אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ג

סימן ב

נשאלתי מנין הוא מה שנוהגים כשא' נחלש ל"ע בד' צומות והוצרך לטעום ולאכול כי אז יעשה הדבר בצינעא באין רואה. ועיי' בשערי אפרים דיני קה"ת שער א' סעי' י' בהמשך לשונו דפשיטא לי' דאם מוכרח לאכול ביום התענית יאכל בצינעא) אם הוא רק ממדת חסידות וצניעות וכי היכא דלא ליחשדי שהוא בבריאות ואינו חפץ להתענות. או יש לו מקור בש"ס או בפוסקים. דהא גם לענין יוהכ"פ אם א' מסוכן והוצרך לאכול עכ"ז לא נמצא בפוסקים שיאכל בצינעא ע"כ גם בד' צומות כשאינו מסוכן יש להסתפק אם צריכין לאכול בצינעא מדינא:

והשבתי שאם נאמר לדמותו למה דאמרי' בברייתא בתענית (דף י' ע"ב) ופסקינן בש"ע או"ח (סי' תקע"ד סעי' ג') שכח ואכל אל יתראה בפניהם שאכל עיי"ש ובמג"א (ס"ק ד') ויש לדמות שוכח כמו שהוא אונס חולה שצריך לאכול לכתחלה. אך אין זה מקור מספיק כ"כ דהא התם מיירי באכילה שלאח"כ היינו אחרי שכחו. והעירותי כי נ"ל מקורו בש"ס עירובין (מ"א ע"א) תניא א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני רע"ק בתשעה באב שחל להיות בע"ש הי' והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא שהי' תאב לה אלא להראות לתלמידים הלכה וכו'. והנה יפלא לכאורה מהיכן ידע ר' יהודה שעשה רע"ק רק כדי להורות הלכה ולא מפני שהי' תאב לה ואין לומר שהגיד כן רע"ק בפירוש. ז"א דהנה התוס' שאנץ כ' שם וז"ל בפי' ר"ח קבלה בידינו כי ר' עקיבא אותו שנה מסוכן הי' והביאו לרע"ק הרופאים לגמע ביצה מגולגלת באחרית היום ור' יהודא לא דקדק לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך עכ"ל וא"כ האיך הגיד רע"ק שעושה להורות הלכה וכו' הלא אדרבא הי' רק מחמת סכנה שהוצרך אז אלא שר"י טעה וכו' א"ו בע"כ שלא הגיד רע"ק כלום וא"כ עדיין קשה מנין ידע ר"י שהי' רק להורות הלכה כנז' ולמה לא חשב כאשר הי' באמת (לפי"ד התוס') שמחמת חולשת רע"ק אכל ולא ללמוד ממנו הלכה לאחרים. אלא ודאי מזה י"ל ראי' דאם אוכלין בד' צומות כשהוצרך כנז' בלא סכנה צריך להיות מדינא בצינעא כדי שלא יבואו גם אחרים להקל או לחשוד אותו כנז' וע"כ שפיר חשב ר' יהודה שאיך יוכל להיות שהוא מחמת חולשת רע"ק ע"כ אכל הביצה דא"כ אז הי' אוכלה בצינעא ולא בפני כל עם אלא ודאי שמותר לאכול בת"ב שחל בערב שבת וזה רצה רע"ק להראות הלכה לתלמידים ובמה שאכל בפרהסיא בזה ידעו והבינו התלמידים ההלכה שבע"ש צריכין לטעום קודם ביהשמ"ש אך באמת אין זה סותר לדברי התוס' בקבלה שבידם שהי' רע"ק מסוכן ע"כ אבל אז ור"י טעה וכו' כנז' כי באמת המעשה הי' שרע"ק רק מחמת סכנה שהביאו הרופאים לגמעות הביצה ע"כ אכלה ולא מחמת שהי' ע"ש ובדבר שהותר משום סכנה עפ"י הרופאים א"צ עוד לאכול בצינעא גם ביוה"כ. ע"כ י"ל לא מצינו ביוהכ"פ שמסוכן אוכל עפ"י הרופא צריך לאכול בצינעא דוקא. כי הוא מילתא בפרהסיא ול"ש חשדא ע"כ אכל רע"ק בפרהסיא. אבל ר' יהודא לא ידע שהוא עפ"י ציוי הרופאים מחמת סכנה כנ"ל מהתוס' ע"כ חשב למשפט שפיר ממה שאכל רע"ק בפרהסיא שהוא כדי להורות הלכה דמותר מחמת ע"ש. ובזה מה שנקטו התוס' בלשונם שהי' רע"ק מסוכן אז והלא לענין ד' צומות דרבנן וגם אם נאמר שהוא דברי קבלה כד"ת דמיא כמ"ש זה כבר במק"א. עכ"פ לא מצינו בד' צומות שהיו צריכין דוקא במקום סכנה להתיר לאכול כמו ביוהכ"פ. (ואין לומר דמעשה כך הי'. דמה זה נ"מ שאשמעי' לענין ת"ב שהי' מסוכן והלא יוכלו לטעות מזה להחמיר בת"ב כמו ביוהכ"פ שיהי' אסור לטעום גם לחולה רק למסוכן דוקא ממש כמו ביוהכ"פ) אלא ודאי דשפיר הוצרכו לומר מחמת סכנה כי על כן הי' רע"ק אוכל בפרהסיא (כיון דבפרהסיא אין לאכול גם בד' צומות רק כשהוא מסוכן כנז' בטעמו) ומזה טעה ר"י בחשדו שהוא מחמת ע"ש להורות הלכה לתלמידים אבל נמצא מזה דכשאין סכנה לדעת הרופאים אין להקל רק בגבר חלש וחולה בטבעו ועיי' בש"ע (סי' תקנ"ד סעי' ו' ברמ"א שם). ולאשר ירדה חולשה לעולם ע"כ צ"ע אולם מאוד בחלה נפשי באשר ממנהיגי זמנינו מקלם יגיד להם להקל בזה ביותר בפרהסיא עד כי באו להקל ביוהכ"פ בלי שאלת רופא וגם החולה רק על בינתם ישענו להקל באיסורי כרת ר"ל. עכ"פ בשארי צומות למי שחלש כנ"ל ואינו סכנה יש מקור וראי' הנ"ל שצריך עכ"פ להיות בצינעא ואת צנועים חכמה (ועיי' בדברינו בשער יששכר במאמר צום העשירי מ"ש מדברי המדרש תנחומא בראשית עיי"ש]:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה