הרמב"ם גופי' ממ"ש בפ"א דברכות כנז' ובפי"ב מהל' שבועות (הלכה י"א) כתב הרמב"ם ולא שבועה לשוא בלבד הוא לבטלה הוא שאסורה אלא אפי' להזכיר שם משמות המיוחדים לבטלה אסור ואעפ"י שלא נשבע שהרי הכתוב מצוה ואומר ליראה את השם הנכבד והנורא ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה עכ"ל הרי דס"ל להרמב"ם דאזהרתי' מה"ת מכתוב ליראה את השם הנכבד כנז' ובאמת מש"ס תמורה נראה דהוא מאת ה' אלקיך תירא כנז' ובשו"ת הרמב"ם פאר הדור (סי' ק"ה) כ' דאיסור דאורייתא הוא שנושא ש"ש לבטלה בברכ' שאינ' צריכה ע"ש ובתשו' פאר הדור (סי' כ"ו) כ' דהם אמרו דמברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא ומזה פירשו האחרונים בדבריו ז"ל דרק חכמים אמרו כן דהוי לא תשא והיינו דאסמכוהו אדאורייתא ואינו דאו' ממש. ובס' המצות להרמב"ם (מ"ע סי' ד') נראה מפורש דאיסור מוציא ש"ש לבטלה מאת ה' אלקיך תירא ע"ש והרי מזה דדבריו ז"ל סותרים זל"ז בכמה מקומות אלו שזכרתי בדבריו בס' הי"ד ובס' המצות ובתשו' פאר הדור שתי תשובות בדבר כנז' וכבר האריכו למעניתם ליישבן זל"ז היכא דאפשר דלא ליסתרי ודעת הרבה דאינו איסור דאו' ממש רק דבריהם אסמכוהו והוא כעין דאו' ורבים חולקים וכבר האסיף והאריך למעניתו בכחו הגדול הה"ג בעל שדה חמד זצ"ל במערכת כללים (מערכת ב' אות קט"ו) באריכות פלפולו ובקיאתו ע"ש אמנם מה שכתב שם דלדעת הרבה דהוא דאו' מלא תשא צ"ל דהי' להם נוסחא אחרת להראשונים בסוגיא דתמורה והי' כתוב בנ"א לאו דוקא מאת ה' אלקיך תירא רק מלא תשא ג"כ אמנם לע"ד לא יתכן זה לומר דא"כ נצטרך לשבש לחנם גם הסוגיא בסנהדרין (דף נ"ו ע"א) דאמרי' ונוקב שם ה' אימא פרושי שמי' הוא וכו' ואזהרתי' מהכא את ה' אלקיך תירא ומתרצי' חדא דבעינן שם בשם וליכא ועוד הויא לי' אזהרת עשה ואזהרת עשה לא שמי' אזהרה עכ"ד הש"ס ואי אמרת דהגי' בש"ס תמורה משום לא תשא ג"כ א"כ קשה מה קאמר בזה בסנהדרין דהוו"ל רק אזהרת עשה ולא שמי' אזהרה הא יש בזה ג"כ אזהרת לאו דלא תשא א"ו דס"ל להש"ס בפשיטות דלאו דלא תשא ל"ש כלל במפרש ש"ש לבטלה ולשבש בסנהדרין ולמחוק הך תירוצא דהוי' לי' אזהרת עשה בודאי ל"ש כלל (ובפרט דהרמב"ם בס' המצות שם הביא הך סוגיא דסנהדרין עם כל הויכוח והתירוץ דרק באזהרת עשה דאת ה' אלקיך תירא אית בי') ובפרט לשבש בשני המקומות היינו גם בתמורה ע"כ בודאי קשה דברי האחרונים ושדה חמד הנ"ל. וגם לפי"ד הרמב"ם בה' שבועות דלמ"ד מהכתוב ליראה את השם הנכבד והנורא יפלא לכאו' דהא קיי"ל כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ושם נאמר בפ' תבוא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך והרי נאמר אם לא תשמור שהוא שמירת הלא תעשה ולא בדרך עשה ולמה אמרי' בסנהדרין