אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן טו

סימן יד

לידידי הרב המאה"ג וכו'.

הגיענו מכתבו וכו'. ומה שהקשה לשיטת רש"י ביבמות ומובא ברמ"א (אהע"ז סוף סי' ט') דאשה שנתגרשה ב' פעמים גם היא אסורה להנשא ומוחזקת לקטלנית והקשה בתימה לפי"ד הט"ז דדבר המפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסור והרי מפורש בפ' תצא כי יקח איש אשה וכו' ושנאה האיש האחרון וכו' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה משמע דלאחר פשוט הוא דמותרת עכ"ד. ותמהני על תמיהת כת"ה דהלא ציין לדברינו במנח"א (ח"א סי' ס"ב) ומדוע לא עיין שמה (בד"ה והנה על הך כללא וכו') שכתבנו דדברי הט"ז ל"ש רק כשמפורש בתורה אבל כשילפינן בדרך דרש כגון שאנו מדייקים מום בם הוא דלא ירצה פשיטא דזה אינו נגד הקרא ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד דאין מפורש בתורה להיפך רק שרוצה לומר דנידון מינה הא לאחר מותרת ובאמת אין זה דיוק ולא קושיא דאי משום קטלנית לבד הוי רק סכנה ובדיעבד אם נשאת לא תצא כמ"ש ברמב"ם ובש"ע שם (בסעי' א') משא"כ אם הוא איסור תורה אז כופין אותו להוציאה אם ניסת לבעלה הראשון בחזרה ע"כ שפיר צריכה התורה לאשמעינן איסורא ולק"מ:

ב' ואשר הקשה מרש"י בסוף יהושע בשם רז"ל דקבורת יהושע בתמנת חרס שהעמידו תמונת חמה על קברו שע"י צורת החמה יזכרו שפ"נ אדם שהעמיד החמה והקשה מיו"ד (סי' קמ"א סעי' ד') דצורת חמה ולבנה אפי' שוקעת אסור וציין לחת"ס (יו"ד סי' קכ"ט). הנה מלבד מה שי"ל שלא הי' ציור בולט ובלתי שוקע ג"כ רק מצוייר על הדף או בכותל וזה מותר כמ"ש הש"ך שם (סוף ס"ק כ"ה) דהוי כמו חצי ציור ע"ש. אמנם מלבד זה י"ל כיון דהוי קברו של הנביא מנהיגן של ישראל והלכו בו רבים וברבים ליכא חשדא כמ"ש שם הרמ"א ועיי' חת"ס (חלק ששי סי' ד') שפסק לענין מציבה דקבורת מתים הוי כרבים דליכא חשדא. אולם קשה. א) החת"ס כ' שם דאסור להתפלל נגד צורת הקבר ההוא. ועל קברו של יהושע בן נון בודאי הלכו בני ישראל להתפלל ב) הא כתב שם הש"ך בשם רבינו ירוחם דעכ"פ מכוער הדבר. ג) הא כתב שם הט"ז דהמציירים במחזורים צורת מזלות אף שאינו לא בולט ולא שוקע מ"מ לא יפה עושים כיון שמכוונים לצורת המזל אולם י"ל בכ"ז דאדרבא זהו זכר לכס שהעמיד יהושע את החמה וידוע הי' אז שכיבש יהושע את א"י והעביר את העמים שבתוכה עובדי כוכבים ומזלות אמונה כוזביות ונטע בתוכינו ובארצינו אמונת א' עולם אחד המיוחד ית"ש וזה נתגלה ע"י כי בן אדם יהושע בן נון הי' לו כח להעמיד את החמה על כרחך שאין בהם אלקות כלל בשמש וירח ומערכת השמים כיון שבן אדם מושל בם רק לו ית"ש לבדו הממשלה בכל ובזה הכה על קדקדן של עובדי חמה ומזלות וע"כ בזה שהעמידו צורת חמה על קברו ברבים ליכא חשדא ואדרבא ידעו הכל שזהו לזכר הנס שנתגלה אמתות יחודו ית"ש ושאין כח לחמה כנז' כיון שהעמידה בן אדם הלז הקבור שם (וכנז' מהחת"ס שקבר נקרא כמו רבים דליכא חשדא) והקושיות שהקשנו ל"ק דבזה אינו מכוער. וגם אינו בצורת המחזורים בדפוס דזה נעשה שם אדרבא להראות כחו ית"ש לבדו לזכר הנס כנז' והבאים אז שם להתפלל אולי לא התפללו לצד שנמצא בו צורת השמש וגם י"ל דדמי למ"ש בש"ע שם דלהתלמד מותר לכתחלה והוא מהך דר"ג דהי' לו צורת לבנה בעלייתו. כ"ש דמותר כשהיו צריכין לצורך התגלות הנס בין העמים גם אחרי פטירתו לזכור מעשהו זה ושזהו אות מציאת הש"י לבדו בלתי השמש והכוכבים כנז':

ג) ואשר תמה על מה שנהגו לומר שה"ש בליל שבת ויומו. והלא אסור לקרות בכתובים בשבת והניחו בצ"ע. ולא ידעתי מה קשיא לי' לכת"ה כ"כ זה. דהנה אם כי כן אמרינן בשבת (דף קט"ז) ופסקו הרי"ף והרמב"ם (בפכ"ג מה' שבת) מ"מ בטוש"ע לא הביאו כלל. ומה דלא איפסקא בש"ע אין לנו לחדש חומרות וגזירות וחומרות. ורבינו הב"י וש"ע שדרכו בקודש להביא דעת הרמב"ם וכמה פעמים בלשונו ממש ובזה לא הביאו כלל אם כי מקורו מהש"ס ורי"ף ונראה ברור שס"ל להטוש"ע כדעת בעל המאור שכ' שם בזה"ל ומאחר שפשט מנהג הראשונים שהיו נוהגים לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן סעודה אין לנו עוד היום למנוע עצמינו מלקרוא בכל כתבי הקודש ובכל ספר שיש בו סרך קדושה כל היום כולו והטעם שלא היו בדורות הראשונים קורים בספר כתובים בשבת עד אחר סעודת שחרית מפני שלא הי' מתקנת עזרא אלא לקרות בתורה ולתרגם בנביא ולא התירו לקרות בספר אחר כדי שיהיו משכימין לשמוע הדרשה שהי' דורשים עד זמן הסעודה עכ"ל הרי דהי' כבר פשוט אצלם גם בדורותם שאין מחמירין כהגזירה הזאת משום שא"צ עוד ובודאי קים להו להרז"ה ומרבותיו הקודמים לו שזה הגזירה לא נגזרה לדורות (כמו שנמצא כמה גזירות שהקילו בפוסקים אף שנמצא בדחז"ל וכתבתי מזה במ"א בס"ד) כמ"ש בלשונו והטעם שלא היו בדורות הראשונים קורים בפ' כתובים וכו' ע"כ משמע דבדורו לא הי' עוד שום זכר וכבר בטלה חומרת גזירה זו ורק שבדורות הראשונים מצינו בגמ' שחששו לגזירה זו וע"כ מטעם הלז לא חלק עליו הרמב"ן כלל בס' המלחמות בזה וע"כ לא הביאו ג"כ בב"י סי' ר"צ הך גזירה כלל וכן בש"ע, וע"כ דס"ל כהרז"ה ע"כ אין להחמיר ולחדש הגזירות דלא פסקים בש"ע כלל. וגם מתנדב"א (א"ר פ"א) שהזכיר כת"ה שם לא כתב כלל מגזירה זו רק כ' שקורין בתורה בשחרית ובנביאים היינו הפטרה של שבת וכמ"ש ברז"ה שלא הי' מתקנת עזרא רק לקרות בתורה ולתרגם בנביא כנ"ל:

ומ"ש לתמוה על מה שקורין רות ושיה"ש וקהלת כמו שהביא הרמ"א (בסי' ת"צ) ותמה ע"ז דהא קודם אכילת שחרית הוא ביטול ביהמ"ד בשעת ביהמ"ד והרי"ף פסק כן כנז'. הנה זה ל"ק דגם בזמן חכמי הש"ס שהחמירו בזה מ"מ. מקורן דהך קריאת חמש מגילות הוא מדרז"ל במס' סופרים כמ"ש בד"מ שם מדאמרינן במס' סופרים הקורא בחמש מגילות מברך על מקרא מגילה אפי' וכו' ועפי"ז פסק בביאור הגר"א ז"ל לברך עליהם בזמנם וכן נוהגים עד היום בבית מדרשו בק"ק ווילנא והמה שם בכתובים בגויל כראוי וכמו שהביא בס' שערי רחמים ועוד בס' הנהגותיו ז"ל. וכן באיזה בהמ"ד בירושלים שנוהגים כמנהג הגר"א ז"ל ואם כי אנחנו נוהגים שלא לברך כיון שלא נמצא מצות קריאתן בתלמודא דידן כלל עכ"פ לפי מקורן בודאי ל"ק דכיון דתקנו לקרותן אז כמ"ש הטעם שם בשם אבודרהם א"כ כן הוא מתקנת חכמים הם אמרו והם התירו דהוי כמצוה בשעתה וז"פ:

וחיים ושלום וכוח"ט ידידוש"ת.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה