מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן נו
ראיתי במור וקציעה (להגאון מהר"י עמדין זצ"ל) על או"ח סי' תקמ"ה וז"ל להדפיס ספרים בחוה"מ (אפי' גוי) נ"ל דאסור ודאי דהויא לי' מלאכה גמורה כמש"ל ואוושא מילתא טובא דמשו"ה אפי' בדבר האבד לא ש"ד, ולסדר האותיות נ"ל דשרי אפי' בשבת אין חייבים עלי' ואפי' למ"ד יש עמור בכל דבר מיהו עמור של קיימא בעינן, ולקשור האותיות המסודרות שלא יתפרדו, ודאי לא שרי אפי' בח"ה, אלא מיהת סדור גרידא, נראה דלית לן בה אפי' ע"י ישראל בספרי קודש הנדפסים דהו"ל דבר האבד ודאי, ואין מחמיצין את המצוה, וכל יום ראוי למלאכה לעצמו דבר יום ביומו ומה שהולך מהזמן (יקר המציאות) בלי הקדמת הזמנת מלאכה פסידא דלא הדר וגם היא מלאכת צינעא וחשאי, ואין בה טורח כלל. אכן להפריד האותיות מחבור סדורם ואחר ההדפסה להחזירם אל מקומם בתיבות המסדרים חושש אני בזה משום סתירת בנין אם מנתק קשורם ואף אחר שירתק חבל הכתב והדוק האותיות, מ"מ יש בו משום בורר ומניח, משו"ה בכל גוונא אסור, עכ"ל המור וקציעה (והובא בקצרה בשע"ת או"ח סי' תקמ"ה) והעתקתי' בזה כולו לאשר הספר אינו בנמצא. וצריך אני לבא על דבריו ז"ל כי לענ"ד אין להקל ולסמוך על מ"ש בתוך דבריו להתיר לסדר האותיות אפי' ע"י ישראל בספרי קודש הנדפסים. כאשר אפרט בעה"י. הנה מ"ש דאפי' בשבת אין חייבים עלי' אפי' למ"ד יש עמור בכל דבר מיהו עמור של קיימא בעינן עכ"ד, הנה היכן מצינו חילוק זה דבעינן עימור של קיימא לזמן רב ימים כבירים. וגם אם הוא על הזמן עד שידפוס בהזאץ י"ל דג"כ הוי עמור. אך לכאו' בלא"ה ל"ש משום עמור דהא גם למש"כ המחבר בסי' ש"מ סעי' ט' דהמקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס בהם חבל וכו' ה"ז תולדות מעמר וכן כל כיוצא בזה וכ' המ"א שם ס"ק ט"ז בשם הכ"מ דדוקא כשקבצם ממקום שנפלו מן האילן ומשמע דלא במקום האילן כגון בבית אין איסור ולפי"ז בקיבוץ אותיות דל"ש במקום גידולו ע"כ לא שייך איסור מעמר (ובמור וקציעה לא העיר בכ"ז רק כ' בקצרה, לפום ריהטא, כנראה) מ"מ הרמב"ם (בפ"ט מה' שבת הלכה י"א) פסק דמי שנתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא יתן לתוך הסל ולתוך הקופה וכו' שאם יכבשם שם בידו יחד שמא יבא לידי עמור עכ"ל וע' בטוש"ע סי' של"ה ובב"י שם עכ"פ הרי בפירוש דדעת הרמב"ם דגם בחצרו ובביתו שלא במקום גדולו שייך מעמר וכ"כ בהגמ"יי בשם מהר"ם ז"ל ליזהר שלא לאסוף פירות ולקבצו יחד היינו גם בביתו וכן פסק הסמ"ג דגם שלא במקום גדולו שייך מעמר וע' בפמ"ג באשל אברהם סי' ש"מ ס"ק ט"ז וע' במגן אבות להגמהר"ם בנעט ז"ל בד"ה מעמר (לענין יו"ט) מ"ש לדעת הר"ן בזה. ועכ"פ לדעות אלו שייך איסור מעמר גם באותיות שמסדרם יחד. וא"כ אסור לפי"ז, ועוד אני תמה על הרב ז"ל במור וקציעה שכ' דלהפריד האותיות הוא חושש משום סתירת בנין בפרט קשור החוט, ולכאורה כן הוא. דאף דאין בנין וסתירה בכלים מ"מ בנין גמור גם בכלים חייב ואף דבעראי ל"ש בנין וסתירה בכלים וכיון דאם נאמר שקיבוץ האותיות ועושה מהם הזאץ הוא כלי להדפיס בו מ"מ הוי רק לעראי כי לאחר ההדפסה יפזרו האותיות בחזרה מ"מ כבר כ' הב"י בסי' שי"ד לד' הר"ן כי אמרינן אין בנין וסתירה בכלים ה"מ בכלי שנתפרק ואין צריך אומן להחזרתה אבל כשצריך אומן להחזרתה עושה כלי מיקרי וחייב משום בונה א"כ בנידון דידן כשיתפרקו האותיות בהזאץ צריך אומן מומחה זעצי"ר להחזירם א"כ בודאי אסור לפרק וכדברי המור וקוצעה (ועיי' בש"ס ביצה ל"ב ע"ב ול"ג ע"א לענין בנין בכלים בנין עראי שאסרו חכמים) וא"כ גם בסידור האותיות חייב משום בונה ועושה כלי (הזאץ). והמו"ק בנה יסודו על חוט המשיחה שקושרים סביב שזה אסור בח"ה ולסדר האותיות הוא מתיר ולא הבנתי כלל דאטו בנין הכלי תלוי רק בחוט המשיחה סביב נחזי אנן אם בונה בית כל המניח אבנים וסיד וכיוצא בכותל הוא בכלל בונה ולא דוקא מי שגומר הבנין וכן בנין הזאץ אם נאמר שאסור לאו דוקא חוט הקושרן, עכ"פ דלדבריו אסור לפרקן (גם כשהחוט כבר הוסר מסביבת הזאץ כנ"ל) ועפי"ז גם לסדרן אסור כנז':
אלא שהגאון מו"ק בנה עיקר יסוד היתרו בספרי קודש הנדפסים משום מצוה כנז' לשונו דהוי דבר האבד ואין מחמיצין את המצוה כל יומא זמני' לצאת לאורה ס' מדברי תורה וע"ז הנני מוסיף להפליא הפלא ופלא דהא הוא בכבודו ובעצמו לעיל מיני' כ' שאסור לכתוב ס"ת בחוה"מ גם אם צריך ליומו שאין לו ס"ת אחרת לקרות שמוטב תעקר תקנתא דקריאת התורה ולא אפי' אחת מגזירת חכז"ל בעלמא שמצינו כ"פ שהעמידו דבריהם אפי' במקום כרת בשוא"ת כ"ש למ"ד מלאכת ח"ה דאורייתא עכ"ל ואם צוה עי"ז לבטל קריאת התורה בצבור כדי שלא להקל במלאכת חו"ה א"כ איך שינה מן הקצה אל הקצה דלספרים הנדפסים יש להקל במלאכת ח"ה, בפרט דלא מצינו בזמנינו שיחסרו ספרי ש"ס או ש"ע ללמוד בהם אדרבא מישכח שכיחי בכל עבר ופינה אצל המו"ס לאלפים ואין שייכות כלל לומר שיצרכו למלאכת חוה"מ בהדפסתן ואולי בזמנו דהמו"ק היו הדפוסים מועטים כ"כ והי' כשעת הדחק אך גם אז לא שמענו כזה שיעמדו ויצפו על פתח בית הדפוס עד שיגמר הגמ' או הש"ע ללמוד בהם עד שיצטרכו להדפיס בחוה"מ כדי ללמוד בהם והיו ג"כ מישכח שכיחי אצל התגרים ותגרי תגריהם. עכ"פ בזמנינו ידעתי דל"ש זה בודאי ואין להתיר כלל להדפיס וגם לא סידור האותיות בחוה"מ כנז':