אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נד

סימן נג

בסוגיא דא"ע מצות חבילות חבילות

(בסוטה ח' ע"א) ת"ר אין משקין ב' סוטות כא' כדי שלא יהי' לבה גס בחברתה רבי יהודא אומר לא מן השם הזה אלא אמר קרא אותה לבדה ות"ק הכתיב אותה ת"ק ר"ש הוא דדריש טעמא דקרא ומ"ט קאמר מ"ט אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה פירש"י על רי"א לא מן השם הוא. לא זהו הטעם העיקר הנאמר בדבר עכ"ל. והנה קשה בזה א) צריך ביאור כונת רש"י דהא משמע שמפרש שאין הטעם הזה עיקר לר"י אבל עכ"פ יש לדון עפ"י טעמא דקרא והא ר"י לא דריש כלל טעמא דקרא ב) גם יש לדקדק כי על אותה פירש"י והשביע אותה. (ועיי' בנדרים דף ע"ג ע"א) ובהגהות הגמהר"י פיק זצ"ל שם דהוא באמת רק מוהקריב הכהן אותה ועפי"ז כ' המהרש"א בסוטה שם שהתוס' כ' בסוטה שאין להעמיד שתיהן בעזרה להשקותן משום שנאמר והקריב אותה הכהן וכו' משמע שהקפיד קרא אהעמדתה והקריבה של סוטה לעזרה שלא יהי' שתים ביחד וכיון שרש"י פי' מוהשביע אותה ולא מוהקריב אותה א"כ צ"ל דרש"י ותוס' פליגי דלרש"י באמת יוכלו להעמיד אותן לעזרה שתיהן ביחד ורק מעשה ההשקאה והשבועה יהי' אותה לבדה ובאמת נראה כהתוס' כמ"ש מהרש"א דכיון דקאי קרא דוהקריב אותה על האשה הסוטה א"כ אותה לבדה הקפיד קרא גם על ההבאה לעזרה. ג) דהא יהי' לפי"ז פלוגתת רש"י ור"י בזה לפי"ד רש"י הנז' דלדברי ר"י קאי אותה היינו והשביע אותה א"כ רק מעשה השבועה וההשקאה בעצם כנז' אבל ביאתן לעזרה אין נ"מ ולא מצינו איסור ולפי הטעם דר"ש שלא יהי' לבה גס בחברתה שייך גם בביאתן לעזרה לאסור שתיהן ביחד דכשתראה מיד בביאתה את חברתה הולכת מחוזק לב ברחבה לעזרה לשתות גם היא תחזק לבבה ולמה אמרינן איכא ביניי' רותתת הא איכא בינייהו לפי"ז גם הבאתן לעזרה דאסור לר"ש ולר"י אין איסור כיון דלא דריש טעמא דקרא כנז'. ונ"ל ליישב בעה"י כל הקושיות בחדא מחתא עפימש"כ בנחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל (בהגהות הגאון בעל חסל"א זצ"ל בחי' שבת) שהעלה דר"ש דריש טעמא דקרא גם לקולא כמו בלא תחבול בגד אלמנה ור' יהודה לא דריש טעמא דקרא אבל לחומרא גם ר"י מודה דדרשינן ע"ש (א) ועפי"ז יתפרש לדידן דברי רש"י בדיוק דכיון שאין כונת ר' יהודא דלא דרשינן כלל טעמא דקרא דהא באמת לחומרא דריש גם ר"י ורק לקולא לא סמך:

לדרוש ולהקל עפ"י הטעם של התורה והיינו שר' יהודא חושש בטעמא דקרא שמא באמת אין הטעם זה העיקר ואיך נדון עפי"ז הטעם להקל על ידו. ורק לחומרא י"ל עפ"י הטעם כיון דהוא ספק עכ"פ ע"כ י"ל לחומרא:

עפ"י הטעם שנאמר ובזה כתבתי בארוכה בעה"י בשער יששכר בדרושי פסח ליום ב' דפסח בענין אם ליתן טעם למצות בדעת הפוסקים בזה] ומעתה זהו שפירש"י בדברי ר' יהודא שאמר לר"ש לא זהו הטעם שאמרת העיקר הנאמר בדבר היינו לדון עפ"י הטעם גם להקל, כאלו נדע ברור שזה הטעם במצוה זו הוא העיקר בודאי ונמצא שיש להקל במקום דל"ש טעם זה כדברי ר"ש אבל ר' יהודא ס"ל דאין הטעמא דקרא עיקר:

לדון על פיו לקולא (כי שמא אינו טעם זה העיקר ורק מחמת ספק י"ל לחומרא ולא לקולא) אבל לחומרא בודאי יש לדון עפ"י הטעם. וזהו שכ' רש"י ובלשונו הזהב דייק ותני הרבה דר' יהודא לא דחי הטעמא:

דקרא לגמרי רק דס"ל שאינו עיקר בדבר היינו לדון על פי' גם לקולא כר"ש זה לא ס"ל לר"י. ונ"מ באמת גם בזה דלהטעם של ת"ק משום שלא יהא לבה גס בחברתה א"כ צריך להקפיד מיד שלא יביא אותה להשתי סוטות לעזרה ביחד דכשתראה חברתה גס לבה והולכת בחוזק לב לשתות גם היא יהי' גס לבה ונמצא עפ"י זה הטעם לחומרא הינו שלא יביאם ביחד לעזרה ע"כ גם ר"י מודה כנז'. ע"כ קאמרינן שפיר בגמ' איכא ביניי' רותתת היינו שמשום לבו גס בחברתה מותר להשקותן ביחד כדאמרי שם וכיון שהוא לקולא בזה פליגי ר"ש וזה איכא ביניי' אבל לא קאמר איכא ביניי'. לענין להביא לעזרה ביחד כמו שהקשיתי כקושיא הג' דלענין להביאם לעזרה ביחד שי"ל עפ"י הטעם לחומרא כנז' בזה לא פליגי כלל ר"י ור"ש ומיושב לנכון. וע"כ, שפיר מיושב עפי"ז מה שקשה על שפירש"י אותה והשביע אותה. וכפי מה שהקשיתי בקושי' הב' דנמצא דלפי מה שפירש"י מוהשביע אותה יהי' פלוגתא בזה בין רש"י ותוס' דלרש"י אין להקפיד לר"י על הבאתן לעזרה ביחד רק על מעשה ההשקאה והשבעה. אבל לפי הנזכר מתורץ ולא פליגי כלל רש"י ותוס' דאף דרש"י הביא מוהשביע אותה מ"מ כיון שפי' דר"י דקאמר לא מן השם הוא זה היינו דר"י לא דחי הטעם לגמרי כמו שפירשנו בדבריו ולחומרא באמת דיינינן עפ"י הטעם גם לר"י וא"כ צ"ל לר"י לחומרא דכדי שלא יהי' לבה גס בחברתה אין להביאם ג"כ שתיהם ביחד לעזרה ע"כ גם כשפירש"י בדבור שלאח"ז מוהשביע אותה כנז' מ"מ גם ההבאה בכלל ג"כ אסור לפי הטעם כיון שהוא להחמיר כנז'. ונכון:

אמנם הוא אשר דברנו וברור דהתוס' דס"ל שאין להביאם לעזרה לשתי סוטות ביחד היא רק מקרא דוהקריב הכהן אותה כמ"ש מהרש"א וכמו בשתי פרות וכו' שנא' ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה משמע דקפדינן גם על הנתינה וההוצאה שתהי' לבדה. ומעתה תמהתי ולא זכיתי להבין כלל מ"ש מרן המ"א (בסי' קמ"ז ס"ק י"ח) דלדברי התוס' אלו בסוטה אסור להביא שתי תנוקות בב"א לביהכ"נ אפי' למולם זאח"ז אבל למוהלם בבת א' בשני מוהלים שרי ע"ש ומה זה ראי' מדברי התוספות שכ' בסוטה כיון דהקפידה התורה מוהקריב אותה הכהן כנז' וזהו מצות התורה ומינה דוהקריב וכו' ילפינן הך דרשה דאותה כדאמרי' בנדרים על הגליון כנז' ובכל האחרונים ע"כ שפיר אסור להקריבם לעזרה ולהוציאם שתים ביחד וכנ"ל משא"כ בתינוקות למול וכי ההבאה לביהכ"נ היא המצוה בתורה וכי נאמר בתורה או בדחז"ל להביאם לביהכ"נ למול (ואף שכ' בספרים מהאחרונים טעם למנהגן של ישראל שמביאין התינוקות למול בביהכ"נ או ביהמ"ד והוא דוגמת קרבן לעזרה מ"מ פשוט דאינו מדינא כלל) וא"כ איך שייך לומר דלפי"ד התוס' אלו אסור להביאן לביהכ"נ ביחד. גם בב"ח (יו"ד סי' רס"ה) נראה לכאו' ג"כ כן שכ' בשני תינוקות יחד בביהכ"נ אלא לאחר שנמול הא' יביאו הב' עכ"ל וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו בשמו אך לא הבנתי שורש הענין ופשוט לענ"ד דלא דמי כלל לסוטה כנז'. ומעתה הוא לימוד זכות על מנהגן של ישראל שמביאים התינוקות לביהכ"נ למול כשיש שתים ולפעמים כשהעת קר להמתין שם מבחוץ ובאים יחד לביהכ"נ עם שניהם ולפי"ד המ"א הוא איסור ולפי הנז' אין קפידא בזה בהבאה לבה"כ. וגם מ"ש המ"א דלמולם בב"א בשני מוהלים שרי לפי"ד התוס' משמע דבמוהל א' אסור ולכאו' גם בזה א"א ליזהר כשיש רק מוהל מומחה א' וגם כשיש מוהלים אחרים מומחים מ"מ לא ראינו נזהרים וכשיש שני תנוקות יש שמכבדים רק למוהל הזה וא"כ הוי במוהל א' וגם לפי"ד הרמב"ם לדעת המ"א למולם בבת א' גם בשני מוהלים אסור ע"כ אמרתי שזהו הטעם שביטלו למול בברכה א' שני תנוקות ואם שכבר כ' ביו"ד (סי' רס"ה סעי' ה') בשם רב שרירא גאון כשיש ב' תנוקות למול לברך לכ"א וא' משום שבאים לידי הפסקות בנתיים והיסח הדעת מ"מ י"ל הטעם גם בזה משום חשש דמצות חבילות חבילות דאם שנראה מתשו' הרשב"א סי' תנ"א דבברכה א' לפטור לב' חתנים או למול ב' תנוקות ל"ש מצות חבילות חבילות מ"מ חששו גדולי החכמים לזה כיון דלד' הרמב"ם יש לאסור גם בב' מוהלים או לד' התוס' במוהל א' עכ"פ אסור ע"כ הנהיגו להפסיק באמצע בברכת אשר קדש ידיד לכ"א וא' (ואם שגם לדעת המחבר א"צ להיות לפניו ב' התנוקות בשעת ברכה מ"מ כיון שאסור להפסיק בנתיים נחשב מילתן כאחד משא"כ כשמברכין על כ"א ברכת אשר קדש וכו' כנהוג עתה ומפסיקין לכ"א) וע"כ לא נחשב כלל מילת שני תנוקות ביחד כיון שמפסיקין בברכת אשר קדש ידיד וקריאת שמו ומי שבירך וכיוצא וע"כ לא נחשב עוד מילת ב' ביחד כיון שהפסיק כנז' דאטו אסור למול עוד באותו ביהכ"נ באותו יום תינוק אחר והבאתן לביהכ"נ ביחד לא מצאתי שורש איסור כל כנז' ועיי' מזה בס' יד שאול להגאון מלבוב סי' רס"ה ובשאר אחרונים:

ב

ובזה שכתבנו מיושב מה שהאריך בס' ארעא דרבנן והאריך בקושיות רבות לפי"ד התוס' בסוטה שאסור להביא שתי סוטות לעזרה וכו' וא"כ איך לא חש הרשב"א על הבאת שני חתנים וכן שני תנוקות ביחד וכן לב' קדושות על הכוס וכן הקשה שיהי' אסור להביא בליל פסח הג' מצות ביחד כיון שכ' התוספות בברכות דף ל"ט דר"י הי' מברך בליל פסח המוציא על ב' קודם שיבצע ואח"כ וכו' ואין זה עושה חבילות מאחר שעושה על שתיהן ולפי"ד התוס' בסוטה תיפוק לי' כיון דמביאם ביחד להסדר וכו' ע"ש בארעא דרבנן. ולפי דברינו לק"מ דבאמת לא כתבו התוס' רק בסוטה היכא דכתבה תורה הבאתם לעזרה ודרשי' אותה לבדה משא"כ בשאר מצות וז"ב לע"ד:

