מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ה
הרמב"ם (פ"ד מהל' חמץ ומצה הל' ה') ישראל שהרהין חמצו אצל עכו"ם אם אמר לו אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו ה"ז ברשות העכו"ם ואותו החמץ מותר לאחר הפסח וכו' ואם לא אמר לו קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאלו הוא פקדון אצל העכו"ם ואסור בהנאה לאחר הפסח עכ"ל והראב"ד השיג ע"ז וכ' שאין דין אסמכתא לעכו"ם עיי"ש (ועיי' במג"א סי' תק"א ס"ק ב') בד"ה ואם לא הלוהו. ולהבין מהו סברת פלוגתתם אם שייך אסמכתא לגבי עכו"ם נ"ל עפי"מ שנקדים מ"ש בחידושנו לסוגיא דאסמכתא וכתבתי בתשו':
הנה מה שהקשית להסביר לך מה דאמרינן בב"מ (ס"ו ע"א) הלוהו על שדהו אמר רב הונא בשעת מתן מעות קנה הכל לאחר מהן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו ורב נחמן אמר אפי' לאחר מתן מעות קנה הכל ועכ"פ לתרוייהו הוא גריעותא יותר לאחר מתן מעות דשייך לומר בזה אסמכתא דלר"ה לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו וגם ר"נ אשמעי' רבותא אפי' לאחר מתן מעות ולכאורה קשה דאדרבא הסברא הוא להיפך דאם הסכים עמו המוכר לאחר מתן מעות י"ל דעושה מרצונו הטוב ובלי אסמכתא דמי הכריחו לזה עוד משא"כ כשמסכים עמו בשעת מתן מעות י"ל דהוא רק אסמכתא. אולם נ"ל הטעם בזה עפימש"כ הב"י (בסי' ר"ה) בשם בעל העיטור דאף דתלויי' וזבין זביני וכו' מ"מ אנסוהו לקנות לא מהני והסביר הגאון מ' זוסקינד ז"ל מסטריא הובא בס' בית לוי על גיטין דאונס ממון לא יוכל לעשות רצון מחדש רק שמסלק הרצון ההפכי ע"כ במוכר מחמת אונסא דממון מהני משא"כ אנסוהו לקנות ואסברנא בזה דבר נחמד בנתינה בע"כ בחיבורינו מנח"א חלק ב' (סי' ס"ט אות ב') ע"ש ולענינינו כיון דבאמת מכר לו כשהלוהו על שדהו רק שאנו חוששין שהי' רצון ההפכי ומה שהבטיח היינו רק באסמכתא ולא הי' רצון השלם מחמת רצון ההפכי וכיון דפסקינן אגב אונסא דזוזי גמר ומקני באפי' פ"א שנתן לו בעד שיוי רב ועל כן שפיר בזה מחמת חביבות המעות ל"ש לומר בשעת מתן מעות דלא הי' ברצון השלם מחמת האסמכתא כיון דאונסי דזוזי מבטל זה וזהו בשעת מתן מעות אבל לאחר מתן מעות שפיר י"ל דהי' לו רצון ההפכי והסכים בזה רק באסמכתא ומובן בזה הגמ'
ב' והנה שם בתוס' ב"מ בד"ה אי קפיד בדמי קני הקשה התוס' על רש"י על מה שפי' דמקפיד על חפציו למכרן בפחות קנה (דראינו דאינו רוצה לפדותו עוד) די"ל דהא דמקפיד שלא למכרן בפחות משוויין דילמא משום דידע דאסמכתא לא קניא וכ'. והנה לכאורה קשה ע"ד התוס' דהא באמת כיון דכבר אמרו חכמים ופסקו דאי קפיד בדמי קני ולא שייך אסמכתא הרי שוב ידע (המוכר שהלוה לו מעות) גם מזה ועכ"ז אינו חפץ למוכרם לשדותיו ועל כרחך דאינו רוצה לפדותו ואיך שייך לומר משום דידע דאסמכתא דלא קניא הרי כיון שאמרו חכמים דאי קפיד בדמי קני ושוב יש לו לחוש לזה וכיון דלא חש על כרחך דבאמת לא חש וחפץ להחליטו אצלו וא"כ מה מקשו התוס' אולם באמת זהו לאחר שתיקנו חכמינו והתוס' הקשו דלמה אחז"ל כן דאי קפיד בדמי קני אך לאחר שאחז"ל כן קשה כנ"ל וזהו כעין מתהפך והיתר כרוך וכבר כתבנו בכמה מקומות עפי"ד התוס' (בפסחים דף כ"ו ובב"מ דף ל') בעלה עלי' זכר דבהיתר כרוך ומתהפך וכו' אמרינן לחומרא כיון דהוא מה"ת וממילא בממון בכה"ג צ"ל קולא לנתבע וי"ל שפיר דזה תלוי אי אסמכתא לא קניא מדאורייתא אז בספק אם קנה י"ל דלא קנה משום חומרא דאסמכתא דהוא דאורייתא אבל אי אסמכתא מדרבנן ממילא אם אנו מסתפקין האיך כונתו במה דמקפיד בדמי אם בשביל שמחליטו באמת להשדה או בשביל שחשב רק משום דאסמכתא לא קניא כנז' על כן הוי ספק ואוקמוה אדינא דאורייתא דאסמכתא קניא והנה הנתיבות (בסי' ר"ז בביאורים ס"ק ט"ו) כ' על פלוגתת המרדכי שמביא בד"מ וכן בב"ח ובש"ך שם אי אסמכתא לא קניא מדאו' או מדרבנן וכ' דמאן דס"ל במשחק בקוביא אגב דבעי לקנות גמר ומקני ס"ל דאסמכתא לא קניא רק מדרבנן ועל כן מהני סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני משא"כ למאן דס"ל אסמכתא מדאורייתא לא סמכינן (מספק) על ראי סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני והנה התוס' בסנהדרין (כ"ד ע"ב ד"ה כל כי ה"ג לאו אסמכתא) כ' בשם ר"ת שחולק על רש"י וס"ל לר"ת דבמשחק בקוביא משום דאגב דבעי לקנות גמר ומקני ורש"י לא ס"ל כן ומעתה ס"ל לרש"י דאסמכתא לא קני מדאורייתא ע"כ לא מהני הך סברא כנ"ל ומעתה שפיר הקשה התוס' בזה בב"מ על רש"י לשיטתו דס"ל אסמכתא דאורייתא (וגם סתם דברי התוס' הם להר"י כנודע והר"י ג"כ חולק שם בסנהדרין על ר"ת בזה וס"ל כפירש"י וא"כ ס"ל אסמכתא מדאו' לא קני) ושפיר קשה כיון דהוא ספק אולי כונתו במה דקפיד בחפציו שלא למכרן רק משום דס"ל דאסמכתא לא קניא בכה"ג ולא משום שחפץ להחליטן ע"כ צריך להיות מספק דאורייתא דאסמכתא לא קניא וא"כ למה אחז"ל דאי קפיד בדמי קני ושפיר הקשו התוס' על רש"י לשיטתו וגם הר"י בעצמו ס"ל כן כנז' ונכון בעה"י
ג) ובזה נבא לד' הרמב"ם והראב"ד הנ"ל דהנה י"ל סברת פלוגתתם אי שייך אסמכתא בעכו"ם י"ל דאם נאמר אסמכתא דאו' א"כ הוא גזל וממילא גזל עכו"ם אסור ע"כ גם לעכו"ם אסור לקנות ולמכור ע"י אסמכתא משא"כ אם נאמר דאסמכתא יש לה קנין מה"ת רק דחכמים אסרוהו בשביל תקנת ישראל עשאוהו אבל לא תקנו בשביל עכו"ם ועפי"מ שכתבנו לעיל בשם הנתיבות דתלוי זה אי אסמכתא אסור מה"ת למ"ד במשחק בקוביא דגמר ומקני בשביל שרוצה לקנות מהאחר ע"כ מותר לגמרי כמו שהוא דעת ר"ת בסנהדרין (דף כ"ד וכ"ה) דרק משום אינו עוסק בישובו של עולם פסלוהו שם לעדות וכן מובא ברמ"א (סי' ר"ז ס"ק י"ג) ע"כ ס"ל דאסמכתא אינה מה"ת משא"כ למאן דאסר משחק בקוביא (אף שרוצה לקנות ג"כ) ע"כ ס"ל אסמכתא מה"ת עיי"ש בנתיבות ולפי"ז שפיר מיושב דהנה הרמב"ם לשיטתו דהוא ס"ל (בפ"ו מהל' גזילה הלכה י') דמשחק בקוביא אסור והרמב"ם לא גרס שם בסנהדרין הך דכל כי האי גוונא לאו אסמכתא כמ"ש בהגהות הגר"א בסנהדרין שם ועיי' בביאור הגר"א (חו"מ סי' ר"ג ס"ק מ"ד) ממילא בע"כ ס"ל להרמב"ם אסמכתא מה"ת ע"כ שפיר לשיטתו שייך אסמכתא גם לגבי נכרי כנ"ל ע"כ פסק בזה לגבי חמץ דשייך אסמכתא גם לגבי נכרי דאם לא אמר מעכשיו הוי כפקדון אצל הנכרי ואסור אחר הפסח משא"כ הראב"ד דס"ל כגי' דידן בגמ' סנהדרין שם במשחק בקוביא דכל כה"ג לאו אסמכתא וכד' ר"ת בתוס' שם כנז' ולשיטה זו אסמכתא רק מדרבנן ולפי"ז שפיר י"ל דלגבי נכרי לא תקנו חכמים לאסור אסמכתא ע"כ חלק הראב"ד וכ' דל"ש אסמכתא לגבי נכרי וא"ש ונכון:
ד) והנה אם קנה אתרוג מעכו"ם ע"י אסמכתא קודם חג הסוכות אם קנאו הישראל והוי לכם זה תליא בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל אם שייך אסמכתא בקנין גבי עכו"ם אמנם אם קנאו לאתרוג מישראל ע"י אסמכתא י"ל דתליא בפלוגתא אם ראוי מדאו' הוי ראוי מדרבנן או להיפך מ"ש בזה השעה"מ (פ"ח מהל' לולב הל' יו"ד) ובשארי האחרונים ועיי' בדברי אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (סי' ה' וסי' מ"ה) אך י"ל לכאורה דבאתרוג גם אם נאמר דאינו ראוי מדרבנן הוי ג"כ אינו ראוי מדאורייתא וא"כ לא יצא י"ח ביום הראשון מ"מ לא גרע הך ממה דפסקינן בש"ע ה' לולב (סי' תרנ"ח סעי' ה') דבנתנו לו סתם הוי ג"כ כאלו נתנו מתנה ע"מ להחזיר ויצא וגם ממה דפסקי' שם (בסעי' ט') לענין אתרוג של הקהל דבסתמא הוי כאלו התנו בפירוש שיצא בו כ"א וא' בתורת מתנה ע"מ להחזיר וה"נ י"ל לכאו' כיון דמיירי בישראל שקנאו ממנו א"כ גם אם לא יתקיים תנאי האסמכתא מ"מ מסכים הישראל מן הסתם שיצא בו י"ח ביום הא' כנ"ל אך י"ל דז"א ואדרבא אולי יש לדמותו כמ"ש שם המג"א (ס"ק ג') דכשאין האיש בביתו ונתנה האשה הלולב לא' מאוהביו או במתנה דלא יצא דשמא ניחא לי' למוכרו על יום א' עיי"ש וה"נ שמא לא סמכא דעתי' דהמוכר הזה שיתקיים התנאי ואדרבא מצפה שיתבטל המקח ואסמכתא לא קניא וא"כ ישאר האתרוג אצלו ורוצה למכרו לאחר ועכ"פ אינו רוצה ליתנו כהלוקח באופן זה שיצא בו י"ח כמובן וצ"ע ואכ"מ וו להאריך