מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן טז
לידידי החו"ש וכו'.
מכתבך הגיענו וכו'. וע"ד שהקשית בפסחים י ע"ב) ככר בפי נחש אם צריך לשכור חבר להוציאו והקשה האיך נדחה הלאו דחובר חבר דאסור מה"ת. לק"מ דבאמת ל"ש בזה דחיי' דכיון דבדיקת חמץ דרבנן כמו דאיבעיא אי אטרחוהו רבנן בממוני'. וע"כ פסק הרמב"ם באמת דא"צ לשכור חבר כיון דנשאר בתיקו וספיקא דרבנן לקולא. ובביטול בעלמא סגי מה"ת ואיך ידחה הל"ת דאו' א"ו דמיירי בחבר נכרי מפשטי' דגמ' נראה ג"כ מותר דמיירי בנכרי כי העמים או"ה בימיהם הן המה היו בקיאים בזה ומקרא מלא הוא בפ' שופטים כי אתה בא אל הארץ אשר וכו' לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם לא ימצא בם וכו' וחובר חבר וגו' ובגלל התועבות האלו ה' אלקיך מוריש אותם מפניך והגויים הי' זה דרכם להיות חובר חבר. ובאמת אם הי' לאו דאו' היינו דחמץ לא הי' איבעיא בגמ' אם אטרחוהו בממוני' כי להציל א"ע מלאו דאו' צריך לפזר כל ממונו כמבואר ברמ"א (או"ח סי' תרנ"ו) עיי"ש וגם דמי הפרס שצריך לשלם להחבר נכרי גם לפי הקס"ד דש"ס היינו רק עד חומש מממונו (וכמבואר שם ברמ"א סי' תרנ"ו) דלא עדיף משאר מצוה דאו' ומכ"ש זהו הבדיקה דהוא רק דרבנן. ומ"ש הרמב"ם כנז' דא"צ לשכור חבר צ"ע לפי שיטת הרמב"ם ומובא במחבר בלשונו בש"ע יו"ד (סי' קע"ט סעי' ו') וז"ל ואעפ"י שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו ועיי' בפי' המשניות להרמב"ם (פ"ד דע"ז) ועיי"ש בביאור הגר"א ביו"ד מה שהרעיש בלהבת קודש לוחם בעד דחכז"ל ועיי' עוד בביאור הגר"א בהל' ת"ת (סי' רמ"ו ס"ק י"ח) וכבר צווחו עוד בספרים רבים וכן שלמים הלא המה בס' אמונת חכמים להה"ג אבי עד שר שלום ז"ל ובס' מטפחת ספרים וכיוצא ע"ד הרמב"ם אלו וכאלו צווחו ככרוכיא כי הם מכחישים דחז"ל. ובאמת דחז"ל ודאי אמת ומהם לא נזיע זיז כל שהוא. עכ"פ הרמב"ם לשיטתו שמכחיש כח החובר חבר וכ' שבאמת לא יועילו כלום ושם בחמץ ל"ש שמא תטרף דעתו עליו וכו' וא"כ למה קס"ד בגמ' שהביא הרמב"ם שלא יצטרך לשלם להחובר חבר שיוציאו מיד הנחש הא לא יועילו כלל ולמה יאבד מעותיו לחנם אולם י"ל דהרמב"ם גם מטעם זה ס"ל דא"צ לשלם כיון דבלא"ה לא יועיל ונקט בלישנא דאיבעיא דש"ס להילכתא וכיון דהוא תיקו בדרבנן ולקולא ע"כ פסק דא"צ לשכור חבר וצ"ע. ושוב ראיתי אח"כ במשנת חכמים ומנ"ה שהערו הך דחבר דבע"כ מיירי בחבר נכרי עיי"ש: