מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן נה
כבוד הרב המופלג החו"ש וכו'
לתשו' שאלתו אשר שאלו מופלג א' דלמה לא מצינו בפוסקים שניחוש במסוכנת דרובא טריפות נינהו מחמת אברים הפנימיים דהואיל ויצאה מרוב בהמות כשרות כיון דמסוכנת היא והוי כהאי דכתובות רוב הנישאת בתולה י"ל קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע להרובא' וא"כ ה"נ יצתה מרוב בהמות. וגם הביא מ"ש הרמב"ם במסוכנת הואיל ולא אירע מכה באבר מאברים הממיתים אותה ה"ז מותרת והובא בפמ"ג. משמע דצריך בדיקה בכל אברים הפנימיים ואין אנו בקיאין וכבר שאל המופלג הנז' תמי' זו לכמה רבנים גדולים ולא מצאו מענה והה"ג וכו' הנהיג בעירו להטריף כל מסוכנת עכת"ד שאלתו:
הנה אני תמה על תמיהת המופלג שהביא כת"ה. כי באמת לק"מ מעיקרא. דהאיך שייך לומר שיש רובן טריפות במסוכנת והיכן מצינו רוב זה ואדרבא משמע מה"ת להיפך דאם נאמר דמסוכנת רובן טריפות ורוב היא מה"ת א"כ מסוכנת היא טריפה ג"כ והדרא לדוכתא קושית הגמ' בחולין (ל"ז ע"א) ודילמא היינו טריפה היינו מסוכנת ולעבור עליו בל"ת ועשה א"כ נבילה דכתב רחמנא ל"ל וכו' כמו דמסיק שם עד ע"ב דבע"כ מזה מה"ת דמסוכנת מותרת. ואם נאמר כדעת הנ"ל דרובן מסוכנת המה טרפות א"כ הדקל"ד היינו מסוכנת היינו טריפה ג"כ א"ו מה"ת דמסוכנת לאו טריפות וכן בביצה כ"ה ע"א דמסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות לאכול כזית מבעוד יום וכ' שם הרא"ש דגם בלא בדיקת הריאה מותרת וגם מ"ש כמע"ל דיצתה מרוב בהמות כשרות עי"ז שהיא חולה מסוכנת כהך בכתובות דרוב נשים בתולת נישאת. להן קול וזו שאין לה קול יצתה מהרוב וכו'. הנה בד"מ ותב"ש סי' ל"א כ' כן לענין בהמה שהי' בה מים בראש ולא נודע אם הי' המוח מקיפו דיצתה מרוב בהמות כשרות שאין להם מים בראש כהך דרוב נשים בתולות נישאת וכו' ובחוו"ד סי' נ' תמה וכתב דבהמות יש להם תרי רובי רוב בהמות כשרות ורוב אין להם מים במוח וכי משום שיצתה מרוב א' שאין להם מים במוח. יצאה ג"כ מרוב השני דא"כ בהמה שהיא חולה וכו' נימא הואיל ואינה בריאה יצתה מכל רוב בהמות כשרות ונחמיר בספק טריפות שיולד בה עכ"ד החוו"ד ובבית אפרים על טריפות הריאה (בחלק התשובות סי' י"ט) האריך להשיג בזה על החוו"ד דמה ענין בהמה חולה לכאן דחולה אינו ענין שיטרוף על ידו ואין זה ריעותא ברוב משא"כ במים בראש שהוא ענין המטריף במוח אם אין המוח מקיפו ע"כ יצתה מרוב כשרים ובזה דמים בראש ל"ש רוב כשרים ע"ש ובדברי חיים להגאון מהר"י אויערבאך ז"ל חיו"ד סי' ט' ובחיבורי הקטן מנח"א ח"א כ"פ מזה וא"כ ה"נ בנידון דידן דמסוכנת הנה יש תרי רובי רוב בהמות בריאות ואינן חולה בפרט חולה מסוכנת וגם רוב בהמות כשרות ובזה במסוכנת הדרא לדוכתא שפיר כדברי החוות דעת (הנז' שכ' לדרכו) דוכי בשביל שיצאתה מרוב הא' של רוב בהמות אינן חולה וכי נאמר שיצאה ג"כ מרוב השני דרוב בהמות כשרות שאינן טריפות ובזה ל"ש השגת הבית אפרים משום שהוא ענין המטריף במים בראש ע"כ איתרע רוב דכשרות משא"כ במסוכנת בזה שלא ראינו ספק וחשש טריפות אף שהיא חולה ומסוכנת לא איתרע ולא יצתה מרוב דכשרות עדיין אף שיצאה מרוב הב' דבהמות בריאות כנז', וז"ב:
ומ"ש כת"ה בשם הנז' דנתברר בחוש דרוב בהמות מסוכנת טריפות והגמ' מיירי להתיר רק כשחנקה בגרונה מאכילה וכיוצא או שידענו ברור דמחמת חולשה, הנה לא ראינו רוב זה נתברר עודנה דרוב מסוכנת ימצאו טריפות, ואדרבא יש לתלות ברובי אכילה שאוכלות כ"פ יותר מדאי מעשבי השדה הטובים או שאחזה חום וכיוצא חולי אחר ועכ"פ חלילה לנו לזוז מדברי הש"ס ופוסקים ורז"ל אשר מפיהן אנו חיין למדו מקרא מה"ת דמסוכנת כשירה ואינה טריפה כנז' והס מלהזכיר לאסור המותר לעקור דין גמור מה"ת ומגמ' ועיי' מ"ש במקור מים חיים (להגאון מבריסק ז"ל) על היו"ד סי' ל"ט ללמד זכות לענין מיעוך הסרכות שנהגו דבאמת אנו מוכרחין לומר דרוב בהמות כשרות כאשר היא מדינא דגמ' ובאלו בזמנינו נמצאין רוב בהמות יש להן סרכות ועל כרחך שהמה רק ריר בעלמא כאשר באמת עוברים ע"י מיעוך ודינא דש"ס דרוב בהמות כשרות במקומה עומדת ומשנה לא זזה ממקומה ע"ש וא"כ ה"נ לא ישתנה הדין דגמ' ולמדו מה"ת דמסוכנת כשירה (ורק לבעל נפש החמירו) ובפרט דלא חזינא עודנה דרוב דמסוכנת טריפות לא שמיעא לי, כלומר לא סבירא לי, ע"כ אין להרעיש כלל:
כן מ"ש כמע"ל בשם הרמב"ם הנה הרמב"ם כ' (בפ"ד מה' מאכלות אסורות הלכה י"ב) בהמה שהא חולה מחמת שתושש כחה ונטתה למות הואיל ולא אירעה מכה כאבר מאברים הממיתום אותה הרי זו מותרת שלא אסרה תורה אלא כעין טריפת חית היער שהרי עשו בה מכה הממיתה אותה עכ"ל הרי מבואר כונתו בפשיטות דבריאות ומסוכנת לחודא קאי ומכה של טריפה לחודא קאי ועי"ז שחלתה וחשש כחה כ"כ עד שנטתה למות עכ"ז אינה בכלל טריפה שטריפה נקרא רק מכה הממיתה אותה ולא חולה אבל לא כתב הרמב"ם כלל להצריך בדיקה, לא מיני' ולא מקצתי' וממילא הוא הדבר אשר דברנו לעיל דתרי רוב יש וכעין ד' החוו"ד וגם בזה יודה בע"כ הבית אפרים כנז' דרוב דבריאות שאיתרע לא נאמר עי"ז שאיתרע רוב דכשרות והרי הוא בחזקת רוב כשרות שאינן טרפות כמו שארי הבהמות כנז':
ומה שכתב כמעל"ה בשם הנז' כיון דהבהמות חולה ל"ש רוב חולים לחיים דשאני אדם דאית לי' מזלא, הנה מצאתי לחד מן קמאי בתשו' הרשב"ש (בן התשבץ) ז"ל סי' ש' שהשיב על שאלת השואל מפני מה התירו בהמה המסוכנת והלא הולכת היא למות והשיב וז"ל מ"מ לענין שאלתך מי יאמר שזאת הבהמה שהיא מסוכנת תמות שמא תבריא כשלא ישחטוה שהרי אף בבני אדם אנו מוצאין כן שמגיעים עד שערי מות ומתרפאים ויש בריאים ומתים פתאום עכ"ל הרי שדמוהו לבנ"א ופשוט דאדם אית לי' מזלא נא' רק לענין טריפות וגם בל"ז פשוט להלכה דאין נ"מ בהרוב בריאות לענין הרוב כשרות כנ"ל:
וגם לאסור כל מסוכנת, הנה עיי' בברכי יוסף יו"ד סי' י"ז אות ב' על מ"ש המחבר גדולי החכמים לא היו אוכלים מסוכנת וכ' הברכ"י וז"ל והיינו דדוקא כי עבד מצד חומרא וגדר ולקדש עצמו במותר לו אז הוא דשרי אבל אם הוא עושה מפני שיש לו פקפוק בעיקר הדין אסור לעשות כן כל שלהלכה רווחת במימר קדישין וכו' ע"ש טעמו והחזיק דבריו במחזיק ברכה בכבודו ובעצמו בסי' הנז' שאסור לאסור המותר מדינא דגמ' ופוסקים ע"ש א"כ בודאי האוסר כל מסוכנת מחשש דינא אינו אלא מן המתמיהין ואסור לעשות כן נגד ההלכה כנז' מהברכ"י, ואי משום פרישות שגדולי החכמים נזהרים וכו' וכן כמ"ש בשמ"ח סוף סי' י"ז שבזמנינו ראוי לכל בעל נפש ליזהר היינו מחמת חשש פרכוס אם הי' כראוי מ"מ זה ל"ש לגזור רק על עצמו אבל לא הוראה לכל העיר ע"כ לא אוכל להאמין על הרב המאה"ג הנז' שאסרו על כל העיר, והנלע"ד בעה"י כתבתי להלכה, ואחתום בברכת חיים ושוכט"ס:
והנה זה כשנתיים אשר כתבתי התשובה הזאת לחכם א' מ"ש בשם המופלג כנז' שרצה לאסור המסוכנת ובאותו פרק כתב לי המופלג כי הוא הוא האוסר אשר כ' החכם השואל בשמו וגם כי ראה תשובתי ובקרב הימים יפרש לפני טעמו ונימוקו ולא קיים דברו אז רק עתה מקרוב הגיענו קונטרס נדפס בשם בית הבחירה בו מברר טעמו ונימוקו ובא בארוכה ואבא בזה בעה"י על סדר דבריו אך בקצרה, וראיתיו יצא לחלק בהברה, כי מסוכנת שנוכל להתיר ע"י פרכוס בלבד בלא בדיקה הוא רק כשמתה פתאום ולא כשהיתה חולה זמן רב ומתכוונת והולכת אז צריכה בדיקת ח"י טריפות והנה מ"ש דמסוכנת שהתירו הוא דוקא באופן שקפץ עליו החולי פתאום ולא שנמשך חלי' במשך זמן רב כדרך החולים והביא ראי' מדברי התוי"ט בגיטין פ"ו משנה ה' ר"ש שזורי אומר אף המסוכן שהביא מלשון הרמב"ם דמסוכן היינו אדם שקפץ עליו החולי במהרה והכביד חליו מיד עכ"ד, וז"א ראי' כלום דוכי מיירי שם דוקא שנחלה בפתע פתאום הלא פשוט דמיירי שם גם בחלה זמן רב מאוד ג"כ אלא שהכביד עליו חליו אח"כ פתאום שהגיע לשערי מות ועי"ז אמר תנו גט לאשתי כי בתחלה כשנמשך חליו זמן רב גם כשחליו אנושה כיון שאינו מסוכן למות מהר לא שם לבו לגרש במוקדם ואח"כ כשפתאום הכביד חליו ומתיירא למות מהר הוא צווח תנו גט לאשת ומחמת קוצר העת קאמר ר"ש שזורי דדי כשאמר כתבו ולא אמר תנו כיון שלא הספיק העת ע"כ אמרינן שהענין מחייב שכונתו גם שיתנו וז"פ בכונת הרמב"ם שפי' שם מסוכן היינו שלכך פסקינן כר"ש שזורי דרי באמר כתבו בעת שמסוכן למות מחמת שהכביד חליו פתאום וכן משמע ברור לשון הרמב"ם שכ' הכביד חליו משמע שגם מקודם הי' חולי אלא שאח"כ הכביד חליו די. ולא כאשר רצה לעקם וללמוד מזה דמיירי רק שחלה בפתע פתאום, דא"כ הול"ל כשחלה פתאום, וברור ופשוט דאינו ראי' מעיקרא כלל, ובפרט לדין מסוכנת לזה.
גם מ"ש (בקונ' בית הבחירה) בפשיטות דבהמה חולה יצתה מרוב בהמה כשרות הנה תמהני שלא ראה דברי עמוד ההוראה הגאון בעל בית אפרים זצ"ל (בקונט' התשו' שבסוף ה' טריפות הריאה סי' י"ט שהבאנו לעיל) שחילק דבהמה חולה אינו ענין המטריף ול"ש לומר דבהמה חולה יצתה מהרוב וחולק על החוו"ד שרצה לדמותן חולה למים בראש ע"ש באורך ולא ידעתי אם לא ראה דבריו או עשה עצמו כאלו לא ידע מדברי הבית אפרים (אם כי ראה שהבאתים בתשובתי וכתב שראה את מכתב תשובת כנז')– וכן מצאתי בספרי הגאון מהרש"ק ז"ל בטוטו"ד תניינא וקנאת סופרים שחולק על החוו"ד בזה וחילק ג"כ בין חולה דלא יצתה מהרוב וכ' דרק בסימני טריפה יצתה מהרוב:
וכן מה שהביא מלשון הרמב"ם פ"ד מהמ"א ומלשון הטור אין ראי' כלל כי פשוטי' דברי הרמב"ם בהמה שהוא חולה מחמת שחשש כחה ונטתה למות הואיל ולא אירעה בה מכות הממיתות אותה ה"ז מותרת עכ"ל (וי"ל דס"ל דבאירע בו מכות הממיתות אותה וגם בהוחל מעשה הטורף מעניני הטרפות כבר יצאה מהרוב כשרות ואינה מותרת בלא בדיקה לפי"ד התב"ש דיצתה מהרוב משא"כ בחולה מסוכנת מותרת כנזכר) וכן הטור כ' תשושי כח ונוטים למות ואין בהם סימן טרפות אלא שנוטים למות ג"כ כונתו לבחינה זו:
בפשיטות וגם כי באמת דין מסוכנת תליא אם יכולה לעמוד בגערה או במקל דפסקינן כר"י בש"ס שם וכ"כ בטוש"ע ע"כ שפיר כתבו לשון תשושי כח היינו שאינם יכולים לעמוד (מחמת תשות כחם) וכיון שסימני טרפות אינו מצוי בהם ואיזה תשות כח ניכר בבהמה ובע"כ רק כשאינה יכולה לעמוד וכו' נקראה בדין מסוכנת אבל היכן מצינו בזה שום רמז וחילוק כשהיתה חולה זמן רב או לא, וגם נסתרו דבריו מה שהביא ראי' ממה דאמר תשושי כח הול"ל סתם בהמה חולנית, ז"א דפשוט דבבהמה שאין ניכר סימן טריפה כלל ניכר. המחלה רק מתשות כח שאינה יכולה לעמוד וגם העיקר חללי בזה מדינא דגמ' אם יכולה לעמוד ע"כ. שפיר כ' תשושי כח כנז' וכן מה שהביא שם מפ' הנישרפין מגוסס אינו ענין כלל לכאן. וכן מה שהביא:
מלשון ס' האשכול שצ"ל שאין בו סימני טריפה הלא זה כתבו גם הרמב"ם ושאר פוסקים וכי מצא שם גם באשכול איזה ראי' דאם חלתה מקודם זמן מה הוי אסורה כמו בהוכר סימני טריפה. ובא עוד הפעם:
שם לומר דיצתה מהרוב כשרות שחלתה זמן, וז"א וכנז' מדברי הבא"פ – ועוד כ' שם וז"ל ועל הטרפות יש:
לנו ששים אופנים כי הרמב"ם בפ"א מה"ש חשב שבעים מיני טרפות מהן ערך עשרה באברים הגלויים וערך שישים באברים המכוסים ואופן אחד היתר בטל בשישים:
אופנים האסורים וכו' עכ"ל ודברי' אלו הביאוני לידי גירוך דמחמת שיש שבעים מיני טרפות רוצה לומר:
דהטרפות המת רוב נגד הכשרות. ופשוט דכל הטרפות כולם יחד רק מיעוט הם נגד רוב כשרות. וגם מה שכתב בזה בערך ביטול בששים. האם צריכין להשיב על דברים בטלים כאלו, וגם מה שרצה לומר שם להלן והאריך בזה דמסוכנת דמותרת אינה רק מאוחזת וכו' דחשיב וחוץ מאלו אינה מותרת וחוששין לה, ז"א. דפשוט הוא מל' הפוסקים דכל שאינה יכולה לעמוד:
בגערה ובמקל וכו'. אם כי לא ידענו מה הוא לה. מחלתה מ"מ כשירה ע"י פרכוס וכן מ"ש שם דהך:
מסוכנת דפ' אין צדין שמותר לשוחטה ביו"ט הוא דוקא כגון בהמה שמקשה לילד או שחנקה א"ע בתפוחי אדמה וכו'. ז"א דהיכן מצינו שם חילוק זה, ודרך כלל כולו כי כל ראיותיו אם לדין יש תשובה ואין בהם ממש אך כנראה דחקתו המעשה שהי' בק' ראזינטוב שהוא דר בה שנבדקו המסוכנת ונמצאו טרפות בחוט בכליות או במעיים כמו שכ' שיש בידו תעודות על ככה וכיוצא ע"כ זה אטעתי' לעקם כונת לשון הפוסקים שכוונו לדבריו וכאשר יראה שם כל מעיין בצדק שז"א כוונתם אך גם אם אמת מה שמצאו בבהמות בקהלתו ואטו ישוב (עיר קטנה) ראזינטוב רובא דעלמא הוא:
והן אמת כ, לכל ירא שמים ולמי שלבו נוקפו בודאי ראוי להחמיר (במסוכנת שהוא כדבריו) לבדוק בגלוי כל מה דאפשר בעת בדיקת הבהמה ואולי ימצאו טרפות הרבה כן גם בבהמות בשאר קהלות כמו שמה בעיר הקטנה אך במקום דא"א למיבדק ואין אנו בקיאין בבדיקה בודאי אין להחמיר כלל (וכמ"ש גם הרב הגאון נ"י מבערזאן במכתבו שהדפיס שם בריש הקונטרס) וגם זה אינו מוכרח מדינא כנ"ל ומי שהוא נזהר וי"ש בלא"ה אינו אוכל ממסוכנת כדאמרי' בש"ס וטוש"ע:
ואחתום בברכת חיים ושלום