מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כא
כבוד הה"ג וכו'.
הגיענו מכתבו ובודאי מצוה אם יקח עליו להתיר העלוב מאשתו הנשתטית גמורה ר"ל בלי תרופה ה' יצילנו וכו'. וע"ד הג' מדינות אם לחשוב גאליציען ובוקאווינא לשנים הנה לפי"ד מרן בד"ח (ח"ב אהע"ז תשו' מ"ב) דהטעם ג' מדינות כיון דאין כל דיעות בנ"א שוין במנהגן וטבעי גופם ודעתם ע"כ המלכיות אינן מחלקות בזה עיי"ש ובחיבורי הקטן מנח"א (ח"א סי' ט"ז) בסופו בד"ה והנה מ"ש בענין הק' רבנים וכו' וגם מזה עוד במקומות שמה ובמנח"א (ח"ב סי' ל"ט) בסופו. ולפי"ז בוקאווינא הוא לשון אחר מגאליציען לא יקובל שם גם בערכאותיהם לשון פולין רק אשכנזית או רומאנית לפעמים ויש להקל לחשבם לב' מדינות אך לפימש"כ החת"ס (אהע"ז סי' ד') בטעם הק' רבנים כדי שלא יהיו הרבנים תלויים זב"ז או נמשכים אחר דעת גדול המדינה כאשר הדרך הוא. וע"כ הצריכו ג' ארצות שיהיו דיעות חפשיות כי אין הדרך לימשך כ"כ אחרי דיעות גדול ממדינה אחרת. ולפי"ז י"ל אחרי כי גאליציען ובוקאווינא לאחת נחשבו ברבנים שלהם והגדולים. ומעורבים לגמרי בזה עם גאליציען. וע"כ דייק בכל בו וכ' כגון ארגו"ן לומבארדי"א וצרפ"ת שהם רחוקות זמ"ז ואינן תלויות זב"ז הרבנים ודיעותיהם כי אם נחשוב מדינות קטנות כאלו (פראווינצען) א"כ באשכנז יש הרבה כאלו בתוך מלכות קיסר אשכנז ואעפ"כ לא שמענו ולא נזכר בפוסקים לחשוב אלו הפראווינצען לדעות בפ"ע ולג' מדינות א"ו כד' החת"ס זצ"ל וגם לד' הד"ח זצ"ל שתלוי בטבע הלשונות ובאשכנז לכל הפראווינצען לשון א' הוא ע"כ ראוי להחמיר ואז יבא בהיתרא לכ"ע וכו'. וראיתי בשו"ת אבן יקרה (אהע"ז סי' ד') שכ' דפשוט אצלו דגאליציען ובוקאווינא ועוד יותר מזה כתב שגם גרויס הערצאגסטוהום קראקא נחשב למדינה בפ"ע בזה והנה אין בדבריו כדי סמיכה זולת למקום שיש ראי' וסברה ברורה. אז אמרו קבל האמת ממי שאמרו. וכאן הסברא נהפוך הוא לפי"ד מרן החת"ס והד"ח אי משום דיעות המדינה או לשונם אז פשוט דקראקא למדינת גאליציען נחשב בזה בלי הפרש משאר מדינת גאליציען בלשון המדינה ודיעות הרבנים. ועל כן גם בבוקאווינא נ"ל להחמיר שלא לחשבו לזה כמדינה נפרדה בפ"ע כנז':
ומה שנסתפק כת"ה אם גם מד' או ה' מדינות נקבצו בהיתרא דק' רבנים אם מהני או הגזירה הי' דוקא בג' מדינות ולא נתחכם על גזירתן של ראשונים ואולי טעם הי' להם רק מג' מדינות. הנה תמהתי על כת"ה שנסתפק בכמו אלו והלא לכל הדיעות הנז' מדברי הד"ח בשביל שדיעותיהן משונות בג' מדינות ואם יסכימו כולם להיתר אז יתירו ולפי"ז בד' מדינות או יותר בודאי יש שינוי דיעות יותר ועדיף להתיר ואם לדעת האמרי אש זצ"ל (ובתשו' השמטה לחאהע"ז שהשיב להה"ג מגארליץ ז"ל) שהוא כדי להטריח את הבעל א"כ כשיקבל מד' מדינות הוי עוד טירחא יותר אלא שלא החמירו להטריח להצריך יותר מג' מדינות אבל פשוט בזה בודאי מהני:
ב) ומה שנסתפק בכונת הפמ"ג בפתיחה כוללת להל' יו"ט (ח"ב אות ט"ו) בד"ה ואגב גררא וכו' הנה מ"ש שם הפמ"ג וז"ל שוב ראיתי במג"א (סי' שצ"ד אות ב') הרגיש בזה ודבריו שם מקושי ההבנה וכו' ובתקי"ח מיירי שא"צ לאכול הפירות מש"ה אין לפחות לכתחלה:
וקשה איך לא ביאר הטור שם דבצורך לפירות מותר לפחות לכתחלה וכו' עכ"ל הפמ"ג הנה הרואה יראה שם (בסי' שצ"ד) במחצית השקל שנתעורר בזה ג"כ בביאורו דברי המג"א וכ' והא דקמ"ל דין זה בנפחת והוו"ל לאשמעינן דין זה אפי' לא נפחת אלא דב"ה וכו' ע"ש במחצה"ש וכן מה שהקשה הפמ"ג ע"ד המג"א ''דז"א אינו אלא משום מוקצה כמ"ש התוס'. וכ' דאין לו ביאור ופי' כלל. ובאמת לפי הגי' שלפניו קשין דברי המג"א אבל לפי מה שהגיה המחצה"ש במג"א והעמיד אלו הדברים דז"א אלא משום מוקצה וכו' להלן כמו שביאר שם יתיישב הענין
והעיקר מה שנתקשה כת"ה בדברי הפמ"ג שם מ"ש אח"ז וז"ל ומ"מ לדידן בתקי"ח אסור לפתוח דהלכה כת"ק. גם ראוי כן דאפי' נימא כאביי ורבא כאוקימתא דילהון בעירובין ל"ה א' מ"מ סתם בעירובין ומחלוקת בביצה הלכה כת"ק וכ"ש דהוי כסתמא עיין ריש ביצה. ובתרי מסכתות דאין סדר י"ל בדרבנן לקולא כי סתמא דעירובין אפשר לבסוף נשנית עכ"ל הפמ"ג. הנה לחומר הנושא בקוצר לשונו עכ"ז נראה לי פירושם ברור בעה"י היינו דפסקינן בסי' תקי"ח בסעי' י"ח דנוטל ממקום הפחת. אבל לכתחלה לא יפחת. כת"ק בביצה (ל"א ע"ב) ולא כר"מ דאמר פוחת ונוטל לכתחלה. וע"ז כ' גם ראוי כן (לפסוק כת"ק ולא כר"מ בזה) דאפי' נימא "כאביי ורבא''. באוקימתא דילהון (בעירובין ל"ד) צ"ל במקום (כאביי ורבא) [רב ושמואל] (ובע"כ נזדקר ט"ס בכאן כי אביי ורבא מוקי שם המתני' דנתנו במגדל ואבד המפתח במנעיל וקטיר ופליגי אי כלי ניטל אלא לצורך תשמישו וזה אינו ענין לענינינו כלל משא"כ רב ושמואל מוקי שם הך מתני' בסתם אליבא דר"מ דאמר בביצה פוחת לכתחלה ונוטל ע"ש) ולפי"ז הוי בעירובין סתם כר"מ ובביצה מחלוקת ובסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם כדאמרינן ביבמות (מ"ב ע"ב) ובכמה מקומות בש"ס וא"כ אין הלכה כסתם שהוא כר"מ רק כמחלוקת בביצה והלכה כת"ק בביצה ולא יפחות לכתחלה. ואח"כ כתב הפמ"ג ובתרי מסכתות דאין סדר י"ל וכו' כי אפשר עירובין לבסוף נשנית. ר"ל דאולי דיש לומר איפכא ג"כ כיון דאין סדר בתרי מסכתות א"כ אולי עירובין אח"כ נשנית והוי סתם אחר מחלוקת דהלכה כסתם ובספק דרבנן י"ל לקולא דאולי מס' עירובין לבסוף נשנית והוי הלכה כסתם כר"מ דפוחת לכתחלה. זהו כונתו ליודע דרכו בלשונו זצ"ל ולפי"ז נראה לי עוד לעורר ע"ד הפמ"ג' אלו ולפע"ד יש להוסיף דעדיפא מיני' הוו"ל להפמ"ג להקשות. דבאמת י"ל ס"ס לקולא ובפרט בדרבנן בזה. דהנה כ' בנמ"י ביבמות פ' החולץ שם בשם הרמב"ן דהא דאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם אין תפי' דלעולם כן אלא פעמים כך ופעמים לא אבל היכא דהוא מחלוקת ואח"כ סתם אז לעולם הלכה כסתם עכ"ד. ולפי"ז הוי ספק ספיקא לקולא דאם עירובין מאוחר הוי מחלוקת ואח"כ סתם ואז ודאי בזה הלכה כסתם וגם אם תאמר דביצה מאוחר ונמצא הוי סתם ואח"כ מחלוקת הא בכה"ג ג"כ הוי לפעמים הלכה כסתם כנז' מהנמ"י בשם הרמב"ן והוי ס"ס לקולא ולמה פסקינן לחומרא בסי' תקי"ח כנז' וצ"ע וחיים ושוכט"ס ידידוש"ת באהבה.