מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ח
שאלה. ביהודי פושע שבא לתוך עירנו עובר אורח עם אשתו שלקח נכרית בת אל נכר כפי חוקי הציפי"ל עה"ע בעוה"ר בנם הילד זכר בן שנה ומת הילד ובא לפני הח"ק לקבור את בנו בקבר ישראל לאשר פשוט בעיניו הי' בהיות חוקי האזרחים בנשואי התערובות כאלו ומבניהם הנולדים מהם שהזכרים הולכים אחר האב באמונתו והנקבות אחר האם (וכן נכתב בהפ"ערטרא"ג שעשו ביניהם בעת נשואם בתערובות) ועל כן נתן בנו (המת) הלז למולו נח' במקום מגורו מחוז אייזענבורג לפני הראבינער (הכרעדיגער) מהנענאגען דשם ועל כן בא לקברו בקברי בנ"י ונשאלנו על ככה עפדתוה"ק תשובה
הנה לכאורה פשוט שישראל הבא על הנכרית הולד כמותה והרי הולד הוא נכרי עפ"י התורה וכדאמרינן בקידושין דף ס"ו ופסקי' בטוש"ע אהע"ז סי' ח') וכבר ישבו על מדוכה (כלומר מבוכה) זו הרבנים ממדינתנו (מא"ש ויה' מאד בהיות אז בברעזאווא ומווייצען) בקונטריסם שהכילו כ"א על דבר זה לגדור גדר בפני עריות בעת שהתחילה המספחת להסתפח במדינתנו כנ"ל ולא אאריך כעת בדבר זה רק מה שנ"מ לנידון דידן בקבורת הילד הנז' והנה מדי עברי כבר בדבריהם הנ"ל תמהתי בדברי הה"ג מא"ש שכתב שאם תרצה גם האשה הנכרית שנשאה כבר להתגייר צריכין להתיישב אם יתראה לעיני חכמי הדור שהגרות ההוא בתמימות יקבלוהו במוסרות הברית אם אינה ידוע שהיא מעוברת צריכין להמתין חדשי הבחנה ואם אינה מעוברת תנשא לו בחופה וקדושין כדת מו"י עכ"ד אשר תמהני עליהם כי באמת איך שייך לומר שהגירות יהי' בתמימות באנו בעלי נשואי התערובות הכופרים באלקי ישראל ובתורת משה והנכרית באה עמו מחמת אהבתם הטמאה אשר ביניהם וגם אם יאמרו שכונתם עתה להתגייר הכא מובן שהוא מחמת חפצם לדור יחד מעתה באין מפרי ומרגיז מצד אבותיהם היהודים של א' מהם ומבואר בטוש"ע הל' גרים (סי' רס"ח סעי' י"ב) כשיבוא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לד"ת ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא בודקין אחרי' שמא עיני' נתנה בבחורי ישראל ולא למלאת להם עינה וכו' עכ"ל כ"ש בזה של"ש שמא עיני' נתנה אלא ודאי עיני' נתנה ודרה עמו כבר בנשואי תערובתם ועינה בודאי ואיך שייך לומר שיראה כונתה בתמימות וגם עי"ז אנו מחזקין חלילה את מעשי נשואי התערובות האלו אשר חדשים מקרוב באו ונעשו להם תקנה אח"כ עפ"י דת ישראל ג"כ וכי הב"ד אינם בכלל קנאים פוגעים בו לבעל נכרית בזה הלא כשוט שהמה מצווים יותר בזה עכ"פ לקנאות בדבר הזה ועכ"פ שלא ליפות מעשהו הרעה להתירה להתגייר אח"כ בהיתר ב"ד להיות אהני מעשיו מעשי ערותו וערמימותו לא תהא כזאת בישראל וגם ממינא אסור לגיירה לכתחלה כדי שישאנה כדפסקינן בטוש"ע אה"ע (סי' י"א) הנטען על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא ישאנה ועיי' שו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סי' ק"י) שאוסר ג"כ לקבל לגייר נכרית שנישאה לישראל בחוקי האזרחים עיי"ש טעמיו. וגם תמהני בראותי בשו"ת מהר"ם שיק זצ"ל (חיו"ד סי' רמ"ח) דאם מקבל עליו האב לטבול ג"כ את בנו הנולד מהנכרית יש לקבלו למולו ולברך כמו בגרים עיי"ש וזהו באמת יהי' כמו חיזוק למעשיהם המתועבות ח"ו ובודאי צריכין להרחיקם בכל כחנו. והיטב אשר דברו בזה גאוני אשכנז הג' בעל ערוך לנר ז"ל והג' מווירצבורג בעל מלאכת שמים ז"ל ותשובותיהם בל"א נדפסו בשומר ציון הנאמן כי אין לקבל למול הולד (גם בתורת גרות) אותן הנולדי' מנככרית וישראל בנשואי התערובות כנז'. והטעם נראה לי עוד בזה כי באמת אם יתנוהו אביו ואמו (הנכרית) לגיירו ולהטבילו, כדת בפני בד"צ כיון שאצליהם יתגדל הילד הגם שלפי חוקיהם כנ"ל יהי' הזכר לפי אמונת אביו אך הא ראינו אמונת אביו ודרכו בגי"א נמוסי הגויי"ם כי לקח בת אל נכר וקשורה בו וכ' הרמב"ם (בפי"ב מהל' איסורי ביאה הל' ז') שדבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו והבן מן הנכרית אינו בנו וגרע מממזר עיי"ש בקדושת לשונו ועכ"פ איך שייך לומר שאביו הלז שנשא נכרית יגדלוהו בדת, ישראל הלא אם יחניכוהו בדרכי אביו ג"כ די רעות וגם תוגת אמו הנכרית הוא תרתי לריעותא וכל המקבל אותו לגרות ה"ז גורם להחטיאו לעבור על תורת ודת ישראל כי מקודם אינו מצווה לאשר אמו נכרית והולד כמותה עפ"י דינא. וכשיגיירו יהי' דינו כישראל והמה יגדלוהו שלא על ברכי התורה ודת ישראל זהו קשים גרים כספחת שאנו גורמים בידים כשיקבלו כנז' גם כשיזקין לא יסור אולתו מנדהכי חנוכו כתינוק שנשבה אצל אבותיו הרעים ויהי' סלון ממאיר לבית ישראל ואנחנו בידינו. נשים הנזק ח"ו בתוכינו. אתמהה. עכ"פ בנדון דידן בילד המת אף שנמול מ"מ לא נמול לשם גרות ולא הוטבל כלל וה"ז נכרי ואין לקוברו בקברות ישראל ועיי' ש"ס ברכות (מ"ז ע"ב) הנכרי אין מזמנין עליו דהיינו גר שמל ולא טבל דאינו גר עד שימול ויטבול וכמה דלא טביל נכרי הוא עכ"ל הגמ' ואף דכותי מזמנין עליו כמפורש שם במתני' ובש"ע וגר שלא טבל לא ובע"כ דזהו נכרי ממש הוא וגרע מכותי וכיון דהש"ס קראוהו (לגר שמל ולא טבל) נכרי אין לקוברו בקברות ישראל:
אולם ראיתי בשו"ת מרן הרדב"ז (ח"ג סי' תתנ"ח שהוא סי' תט"ו) ע"ד האנוסים שמלו ולא טבלו שכ' שהטבילה אין מעכבת אך אין ראי' משם דטעמו שכ' דהם באמת ישראל רק שהיו אנוסים וצריכי' טבילה מחמת תשובה וזה אינו מעכב מדינא אבל בנכרי גמור מה"ת דהיינו בנולד מן הנכרית כ' שם הרדב"ז דגם בספק הוי ספיקא דאורייתא ואינו נכנס לישראל עד שימול ויטבול דייקא וז"ב אך בשו"ת דברי יוסף להרב מהר"י שווארץ ז"ל מירושלים (סי' ל"ד) האריך להוכיח בעובדא דגר שמל ולא טבל עדיין שגזרו עליו מהבד"צ בירושלים לעשות מלאכה ביום השבת שלא יהי' בכלל נכרי ששבת והוא העריך השגות נגדם ורוצה לברר דחומרי שניהם עליו בגר שמל ולא טבל יש לו דיני ישראל ודיני נכרי לחומרא דהיינו שאסור להאכילו דבר איסור או להלבישו שעטנז ואסור היין במגעו ואסור לצרפו למנין עיי"ש. והנה אם כדבריו הי' מקום ליישב דברי רבותינו הרמב"ם וגם המחבר בש"ע (יו"ד סי' רס"ח) שלא הביאו הך דינא דש"ס יבמות (מ"ו ע"ב) דאינו גר עד שימול ויטבול אם כי פסקו גם הם דצריך מילה וטבילה מ"מ הא בש"ס יבמות שם אמרי' ש"מ תלת ש"מ גר צריך שלשה וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ אין מטבילין גר בלילה והנה אם כי הטור כ' אינו גר עד שימול ויטבול מ"מ המחבר לא העתיקו ואולי לכונה זו השמיטו מרן המחבר דאם אמרי' בהחלט דאינו גר עד שימול ויטבול אז לא הוי גר כלל קודם שטבל ודינו כנכרי גם לקולא ואם כ' הדין סתם שצריך למול ולטבול י"ל אולי דגם קודם שטבל לאחר שמל יש עליו חומרי שניהם כנז' מהס' דרכי יוסף. ונמצא לפי"ז בנידון דידן הי' ראוי להחמיר כחומרי שניהם שלא לגרום לקוברו בקברי נכרים וגם בביה"ח בקברי ישראל הכשרים ירחיקו ח' אמות לכל צד כמבואר בש"ע יו"ד (סי' שס"ד) בבאה"ט ובגליון מהרש"א. וזהו יגרום הפסד רב להח"ק להיות מקום אחוצה בביה"ח פנוי ח' אמות לכל צד אך באמת דבריו בשו"ת דברי יוסף הנז' אינם מוכרחים כלל לדינא. וכנראה מש"ס יבמות שם (מ"ו ע"ז) בר"ח בר אבא דאיקלע לגבלא דחזא מבנות ישראל דמיעברן מגרים שמלו ולא טבלו וכו' דאתי לקמי' דר' יוחנן דא"ל צאו והכריזו על בניהם שהם ממזרים דר"י לשיטתו דנכרי הבא על בת ישראל הולד ממזר ואם נאמר דבין מילה לטבילה הוי רק ספק משניהם לחומרא אז לא הוו"ל לר"י לעשות בניהם (בדיעבד) ממזרים ודאי אלא ודאי כיון דלא טבל (אעפ"י שמל) דינו כנכרי גמור גם לקולא בלי ספק:
ובפרט שבטור כ' זה להלכה דאינו גר במל ולא טבל כנ"ל והב"י שם לא חלק ע"ז בשום דיעה כלל ע"כ נראה כי במחבר רק קיצר בלשונו ולא כ' רק עיקר ההלכה מה שצריכי' לעשות בגר למולו ולטבלו ושאר ענינים כדרכו בקודש. אבל ס"ל ג"כ דהטבילה מעכבת (ובעין משפט בש"ס ע"ז [נ"ט ע"א] על הך מימרא דר' יוחנן דאינו גר עד שימול ויטבול ציין לש"ע יו"ד (סי' רס"ח סעי' א' וסעי' ג'] ובאמת במחבר שם בסעיפי' הנז' לא נמצא וביבימות במימרי' דר' יוחנן הנז' שם לא ציין כלל בעין משפט לדברי הש"ע הנז' בהל' גרים כי באמת לא נמצא מפורש כן בש"ע שם כנז'). וגם בדברי יוסף לא כ' רק לענין שמירת שבת שצריך לשמור לדעתו אחר שמל (הגם שלא טבל עדיין) והביא קאי' מלשון המדרש רבה (פ' דברים) נכרי ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חייב מיתה וכו' שנא' ביני ובין בני ישראל לפיכך כל נכרי שבא ומכניס עצמו ביניהם עד שלא קיבל עליו למול חייב מיתה עכ"ל ומשמע דבמילה לבד יוכל כבר לשמור את השבת ובאמת נ"ל לסתור ראיתו. א) דאין למדין הלכה מן המדרש כיון דסותר נגד מה דפסקינן להילכתא למסקנא בש"ס דילן דאינו גר עד שימול ויטבול משמע לכל דבר בין לקולא בין לחומרא ב) י"ל דגם כונת המדרש לאו דוקא מילה אלא טבילה ג"כ (כדי דלא יסתור עם הש"ס) ומה דנקט מילה משום שהוא חמירא נקבל עליו צערא דגופא באדם גדול וכיון שזה קיבל עליו כ"ש הטבילה שעושה בנקל וראי' יש לי בזה בדברי המדרש להלן בפ' ואתחנן (פרשה ב' אות כ"ד) וכן הוא בש"ס ע"ז (י' ע"ב) במעשה שהיו רבותינו ברומי ר"א ור"י ור"ג וכו' והי' סנקליטו של מלך וכו' שמע להם ומן את טבעתו ומת שמע רבותינו ועלו אצל אשתו וכו' חבל לסכינה שהלכה לה ולא נתנה המכס (כ' המפרשים כלומר שלא מל א"כ לגייר קודם נטירתו שמסר נפשו בעד ישראל) מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאו כהן קונסא שהיתה המילה בתוכה וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליו וקראו עלי' רבותינו המקרא הזה נדיבי עמים נאספו וכו' עכ"ל המדרש ואתחנן והרי עדיין תקשי דלא טבל א"ע ומל ולא טבל עדיין אינו גר א"ו שזה כשיטא להם שטבל אלא ששאלו על צער המילה גם אם הי' יודע נאמן את ידיו נמול א"ע בסתר וכיון שהראה להם אשתו שקיבל עליו המילה פשוט שהטבילה שהוא בנקל עשה בודאי ע"כ קיצר בלשונו במדרש ונקט בלשונו רק המילה וכן בפ' דברים כלו' אבל באמת אינו חולק עם הש"ס כנז' ג) גם אם נאמר שכונת המדרש כדבריו דרק מילה מעכב לענין שמירת שבת י"ל דדריש שם המדרש בס' דברים שנא' ביני ובין בני ישראל היינו דסמוך לי' כתיב ''ברית עולם'' ע"כ הברית מילה תלוי האות ברית ביני ובין בני ישראל וגם השבת הוא אות ברית ביני ובין בנ"י ע"ב מי שלא מל א"ע אסור לשמור את השבת וכשמל א"ע שוב אינו בכלל חיוב מיתה כששומר את השבת כמו נכרי כהאי משל דהביא שם אבל לענין שארי דברים י"ל ס"ל להמדרש גם לקולא יש לו עוד דין נכרי קודם שטבל ד) דהנה בלא"ה תקשי ע"ד בדברי יוסף שכ' דלחומרא של שניהם חולינן גבי גר שמל ולא טבל עדיין ולכאורה אין זה חומרי שניהם אם נאמר שלא יעשה מלאכה כלל דהא הוי קולא לענין נכרי ששבת חייב מיתה ולענין האבות אם הי' להם דין ב"נ לחומרא כבר פלפלו בפרשת דרכים ושארי מפרשים האיך היו עושין ובאמת כאלו השיטות במפרשים דחומרי שניהם הי' להם אז היו צריכין לעשות מלאכה במקצת ביום השבת והדברים עתיקין ואכ"מ להאריך א"ו דכונתו רק לענין שבת מכיון שמל י"ל דיוכל לשמור אות ברית שבת ג"כ כנז' מד' המד"ר וכיון שהוכחנו בשלש ראיות הקודמות שז"א ראי' להלכה כ"כ מה שסיים שם שצ"ל (גר שמל ולא טבל) בחומרי שניהם זה אין לו מקור כלל (דרק לענין שבת היו לו קצת סמוכים מהמדרש רבה כנז' וגם זה אינו להלכה כנ"ל) ע"כ בודאי בנידון דידן להלכה תבנא למה דאתחלנא כיון שלא נמול רק ע"י הכרעדינגר שם במקומו אשר דן דיני דפרסאי חוקי האזרחים (אשר לא מבני ישראל המה) כי דין ישראל יש לו ע"י נשואי התערובות ולא כיון לשם גרות וכיון שלא טבלו כלל (ועכשיו מת בפה"ק) והלכה רווחת הוא דאינו גר כלל במל ולא טבל ע"כ הקטן המה הוא נכרי ופשוט דאסור לקוברו בקברי ישראל ונכונה ההוראה לכתחלה [וכן נעשה ונקבר בקברי הגויים הרעפארמירטע] ומכבד שהוא כן להלכה מדינא שלא לחלל קדושת וכבוד בית החיים לשום בתוכו פגר ילד שהוא נכרי עפ"י התורה בין קברי ישראל הכשרים הוא ג"כ לאות לבני מרי ממנו ילמדו וכן ילמדו בשארי קהילות במדינתנו בעוה"ר אשר פשתה המספחת הזאת וידעו להזהיר להרחיק כמו אלו מקברי בנ"י הכשרים ולמען חיזוק דת תוה"ק נגד המתפרצים בעם יהי' ה' עמנו לגדור גדר ולעמוד בפרץ ויגדור פרצות עמו ישראל ברחמים ב"ב
ומה שכתבנו בזה לעיל בהשגות על דברי יוסף (אות ב') דגם כונת המדרש י"ל שהוא מילה וטבילה רק דנקט החמור על האדם בתחלה וממילא הקל ממנו (שהוא הטבילה נכלל בו) כנ"ל כן י"ל ג"כ בתיהמ"ק (תיקון מ"ז דף פ"ג ע"א) למיגזר ית גיורא וכו' היינו לאו דוקא מילה רק טבילה ג"כ וכמו דקאמר שם למיהוי בצלמנו כדמותנו במילה ופריעה עיי"ש והיינו כנראה למ"ד דאדם הראשון נולד מהול ע"כ מיירי רק מתכונת המילה והעברת הערלה ולא מדיני הגר כלל שהוא הטבילה מעכב ג"כ ולא פליגי עם הש"ס דילן וכן בזוה"ק פ' אחרי בענין אונקלס הגר לפני הכל ושמאי וכו' עד דאתגזר וכו' היינו טבילה ג"כ וכן מפורש בפי' הראב"ן (שהוא מהראשונים ושאר מפרשי') בפיוט יום ב' דסוכות לפני קדושת שחרית על ונכרי לא ירמוס במחיצותי' פי' אם נתגייר ''ועדיין לא טבל' לא ידרוך בחצר של סוכה עכ"ל (היינו שדין נכרי לו גם אם נתגייר במילה ולא טבל דבע"כ כונת פירושם כן דהא מפרש מיד נאח"ז וערל לא יעבור בתוצאותי' כי' אפי' ישראל שמתו אחיו מחמת מילה והוא אינו מהול עכ"ל ובע"כ דאח"כ בסמוך לי' כנז' מיירי הפיוט שאינו ערל עוד שנתגייר במילה אך לא טבל עוד ג"כ נקרא נכרי וז"ב ופשוט) והנה במס' גרים (פ"א הלכה ו') גר שמל ולא טבל טבל ולא מל הכל הולך אחר המילה דברי ר"א רע"א אין טבילה מעכבת ולפי"ז לדברי שניהם אין הטבילה מעכבת כשמל כבר והוי גר אך באמת כיון דבש"ס דילן מסקינן דאינו גר כנז' ועיי' בש"ס כתובות (י"א ע"א) ברש"י ד"ה מטבילין דאין לך גר בלא מילה וטבילה עכ"ל א"כ אין הלכה כמס' חיצונית נגד הנפסק בש"ס דינן כנודע ומלבד זה אין פי' לדברים שנשנו במס' גרים בנוסחא הלז דא"כ במה פליגי ר"א ורע"ק וכבר העיר שם בכל זה בפי' נחלת יעקב ועל כרחך הגי' כנוסחא חדשה שם רע"א אף טבילה מעכבת ואתי רע"ק אליבא דהלכתא דגם טבילה מעכבת ואינו גר עד שימול ויטבול כנז'
ובעובדא דהדברי יוסף הנ"ל שהי' בירושלים שרצה הגר אחרי מילתו (טרם שנתרפא וטבל) לשמור שבת הנה יש לעורר מדברי הש"ס ע"ז (דף נ"ז ע"א) דמל ולא טבל גדולים עושים יין נסך ועיי' בש"ע יו"ד (סי' קכ"ד סעי' ד') ונמצא כשהי' מקדש על היין הרי אוסר בעצמו היין במגעו ודוחק לחלק ולומר דבלא"ה כשיודע בעצמו דכונתו לשמים אינו מנסך עכ"פ לגבי עצמו וצ"ע
והנה במג"א הל' מגילה (סי' תרפ"ז) כ' בשם הגמ"נ גר שנתגייר קודם הנץ החמה פטור מקריאת הלילה דעיקר מצותו ביום עיי"ש וצ"ע מה כונתו האיך נתגייר קודם הנץ החמה אם מל וטבל מיד אח"כ הלא אי אפשר דהא צריכין להמתין אחרי המילה עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ יטבול משום דמים מרזי' לי' למכה כמבואר בש"ס יבמות (דף מ"ו) ובש"ע יו"ד (סי' רס"ח סעי' ב') ואיך אפשר זה בפעם א' שניהם בלילה קודם הנץ החמה המילה והטבילה שימול אז ויתרפא ויטבול ובלילה אסור למול ולטבול כמבואר שם (סי' רס"ח סעי' ג') ואם אחרי הנץ החמה כ"ש השאלה דהגמ"נ א"ו בע"כ מיירי קודם הנץ החמה ולאחר שעלה עמוד השחר כיון דלענין ק"ש הוי לינה כמ"ש שם במג"א וע"כ ההכרח לומר דעשה שניהם (המילה והטבילה) אחרי עמוד השחר קודם הנץ החמה ועבר על דחז"ל לטבול מיד משום דהם אמרו רק משום תקנתו ורפואתו משום דמים מרזי לי' למכה כנ"ל מ"מ בדיעבד כשר ויש עוד להביא ראי' ממתני' פסחים (צ"ב ע"א) ועדיות (פ"ה מ"ב) גר שנתגייר ע"פ בש"א טובל ואוכל את פסחו לערב וב"ה אומרים הפורש מן הערכה כפורש מן הקבר עכ"ל הרי דמל וטבל באותו יום ועכ"פ בדיעבד בודאי מהני הטבילה מיד קודם שנתרפא לגמרי אך יותר נראה דמיירי שמל כבר בזמן הקודם ונתרפא בשלימות ועכשיו טבל קודם הנץ החמה ביום הפורים ואף שהטבילה צ"ל ג"כ ביום וכמבואר שם (סי' הנז' סעי' ד') מ"מ כיון שבדיעבד ה"ז גר גם כשטבל בלילה כמ"ש שם (בסי' רס"ח סמי' ד') ובפרט קודם הנץ החמה הוי לילה רק לענין ק"ש זמן שכיבה אבמ מענין שארי דברים הוי כבר ום כנ"ל ע"כ מיירי שמל כבר ורק עתה טבל וגם הך הנז' בגר שנתגייר בערב פסח טובל ואוכל פסחו לערב י"ל דמיירי שמל מכבר ורק עכשיו טבל בע"פ וע"כ קראוהו שנתגייר אז כיון דמל ולא טבל לא הוי גר עד שיטבול כנז' עכ"פ נראה דפשיטא להו להפוסקים האלו (בהל' מגילה) דהטבילה מיירי בע"כ קודם הנץ החמה אבל קודם הטבילה לא הוי גר כלל ולא נתחייב כלל במגילה וכ"ש כלל לקרותה בלילה כיון שלא טבל עודנה קודם הבוקר היינו קודם הנץ החמה ומל דלא טבל אינו גר בין לחומרא בין לקולא וה"ז נראה י"ל שלא כדברי יוסף הנ"ל
ומה דתנינן במתני' דזבים (פ"ב משנה א') נכרי שראה קרי ונתגייר מיד הוא מטמא בזיבה י"ל ג"כ באופן זה שנימול מכבר ונתרפא ועתה אחרי שראה קרי טבל (שזהו הגרות) וימ"ד הוא מטמא בזיבה ולק"מ
אמנם יש לעורר על המד"ר הנז' ואתחנן פרשה ב' אות כ"ד) במעשה שנתגייר אותו השר קודם פטירתו ואשתו הראה להם סמרסוכי מלה והכא כיון שהי' בסוד כזה ולא הי' בפני ב"ד של שלשה דחכמי ישראל לא ידעו כלל עד שסיפרה להם וא"כ הוי מל ונתגייר בינו לבין עצמו דלא מהני לכתחלה כמבואר בטוש"ע יו"ד (סי' רס"ח סעי' ג') אמנם כיון דהי' סעת סכנה ואין לך שעת הדחק גדול מזה ושעת הדחק כדיעבד דמי (וכמ"ש כבר מזה בחיבורנו וכמ"ש באחרונים) ומבואר שם בש"ע דבדיעבד מהני אפי' לא טבל אלא בפני ב' וכ' שם הש"ך (ס"ק י') בשם התוס' בשנים לאו דוקא ה"ה אפי בפני א' מהני אמנם קשה לדעת הרמב"ם שם דלא מהני גם בדיעבד ואולי בשעת הדחק דלא אפשר באופן אחר גם הרמב"ם מודה דמהני או אולי שמצא בסוד ג' יהודים שעשה בפניהם המילה והטבילה אך מפני הסכנה לא ידעו מזה ולא פרסמו זאת לחכמים ע"כ לא ידעו עד שהראה להם אשתו כנ"ל ובאמת כל ישראל הכשרים ראויים להיות ב"ד בזה
ברם צריכין למודעי ונחזי אנן אם אירע בגר שמל וטרם שטבל נפטר נ"מ (שנמשך זמן באיזה אופן שיהי' עד הטבילה ובתוך כך מת ח"ו) אז לא יסבול הדעת שיקברוהו בקברי נכרים שכיון שקיבל עליו במס"נ ליכנס תחת כנפי השכינה בדת ישראל ויסורי המילה וכיוצא ע"כ חלילה להתאכזר להרחיקו ולשומו בין קברי עכו"ם ובודאי צריכין לקברו בבית החיים של ישראל (אך אם צריכין להרחיק בכה"ג מקברו שם ח' אמות כיון שעפ"י דין אינו גר עד שיטבול ודינו כנכרי כנ"ל צ"ע למעשה שלא יארע כזאת) וכן בקטן שמלוהו ע"ד ב"ד וקודם שטבלוהו י"ל ג"כ דינו כזה אבל בנידון השאלה שהתחלנו להעמיד הדת על הלה מפני זרם התערובות נשואי הנכרים ר"נ כנ"ל אוקמוה אדינא לקוברו בקברי נכרים וכן ראוי להורות כי גם המילה לא היתה לשם גרות כי הכרעדינגערס אינם בקיאים ולא מאמינים ונזהרים בחוקי דהינו רק כפי חוקי העמים אשר הזכרים (בנשואי התערובות) הם אחרי האב ועל דעת זה מלוהו כמובן וכמו שביארנו לעיל בעה"י ועיי' בשו"ת אבני צדק להבה"צ מסיגוט ז"ל (חאהע"ז סי' י') בא' שבא ואמר שנתגייר והביא כתב מכרעדינבר כזה והורה שצריך להטפת דם ברית בפני ב"ד של ג' עיי"ש ועיי' בדברי קדוש זקיני בס' דרך פקודיך (במ"ע דמילה) כענין המתחדשים בכפירה בעוה"ר בזמנינו שצריך המכת דם ברית מכתבנו מכעין זה בחיבורנו אות שלום על ה' מילה ואכמ"ל) ומנינא כ"ש זה בעובדא שהי' בכאן בהילד בן הנכרית שכבר מת תהי ככרת ישראל וחיים ושוכע"ס עלינו ועכ"י
שוב ראיתי בשו"ת בנין כיון (קמא סי' צ"א) שנשאל ג"כ מירושלים עיה"ק בעובדא הנ"ל שהורה אז בדברי יוסף בגר שנתגייר שנימול ולא טבל עדיין לענין שמירת שבת בנתיים שלא יהי' בכלל נכרי ששבת ודעתו שא"ל לעשות מלאכה בשבת כיון שמילה הגר נקרא ברית כדאמר' בשבת (דף קל"ב) איך נאמר אחר שנכנס בברית האחת יהי' מוכרח להפר ברית אחרת שכרת הקב"ה עם ישראל אך סיים שם כחומרא כפי מה שבירר שם שמה שנצטוה ב"נ יומם ולילה לא ישבותו הוא ענין אחר מנ"מ מלאכות שנצטוו ישראל וב"נ רק על מלאכת יגיעה ומשא וטורח נצטוה ע"כ דעתו שיעשה מלאכת יגיעה שאינה מל"ט מלאכות כגון שישא משא ברשות היחיד עיי"ש ודבריו עדיין צ"ע וגם כ"ז כשנתגייר בפני ב"ד כדינא וגם י"ל לענין שבת יש סמך דהוי גר ע"י מילה דהוא אות ברית כנ"ל בדברינו אמנם לענין שארי דברים לכ"ע דינו כנכרי כשמל ולא טבל עדיין וגם כ' שם בבנין ציון שחקר בכל המקומות שמקבלים גרים ולא הקפידו על זה שיעשה הגר מלאכה אחר המילה קודם הטבילה בשבת שבנתיים ע"כ אולי מסתבר טעמי' דכיון שנכנס לברית הגרים וכיון שלא הי' אז נתרפאה מילתו ואנוס הוא עפ"י תקנת חכז"ל שלא יטבול עד שיתרפא רפואה שלימה כדפסקי' בש"ע עכ"פ המניעה לא מדידי' הוא ע"כ קשה לומר שמוכרח לעשות מלאכה בשבת שבנתיים משא"כ בנידון דהכא שלא נימול לשם גרות כלל ובפני הפרעדיגערס לפי חוקיהם בחוקי תערובותיהם (האזרחים) כנ"ל ע"כ בודאי גם הוא יודה דדינו כנכרי ומשנה שכתבנו לא זזה ממקומה בעה"י כנ"ל
והנה בירושלמי עירובין (פ"ד הלכה ה') בעא גר שטבל לאחר שהאיר המזרח בשבת אם אמרי' דדמיא לישן מאחר שאלו הי' ער קנה ה"נ קנה לו שביתה מבין השמשות הגם שלא טבל אז כיון דאם הי' טבל אז הי' קונה והאיבעיא לא איפשטא ועיי"ש בפנ"מ דלהכי תליא בטבילה כיון דמל ולא טבל לאו כלום הוא ואינו ישראל עוד ומה דנקט דטבל כשהאיר המזרח והוו"ל למימר באמצע היום ולמה נקט בהאיר המזרח (שחרית שבת) וי"ל כדי לאשמעי' הילכתא כיון דגר צריך לטבול ביום אמנם כפי שביארנו לעיל (בד"ה והנה במג"א הל' (מגינה) א"צ לזה הנץ החמה רק משהאיר המזרח די (דרק לענין ק"ש נחשב עוד לילה זמן שכיבה גם משהאיר המזרח היינו עמוד השחר כנ"ל) וזהו אשמעי' דרך אגב בירושלמי דצריך לטבול הגר ביום אבל די משהאיר המזרח היינו עמוד השחר *)