מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כד
כבוד הה"ג וכו'. אחדשת"ה וכו' וע"ד ענין שניתן להענות בו במכ"ע ח"ת הנה אין דרכי לעיין במכ"ע גם מח"ת כמו שהבאתי כבר במנח"א ח"ב בשם הגאון הצדיק מגריידיץ ז"ל שכ' ע"ז כי המכ"ע אינם ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ולא זו הדרך ישכון אור. אך באקראי ראיתי ונשתוממתי על המראה איך גם כת"ה אימשך אבתרי' בטעות ע"כ אכתוב בזה תשובה מאהבה ובעה"י אבאר את אשר אתי בזה:
הנה הביאו מהתוספות שבת על או"ח (סי' שפ"ה סעי' ג') שהביא מהתורה חיים (עירובין דף ס"ט) דאם מחלל שבת בפרהסיא גם בפני רבים (בעשרה מישראל ויותר) כיון שאינו מחללו בפני הנשיא ורב העיר אז לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא והובא גם בס"א וחשבו לפי"ז קולא נוראה לענין סתם יינם דאם נגע וניסך מחלל שבת בפרהסיא ואינו מחלל שבת בפני רב העיר דוקא אז היין כשר נמצא בטל כמעט הך דינא דמחלל שבת לענין יי"ל דוכי דרך רב העיר לילך בש"ק בין הפושעים כשמחללים שבת וגם הפושעים לא יבואו בשבת אל הרב לעשות מלאכה בפניו דייקא. ע"כ ראיתי לכתוב כי המקילים ההם מקלם יגיד להם ושגו ברואה ואין לו ענין לדברי התו"ש כאשר יתבאר בעה"י:
הנה התוספת שבת כתב שם לענין מבטל רשות שצריך לשכור ממנו וע"ז הביא התו"ש מדברי התו"ח על הש"ס עירובין (דף ס"ט) ההוא דנפיק בחומרתא דמדושא כיון דחזי לר"י נשיאה כסייא אמר כגון זה (פירש"י שמחלל שבת בצינעא) מבטל רשות לרבי יהודא דס"ל מומר בגלוי פנים אינו מבטל רשות והקשה התו"ח שם מה אשמעינן הש"ס בהך עובדא בתי' דאתי לאשמעינן דאע"ג, דנפיק בי' לר"ה לפרהסיא בפני כל אדם כיון דכסייא מיהת בפני הנשיא הוי מחלל שבת בצינעא. ועוד תי' התו"ח דאשמעינן דאע"ג דמחלל שבת בהוצאה גופא (דזהו מענין העירוב ע"כ הוי קס"ד דגם בצינעא מבטל רשות) ואשמעינן דגם בזה מחלל שבת בצינעא מיקרי עכת"ד התו"ח וכ' התוספות שבת דניחא מה דלא אשמעינן הפוסקים דין זה דגם באיסור הוצאה כשמחלל בצינעא אינו אוסר דממילא משמע דאינו חילוק מדסתמו דבריהם דבצינעא אינו אוסר דבשלמא בדברי הש"ס במשנה או בברייתא שפיר י"ל כיון דדרכם לסתום ולא לפרש ע"כ י"ל דבאיסור הוצאה אינו כן וכו' אבל בדברי הפוסקי' כיון דדרכם לפרש ולא פירשו רק סתמו בזה בכל מחלל שבת בצינעא אינו אוסר ע"כ בזה שסתמו בדינם דמחלל שבת בצינעא אינו אוסר ממילא מחלל באיסור הוצאה ג"כ בכלל. וכ' עוד התוספת שבת ומעתה י"ל כתי' הראשון דהתו"ח דגם אם מחלל שבת בפרהסיא מ"מ כיון שאינו מחללו בפני הנשיא מיקרי בצינעא והא דלא כתבוהו הפוסקים משום דהוא מילתא דפשיטא עכ"ד התו"ש ודבריו נפלאים בעיני המעיין וכסותרים א"ע מיני' ובי' דבתחלה כתב כיון דדרך הפוסקים לפרש הוו"ל במה שסתמו (במחלל שבת בצינעא) גם איסור הוצאה בכלל כיון דלא חילקו ופירשו ואח"כ כתב מיד ומעתה י"ל כתי' הראשון דתו"ח וכו' כנז'. ואתמהה הלא לפי"ז אדרבא י"ל כיון דדרך הפוסקים לפרש ולא לסתום וכיון דסתמו הפוסקים דמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם וגם מפורש בפוסקים (עיי' בב"י יו"ד סי' קי"ט בשם הרשב"א) דכשמחללו בפני עשרה מישראל זהו פרהסיא א"כ גם כשאינו מחללו בפני הנשיא מ"מ כיון שעשאו בפני י' בכלל פרהסיא הוא מדסתמו בזה הפוסקים פשוט דהוי מומר בפרהסיא ומ"ש בתו"ש דהוא מילתא דפשיטא דצריך דוקא בפני הנשיא ע"כ לא אשמעי' הפוסקים זהו תמוה מאוד דאדרבא הלא מילתא דתמוה וחידוש הוא והוו"ל לפוסקים לאשמעי' בפרט למ"ש שם בתו"ש דדרך הפוסקים לפרש ולא לסתום ובכגון דא בודאי כיון דסתמו ע"כ כשמחלל בפני י' גם שאינו בפני הנשיא הוי מומר. ועיי' בשו"ת גינת וורדים הספרדי (חאו"ח כלל ד' סי' י"ד) דהלכה שנפסקה מן הפוסקים סתם בדרך כולל ורצה חכם א' לחלק הדין ולפרש בדבריהם ובאמת בדבריהם לא נמצא חילוק דין זה אז אמרינן ישתקעו דבריו ולא יאמרו היינו כיון דהפוסקים דרכן לפרש ולא לסתום ומדסתמו וכן בסתם בודאי אין חילוק באמת) ועיי' בשו"ת חכם צבי. (סי' ה') ואם כי ביד מלאכי (בכלל הפוסקים) כ' ע"ז כשמחדש א' דין מראי' ברורה מגמ' או מפוסקים ראשונים אף שלא נזכר בשום פוסק או גאון נוכל לחדשו כשיש ראי' ברורה. זה ל"ש כאן. ועוד דאינו ראי' ברורה ומוכרחת כלל רק לחד תי' בתורת חיים וע"ש ביד מלאכי בשם מהר"ש פרימו בשו"ת כרם שלמה דבדין חדש ומשונה שהי' ראוי וחובה על הראשונים לבארו אמרינן מדלא אישתמיט לשום פוסק לכתוב דין זה ע"כ אינו להלכה וה"נ הי' ראוי להפוסקים לבאר דבר חדש כזה שנשנה בש"ס (לפי"ד התו"ש) דצ"ל דוקא מחללו בפני הנשיא א"ו דאין הפי' כן בדברי הש"ס אלא כתי' השני בתו"ח כנז'. וגם ידוע כי התו"ח על הש"ס רק פרשן הוא ולא פוסק לקובעו להלכה בזה וגם כתב שני תירוצים בזה וגם הגאון תוספות שבת הגם שהביא על הש"ע בזה מ"מ דבריו לא זכינו להבינם בזה וגם סיים שם וצ"ע לדינא ואולי גם ע"ז כוונתו שצ"ע יען שדבריו ז"ל בזה רופפים לחד תי' ולא רצה שיסמכו ע"ז להקל:
ונ"ל לפרש שם בש"ס עירובין לתרץ קו' התו"ח דמה אשמעינן הש"ס דאמר ר"י נשיאה כגון זה מובטל רשות לר"י וי"ל בפשיטות דא דאשמעינן שנקרא מומר בגלוי פנים (כיון דאכתי לא אשמעינן הך דלהלן דר' הונא איזהו ישראל מומר זה המחלל שבת בפרהסיא) דלר"י אינו מבטל רשות וכמו הך דנפק בחומרתא דמדושא לכרמלית או לשאר מקום שאין הולכים כ"כ בנ"א. דהא לגם לכרמלית דרבנן מיקרי לענין זה חילול שבת דאינו מבטל רשות כמ"ש שם רש"י ותוס' בד"ה כאן במומר וכו' (ומ"ש התוס' שם דר"י נשיאה נפק לר"ה היינו לאפוקי מחצר ולתרץ הקו' שהקשו דשבת אמרינן דנפק ר"י בחצר דמותר ולא גזר שמא יצא לחוץ ע"ש אבל בכרמלית ג"כ ניחא בכאן וז"פ) וכאשר חזיא לר"י נשיאה כסיא אמר כגון זה מבטל רשות היינו דר' יהודא נשיאה אמר הלכה זו דכשנתבייש מפני בנ"א יהודים ולאו דוקא מפני שנתבייש מפניו שהוא נשיא דוקא אלא שמעשה שהי' כך הי' ואמר כגון זה וכיוצא בזה כשראוהו שמתבייש בפני ישראל א"כ אינו עושה בפני עשרה מישראל ע"כ לא מיקרי בפרהסיא ואשמעי' בזה הלכה זו. או לאפוקי מדברי הפלתי (ביו"ד סי' י"א) שכ' דגם בפירסום בעלמא גם בלי עשרה הוי מומר ע"ש ע"כ הי' הקס"ד כיון שיצא לשוק או לכרמלית עכ"פ הוי דינא כפרהסיא אפי' שלא ראוהו עשרה מישראל ע"כ אשמעינן ר' יהודא נשואה כיון שראוהו מתבייש בפני ישראל ע"כ לא יעשה בפני עשרה מישראל ואמר כגון זה אינו מבטל רשות כיון שאינו עושה בפני עשרה מישראל וזה נכון בפשוטו:
והנה גם אם נאמר כי דעת התו"ש לקבוע כן להלכה לענין ביטול רשות דאם אינו מחללו בפני הנשיא וחכם העיר אז יוכל לבטל רשות מ"מ נראה דזהו דעתו ג"כ רק לענין עירוב וביטול רשות דתלוי אם מודה בעירוב ובדברי חכמים שתקנוהו ע"כ כיון שמתבייש בפני חכם העיר בע"כ אינו עושה רק לתאוה וקלות ולא הוי בכלל אינו מודה בעירוב ובדברי חכמים שתקנוהו. וראי' לזה דהא לענין מומר לכל מילי דעת הבית הילל (בסי' ב' מיו"ד) דגם מחלל שבת בפרהסיא במילי דרבנן מיקרי מחלל שבת בפרהסיא וחלקו עליו הפר"ח והתב"ש ושארי אחרונים ואלו כחן לענין דאינו מבטל רשות מפורש ברש"י ותוס' בעירובין ובש"ע (סי' שפ"ה שם סעי' ב') דאפי' אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא' מומר לחלל שבתות בלי שום חולק אלא ודאי דשאני כאן בביטול רשות דרבנן כנז' וכיון שתלוי בביטול רשות דרבנן ע"כ הוי מחלל שבת ע"כ הוי מומר לזה כשמחללי בדרבנן כמש"כ בס' משנת חכמים והובא בפת"ש שם סימן ב') ומתוך חומר שהחמרת עליו בזה לענין מבטל רשות דגם באיסור דרבנן נעשה מומר כיון שתלוי בעירוב שתיקנו חכמים והוא אינו מודה בדבריהם אבל כשמתבייש בפני חכם העיר י"ל דלא יצא מן הכלל עוד בזה לבטל עירוב וי"ל כסברתו של התו"ח והתו"ש שם אבל לענין מומר בשאר מילי ויי"נ גם הם לא אמרו ושפיר נראה פשוט כיון דעושה בפני עשרה מישראל מה נ"מ אם עושה בפני הנשיא או לא והוי בודאי מומר וכן נראה בפשיטות בש"ס שם על הך דרב הונא איזהו ישראל מומר פירש"י דחשבינן לי' לכל מומר משמע דעד השתא לעיל מיני' בש"ס שם איירי רק לענין אם מבטל רשות לבד וכן להלן לדעת רנב"י מיירי לענין מבטל רשות וזהו ענין אחר ממומר לשאר מילי.
והנה בס' טהרת המים הספרדי (מערכת פרהסיא) וכן שם בשירי טהרה (אות ח' סעי' מ"ט) מערכת חשוד) הביא דברי התו"ח והתו"ש ורצה לחלק דכשמחלל שבת רק באיסור דרבנן אז כשאינו מחללו בפני הנשיא לא מיקרי מומר וכשמחללו באיסור דאו' בפני עשרה אפי' אינו לפני הנשיא הוי מומר ובאמת אין חילוקו מוכרע ומוכרח כלל. והאמת נראה כמו שביארנו בזה בעה"י:
ע"כ על ארבע' לו אשיבנו מארבעה טעמים מטיבי לכת כנ"ל. א) דאין דברי התו"ש מובנים כמו שהקשיתי עליו דהא דרכן של הפוסקים לפרש ולא לסתום כמש"כ שם בעצמו וכיון דלא חילקו בפוסקים ע"כ בודאי הוי מומר גם כשעשה שלא בפני חכם העיר. ב) כי התו"ש בעצמו כנראה שהניח עוד בצ"ע כנז'. ג) וגם אם הי' דעת התו"ש להלכה כנז' בנידון שאינו מבטל רשות מטעם שכתבתי אבל לא לכל דיני מומר ובכלל זה יי"נ ג"כ מ מידה התו"ש דלא תלוי אם עושה בפני הנשיא. ד) גם אם תאמר שדעת התו"ש כן הלא דעת יחיד הוא נגד כל הפוסקים והאחרונים ואדרבא דעת כמה אחרונים כמו הגאון בעל הפליתי כנז' דגם אם אינו עושה בפני עשרה מישראל רק שידוע כן ג"כ הוי מומר וכן עוד מדיעות אחרונים ע"כ הבו דלא לוסיף עלה קולא שאין לה יסוד לכאן ופשוט לענין יי"נ דאם עושה בפני עשרה מישראל אפי' שאינו בפני הנשיא הוי מומר. ואם כי בח"א ובדע"ת ובדרת"ש (סי' ב') הביאו הך דיעה דהתו"ש אמנם אחרי העיון אינו ענין לכאן כנז' ובדע"ת סיים על הך דיעה דחידוש הוא ובאמת חידוש הוא ולא גמרינן מינה להלכה ע"כ מכל הלין טעמי נראה דמ"ש בשו"ת יד יצחק (ח"ג סי' רס"ז) דיעה זו לסמוך ט"ז לענין כתיבת סת"ם שגיאה הוא שיצאה מלפניו במחכת"ה:
ומעתה אשיב על דברי הכותבים בת"ת וכו' כו' וא' מהם כתב כי שמח שמחה גדולה בראותו כי לא לבד היד יצחק הורה כן אלא ג"כ בתבואות השדה וא"כ שני נביאים מתנבאים בסגנון א' וכו' ובודאי הלכה כמותם ואין להרהר עכת''ד ובאמת כן הוא דברי נביאות שנתנבא שם בתבואות השדה ולא בדינה של תורה כאשר ביארתי בעה"י במנח"א (חלק ב' סי' כ"ד) והוא ברור ופשוט כי טעות גמור הוא במ"ש כיון דאינו עושה להכעיס רק לתיאבון וכו' ע"כ הס"ת כשר ובאמת לענין פסולה של ס"ת הוא ברייתא ערוכה בש"ס וטוש"ע מפורש דלתיאבון יגנז ופסול ולהכעיס ישרוף כמ"ש במנח"א ואינו יודע לשמחה מה זו עושה ששמח הדיין הזה. ואדרכן מילתא כי בעת כתבי התשו' הנז' להה"ג בעל תבואות השדה השיב לי בכתב ידו כי יש שם ט"ס בדבריו וכו' וכי יחזור בו בחלק שלאחריו וסיים במכתבו בזה"ל ''ולא אבוש לומר דברים שאמרתי טעות הן בידי'' (וכת"י מונח אצלי לכל ת"ח שירצה לראותו) ולבסוף הראוני עתה שהדפיס חתנו בס' קטן שהדפיס בשמו צפנת פענח הגהות על היד יצחק כ' נגדי בדברי בוז וכי המעיין בשו"ת מנח"א ולעומתו בתבואות השדה יראה כי הצדק באמת להלכה. והלא עלובה עיסה שנחתומה מעיד עלי' והוא חותנו המחבר הה"ג בעצמו כ' כי טעות בידו:
ואת כת"ה אעורר בזה וכו' ובפרט המעשה שהביא בדפוס וכתב מרב גאון וצדיק זצ"ל שנתנו לו כוס לברך מיי"נ שנעשה ממחלל שבת בפרהסיא ושאל אם מחלל שבת גם בפני הרב אב"ד. והשיבו. לא. ומיד נטל את הכוס ובירך עליו בפה"ג עכ"ד המעשה לסתור ד"ת בעוה"ר ובמעשיות כאלו יכולין להחריב עולם ח"ו והביאנו לידי צחוק מכאיב וכל שומע יצחק לו ולאיזה גאון וצדיק כיון לא אדע. אם באמת הי' צדיק כ"כ. ואם באמת הי' צדיק אז בודאי אין המעשה אמת. ואסור להאמין כזאת. כי מה זה תפש את הכוס מיד לשתותו (כמו לחרדת קודש בדבר מצוה) אף שידע שהוא ממחלל שבת בפרהסיא כדברי כת"ה. ואיך סמך על דעת יחיד נגד כל הפוסקים וכי הי' סכנ' או אש דקדושה כ"כ לש"ש להרים קרן הפושעים המחללים ש"ק בפרהסיא העושים היין הלז. או אולי לא הי' עד זה כוס ראשון כבר.. וא"כ.. אסור להורות. ואין למדין מפי מעשה כזו בודאי וכו'. ולפי"ז יכולין ליתן הרבנים בערי הגפן הכשר על יין לכל הפושעים ומחללי שבת בפרהסיא בעירם באין מפריע עוד (והגיע לזמן אשר עתיד חזיר להטהר אבל עוד לא לקץ הגאולה בעו"ה) כי מי פתי יסור הנה לחלל ש"ק דוקא בפני הרב בעירו כדי שלא יתן לו הכשר עוד לשיטתו וגם הרב לא ילך בין הפושעים כשמחללים שבת כנז' ע"כ ישתקעו הדברים ולא יאמרו וכמו שביארנו בזה:
ומ"ש בשם תשו' מהר"י אסאד זצ"ל דצריך התראה. יעיין מ"ש במנח"א (ח"א סי' ע"ד) על דבריו. ובאמת גם ממ"ש הש"ך (יו"ד סי' קנ"ז ס"ק ד') דמ"ש פרהסיא לאו דוקא בפניהם ממש דעשרה אלא שיודעים מהעבירה ע"ש וא"כ כשלא הי' בפניהם ממש ל"ש להתרות בו כלל כדברי המהר"י אסאד דכיון שלא ראו ל"ש להעיד וגם לא להתרות א"ו דל"ש התראה בזה כלל וז"ב ופשוט וגם משאר טעמים שכתבתי שם וה' יצילנו מכל מכשול ויזכנו לתקן כל בדק. וחיים ושוכט"ס ידידוש"ת
שוב ראיתי נדפס עתה שו"ת ערוגת הבושם להגאון מחוסט זצ"ל (חאו"ח סי' ע"ו) שכ' דמדברי מרן הב"י נראה ג"כ שלא כדברי התו"ח הנ"ל עיי"ש: