מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ב
כבוד הרב המופלג וכו' ע"ד שאלתו ואשר כבר ניתן הענין להענות בו בחוה"מ סוכות העל"ט שגמרו ס"ת חדשה וכתבו יותר משלושים אותיות בסוף הס"ת בחוה"מ ולפי דברי המורה המתיר הי' נכתב מהסופר ונרשם מקודם בדיו חלושה שכמעט אינו שחור ואח"כ בחוה"מ כתבו הבע"ב כל א' אות א' כנהוג ועי"ז הוי רק כהעברת קולמוס שהאחרונים מתירים ע"כ התיר הוא ג"כ לכתוב האותיות כנז'
הנה מקור הלכה זו משנה מפורשת במ"ק (י"ח ע"ב) ובטוש"ע או"ח (סי' תקמ"ה) דאסור וגם להמתירים הי"א ברמ"א הוא רק בכתב מושיטא אבל לא בכתב אשורית דהוי מעשה אומן בפרט בס"ת לדייק ולכתוב אסור לכ"ע כמבואר בנו"כ שם. אלא שבפמ"ג כ' להתיר להעביר בקולמס אם נמחק ונחלש הדיו מאיזה אות דלזה ל"צ מעשה אומן ולאחר שהפמ"ג הביא זה רק מהא"ר בשם שכנה"ג. וראיתי השכנה"ג בעצמו סיים שם אחר הך דינא שכ' דנ"ל להתיר להעביר בקולמוס אות אחד וכ' ויש להסתפק לפי"ז אם חסר אות אחת שאין רשומה ניכר אם לקרוע להם נייר חלק (כמו בעדים שא"י לחתום שמקרעין להם נייר חלק) ולכתוב עליו וצ"ע עכ"ל ועפי"ז תמהתי בראותי להגאון מלבוב ז"ל בשו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד בקו"א לאו"ח סי' כ') כשהסופר רשם קודם חג הסוכות סביבות התיבות לעיני כל ישראל ורוצים לגמור הספר בהו"ר אז מותר לגמור בחוה"מ וכ' דכיון שכתב בגבעת שאול ומובא בשע"ת בכף כפופה שנחלק לשנים דמותר לתקן במועד ע"כ ה"נ כשרשם הסופר כבר אז לא הוי עוד מעשה אומן ומתיר בפשיטות לגמור ולכתוב האותיות עכ"ד ולפע"ד לא כן הוא דעינינו רואות בשכנה"ג שהניח בצ"ע אי מותר לקרוע נייר חלק בתמונת האותיות אף דגם שמה אינו אומנות רק למלאות מקום הקרע בדיו ונמצא נעשה תחתיו האותיות ממילא ועכ"ז הניח בצ"ע לאסור. מכ"ש ברשומי האותיות שעושים הסופרים דעדיין צריך אומנות כשלוקח הקולמס עם הדיו שלא יעשה דבקים אות לאות ושיכתוב צורת האותיות כדינא בכתב אשורית וצריכין לאמן ידיו ביותר כיון שלאו כל אדם רגיל בזה והסופר עומד עליו בכל אות ואות שיכתבנו כראוי. גם אחרי הרישום מקודם. וכולי האי ואולי. והוי כמ"ש בפמ"א (ומובא שם ג"כ בשע"ת) שאם צריך גרירה וכתיבה לקרב האותיות המרוחקים וכיוצא שצריך לעבות האותיות אז אסור בחוה"מ וגם זה כשכותב כמה תיבות כנז' וכמ"ש בפמ"ג דלעשות מרי"ש דל"ת אסור בחוה"מ לתקן התגא דדל"ת ומובן לכל שלכתוב אותיות רבות כאלו (גם אם נרשם קצת מהסופר) צריך אומנות יותר ממה שיש תיקון בין ר' לד'. ובאמת הכל הוא לפי הענין אם אינו צריך אומנת יד כמ"ש שם בפמ"א עיי"ש:
ובהאי עובדא ששאל מעל"ה הנה כפי שהתנצל המורה המתיר וגם כתב כת"ה שהי' נכתב מקודם בדיו שאינו שחור כ"כ ואינו מדרך סופרים רק לרשום קצת בבליי"א שטיפ"ט ואם עשה כן בהאות במלואו לכתוב כולו בבליי"א שטיפ"ט (ולא בצידיו בלבד) אז הוי איסור אחר דלא מהני שוב העברת הקולמס כיון דהבליי"א שטיפ"ט הוא צבע פסול לכתוב בו ס"ת הוי ככותב בזהב או בסיקרא דאסור להעביר בקולמס זולת אם ימחוק הסיקרא לגמרי כמ"ש בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רנ"ו ובפמ"ג הניח בצ"ע וע' בס' משנת אברהם שער הדיו סי' ט"ו וא"כ כיון שלא מחק צבע הבלייא כשהי' ממולא אז לא מהני העברת הקולמס ופסול. אך לא אדע איך הי' שם המעשה ואולי לא רשם רק מן הצד. והמורה שהתיר וחשב לדמותו לדברי הגבעת שאול (כמו אשר דמה הגאון בשו"ת בית יצחק) בודאי אין להרעיש עליו כלל בפרט אחרי המעשה אך מעתה והלאה בודאי ישתקעו הדברים ויזהרו בזה לגמור קודם יו"ט ולא לכתוב האותיות בחוה"מ. דכיון שהי' להם בישוב הנז' ס"ת אחרת לקרות בו. ויראה נא מ"ש באלי' רבא סי' הנז' שמשמע מד' הר"ח אף שנמצא בתוך קה"ת בביהכ"נ אין לתקן ולהגי' בחוה"מ אלא יוציאו ס"ת אחרת הרי שהתירו להוציא ס"ת אחרת ולא התירו לתקן האות בחוה"מ. ויותר מזה כתב הגאון יעב"ץ ז"ל במור וקציעה על מ"ש מרן הב"י ופסק בש"ע כשאין להצבור ס"ת כלל אז מותר לכתוב ולגמור לצורך קריאת התורה דמועד כיון שאין להם ס"ת אחרת וגם ע"ז חוכך במו"ק וכתב מוטב תיעקר תקנתא דקה"ת ולא יעקר מגזירת חכז"ל שמצינו כ"פ שהעמידו דבריהם אפי' במקום כרת ומכ"ש למ"ד מלאכת חוה"מ דאורייתא עכ"ד מכ"ש כשיש להקהל ס"ת אחרת לקרות בו דאין לגבב קולות במלאכת חוה"מ:
והנה בשדה חמד (מערכת חוה"מ) הביא שם הגאבדק"ק חרסאן להתיר לכתוב ס"ת בחוה"מ אם עדיין לא קיימו מצות כתיבת ס"ת ופלפולו שם תלוי ברפיון מאוד ובפרט להלכה כאשר יראה המעיין שם ועכ"ז אזכיר מקצתן מ"ש שלכך כתב מרע"ה הס"ת ביום פטירתו שהי' שבת כנודע קו' הרא"ש ותי' דמטעם דחי' עשה ול"ת. וז"א מכמה טעמים דהא שבת עשה ול"ת שיש בו כרת וגם הרי כתב באותו יום י"ג ס"ת והמצוה לא הוי רק ס"ת א' ואם נאמר שהי' עפ"י הדיבור הרי ממילא לק"מ ולא מטעם דחי'. אך לענין חוה"מ לכאורה י"ל דמותר דגם למ"ד מלאכת חוה"מ דאורייתא עכ"פ עשה דשבתון לא נאמר רק ביו"ט ממש כמו ביום הראשון שבתון וביום וכו' ובחוה"מ רק הלאו לבד כמ"ש רש"י בחגיגה י"ח ע"א בה' את חג המצות תשמור שבעת ימים וכל תשמור אזהרת ל"ת הוא שומרהו מן המלאכה עכ"ל רש"י ולכאורה הי' שייך לומר עדל"ת כדבריו. אך ז"א דאין המצוה כתיבת ס"ת דוקא בימי חוה"מ אלו רק פ"א כל ימי חייו ויוכל לגומרו אחר היו"ט וכמ"ש בט"ז (סי' תקמ"ד ס"ק א') דמצוה שיוכל לעשותה אחר יו"ט אינה דוחה חוה"מ ומה שחשב שם הרב בשד"ח משום שמא ימות ז"א דהא הט"ז ג"כ לא חש לזה כנ"ל אף דהט"ז בעצמו (בסי' תקנ"א ס"ק י"ז) חשש לזה גבי ברכת שהחיינו וכ' שם הט"ז לראי' דגם בחוה"מ כ' התוס' דשרי לכתוב דבר השייך לב"ד דהוי
דבר האבד פן ימות הנותן או העדים וכו' עכ"ז לגבי מצוה לא חש הט"ז דכיון דאסור מצד חוה"מ לא שייך להדר היום אחר מצוה זו כיון דיכול לעשותה אחר יו"ט ג"כ וגם מצות כתיבת ס"ת כיון שאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות וע"כ לא מברכין על מצוה זו כמ"ש החת"ס או"ח סי' נ"ב עיי"ש ובצירוף דעת הרא"ש דבזה"ז אין חיוב מצוה זו רק לקניית ש"ס ופוסקים ע"כ בודאי לא שייך לומר שידחה איסור חוה"מ גם לדעת הי"א דמלאכת חוה"מ דרבנן:
אמנם מ"ש מרן הב"י דאם אין ס"ת אחרת מותר לתקן כיון דהוי צורך המועד ולכאו' קשה דלפימש"כ השל"ה ומובא במג"א (סי' תמ"ו ס"ק ב') דעשה דרבנן דוחה ל"ת דרבנן א"כ עדיפא מיני' הו"ל למימר למרן הב"י דהא הקריאה בס"ת היא מתקנת מרע"ה ועזרא והוי מצוה דרבנן דודאי והאיסור חוה"מ רק לאו דרבנן וכשאין ס"ת אחרת שפיר דחי הל"ת דרבנן דחוה"מ. אך ז"א דהא הב"י לשיטתו דס"ל מלאכת חוה"מ דאורייתא כמו שסיים מרן בהכרעתו בסי' תק"ל ע"כ שפיר לא כ' רק עם צורך קריאת המועד דגם אם הוא דאו' מסרו הדברים לחכמים כדאי' בש"ס חגיגה וכמ"ש שם הב"י וחכמים התירו לצורך המועד. וגם יש לחלק בלא"ה אולי בין מצוה דרבנן לתקנתא דרבנן דקה"ת. ואולי זהו כונת המו"ק שכ' דמוטב דתיעקר תקנתא דקה"ת ואל יעקר איסור חכז"ל דחוה"מ. עכ"פ לנידון דידן לדינא הוא כמו שכתבתי לעיל בעה"י. ושוכט"ס.