אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כג

סימן כב

כבוד ידידי וכו'.

לתשובת יקרתך וכו' ואשמור בזה הבטחתי לכתוב לך את אשר נסתפקתי זה כמה. וגם נשאלתי כעת שאירע בעוה"ר לאחב"י בני חיל שהיו במדינת באסניען בימי הפסח במקומות הנכרים. והנה אם אין לו בשום אופן בעולם באפשרות שם למצוא יין כשר לד' כוסות זולת סתם יינם אם מותר לו. אי מצוה לו. ליקח ד' כוסות ללילי פסח מסתם יינם ולומר בזה עדל"ת או לא. וכבר נודעו דברי הבאר עשק (בתשו' ק"ט) ומובא בבאה"ט (או"ח סי' קי"ט) שהתיר לקדש ולברך על סתם יינם במקומות שנהגו בזמנו להקל קצת בזה עיי"ש וכבר כתבתי כי על כן שם הבאר עשק כי התעשקו עמו הרבה גדולי אחרונים והשיגוהו נוצווחו על פסקו ככרוכיא עיי' בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז (ח"א סי' י' בהגה"ה) ובשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש (חיו"ד, סי' כ"ד) ובשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' מ"ה) ובשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' ק"ס) ובשו"ת נטע שורק (חאו"ח סי' י"א) אמנם מכל אלו אין לפשוט ולהתיר ספיקא דידן כי הני תלתא קדמאי. הנ"ל צווחו על התירו של הבאר עשק סתם היכא דאפשר למצוא יין כשר לקדש ולברך עליו. ובמהר"י אסאד אם כי השואל שאל העובדא שלא הי' אפשר למצוא יין כשר לד' כוסות עכ"ז הוא השיב בסתם לסמוך לאיסורא על גדולי האחרונים הנ"ל שחלקו על הבאר עשק והביאום בברכי יוסף (חאו"ח סי' קצ"ז) וע"כ נטה שם במהרי"א מטעם מהב"ע ע"ש ובאמת כשנדון מטעם עדל"ת היכא דאירע כן בנידון הנז' דלא אפשר לקיים שניהם ואמרינן עדל"ת אז כ"ש מצוה הבאה בעבירה. ובנטע שורק הערה מטעם עדל"ת רק כתב כיון דקבלוהו עליהם מטעם נדר אף שהיו כמה ספיקות בנידון דידי' עכ"ז כיון שקבלוהו לאיסור שם ע"כ המחמירים על עצמם הוי מטעם נדר ולא אתי עשה דרבנן דקידוש שהוא דרבנן כשהתפלל כבר) ודחי הל"ת דאו' דנדר (אם כי דבריו של הנטע שורק צ"ע לענין נדר וגם הא יכול לקדש בפת בעובדא דידי' ולא הוי יין רק מצוה מן המובחר ול"ש עדל"ת ואכמ"ל) אך בנידון של שאלתינו דהוא בא לאונסו במקמות הנכרים ואין באפשרות בעולם למצוא על פסח יין כשר ולא נמצא רק סתם יינם (ול"ש כלל ענין נדר הנ"ל) והנה גם אם נניח כמו שהאריכו דבאמת אסור לברך על סתם יינם אמנם בד' כוסות י"ל דיוצא בדיעבד גם כשלא בירך עליהם כלל וגם יש להסתפק היכא שיש לו יין כשר ובירך עליו כגון שהי' לו רביעית יין כשר על כוס ראשון לברך עליו ושתאו אם יקח אח"כ הג' כוסות של סתם יינם והנה הרואה בטוואו"ח (סי' תע"ד) פלוגתת הראשונים לענין ברכות על הכוס יראה דבכה"ג אף שהמחבר פסק דיברך על כוס א' וכוס ג' מ"מ בכה"ג י"ל דיודה דבשעת הדחק כזה יוכל לצאת בברכה בכוס א' שיכוין לצאת בו על כל היין שבסעודה ושל אח"כ. והנה הני ד' כוסות הם דרבנן כדאמרינן בפסחים פע"פ (דף צ"ט ודף ק"ט ע"ב) דתיקנו רבנן ד' כוסות אמנם גם סתם יינם הוי רק מדרבנן ולמה לא נאמר אתי עשה דרבנן ודחי ל"ת דרבנן כאשר הוא כללא בכ"מ כמ"ש השל"ה והמג"א (או"ח סי' תמ"ו ס"ק ב') ואף שבשאילת יעבץ כ' דבכה"ג עקרו חכמים גם דאו' בשוא"ת היינו שלא לברך על סתם יינם אמנם דבריו צ"ע באמת מנ"ל זה דלא נימור בכה"ג עדל"ת דרבנן כמו בכל מקום ונניח כדבריו אם אמת לענין ברכה שתיקנו חכז"ל שלא לברך על דבר איסור וא"כ לא יוכלו לומר עליו קידוש על היין אבל לשתות בכה"ג ד' כוסות כשכבר בירך על יין כשר (או שיצא כשלא בירך על ד' כוסות רק ששתאן על סדר ההגדה שאומר ולא בבת אחת) ע"כ עדיין יש להסתפק אם ישתה הד' כוסות מסתם יינם כשאין לו אחר כנז':

והנה לכאורה יש לומר דלא יוכל לשתות מסתם יינם דכיון דיש ספק אם מחויב לשתות כל הכוס או רובו (עיי' סי' תע"ב ובט"ז ס"ק ח') ואם ישתה יותר אז יהי' עובר מבלי יקיים המ"ע דרבנן אך ז"א דבודאי בכה"ג לא צריך לשתות רק רוב כוס רביעית מצומצם כמ"ש שם גם הב"ח דיוצא בדיעבד ברובו וא"כ שעת הדחק כזה כדיעבד דמי לכ"ע:

והנה בשו"ת נטע שורק שם כ' בזה דל"ש בזה עדל"ת די"ל גזירה שמא ישתה מהכוס סתם יינם יותר מהשיעור המחוייב למצוה כהאי דאמרי' ביבמות (דף כ') גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני'. וגם ל"ש לומר דאין מדמין בזה לגזור במקום אחר דהא התוס' בקידושין (דף ל"ח ע"א) כתבו מטעם זה דגזרו במצה של חדש מפני שיאכל יותר מהשיעור הראוי וא"כ ל"ש לומר בכזה עדל"ת. אולם באמת לענ"ד יש לחלק שפיר בין עדל"ת בדאורייתא לעדל"ת בדרבנן דלכאורה הרי ל"ת חמיר דהוא כמו דאמרינן ביבמות (ז' ע"א) דל"ת חמיר מעשה ועיי' בתוס' יבמות (ע"ז ע"ב) ד"ה שכן. וכן ביומא (פ"ה ע"ב) השתא על עשה מכפרת על ל"ת מיבעיא וכן שם (בדף פ"ו) בד' חלוקי כפרה שהי' ר' מתיא בן חרש דורש קיל עשה מל"ת ואף דמדברי הרמב"ן (פ' יתרו) נראה דעשה עדיף משום דהוא אהבה עדיף מיראה ע"כ עדל"ת מ"מ משטתי' דש"ס לא משמע כן. ובש"ס זבחים (דף ז') אמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על חייבי כריתות מכפרת על עשה לא כ"ש פשוט דהיינו לאו דוקא כריתות עדיף מעשה רק לאו גרידא ג"כ עדיף מעשה רק קושטא דמילתא נקט דחטאת מכפרת על חייבי כריתות ג"כ וז"פ, אלא שגזה"כ הוא דעשה דחי ל"ת ע"כ שפיר גזרו חכמים ביבמות ביאה ראשונה אטו ביאה שני' אטו שמא יאכל יותר מהשיעור של מצוה משא"כ בדרבנן דעשה דרבנן דוחה ל"ת דרבנן דגם העשה דרבנן יש בה לאו דלא תסור וא"כ מה שייך לומר דנגזור דילמא לא ישתה יותר מכשיעור המצוה הא גם אם יארע כן הלא לא יעבור רק על איסור דרבנן דסתם יינם ועל איסור. דרבנן ל"ש לגזור עוד גזירה דשאני איסור דאו' דגזרינן עוד גזירה שלא יעבור על איסור דאו' בשוגג אבל הכא בדרבנן לא יהי' רק איסור דרבנן בשוגג שא"צ כפרה כמ"ש כבר בשם האחרונים בטעם דלא גזרינן לגזירה. וגם מה תאמר שנגזור שמא יעבור על איסור דסתם יינם דרבנן ויש בזה לא תסור דאו' גם אם נניח כד' הרמב"ם בס' המצות דיש בכל דרבנן איסור דלא תסיר הרי יש גם בהמ"ע דרבנן ג"כ לא תסור כדאמרי' בש"ס שבת (דף כ"ג ע"א) גבי נ"ח ועיי' סוכה (מ"ו ע"א) והיכן צונו מלא תסור וכן בכמה מקומות וא"כ מהיכי תיתי נגזור שמא יאכל יותר מכשיעור ויעבור על לא תסור שלא במקום המצוה הלא זהו רק ספק אם יארע כזה וכשנאמר שאין העשה דוחה הלא יעבור בודאי על ל"ת דלא תסור שהוא שייך גם במ"ע דרבנן כשלא יעשנה וכנז' ואין לומר דנמצא לפי"ז עשה דרבנן חמיר ממ"ע דאו' כיון דיש בה כח הל"ת דלא תסור דחמיר. י"ל אה"נ דחמירי לגבי זה ומצינו כ"פ דהחמירו דבריהם יותר משל תורה. וא"כ שוב י"ל עדל"ת דרבנן שישתה הד' כוסות (כשאין לו יין אחר כנז'). אך י"ל דז"א דהא גם בהל"ת דרבנן יש כמו עשה דרבנן שאל אביך ויגדך וא"כ הוי המ"ע ול"ת דרבנן כמו עשה ול"ת שאל אביך וגו' וגם לא תסור כנז' מהש"ס והיכן ציונו וכו' שאל אביך ויגדך וגו' וגם בל"ת דרבנן י"ל דכן הוא מ"ע ול"ת הנז' וא"כ מאי אולמי' דהאי עשה ול"ת מדרבנן מהאי עשה ול"ת דרבנן ואיך נאמר עדל"ת היכא דשניהם דרבנן אלא ודאי דמ"ש הפוסקים הנ"ל דעשה דוחה ל"ת בדרבנן (אף שי"ל מה אולמי' דהאי עשה ול"ת מהאי כנז' מ"מ) היינו מטעם דסברא הוא דכל דתקון רבנן כעין דאו' תיקנו וכמו בדאו' עדל"ת כן בעשה ול"ת של דבריהם וא"כ י"ל דה"נ כמו דגזרינן בדאו' שמא יאכל יותר מהשיעור מצוה מהאיסור כן נגזור בדרבנן כיון דעדל"ת רק דומיא דאו' כנז'. אך הלא לא מצינו גזירה באיסור דרבנן כנ"ל ולמה נגזור בזה דעדל"ת דרבנן והיכן שמצינו גזירה באיסור דרבנן תי' הש"ס כולהו חדא גזירה היינו דלא הוי גזירה לגזירה וזהו היכן שאמרו כן חכז"ל אבל היכא דלא אמרו. איככה נדע ואיככה נוכל לחדש זה לגזור גזירה בדרבנן. אך י"ל כיון דשאל אביך ויגדך וכן לא תסור הוא בגמ' שני מ"ד ומאן דס"ל דהעשה דרבנן מלא תסור לא ס"ל משאל אביך ויגדך ואם נתפוס כשניהם לחומרא הרי גם בהל"ת כן. ואם הוי דאו' מלא תסור כד' הרמב"ם אז שניהם מלא תסור המ"ע כמו הל"ת דרבנן ואם הוא רק אסמכתא בלאו דלא תסור כדעת החולקים על הרמב"ם אז שניהם העשה ול"ת דדבריהם רק דרבנן וכיון דתיקנו י"ל כעין דאו' עדל"ת א"כ י"ל גם בזה עדל"ת דרבנן כד' השל"ה והמג"א וישתה הד' כוסות מסתם יינם אם אין לו יין אחר בשום אופן:

אמנם נ"ל עפי"מ שכתבתי כבר (בתשו' מנח"א ח"א סי' ל"ז) ובכמה דוכתי בשם האחרונים הטעם דלא גזרינן גזירה לגזירה כנ"ל דבאמת גזירה הוא רק שלא יעבור בשוגג על איסור זה ושוגג צריך כפרה במזיד ע"כ גזרינן כדי שלא יעבור בשוגג אבל באיסור דרבנן לד' האחרונים דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה א"כ ל"ש למיגזר גזירה לגזירה הראשונה (שהוא דרבנן) כיון דאם יעבור על הגזירה בשוגג א"צ כפרה והדברים עתיקין (ועיי' בדברינו במנח"א חלק הלז סי' י"ב אות ב' בד"ה והנה בד' התוס' ישנים וכו') אך זהו בשאר איסורי' דרבנן י"ל דלא גזרינן שמא יאכל יותר מהשיעור הראוי למצוה כיון דלא גזרינן בדרבנן ומטעם הנ"ל אבל באיסור סתם יינם שכ' הרמ"א בהל' יי"ל (סוף סי' קכ"ג) בשם תשו' הרא"ש דמי ששותה יי"נ היינו סתם יינם בזמה"ז יתענה ה' תעניתים והקשו לפי"ז על הנתיבות ושארי אחרונים שכ' דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה והרי סתם יינם דרבנן בשוגג וצריך כפרה וכבר יישבנו במנח"א חלק ב' (סי' י"ח) כיון דעיקר הטעם משום דאיסור דרבנן רק איסור גברא ולא חפצא וכשהגברא אינו מזיד רק שוגג בלא דעת ע"כ א"צ כפרה משא"כ בסתם יינם דפוגם בנפש ר"ל והרי הוא מטמא את האדם והרי יש בו ארס איסור חפצא ביותר ע"כ שפיר כ' הרמ"א בשם הרא"ש דצריך כפרה בשוגג ואין סתירה להאחרונים הנז' ולפי"ז לענין שאלתינו שפיר י"ל כיון דכל עיקר הטעם דאין גוזרין גזירה לדרבנן הוא רק משום שאם יעבור איסור דרבנן בשוגג לא יצטרך כפרה משא"כ כאן אם ישתה סתם יינם בשוגג יהי' צריך כפרה ולפי"ז שייך ליגזר שמא ישתה יותר מהשיעור המחוייב לד' כוסות ודמי לדאו' שגוזרין בכה"ג כנ"ל מתוס' קידושין ולפי"ז אין לומר בזה עדל"ת ולא ישתה הד' כוסות מסתם יינם כלל גם כשאין לו יין אחר כנז'. ואחתום בכל חותמי ברכות וכוס ישועות נשא מאת ד' כסא דפורקניא מיין המשומר וחיים ושוכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה