אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן עה

סימן עד

בסוגי' דהיזק שאינו ניכר (בגיטין כ"ג ע"א)

בפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דחזקי' ס"ל ד"ת א' שוגג וא' מזיד חייב בהמטמא ומדמע ומנסך ומ"ט אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו ור' יוחנן אמר ד"ת א' שוגג וא' מזיד פטור ומ"ט אמרו במזיד חייב כדי שלא יהא כ"א וא' הולך ומטמא פירותיו של חבירו ואומר פטור אני ומתיב ר"א אליבא דחזקי' העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמי' היזק בדיני אדם נמי לחייב הוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה לרבקה ע"מ שתינוק ותידוש וכו'. והקשו המפרשים דהא גם לר' יוחנן קשה דלמה לא אמרו במזיד חייב כדי שלא יהא כ"א וא' פוסל פרתו של חבירו ואומר פטור אני. וע' בהרב המגיד פ"א מה' חובל ובמל"מ שם. והמהרש"א תי' דעל כרחך יש לחלק בין הך דמטמא להך דהכי. ולא זכיתי להבין החילוק דאדרבא הכי שייך יותר למקנסי' משום דבעשיי' קלה יגרום לחבירו היזוק גדול ורב כ"כ לפסול פרה אדומה ששוה לפעמים מאה אלף זוז כשאחז"ל בעובדא דדמא בן נתינה וכן בתוס' בפסחים כ"ו ע"א ד"ה עלה עלי' זכר וכן מה שתי' המהר"ם שיף שם בגיטין משום דפרה אדומה לא שכיח הלא אדרבא לעומת זה י"ל דחמיר פרה אדומה למיגזר בי' ששייך בזה יש מתלהלה כמורה חצים לחבירו שמפסידו לחבירו הון רב ואומר מצחק אני שהכניסה לרבקה וכו' וכיוצא וגם הצבור לא יוכלו לפעמים להשיג פרה אדומה אחרת שהוא יקר המציאות והיו צריכין לתקן יותר עוד בזה כדי שלא יפסידוה. אולם נ"ל ליישב דהנה התוס' שם בגיטין וכן בב"ק דף צ"ח ע"א ד"ה הא קמ"ל כתבו דהפוסל פרתו של חבירו דבעינן עובד דומיא דעבד דניחא לי' מ"מ בעושה המלאכה בידים לא בעינן אלא שיהי' ניחא לי' לעושה אף שלבעה"ב לא ניחא לי'. והנה בזה אם אמרינן לר' יוחנן שנקנוס הפוסל פרתו של חבירו שיהי' יצטרך לשלם הסך רב שהפסידה מדמי שויו של פרה אדומה אז בודאי לא יהי' ניחא לי' בהמלאכה מועטת שעשה עם הפרה וא"כ שוב לא נפסלה הפרה כיון דגם להעושה לא ניחא לי' מחמת שיפסיד בזה שיצטרך לשלם הפסד הראוי לפרה אדומה אמנם באמת אם תאמר כן שלא נפסלה הפרה וכיון שהפרה כשרה ולא נפסלה אז שוב כשא"צ לשלם א"כ שוב ניחא לי' במיעוט המלאכה שעשה עמה ושוב פסולה הפרה מחמת דניחא לי' להעובד במיעוט המלאכה ובאנו בזה כהאי דכתבו התוס' שם בפסחים וכן בב"מ דף ל' בעלה עלי' זכר דומיא דניחא לי' שהקשו האיך ניחא להפסיד פרה אדומה כששוה הון רב בשביל דבר מועט של הולד ותי' דאם תאמר דכשירה הפרה שוב ניחא לי' ע"כ אין להכשירה ומזה שורש ענין היתר כרוך בצד האיסור ומתהפך לבלתי תכלית שכתבו גדולי האחרונים וכן כתבנו אנחנו בעניותן בעזה"י בכמה מקומות. ובזה ג"כ י"ל כיון דאם תאמר דהפרה כשירה שוב ניחא לי' בהמלאכה שעשה עמה ועי"ז שוב פסולה הפרה, אך יוקשה לפי"ז א"כ יצטרך באמת לקונסו לשלם אליבא דר' יוחנן בעד שיווי הפרה אדומה כנז' אך ז"א דהא מהסובב והיתר כרוך בצד האיסור ע"כ אמרו בדאו' לחומרא ואסרו הפרה מספק דהוי זה כעין ספק כמ"ש במ"א אבל לחייבו ממון לשלם בעד הפסידה ל"ש כלל דהא הוא יהי' צווח דכיון דכן יהי' הדין והתקנה דצריך לשלם בעד הפסידה א"כ בודאי לא הי' ניחא לי' בעת המלאכה דבר מועט כיון שידעתי שאצטרך לשלם הפסד רב וכיון דלא ניחא לי שוב הפרה כשירה ולא עשיתי באמת מאומה ולמה אשלם אף שאנן מחמירינן מחמת ס' דאו' לפסול הפרה מ"מ האיך נוציא ממון ממנו עי"ז ואף שיכולין בתקנת חכמים מטעם הפקר ב"ד להוציא ממנו מ"מ הכא הוי כתרתי דסתרי אהדדי אם נפסוק שהפרה פסולה שיצטרך לשלם א"כ לא ניחא לי' והפרה כשירה ולמה ישלם כיון שהוא צווח דבכה"ג הפרה כשירה דהוא יודע דלא ניחא לי' עי"ז כנ"ל ע"כ שפיר פסקינן דהפרה פסולה מספיקא דאיסורא דאו' ולענין ממון פטור מדיני אדם כדין ס' ממון וחייב בדיני שמים לצאת ידי שמים כמו שאר ספק ממון וא"ש ונכון היטב בעה"י:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה