מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כ
ע"ד השאלה דשאילנא קדמיכון על האיש שמורה, הוראות בישוב וכו' הסמוך וכו' שהוא דגל הרבנות דהה"ג אבד"ק וכו' והרב הנז' אסר הוראתו לבלי הורות שמה ועוד אביו ההגה"צ ז"ל אשר הוראת המורה הנז' שהוא נגד רצונו. ובישוב הנז' נתמנה ברצון הגאבד"ק הנז' והגליל מו"צ אחר הראוי ומוסמך. עכת"ד השאלה:
והנה לפע"ד הדבר דומה למ"ש בתשו' דברי ריבות (למהר"י אדרבי זצ"ל. סי' קט"ז) וז"ל (בתוך דבריו) אף כאן בנידון דידן כיון שהק"ק קבלו עליהם לרב להחכם השלם נר"ו זה כמה שנים להורות להם את הדרך. ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון סתמא דמילתא דעת הקהל ודעת החכם הי' מעיקרא שאם פעמים יהי' צריך לסיוע שיעמיד אחר תחתיו ואותו האחר הוא מי שירצה החכם לפי שכמו שמחוייב להעמיד אחר תחתיו ואינו רשאי להפטר מהשימוש כמו ששנינו בתוספתא הנז' כך הרשות נתונה לו להעמיד מי שירצה וכו' עכ"ל וה"נ בנידון דידן שהישוב הנז' אם כי הגאבד"ק וכו' הוא רב שלהם עכ"ז מובן וידוע שצריכין למו"צ במקומם כשיארע שאלה בכל עת וא"א להם לילך העירה (שרחוק כמו שתי פרסאות) ועל כרחך מובן לכל שאדעתא דהכי קבלו עליהם הרב בישוב שלהם והגליל שיהי' תחת דגלו שכל דבר גדול וקשה יביאון אליו והשאלות הנצרכות לשעתן יהיו עפ"י המו"צ שבתוך עדתם והמו"צ הוא לסיוע תמיד במקום הרב בזה וכ"ש הוא מתשו' דברי ריבות הנ"ל והרי זהו כח הרב והתמנותו בישוב ההיא וא"כ איך יש להם לאנשי הקהל או להמורה כנגדו לגרע כח וזכות הרב מרא דאתרא:
וגם נודע משו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' שי"ג) כי אסור לדיין להורות בקהלה שאין הרב מסכים על התמנותו והוראתו אסורה עיי"ש טעמיו לשבח. וכן המנהג בתקנת כמה קהלות ארטה' במדינתנו כי בלתי אם יסכים הרב על קבלת הדיין לא יוכלו לבוחרו. וכן במקום שהדיינים קודמים בישיבתם שמה לא יקובל הרב החדש בלתי אם יקיימו המה הקאנדי'' הקאנדי"דאציאן. והנה נ"ל טעם עפ"י התורה כי אם לא יסכים הרב על מינוי הדיין הרי ממ"נ לא יוכלו לקבלו שאם לא ירצה בו הרב מפני שמכירו באמת לאינו הגון וראוי א"כ בודאי אין לקבלו וגם אם הוא הגון רק נגד הרב הוא שונא לו מתמול שלשום. שנאה כבושה ממשפחתו. או חלוקי דיעות של מפלגות ביניהם (כי אם הרב מוחזק בתורה ויראת ה' אם לא הי' ביניהם א' משתי אלו הנז' רק מה שחטא נגדו הדיין שרוצה להתמנות] בדבר א' פ"א אם רוצה התמנות עתה ולהכניע תחתיו בודאי הי' מוחל לו הרב והי' מעביר על מדותיו על קצת ענין שהי' ביניהם מקודם) איך ימנוהו והלא פסקינן בש"ע חו"מ (סי' ז' סעי' ח') שני ת"ח השונאים זא"ז אסורים לישב בדין יחדיו ומקורו מהש"ס סנהדרין (דף כ"ט) וא"כ איך יוכלו אח"כ לשבת יחדיו כי הרב שמו מוכיח עליו שנקרא אב ב"ד ואיך מותר לו לישב בד"ת עם הדיין שהוא שונאו והרא"ה בס' החינוך (סי' תק"ע) כ' דגם אם הם אינם משתנים בדיעותיהם והמה רחוקים בטבעם זמ"ז לא ישבו בדין יחדיו עיי"ש. ע"כ מנהגן של ישראל תורה שאין ממנין דיין רק מי שירצה בו הרב כנז':
והנה הרב מגאוני קדמאי זצ"ל בדמשק אליעזר על חולין (פ' אלו טריפות סי' ו') כ' דבמקום שיש רב הממונה מאנשי הקהל יקרא רב של כל בני המקום ההוא ומה"ט פסק שם דקיי"ל חכם שאסור אין חבירו רשאי להתיר זה דוקא במקום שאין שם רב הממונה מהעיר אבל במקום שיש שם רב ואב"ד אפי' אם הורה ת"ח במקומו לאסור איזה דבר רשאי להרב להתיר וכתב שם דאפי' זה הת"ח אינו תלמידו הדין כן משום דהחכם הממונה התם הוא כרבו והביא ראיות מכמה דוכתי בש"ס דאמרינן אתרא דמר הוא עיי"ש לדרכו ולפי"ז נתיישב לי פסקן של האחרונים עיי' בשו"ת נטע שורק (יו"ד סי' ז') שאסור לדיין להורות בלא רשות רבו במקומו בתוך ג' פרסאות כדין תלמיד לרבו גם שאינו מובהק (כמבואר ביו"ד סי' רמ"ב) עיי"ש ובאמת דבריו לכאורה תמוהין דא"כ ל"ש זה רק באם הדיין הוא עכ"פ תלמיד חבר להרב אב"ד אבל ברוב פעמים (רובו ככולו) שאינו תלמידו ולא למד אצלו מעולם ולפעמים קשיש הדיין מני' טובא א"כ איך יאסר הוראתו לפי דבריו אמנם לפי דברי הדמשק אליעזר שהבאתי שבירר מדינא דגמ' שהחכם הממונה בראש לענין הוראה דינו כרבי' באתרי' ע"כ שפיר אסור להדיין לדון ולהורות באתרי' בלתי רשותו וא"ש. וגם משארי טעמים שכ' האחרונים שם יש לאסור הוראת הדיין שבא להורות כנגד רשות הרב:
והנה אם ירהב בנפשו המורה שעומד כנגד הרב לסדר קידושין בלתי רשות הרב אז דינו מבואר בתשו' שבות יעקב (ח"ב באהע"ז סי' קכ"א) ובתשו' שלאח"ז מהגאון בעל כנסת יחזקאל זצ"ל בשם רבני אשכנז ופולין וצרפת שהי' להם בקבלה שיש חרם ר"ת ושארי גאונים שלא יסדר קידושין בלתי הרב מרא דאתרא והשאלה הי' שם שהוא ת"ח מוסמך להוראה לא':
מהכפרים שתחת דגל הרב ואסרו עכ"ז עיי"ש טעמו יען שהי' בלתי רשות הרב הממונה עליו מרא דאתרא אך לא אאמין בזה שיזיד גם לנגוע יד בסידור הקידושין נגד רשות הגאבד"ק. אך גם בשארי הוראות מלבד מה שביארנו לעיל שהוא זכות הרב וכחו למנות הדיין ואסור להיות מגרע כחו וכבודו ומלבד זה הוא מגרע את פרנסת הרב והכנסותיו מענינים שאינם קצובים כאשר יבינו הכל שבישוב כזה אשר המורה הוראה יזיד להורות נגד רשות הרב הרי הוא מורה שלא לצדקה לכל הבע"ב לבזות כבוד הרב בעיניהם ולשום את כבודו לקלון ולשמצה וממילא לא יהנוהו במתנות הנהוגות אשר יובילו לרב אב"ד אם כי מרן בד"ח (ח"א חיו"ד סי' נ"א) פקפק לענין השגת גדול בהכנסות כאלו מטעם דשלב"ל מ"מ כבר יישבו בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא קמא ח"ב סי' ל"ג) דדמיא לשכירות עיי"ש (עיי' שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רכ"ד וכן בחאו"ח סי' שי"ג בסופו) ואין לו להמורה טענת חזקה לומר שהה"ג דק' וכו' בא בגבולו דאדרבא הרי המורה נאסר הוראתו שם עוד מההגה"ל אביו ז"ל ויש לו חזקת איסור מלהורות שמה:
והנה בדעת תורה על הל' שחיטה (בקונט' דרכי שלום סי' ט') השיב שם בענין רב שקבלו עליהם אנשי הכפר שהי' שייך הרבנות לרב העיר שתחת דגלו הגליל והכפר ההוא בתוכם ונפרדו בני הכפר הלז יען שהם רחוקים מהעיר ערך ב' פרסאות וכשיארע להם שאלה בע"ש ויו"ט כיוצא וצריכי' למורה. הנה במחכת"ה לא העיר כלל דאי משום טעם זה לא יוכלו עדיין לפרוק מעליהם לגמרי עולו של הרב העיר והגליל (כאשר ידענו שקראו אז לד"ת הרב של העיר והגליל את הרב שקבלו בני הכפר ולא הלך לד"ת) כי הי' יכול להיות כפי המנהג בגלילות אלו שיש מו"צ תחת דגל הרב דהגליל והדבר הקשה יביאון אליו כגון הכשר המקוה ושיבוא שמה לדרוש לפרקים וילמדום על עניני הדת והשו"ב הוא תחת השגחתו ומסיר לפניו סכינו והמורה יורה בשאלות הבאות שא"א בכל עת לנסוע העירה כנ"ל וא"כ בשביל זה א"צ ואין רשאין להפרד מהרב של העיר והגליל כנז':
ובדברי השואל ומשיב הנז' ראיתי כמה כמה הערות שיש להעיר על דבריו והראי' שהביא מגיטין (דף ו') עד היכן בבל ופשיטא שהי' להם ביה"ח בפ"ע ומזה ראי' דלא כתה"ד עכ"ד וז"א ראי' כלל דידוע דבבל הוא מדינה בפ"ע שכוללת הרבה עיירות וכפרים (ובודאי הי' להם לכ"ע ביה"ח בפ"ע) אבל התה"ד מיירי בעיר וכפרי' הסמוכים לה ומה ענין זה למדינה שלימה כמו בבל:
אמנם בנידון המורה לפי שכתבתם כי ממק"א וכו' יסייעו בידו של המורה ויתירו הוראתו. הנה נפלאת בעיני והלא מבואר בפוסקים עיי' בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ג) ובשו"ת מהרי"ו (סי' קכ"ט) ועיי' בס' שו"ת אור הישר (ע"ד הגט מקליווע) כי הוא איסור מגדולי אשכנז הקודמים על כל רב ומורה לבל יגזרו ויחרימו מב"ד למקום ב"ד אחר ואם יגזרו יהיו דבריהם בטלים ומבוטלים ויספיקו דברינו אלו למבין. ועלינו יערה רוח הבורא. ברוב טהרה. וישיב שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחלה. ברוב עוז ושלום בב"א:
כ"ז כתבתי לפי הנודע לי וכו' אשר עדותו נאמנה מאוד אמנם שמוע בין אחיכם כתיב כקטן כגדול תשמעון ואולי יש להדיין לתבוע יבואו לד"ת אמנם טרם יבואו לד"ת אז הרב מרא דאתרא והגליל חזקתו עומד והדיין ג"כ בחזקתו חזקת איסור כנז':
ואם כי מבואר ברמ"א (חו"מ סי' י"ז) בשם הרשב"א והריב"ש שאין לכתוב פסק בדרך אם כן טרם שמוע טענת שניהם עכ"ז מ"ש בפת"ש וגם בס' ערוך השלחן להגאון מנאווארדאק דבמקום שיש לחוש לקלקולא מצוה להשיב גם לא' וה"נ בזה אם כפי הנז' שהוא לאפרושי מאיסורא כי המורה הנז' הוראתו אסורה ע"כ כתבתי וחתמתי שמי למען האמת: