אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סו

סימן סה

בסוגיא דמתנה ע"מ להחזיר (סוכה מ"ו ע"ב) א"ר זירא לא ליקני אינש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני ואשתכח דנפק בלולב שאינו שלו. שמעתי מקשים דהא פסקינן בטוש"ע סי' תרנ"ח דאפי' נתן לחבירו אתרוג סתם ביום א' ולא פירש במתנה על מנת להחזיר מ"מ מסתמא דעתו במתנה ע"מ להחזיר כדי שיחזירו לו כיון שצריך עוד לצאת בו ובענין אחר אין יוצא י"ח האחר ע"כ בודאי אומדין דעתו שנתנו במתנה ע"מ להחזיר שהוא באופן המועיל עפדתוה"ק שיוצא י"ח בזה והוא עפי"ד העיטור והרשב"ם והרא"ש. וא"כ כיון דקיי"ל הך דינא דלא ליקני אינש לולבא לינוקא משום דינוקא אקנויי קני וכו' וא"כ נימור אומדן דעתי' דפשוט דלא נתנו לו במתנה להקטן דכיון שהיא לא יצא י"ח עדיין בו פשוט שאין אדם מתרוקן ממצותו כנז' מהפוסקים דגם כשלא פירש שנותן לו במתנה ע"מ להחזיר מ"מ הוי כאלו פירש משום דאומדין דעתו דאין אדם מתרוקן ממצותו ונותנו לאחר וא"כ ה"נ כיון שנודע הדין כשנותנו לקטן שוב א"י הוה לצאת בו אח"כ א"כ נימא שלא נתנו להתינוק רק בשאלה והי' רק לפנים כדי לחנכו במצות ולא במתנה דסתמא אומדן דעתי' הוא רק כדי שהוא יוכל בעצמו לצאת בו ולא יתרוקן ממצותו:

א

והנה לכאורה יש לתרץ זה דמה תימור עי"ז דמותר להקנות לקטן לולבא גם ביומא קמא משום הך סברא דאומדן דעתו שלא נתנו לו להקטן ושהוא יתרוקן ממצוותו התינח עתה דפסקינן כר' זירא דלא ליקנא אינש לולבא לקטן וכשהקנהו אין יוצא בו הגדול ע"כ שפיר י"ל הך סברא דבודאי לא נתנו לו במתנה שיתרוקן עי"ז הוא בעצמו ולא נתנו לו במתנה אבל אם באמת נימא עי"ז דשוב ל"ש הך דינא דר' זירא דלא ליקני אינש לולבי' ומותר להקנות לקטן ויוכל הוא אח"כ לצאת בו א"כ שוב לא יתרוקן ממצותו ושוב יש לחוש ויקנה להקטן במתנה (כיון דל"ש הך כלל הך דינא דר' זירא לא ידע כלל להזהר) וכשיקנה לו להקטן במתנה ע"מ להחזיר אז באמת הקטן אקנויי קני אקנויי לא מקני ולא יצא בו הוא ע"כ שפיר קאמר ר' זירא הך דינא ופסקינן כן ואף אם נאמר בחזרה דמ"מ השתא דידעינן הך דינא דר' זירא א"כ שוב ידע להזהר ועכ"ז מקני להקטן ע"כ י"ל בודאי כונתו רק בתורת שאלה כדי שלא יתרוקן הגדול ממצותו כנז' ז"א דשוב זה הוי כסותר כרוך בצד האיסור ומתהפך לבלתי תכלית כמ"ש האחרונים עפי"ד התוס' פסחים ובב"מ גבי עלה עלי' זכר דצ"ל ניחא לי' וכו' וכנודע וכבר הארכנו בזה בהרבה ענינים בדרך זה בהפ"י ומהירושלמי יבמות הבאני כזה עכ"פ הוי בדאורייתא לחומרא ע"כ שפיר פסקינן דלא ליקני אינש לולבא לקטן ביומא קמא שהוא דאורייתא:

ובלכתך בדרך הזה לכאורה ארווחנא ליישב מה שיש לדקדק בפירש"י שם לא ליקני אינש פי' במתנה עד שיצא בו הוא משמע לאחר שיצא בו מותר להקנות לקטן ביום א' והלא באמת הוא בעצמו:

צריך להאתרוג עוד ביום ב' דיו"ט שהוא יו"ט ב' דגליות לצאת בו י"ח דחומרות יום א' נוהגות ביו"ט ב' דגליות כמ"ש בש"ע סי' תרמ"ח וע' א"ר ופמ"ג באשל אברהם סי' תרנ"ח ואז היא כבר שאול ע"י שנתנו להקטן ביום א' ולא יוכל לברך ביו"ט שני בשאול וכבר נתעורר בזה ג"כ בס' ביכורי יעקב סי' תרנ"ח ודוחק לומר דר' זירא מיירי רק בא"י דהא ר' זירא הי' דר בבבל כדאמרינן בחולין דף קכ"ב דר' זירא מחסידי בבל. ובזה יש לתרץ כיון דבאמת איכא בזה כהיתר כרוך עפ"י הנ"ל ורק בדאו' ביום הראשון אזלינן לחומרא והתינח ביו"ט א' אבל ביו"ט ב' אף דמצרכינן לכם מטעם ספיקא דיומא מ"מ כיון דיו"ט שני דבריהם א"כ ספיקו לקולא כמו שאר דבריהם ושפיר י"ל היתר כרוך אזלינן לקולא ע"כ באמת ביו"ט ב' מותר ליטלו הגדול וע"ש הך דלא ליקני אינש לולבי' לקטן מטעם היתר כרוך הנז'. אך יש לדחות דל"ש לומר להקל ביו"ט ב' מטעם היתר כרוך הנז' דהא כיון דידע האי:

גברא הך דינא דלא ליקני אינש לולבא ונזהר ביום א' שלא ליתנו לקטן קודם שיצא בו הוא י"ח ע"כ שוב, אין לומר דלא הי' כונתו במתנה להקטן כמו שכתבנו לעיל בדרך היתר כרוך ז"א דאם לא הי' כונתו ליתנו במתנה להקטן רק בשאלה א"כ גם ביום א' הי' נותנו לו גם קודם שבירך הוא כיון שהוא רק בדרך שאלה א"ו דביום א' לא נתנו לו להקטן כיון שידע הך דינא:

דר' זירא ע"כ חשב שהנתינה לקטן הוא בדרך מתנה, וא"כ שוב כשנתנו ביום א' אחר שיצא בו הוא בדרך:

מתנה סתם א"כ קשה שוב דלא יצא בו הגדול ביו"ט ב' דדבריהם. אולם י"ל כיון דכונתו הי' סתם באופן המועיל עפ"י התורה דכיון דלא כ"ע דיני גמירי ורק בכללו' כונתו באופן המועיל עפ"י התורה ועפ"י התורה י"ל באמת, די אם נאמר הך דינא דלא ליקני אינש לולבי' לקטן, ביו"ט א' דייקא שאז י"ל היתר כרוך לחומרא כיון שהוא דאו' אבל ביו"ט ב' דדבריהם שוב י"ל היתר כרוך לקולא:

ושוב מותר לצאת בו ביו"ט ב' גם כשנטלו הקטן ביו"ט א' ומיושב מה דלא החמירו שלא ליתנו לקטן ביום א' אחר שיצא בו הגדול ודו"ק:

אך אם נאמר באופן כזה א"כ שוב נסתר כל סברת. ההיתר כרוך בזה דכיון די"ל דהי' כונתו סתם:

עפ"י אופן המועיל עפ"י התורה וע"כ י"ל כשמקנהו:

לקטן הוא ג"כ באופן המועיל עפ"י התורה והא אופן המועיל מה"ת הוא שלא ליתנו להקטן בתורת מתנה כדי שלא יתרוקן הוא הגדול ממצותו ויוכל הגדול לצאת בו י"ח ע"כ שוב הדקל"ד כשלא נימור הך דינא:

דלא ליקני אינש ונאמר משום דמסתמא כינתו כשמקנה לאחר בין גדול בין לקטן באופן המועיל עפתוה"ק וכיון שכונתו סתם ע"כ שפיר דעת התורה דלא מקנה לו במתנה כדי שלא יתרוקן הגדול ממצותו אח"כ עי"ז וכיון שכן הוא שוב קשה הוא מה שהתחלנו דלמה א"ר זירא כלל הך דינא דלא ליקני אינש דכיון דידע בהלכה הוא כן דלא להקנות כדי שלא יצא י"ח ע"כ שוב י"ל דדעתו הי' באופן המועיל עפ"י התורה והיינו שלא להקנות לקטן רק ליתנו בדרך שאלה כדי שיוכל הגדול לצאת י"ח אח"כ ולא יתרוקן ממצותו כנז':

ב

אלא ודאי יש לתרץ בזה עפי"ד הר"ן בר"ה בפ' יו"ט של ר"ה דהמתעסק לתקוע בשופר לא יצא אף למ"ד מאצ"כ דאף דתוקע לשיר יצא להך מ"ד מ"מ מתעסק כיון שהוא עוסק ומכוון במצוה היינו לחנך את התינוקות אותה כונה מעכבא מצוה אחרת שלא תחול דומיא דמאי דאמרינן בזבחים מינה מחריב בה וכו' ע"ש וע' בחי' מנח"א ח"א סי' ל"ה מ"ש בזה בעה"י והנה שם אף דמצות חינוך אינה מ"ע חיובית מדאורייתא בפרט לאותו זמן דוקא ובאותו יום ושופר הוא חובת היום עכ"ז סברת הר"ן די"ל דכונתו לחינוך ואי משום שמצות היום בשופר יצא אח"כ עוד באותו יום ע"כ שפיר גם בזה כיון שהוא רוצה לחנך את הקטן בלולב וכבר כ' המפרשים דחינוך צ"ל שיצא בו התינוק וע' בס' ביכורי יעקב סי' תרנ"ח ע"כ שפיר י"ל דכונתו כדי לחנך בו הקטן שיצא בו ואף שהוא לא בירך עדיין אולי יברך הוא עוד על אתרוג אחר שיתנו במתנה ע"מ להחזיר וכיוצא ועתה רוצה לקיים מצות חינוך הנ"ל וצ"ל ליתנו. במתנה כדי שיצא בו הקטן ע"כ שפיר אמרו לא ליקני אינש לולבא לינוקא ביומא קמא ול"ק כנזכר:

ובהא דכתבנו לעיל די"ל אומדן דעת הנותן הוא באופן המועיל עפ"י משפט התורה הנה י"ל מה שנסתפקתי אם נותן לחבירו אתרוג במתנה ע"מ להחזיר ופשוט שחבירו מותר ג"כ ליתנו לאחר במתנה ע"מ להחזיר כדי לצאת בו רק שיחזיר אח"כ האתרוג לבעליו הראשון כדאמרינן בסוגיין (סוכה מ"א ע"ב) מעשה בר' גמליאל ור"י וראב"ע ורע"ק שהיו באים בספינה נטלו ר' גמליאל ויצא בו ונתנו לר' יהושע במתנה נטלו ר' יהושע ויצא בו ונתנו לראב"ע במתנה וכ' שם הר"ן שמעינן מזה דנותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפי' כמה דכל שחוזרת לסוף לבעלים סגיא. וע"כ נסתפקתי באם נתן אתרוג לא' ביום א' לצאת בו במתנה ע"מ להחזיר ואותו המקבל טעה. או במזיד. ונתנו לתינוק ליטלו קודם שבירך הוא ונמצא דלא יוכל לברך עליו עוד אחר שנטלו הקטן. והנה אם הראשון בעל האתרוג לא יצא בו עדיין. פשיטא דלא יצא בו המקבל עי"ז שנתנו לקטן דכיון שאמר לו ע"מ שתחזירהו לי והיינו בו ביום לצאת בו כמ"ש הפוסקים והמקבל פשע ועיות ונתנו להקטן ועי"ז לא יוכל לברך עליו עוד הבעה"ב והוי כאלו לא החזירו לי וכיון דאמר לי הוי כאלו לא החזירו ובטלה המתנה ע"מ להחזיר ויצא בו הבעה"ב הראשון אולם מה שנסתפקת הוא כשהבעה"ב כבר יצא בו ונתנו לאחר במתנה ע"מ להחזיר לצאת י"ח כנז' והמקבל כיון שיש לו רשות ליתנו לאחר נתנו לקטן עוד קודם שבירך הוא וא"כ י"ל כיון שעיקר כונת הבעה"ב הי' כדי שיצא בו המקבל הראשון שנתנו לו אלא שיש לו רשות (להמקבל הראשון ליתנו להאחר והאחר לאחרים אבל בכה"ג שנתנו לקטן ועי"ז הוא המקבל הפסיד המצוה והברכה שלא יוכל עוד לצאת בו א"כ אומדן דעת הבעה"ב הראשון דלא נתנו לו אדעתא דהכי או י"ל דכיון דנתנו לו במתנה ע"מ להחזיר והבעה"ב כבר יצא בו והמקבל שהי' לו רשות ליתנו לאחר איהו דאפסיד אנפשי' שנתנו לקטן ולא יוכל לצאת בו עוד המקבל אולם לפימ"ש שעיקר הכונה הוא של הנותן בדרך כולל באופן המועיל עפ"י התורה ובכה"ג שנתרוקן המקבל ממצותו ע"י שנתנו לקטן בודאי לא הי' כונתו ליתנו לו כנז' ע"כ הדרא ובטלה המתנה עי"ז לגמרי ושוב יוכל ליתן לו עוד הפעם להמקבל לצאת בו י"ח או גם בסתם הוי כאלו נתנו לו עוד הפעם כמ"ש הפוסקים באתרוג הקהל דיוצא כ"א וא' בסתם (גם כשלא יתנו זל"ז) באומדן דעתם כאלו נתנום לו באופן המועיל ע"כ אולי הוי כאלו נתנו לו עוד הפעם לצאת באופן הראוי או עכ"פ מהני כשניתנו לו עוד הבעה"ב עוד הפעם שלא יתבטל המקבל ממצותו ע"י שנתנו להקטן כנז'. והוא דין חדש שלא נמצא ולא ביארוהו הפוסקים כלל:

ולפי דברי רש"י שפי' בסוגיין דינוקא מקני קני. דרבנן תקני לי' זכיי' לנפשי עכ"ל רש"י ולפי"ז מדאו' באמת לא קנאו הקנין ולפי"ז יש להקשות באמת גם ביו"ט א' דאו' למה אמרו הך דלא ליקני אינש הא י"ל הך דהיתר כרוך ומתהפך וסובב הלז' ול"ש לומר דאזלינן לחומרא משום דיו"ט א' דאורייתא צ"ל לכם ז"א דהא מדאורייתא אין קנין לקטן ולא קנאו הקטן כלל ושייך עדיין להגדול ורק דרבנן הוא דתקנו לו זכי' לנפשי' וכיון דהוא רק של הקטן מדרבנן א"כ שוב י"ל היתר כרוך לקולא גם ביו"ט א' ושוב קשה כנז'. ואף שהפני יהושע בגיטין דף ס"ד הקשה דברי רש"י אהדדי דבגיטין פירש"י דזכיית הקטן מדאורייתא ושקונה מה"ת עכ"פ טעמא בעי' לפי"ד רש"י ז"ל בסוגיין בסוכה. אך י"ל דבאמת לפי"ד רש"י בזה בהך כשמקנהו לקטן קנאו הקטן רק מדבריהם והנה יישבנו לעיל הך דהיתר כרוך די"ל עפי"ד הר"ן בר"ה דרוצה עתה הוא יותר במצות חינוך הקטן אף שהוא מדבריהם ושופר או לולב הוא דאורייתא כנ"ל אמנם זה באמת הי' קשה לרש"י דמהכי תיתי לומר כן דרוצה יותר עתה במצוה דרבנן דחינוך ממצוה דאו' של הלולב דהא אם יתן לו אז לא יוכל הוא לצאת בו אח"כ ע"כ פירש"י דזהו ג"כ מדרבנן דתקנו לי' זכיי' ומה"ת מעיקר הדין עדיין הוא של הגדול וא"כ מקיים בו הגדול לכם בהאתרוג א"כ שוב לא קשה ממילא וי"ל שפיר דרוצה יותר לקיים מצות חינוך דמהיכי תיתי לומר שאינו מקנה להקטן באמת בשביל זה שלא יוכל הוא לצאת בו אח"כ הא מה"ת יוכל גם הוא ג"כ לצאת בו אח"כ ורק מדרבנן כנז' לא יוכל וגם מצות חינוך הוא דרבנן וכבר כ' לעיל דהיכי שאין הקטן יוצא י"ח בזה אינו מקיים מצות חינוך א"כ מה חזית לומר דידחה מצות חינוך בשביל הך דלא ליקני אינש דג"כ אינו מדבריהם שקנין הקטן אינו מדבריהם ומדאו' יוצא בו הגדול אח"כ כנז' ולא קשה כנז':

ואזכיר עוד פה בשולי דברינו בזה ע"מ שנתעוררו באחרונים במה שנהגו רבים לצאת בלולב הישן של שנה אשתקד הלא יש לחוש שבשנה העברה יצאו בו קטנים וינוקא אקנויי קני אקנויי לא מקני ואיך יוצא בו ביו"ט א' בשנה הבאה וראיתי בשו"ת שערי דעה מה"ת סי' נ"ג שהביא מחכם א' די"ל דלא כיון להקנותו להקטן רק כדי לצאת בו י"ח ורק על הזמן שלקחו ואח"כ שב הדבר לרשותו הראשון וכ' עליו שדבר גדול דיבר והביא לו סמוכין ע"ש ועמדתי משתומם כי באמת טעות גדול דיבר דהלא כל הקושיא הוא רק ממה דפסקינן כר' זירא דלא ליקני אינש לולבי' ביומא קמא לקטן משום דאקנויי קני אקנויי לא מקני והוא כן בש"ע סי' תרנ"ח סעיף ו' ואם כדבריו של החכם הנז' הלא ל"ש כל ההלכה מעיקרא כלל דכיון דאינו מקנה לו להקטן רק על הזמן שלקחו ושב הדבר ממילא לרשות הראשון א"כ יוכל הגדול לצאת בו אח"כ גם באותו יום ול"צ להמתין לשנה הבאה לפי"ז ול"ש כלל דינא דר' זירא. א"ו פשוט כיון דפסקינן כר' זירא על כרחך דל"ש לומר דמקנין רק לזמן וא"כ ז"א מה שכתב הנז' והדקל"ד איך יוצא בו הגדול בשנה הבאה אחרי שלקחו הקטן אשתקד. וראיתי בשו"ת אבני צדק להגה"צ מסיגוט ז"ל חאו"ח סי' פ"ו שכ' ישובים למנהג רבים ליקח הלולב הישן ע"מ דלא חיישינן מנטילת קטן דאשתקד עיי"ש:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה