מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן יד
להמופלג וכו'.
לתשו' יקרתו שהגיענו בחוה"מ סוכות ואחרי יו"ט לא יכולתי להשיב מפני הטירדא כידוע ועתה באתי. מפני שכתב ידי"נ הה"ג אב"ד דקהילתכם נ"י וביקש להשיב לכת"ה וסיפר בשבחו דמע"ל וגם הסופר המופלג וכו' דפהי"ק הראה לי איזה פרשיות שנשלחו ממחניכם בשאלה זו ואבא בקצרה מה שנוגע להלכה למעשה בעהי"י:
ע"ד השאלה בתפילין בהיודין אשר בתחלת הכתיבה נכתבו בתגין בעוקצי' השמאלית מלמעלה תגין עבים וגדולים ונדמו ללמ"ד וכבר הביא כת"ה מה שמובא בלדוד אמת מתשו' בית יהודא וכן ראו עיניו כבר בחת"ס ובס' משנת אברהם הביא כמה דיעות מספרי תשובות בזה ותמה כת"ה מדוע לא הזכירו בזה דמהני הבחנת תינוק כי זהו מדינא דגמ' מנחות (דף כ"ט) דוא"ו דויהרוג. הנה במה דסיים אפתח בעה"י:
הנה ראיתי בתשו' בית יהודא למהר"י עייאש זצ"ל (חיו"ד סי' נ"א) בשאלה כזו בהיודי"ן שנראו ונדמו ללמדין ע"י התגין הגדולים כנ"ל וכתב שם וז"ל ואין לומר דיביאו תינוק דלא חכים ולא טיפש ואם קראה יוד כשירה דהא ליתא דהא כתב הב"י (ס"ס ל"ו) בשם מהר"י קולין וז"ל דכל היכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה לא תועיל ראיית התינוק יע"ש וכתבו הרמ"א בהגהות ש"ע עכ"ל הבית יהודא והרי עורר כבר אודות הבחנת תינוק אך לענ"ד באמת במחכת"ה וגדלו דהבית יהודא אין זה ראי' מדברי מהרי"ק דהמהרי"ק כתב זה (בשורש ס"ט) רק בשאלה דידי' באלפין ופפי"ן שאין יו"ד האלף נוגעת אל עצומה כלל מעיקרא וכן נקודת הפ"א אין נוגעת לגגה וכיון שאין האות כצורתה ונפסק מעיקרא באמצעי ואינו כצורתה ע"ז כתב המהרי"ק דלא דמי לוא"ו דויהרוג לענין קצר וארוך דמהני הבחנת תינוק להכריע אם הוא וא"ו דגילוי מילתא בעלמא הוא דיש לה אורך וא"ו משא"כ באלפין ופפין שאינם נוגעים לגגה ע"ש. אבל לענין היודין בנידון דידן הלא אדרבא לעינינו אין נשתנה כ"כ צורת האות בהתגין האלו שאנו רגילין בזה בכתב אשורית אלא שהסופר לא דקדק כ"כ לעשות התג דק ונדמה ללמ"ד ע"כ י"ל באמת דאם נראהו לתינוק ולא יאמר עליו למ"ד רק יו"ד הרי הוא שפיר גילוי מילתא דאין חשש ולא דמי להעבידא דהמהרי"ק באלפין ופאין כנז' וכן בתשו' ריב"ש (סי' ק"כ) כתב שאין להכשיר אחרי הבחנת תינוק דלא חכים ולא טיפש באל"ף שאין הרגל נוגע לאמצעיתה מפני התינוק שיקראנה אל"ף וכו' וכ' שם הלא אמרו הבחנת תינוק אלא באות שדומה לאות אחרת כגון ו' שאם קצרה הרבה תדמה לגמרי ליו"ד וכן הבי"ת בחסרון יציאת הקו התחתון לאחרי' תדמה לכ"ף גמורה וכן הד' בחסרון יציאת הגג לאחור תדמה לרי"ש גמורה וכן בהיפך וכו' עכ"ל הריב"ש נמצא מזה שכ' הריב"ש דבאות שדומה לאות אחרת בצורתה מהני הבחנת תינוק ולפי"ז בנידון דידן ביודי"ן שדומין ללמדי"ן מהני הבחנת תינוק ודלא כהרב בית יהודא הנז'. וגם מדברי הריב"ש הנז' סתירה למ"ש בס' משנת אברהם (שער התמונה אות ס"ו) לענין ב' שנוטה לצורת למ"ד שפסק דלא מהני הבחנת תינוק ולפי"ד הריב"ש בנוטה לאות אחר נמצא דמהני הבחנת תינוק אולם אין, לדמות בזה בצורות האותיות ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות בזה ואולי מעשה שהי' לפני המשנת אברהם הי' נראה להדיא לעין כל לצורת למ"ד ע"כ פסק דלא מהני הבחנת תינוק (ומצורה הנדפסת שם אין ראי' כמובן כי הוא כחומר ביד הצייר הזעצער). וראיתי אח"ז בתשו' בית שלמה (חאו"ח סי' ד' וכן ביו"ד סי' קנ"ו) הביא כעין זה על דברי תשו' רד"ך וכתב ג"כ שאין ראי' מדברי המהרי"ק והריב"ש לנידון דידן ביודי"ן שנוטין ללמדי"ן. ולדינא גם הוא בבית שלמה (בסי' ד') שם בעובדא ששאלו לכמה תינוקות ואומרי' למ"ד שאין להכשיר התפילין וה"נ בנידון שאלתינו סיפר לי תמול הסופר מומחה ויר"א ה"ה וכו' ששאל לשני תינוקות דל"ח ול"ט על הפרשיות כאלו שלפניו ואמרו למ"ד וא"כ אין היתר לכאורה:
אך הנה"ק בדעת קדושים זצ"ל שנדפס מחדש (על הל' סת"ם. בצורות האותיות על הלבוש אות י') בנידון יודי"ן כאלו שדומין ללמדין כ' היתר חדש שהכריע אצל הרבה בני דעת שאין להם שום חשש בזה כי התינוק אומרו רק מצד שלא הורגל בתי על י' שאין בשום דפוס ולא בכתב שלפני תינוקות ללמוד כידוע השינוי מכתב וועלי"ש הנדפס לכתב אשורית של סת"ם ע"ש וזהו קולא לומר לא לבד דמהני שאלת הבחנת תינוק אלא גם אם הוא אומר שהוא למ"ד אז יהי' כשר בתורת אות יו"ד, א"כ קשה למה נשאלהו ולהתיר גם בלא הבחנת תינוק זה בודאי צריך טעם. ובפרט כי בזמן חכמי הש"ס נמצאו הרבה צורות לאותיות כמו שכ' האריז"ל בשער הכונות ענין תפילין (דרוש ב') בענין צורת הא' של האשכנזים (שהוא וועליש) שנמצא בתיקונים ע"ש (אם כי יש לחלק שבוא"ו כל הכתבים היו שוים ע"כ צוו חכז"ל לבדוק בוא"ו דויהרוג) ולא מצינו שאחז"ל לדייק אם התינוק הוא בקי דוקא בכתב הזה. ובפרט איך שייך להקל עי"ז גם אם אומר התינוק להיפך כנז'. אלא שראיתי בבית שלמה בתשו' שם שכ' ג"כ שירגילו מקודם התינוק להראות לו יודי"ן שבס"ת הנכתבים עם עוקצין מצד שמאל ותגין למעלה דאם לא ירגילו אותו מקודם קרוב לומר שלא ידע לומר יו"ד אפי' על יודין הכשרים עכ"ד. אמנם נ"ל דבדיעבד גם אם לא הרגילוהו ככה ושאלוהו סתם והגיד עליו למ"ד לא אוכל להסכים להתיר עוד וכנ"ל (ואולי בעובדא דהד"ק שהתיר הי' רק חשש רחוק שנוטה ללמ"ד ואין בזה לדיין אלא מה שעיניו רואות וכנ"ל) ובפרט גם אם לא הורגלוהו רק ששאלו אותו בפרשיות אלו על יודין שאין התגין גדולים כ"כ והגיד עליהם יו"ד ועל אלו הגיד מיד שהם למ"ד פשוט דאין להתיר עוד דהא עיניו רואות דל"ש בזה היתרו של הד"ק ולא כסברתו של הבית שלמה דהא הוא מרגיש ויודע גם ביודין כאלו בכתב אשורית ואעפ"כ על אלו אומר עליהם שהוא למ"ד וז"פ:
ואולם גם אם מרגילים להנערים לכתחלה לקרות ביודין בס"ת כנז' יש ליזהר שלא להראות להם בדיוק זה ההפרש שיודי"ן בס"ת יש להם תגין גדולים משא"כ בספרי דפוס. כי כשיראו להם זה ההפרש בפרטות אז יאמרו גם על היודין שדומין באמת ונראין ללמדין מ"מ יאמרו עליהם יו"ד כאשר למדום. ויחשבו כי זהו התמונה אפי' בהיותה כלמד מ"מ זהו היו"ד דכתב אשורית. ככה יחשבו. כי אחז"ל במנחות תינוק דלא חכים וכו' היינו התינוק הקורא לתומו האותיות משא"כ זה שינטה דוקא לומר עליו לומר יו"ד גם בתג גדול כיון שלמדוהו כן ההפרש כנז'. אלא שצריך לכתחלה להרגילם קצת בסתם ולא בדיוק הנז' וכמובן. וכשהראו להם מיד קודם שהרגילום כלל מ"מ יש לפסוק כפי שהגידו וכנ"ל. הנלע"ד כתבתי וה' יעזרנו בכל עניינינו וחיים ושלום: