מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן א
בעה"י
לידידי חביבי החו"ב וכו'.
הגיענו כתיבתך וכו' ולמלאות רצונך אשיב לך מה שחידשתי בעה"י בסוגיא דנודרת (גיטין ל"ה ע"ב) התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים וכו' אמר רב הונא ל"ש אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעל (פירש"י והיא סומכת על כך ונודרת וגובה על שקר) וניחוש דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט את הנדר פירש"י הנשאל לחכם על נדרו צריך לפרט האיך נדר את הנדר הזה וכי מפרט קמי' דליתומים נדרה וכך נדרה אם נהניתי מכתובתי כלום לא שרי לה ועוד שם בגמ' איבעיא להו אי צריך לפרט את הנדר או א"צ וע"ז קאמרי תנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת א"צ לפרט את הנדר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' ותי' דמדרינן לה ברבים וכו' הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה וכו' דמדרינן על דעת רבים דאמר אמימר הילכתא אפי' למ"ד וכו' על דעת רבים אין לו הפרה וה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה. והנה בזה. א) הקשו בתוס' בד"ה אבל נשאת כו' בהא גם אם ניסת יש לה תקנה דידירוה על דעת רבים דאין לו הפרה כדאמר אמימר לקמן ב) בד"ה תנן הנושא נשים הערו בתוס' דה"ה דמצי למיפרך ממתני' דהכא ולמה לא הקשו והביאו בגמ' ממתני' דהכא דהתקין ר"ג הזקן דמשמע שצריך לפרט את הנדר ולמה הביא ממרחק לחמו ממתני' דבכורות. אולם י"ל דהא לעיל מיני' בגמ' (בעמוד הקודם) א"ר זירא אמר שמואל לא שנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה אלמנה שאני דבהאי הנאה דקא טרחי קמי יתמי אתא לאוריי' התירא. ולפי"ז י"ל שפיר כיון דהך דנדר ע"ד רבים אין לו הפרה ולדבר מצוה יש לו הפרה כ' בתוס' בסוגיין (ל"ו ע"א) אומר ר"ת משום דמסתמא ניהא להו לרבים להתיר משום מצוה והיינו דאומדין דעתן דניחא להו להתיר לצורך דבר טוב וצדק הראוי להיות באיזה ענין כמ"ש ביו"ד (סי' רכ"ח סעי' כ"א) ובש"ך שם (ס"ק ס"א) דהיכא שיש מצוה בהתרתו מתירין אפי' בלא דעתם דמסתנא ניחא להו בהתרה ופסק שם ברמ"א דה"ה לצרכי רבים מיקרי מצוה וכן לצורך פרנסתו ומתירין אפי' בלא דעתם (וכן שם בסי' רל"ב סעי' ט' דכל שהוא אנוס בשבועה אעפ"י שאמר על דעת רבים או על דעת המקום אינה שבועה כלום) והנה בחי' הרי"ם מגור ז"ל בגיטין שם וכן בשארי אחרונים העירו בזה הא כיון דחשידא אממונא חשידא אנדר ג"כ ומה מהני שידורוהו אלא כמו דמתרץ הש"ס בב"מ דספק מלוה ישינה יש לו ובנדר ליתא בחזרה אם יעבור עיי"ש וכן בקו"א בהפלאה (סי' צ"ו) כ' ג"כ מטעם ספק מלוה עיי"ש אולם באמת מפורש זה בסוגיין דמורי התירא מחמת גידול היתומים כנ"ל וזהו לענין ממון שייך לומר מורי היתרא אבל לענין נדר כשתדור ל"ש זה. אך הנה מבואר בש"ע (סי' רכ"ח סעי' כ"א) דבדיעבד אם הותר גם נדר ע"ד רבים מותר ולפי"ז הקשו הפוסקים אתוס' דמה מקשי דלדירה ע"ד רבים הא בדיעבד יהי' לו הפרה אך י"ל דזה ל"ק דבאמת לכתחלה אסור להתירו ולא חשידא לעבור על מה שאסור לכתחלה להתיר לה כשהוא ע"ד רבים. אך כיון שהיא מורי התירא וחושבת בצדק לפי דעתה שמגיע לה מה שנטלה מכתובתה בשביל גידול היתומים וכו' וכשהיתומים רוצי' להפקיע זה ע"י שישבעוהו אז היא רוצית להציל ממונה שמגיע לה (לפי דעתה) בעד טירחתה בגידול היתומים ולפי"ז הוי כצורך מצוה או פרנסה וכן להציל ממון בצדק שיש להתיר גם כשנדרה ע"ד רבים ויתיר לה ובאמת יהי' מותר שפיר לכתחלה להתיר כיון שהוא להציל ממונה לפי דעתה כנז') ולפי"ז מה מהני גם כשנדרה ע"ד רבים אלא ודאי דצריך לפרט את הנדר וכשאינו מפרטו לא מהני אפי' בדיעבד כמ"ש הרשב"א ושפיר מיושב קו' התוס' מה שהקשו דלמה לא התקינו דתנדור ע"ד רבים ז"א דלזה תוכל להתחכם כנז' כיון דלפי דעתה הוי צורך להתירה ויתירו לה שפיר כשלא תגלה שנדרה ע"ד רבים. ויהי' מופר. ושפיר מה דקאמר רב הונא דצריך לפרט את הנדר דקאי אמתני' משום דמוכח לי' ממתני' בע"כ דצריך לפרט את הנדר דאל"כ מה מהני:
כשידרוהו וגם ע"ד רבים יש קשה שתוכל להפר כנז'. ועל כן לפי"ז מיושב מה שהקשו התוס'
דלמה לא הביא הש"ס ראי' להאיבעיא אם צריך לפרט את הנדר ממתני' דידן כנז' ז"א דהא מתני' דידן פשיטא לן דעלי' קאי רב הונא דבע"כ צריך לפרט את הנדר דא"כ אזלה לגבי חכם גם כשידרוהו ע"ד רבים תלך להפר משום דמורי בעצמה התירא כנז' ע"כ נח איבעיא לן כלל אליבא דמתני' דידן אם צריך לפרט הנדר ופשיטא בע"כ דצריך לפרט כנז' רק ממתני' דנודר ועובד יורד ומגרש דשם לא שייך לומר דמורי היתרא ושהוא לצורך מצוה שיתירו לו שישא נשים בעבירה זהו בודאי לא שייך ולא יסבור כלל ע"כ רוצה לפשוט מזה הך איבעיא דאם צריך לפרוט את הנדר ודחי הש"ס דאין ראי' (ממתני' דנודר ועובד וכו') דצריך לפרט את הנדר דאפשר דמדרינן לה ברבים או לדעת אמימר ע"ד רבים ובזה ל"ש לומר דמורי היתרא ושוב אין לו הפרה באמת
אמנם באמת קשה עוד מה שהקשו האחרונים כיון דבדיעבד נדמת הי"א ברמ"א מוכר גם כשהדירוהו ע"ד רבים וגם כשהותרו שלא לצורך מצוה כלל א"כ מה מתני בהך דנודר ועובד וכו' הא כשיפירו לו יהי' ונזכר בדיעבד הנה (מלבד מ"ש לעיל דלא מורי היתרא לעצמו ספק דנודר ועובד וי"ל דלא ילך לעבור לכתחלה להתיר נדר שע"ד רבים כנז') כ"כ בדרך זה עפימש"כ בתשו' חות יאיר (סוף סי' ט"ו) הטעם דמהני התרה בדיעבד משום דקשה דלמה לא יהי' התרה לנדר ע"ד רבים הא כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו א"כ עוקר גם הדיבור שאמר ע"ד רבים ותירץ דהיינו דרבים זכו בכבודם שלא יוכלו להתיר זולתם וכדין נדר שהוא לטובת חבירו שאין להתירו בלתי הסכמת חבירו ולכך גם בנודר לטובת חבירו מהני התרה בדיעבד ע"כ גם בזה מהני בדיעבד התרה עיי"ש ובחי' הרי"ם בסוגיין אמנם התינח בשאר דברים דשייך לומר עוקר את הנדר מעיקרא אבל בנודר ועובד אם יתירו לו הנדר ויתירו החכמים למפרע בחרטה דמעיקרא נמצא דבשעה שעבד הי' רצונו לישא עוד נשים בעבירה והרי עבד שלא לרצון חכמים והני כהני שלוחי דידן נינהו ג"כ לחומרא כיון דהוא איבעיא דלא איפשטא בנדרים (ל"ה ע"א) ועיי' בר"ן שם וכיון שעשה עבודתו נגד דעת ורצון בעלים שהם הב"ד והחכמים ובפרט בקרבנות ציבור כיון שיורד ועובד בכל קרבנות ציבור שהוא שלוחן ומצינו במתני' בזבחים (מ"ו ע"ב) א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלב א' מכל אלו כשר מפני שהוא תנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחרי העובד ונמצא היכא שעשה נגד דעת הב"ד כשנאמר שנעקר הנדר למפרע והי' רצונו בשעת העבודה נישא נשים בעבירה אז בודאי לא רצו הב"ד וישראל משלחיו בעבודתו זה וזה הוי מחלל עבודתו עכ"פ מדרבנן (כיון שהוא שנא מדעת בעלים) מספק כנז' ומצינו כעין זה באחרונים ואף שכ' הרמב"ם (בפ"ו מהל' ביאת מקדש הל' ט') שאם עבר ועבד הנושאים נשים בעבירה אין עבודתו פסולה לפי גירסא הנכונה לדעת הכ"מ מ"מ יש לחלק דכשעבר ועבד קודם שהדירוהו ב"ד שפיר י"ל דהוא בכלל ופועל ידיו תרצה אף חולין שבו תרצה כמו שדרז"ל בקידושין אבל הכא הרי כשהדרוהו ב"ד והוא מתחכם ומיפר ומתחרט מעיקרא גם על שעת עבודה הרי שינה מדעת בעלים והוי כחילל בעבודה נגד דעת משלחיו וע"ז אינו חשוד לעשות ובזה נראה כמ"ש הכ"מ דנראה מלשון הברייתא בקידושין הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה עבודתו כשירה וכ' הכ"מ דמשמע מזה דלאחר שנודע ועבד אז עבודתו פסולה ומלשון הרמב"ם לא נראה כן עיי"ש ומסתבר שפיר לפי"ז דבנודע שהוא בן גרושה וחלוצה והרי מדקדקין שוב משלחיו המה הב"ד וישראל ואז ממילא י"ל דשינה ועבד נגד דעת משלחיו ע"כ אין עבודתו כשירה ואין לומר דלפי"ז גם מה שעבד קודם שנודע יהי' פסולה כיון דאיגלאי מילתא שהי' נגד רצון משלחיו ז"א דהתם לא גלי דעתיי' מקודם כי לא נודע להם מאומה מפסולו משא"כ הכא כשהדרוהו הב"ד והוא התחכם להפר ולהתחרט על נדר זה למפרע גם על קודם העבודה ורוצה נושא נשים בעבירה י"ל בודאי בכה"ג הוי כנגד דעת משלחיו בזדון ואכמ"ל וה"ז דומה כעין סברת אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דאמרו גם כשיש רק איסור דרבנן כדאמרי' בפסחים (דף ז') במקדש משש שעות ולמעלה אף שהוא שעות דרבנן מ"מ אפקעינהו רבנן לקידושין ומני' וכן הוא בכמה מקומות בש"ס ועכ"ז בחייבי לאוין מדאורייתא הקידושין חלין אף שהוא מקדש כדת משה וישראל היינו בגזירתם של חכמים דקדקו מאוד להפקיע הקידושין וה"נ יותר בהדורוהו הב"ד הוא חמיר יותר ממה שהי' בן גרושה או בן חלוצה ובע"כ כוויר לפי הנז' דבכה"ג אין החכם מתיר לו רק מכאן ולהבא ולא למפרע:
וכעין מ"ש הרמב"ן (בחי' גיטין) בסוגיין דאין החכם יכול להתיר בזה נתאלמנה רק מחמת חרטה דהשתא כיון שמחזקת המעות י"ל רק דמתחרטת עתה אבל לא חרטה למפרע כיון דלא היתה יכולה להשיג המעות בלתי הנדר עכת"ד הרמב"ן ז"ל ובכה"ג מהני חרטה דהשתא ג"כ עיי' בתשו' המיוחסת להרמב"ן (סי' רנ"א) ולפי"ז גם בכהן אין לומר דמתחרט למפרע בשעת עבודתו ג"כ כנז' אלא ודאי דרק חרטה דהשתא דמתחרט עתה אחרי עבודתו (ורוצה לישא נשים בעבירה) ושוב לא עקר למפרע מה שאמר הנדר ע"ד רבים וכיון דלא עקר הדיבור הזה ע"ד רבים למפרע אז כשאמר ע"ד רבים אינו מופר גם בדיעבד כנז' ע"כ שפיר מהני בזה כשנדר ע"ד רבים כיון שלא יוכלו להפר בזה ע"כ שפיר נודר ועובד וכו' ודו"ק כי הוא נכון בעה"י והנני ידידו סתו"ם