דאזהרת' רק עשה דה' אלקיך תירא ולכאור' יש לחלק קצת דהך אם לא תשמור אינו אזהרת ל"ת ממש רק אזהרת עונשים הכתובים שם והפלה ה' את מכותך וכו' אך ממילא קשה דהא בש"ס שם בסנהדרין לא נזכר רק מכתוב את ה' אלקיך תירא ומניין לו להרמב"ם מהך כתוב דליראה את השם הנכבד הנז'. ובאמת לפי דברי רש"י שם בסנהדרין אינו ענין כלל למזכיר ש"ש לבטלה או ברכה לבטלה (היינו למה שאנו אומרים השם כקריאתו) דבאמת רש"י מפרש שם בש"ס אימא פרושי שמי' פירושי באותיותיו ופירושו עכ"ל הרי דס"ל לרש"י דרק במזכיר את השם ככתיבתו באותיותיו וזהו ונוקב שם ד' דהי' קס"ד בגמרא וממילא מה דמתרץ את ה' אלקיך תירא הוא בע"כ רק בהוגה את השם ומפרשו באותיותיו וראה זה חדש הוא לדעת רש"י לא הרגישו בו הפוסקים (ולא שייך כלל לומר דכונת רש"י באותיותיו אדנ' ז"א כלל דהא באותיותיו היינו הכתיבות הוא רק הו"י וז"פ) ועכ"פ לדעת הרמב"ם ואם נאמר דהעיקר כדבריו בס' המצות משום ואת ה' אלקיך תירא כיון דכן מצינו בש"ס תמורה ובש"ס סנהדרין דהוא אזהרת עשה (והרמב"ם בודאי לא ס"ל דדוקא באומרו באותיות הו"י כמו שנראה מלשונו בפשיטות) ואם נאמר דדברי הרמב"ם במקום שנראים סותרים זל"ז מס' הי"ד לס' המצות אז כמ"ש בקנאת סופרים (שורש י"ד בס' המצות) דבמקום שסותרים אז נאמר דבס' המצות לא דק כ"כ רק במניין המצות ובפרט שס' המצות בא רק מהעתק הלשון ועי' בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב (בסי' רפ"א) והעיקר דייק הרמב"ם בעצמו בלשונו הזהב ממש בס' הי"ד. אך אם נאמר ג"כ דעיקר כס' המצות בזה וא"כ הוי ספק עשה דאת ה' אלקיך תירא ולדעת המהרי"ט אלגאזי (בבכורות פ"ג) והחוו"ד דבס' עשה ס"ל להרמב"ם שהוא לחומרא מה"ת א"כ הוי ספיקו לחומרא מה"ת בזה שאנו מסתפקין במכונה זו אם גם בכזה שייך עשה דאת ה' אלקיך תירא לענין הזכרת ש"ש לבטלה אך באמת מהיכי תיתי לן להסתפק במכונה שאינה ב"א ולא בר חיובא כלל דיהי' אסור. וכדמות ראי' נראה לכאורה מש"ס סנהדרין הנז' דדחי הש"ס דל"ש לומר דונוקב שם ה' הזכרת ש"ש לבטלה משום דאת ה' אלקיך תירא הוא רק מ"ע הלא הוו"ל לחלק ג"כ דהך ונוקב הוא אזהרה ועונש לבר עונשין משא"כ הך דאת ה' אלקיך תירא אם נאמר שעובר גם במכונה שמדברת ש"ש לבטלה (אם נאמר אולי שהיתה מכונה כזו גם בימיהם כנ"ל) אבל ונוקב ל"ש כלל במכונה שאינה בר חיובא כנז' אלא ודאי דבמכונה כזו לא ממקרי הזכרת ש"ש לבטלה אך יש לדחות דז"א ראי' כלל משום דעדיפא מיני' מתרץ הש"ס בפשיטות ומחלק דהך דאת ה' אלקיך תירא היא מ"ע ואין מזהירין ועונשין אעשה, אמנם לכאורה י"ל בזה דאף שהמכונה אינה בר עונשין וחיובא מ"מ האדם הנותן הכדור (הפלאטי"ן) לתוכה כדי שתדבר הש"ש לבטלה דמי קצת כמו לענין שבת (בסי' של"ח) שכ' הפמ"ג במ"ז דאוהרע"ן שלנו המשמיעים קול אסור להעריכם בשבת אף דמשמיע קול אח"כ משום דהוי כעושה מעשה להשמיע קול בשבת ואף שעיקר השמעת קול בשבת הוי רק דרבנן שמא יתקן כלי שיר וכן דעת כמה אחרונים ולא התירו להעריכו בשבת רק ע"י עכו"ם והכא הזכרת ש"ש לבטלה הוי דאו' לדעת הנז'. ויש לדמותו קצת למ"ש בהל' שבת (סי' רס"ה סעי' ב') דלא יתן כלי תחת הנר עם מים אפי' מבעוד יום מפני שמקרב זמן כיבוי הנצוצות אף שנתכבה אח"כ מאליו שלא ע"י האדם והתם הטעם רק שמא יבא לידי כיבוי כשיתחיל ליתן המים וקודם גמר הנתינה יפלו הנצוצות ומכבה בידים עיי' ברש"י וגם בט"ז שם והכא ל"ש זה וגם שם התיר הרמ"א דאפי' מתכוין לכיבוי שרי ועיי' בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' קנ"ז) בדבר מורה שעות שמעריכין אותו בעש"ק ומדליק את הנר בליל ש"ק שהתיר להעריכו בעש"ק וכן הסכים עמו הגאון בעל שואל ומשיב ז"ל אך זה בודאי חלוק לגמרי מנידון דידן דבמכונה ל"ש זמן ההיתר והתם מעריכו בעש"ק שהוא זמן ההיתר. ועוד יש לחלק. וגם י"ל מהך דפסקינן בטוש"ע יו"ד (סי' ג') דהשוחט בגלגל דבעינן כח אדם אפילו לאחר שסר ידו והרי הוא מתגלגלת מכחו זה כמה פעמים והשחיטה נעשית בסיבוב האחרון מ"מ הכל מכחו בא וכשירה ועיי"ש בתב"ש ולפי"ז הכי הוי המכונה שמדברת אח"כ בכח האדם שהעריכה והניעה והניח הפלאט"ן ויש להחמיר בודאי שלא להעריכה בר ישראל. אם כי בכל הראיות האלו יש לחלק מנידון דידן מ"מ כבר כתבתי בתחלת דברינו כיון שלא מצינו בש"ס מכונת הפאלאגראיף ע"כ יש להביא רק כמו דמיון ודמות ראי' ואעפ"י שאין ראי' ברורה זכר לדבר איכא כדמצינו בש"ס כ"פ ובפרט שהבאנו ממקורות שהם דומים לזה הרבה בגוף ההלכה. אך אם מעריך עכו"ם את המכונה. לא נראה בזה איסור מדינא. הגם שכתבנו לעיל שי"ל כונת הגמ' בנדרים דכל מקום שהזכרת ש"ש לבטלה גם כשנשמע מהמכונה מ"מ להלכה אין בידי לאסור עפי"ז כשהנכרי העריכה כנז':
והמחמיר גם בזה תע"ב בודאי היינו למונעה לגמרי מביתו מהשמעת ברכות לבטלה. ועיי' בשו"ת דבר אלי' להה"ג מטרלא ז"ל (סי' נ"ה) בענין רוח שדיבר וגידף את ה' אם צריכי' לקרוע השומעים כיון שלמתים חפשי ואינו בר חיובא עיי"ש וכ"ש במכונה כזו שלא היתה בר חיובא מעולם. אולם בגוף העובדא דהרב בשו"ת דבר אלי' קשה לומר דזהו הי' שם רוח או דיבוק המחרף ומגדף את ה' כיון דהם יראים את ה' הנכבד והנורא מכ"ש לגדפו וכדאמרי' בש"ס מגילה (ג' ע"א) דפרכינן דילמא שד הוא ומתרצי' דא"ל כי אני שר צבא ה' ודילמא משקרי. גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה עכ"ל הש"ס ודברי חכז"ל אמת בקבלתן מכ"ש שלא יגדפו את ה' א"ו דזהו הי' משוגע שעשה כן וגידף בדבריו ובטעות חשבו אז שה' רוח וגם על משוגע כיון דהוא שוטה ואינו בר דיעה וחיובא צ"ע ג"כ אם חייב השומע לקרוע ואכמ"ל בזה:
וראיתי בס' שו"ת בית שערים (שנדפס כעת) מהגאון מב' אויפאלו ז"ל (חאו"ח סי' ל"ג) ע"ד המכונה פאנאגרא"ף הנז' שמנגנת נגונים מקול נשים עיי"ש והנה אזכיר בסוף דברינו מה שראיתי שם המו"מ של הלכה לענין קול באשה ערוה נזכרתי הפלא שראיתי חזות קשה לכאורה ולא הבנתי בדברי הלקוטי תורה לרבינו האר"י הקדוש זצ"ל (בפ' ויקהל) עה"כ ויעש את הכיור נחשת במראות הצובאות וז"ל הנה בשעת הקרבת הקרבן הי' הכהן מכיר בפניו מקום שפגם ובמחשבתו והי' מנקה אותו מחטאו ובאשה שאסור להסתכל בפני' הביא אותה לפני הכיור שעשו במראות הצובאות ורואה שם צורתה ומכיר במחשבתה והי' מנקה חלאתה עכל"ה והוא פלא דממ"נ זיל בתר טעמא אם חוששין להרהור כשמסתכל בפני' א"כ גם במראות הצובאות כשמסתכל בפני' שייך הרהור. וכדי דלא תיקשי אמרי קדוש י"ל דהנה באמת לא יתכן לומר דבמקום הקודש גברא בעי לתקוני נפשי' והולך לכהן והאיך נאמר ששם ישלוט היצה"ר במקום הקודש השראת שכינתו ית"ש ועוד נחוש לקלקול והרהורא דכהן. (ואין להקשות האיך הי' מסתכל הכהן במראה שהוא אסור משום לא ילבש גבר זה לק"מ משום דבמצוותו בכך הי' לפי"ד הלק"ת ובכה"ג ל"ש לא ילבש גבר ועיי' יו"ד (סי' קפ"ב סעי' ד' ובחי' הרעק"א שם בשם תשו' גינת וורדים) ועיי' ש"ס נזיר (מ"ה ע"ב) דמקשינן והעמידה לפני ה' ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה ומתרצי' דזו אינה כוחכת ופוקסת ועיי' ש"ס סוטה (ח' ע"א). וכן בסוכה (דף נ"א ע"ב) שהתקינו בשמחת בית השואבה מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יבואו לידי קלות ראש ומיהו מזה ל"ק כ"כ דאמרי' שם בסוכה (נ"ו ע"א) דמשום שמחה שהי' אז יש לחוש לקלות ראש משא"כ כשבאים באימה לביהמ"ק להתחרט על עונותיו ע"י קרבן אך מנזיר וסוטה דאמרי' שמא יתגרו בה פרחי כהונה כנ"ל קשה לכאורה. אך י"ל דשאני התם כדאמרי' שם בסוטה שמא יתגרו בה אח"כ כשתצא מביהמ"ק זכאית. משא"כ במקום הקודש אין לחוש להרהורא. ובפרט דכך מצותה הוא לפי"ד הלק"ת כנז' להסתכל בה ע"י מראה ולפי"ז קשה דא"כ יסתכל בפני' ממש ומה תועלת המראה וי"ל כיון שלביהמ"ק באים אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ללמוד דרכי ה' ומצותיו וכשיראו העולם ופרחי כהונה העומדים סביביו כי הכהן מסתכל בפני אשה בעת הביאה קרבנה והמה לא ידעו ולא יבינו תוכן ועומק כונתו ושכך הוא מצותו ויבואו עי"ז להקל בהסתכלות בנשים ע"כ השכיל בחכמתו ית"ש בתורתו שצוה באשה להסתכל רק במראות הצובאות ובאמת יסתכל בפני' כנז' ע"י המראה וכיון שהוא מצותו בכך ליכא למיחש להרהורא בכהן במקום הקודש והעומדים בעזרה לא יראוהו מסתכל באשה כלל רק במראות הצובאות ולא ירגישו ולא ליפוק מיני' חורבא כלל ונכון.