ובענין אי הך דא"ע מצות חבילות חבילות הוי דאורייתא או דרבנן הנה הגאון ביד שאול סי' רס"ה כ' שנ"ל שהוא מדאורייתא עפי"ד התוס' במ"ק דף ח' ד"ה לפי שכ' דהך דאין מערבין שמחה בשמחה הוא מה"ת מגזירת הכתוב והטעם נראה קצת דכמו דאין עושין חבילות חבילות דבעינן שיהי' לבו פנוי למצוה א' ולא יפנה עצמו ממנה וכן שמחה בשמחה שיהי' לבו פנוי לשמחה וא"כ כיון דאין מערבין שמחה בשמחה היא מה"ת וסמוך לי' הטעם משום דאין עושין חבילות חבילות על כרחך דאין עושין מצות חבילו' חבילות ג"כ מה"ת עכת"ד (ועיי' בס' כרם נטע על סוטה דף ח' מה שרצה להוכיח מהגמ' דאין עושין מצות חבילות הוא מה"ת ואינו הכרח למעיין שם) אולם באמת קשה להולמו דהיכן מצינו איסור זה מה"ת הא לא מצינו זה רק בסוטה והקריב אותה לבדה ואי משום שנא' שילפינן זה לכל התורה כולה הלא היכן מצינו לימוד זה וגם אם נאמר כן הלא הביא כן התוס' מפרה ובפרה ג"כ נאמר אותה לבדה וא"כ הוי שני כתובים ולא ילפינן מיני' ופשוט דרק מגזה"כ היא שם בסוטה מה"ת אבל הך דאין עושין מצות חבילות היא רק מדרבנן כמ"ש התוס' בסוטה ומ"ש התוס' במ"ק דגזירת הכתוב הוא דאין מערבין שמחה בשמחה היא מה"ת דהא כתבו כדדריש לקמן מקרא דשלמה ע"ש וזהו רק מדברי קבלה ואף דדברי קבלה כד"ת דמיא מ"מ שם לא נאמר בדרך ציוי רק מספר מעשה שהי' ויעש שלמה את החג וכו' וע"ז קאמרי' שם במ"ק ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה וכו' ונודע מדברי רש"י בתענית (דף ט"ו ע"א) דהיכא שהנביא מצוה ומזהיר את ישראל בדרך ציוי זהו דברי קבלה וי"ל דכד"ת דמיא אבל היכא שהנביא מספר מעשה שהי' ומינה ילפינן להלכה זה לא קרינן דברי קבלה ואינו כד"ת כלל ע"ש ובחיבורי מנח"א ח"א סי' ט"ז ולפי"ז הך מעשה דשלמה לא הוי כד"ת כלל וכן הך דירושלמי דיליף ממלא שבוע זאת דאין מערבין שמחה בשמחה הנה באמת להלן במ"ק (דף כ' ע"א) כ' התוס' בשם הירושלמי דאין למדין דבר מקודם מ"ת וכבר הקשו זה האחרונים דא"כ דברי הירושלמי סתרי אהדדי מה דיליף בירושלמי דאין מערבין וכו' ממלא שבוע זאת ובס' טל חיים יישב ג"כ זה והשיגותי עליו במנח"א ח"א סי' ס"ג ע"ש וגם אם נאמר דס"ל להתוס' דאין מערבין שמחה בשמחה הוא גזה"כ מה"ת כמו שנראה מלשונם מ"מ אינו ראי' לומר דגם אין עושין מצות חבילות חבילות היא מה"ת ורק שכתבו אף דהיא גזה"כ מ"מ יש ליתן טעם קצת כמו הך דאין עושין מצות חבילות והיינו שתקנו חכז"ל מטעם זה שיהי' לבו פנוי וכו' ומדרבנן ילפינן להבין גם טעמים דקרא דאו' דאין מערבין שמחה וכו' וז"פ. (ועיי' כעין זה בס' מגיד משנה על המשנת חסידים בחי' הלכות בתחלתו שכ' כעין זה ע"ד הש"ס בסוטה דאין עושין מצות חבילות דמדרבנן נשמע להבין גם טעמי' דקרא ע"ש לדרכו) וגם מהך דאמרינן בברייתא וכדאמרי' בסוטה אין משקין ב' סוטות כא' ואין מטהרין ב' מצורעין כא' ואין משקין ב' עבדים כא' ואין עורפין ב' עולות כא' משום שאין עושין מצות חבילות חבילות והנה בסוטה בודאי הוי מדאו' שאין משקין ב' סוטות מגזה"כ דאותה ואעפי"כ כלילונהו ותנינהו ביחד עם אין מטהרין ב' מצורעין וכו' וכן אין רוצעין וכו' דטעמם משום אין עושין מצות חבילות חבילות משמע דכולם הוי דאורייתא כמו סוטה ע"כ תנינהו יחד אף דבאינך ל"ש רק משום שא"ע מצות חבילות מ"מ הוי דאו' אך ז"א ראי' די"ל דהא דאצטריך לאשמעינן בסוטה משום שא"ע מצות חבילות אף דממילא בל"ז אסור מדאו' משום אותה לבדה מ"מ י"ל דאותה הברייתא כר"ש דטעמא דקרא שלא יהא לבה גם בחברתה וא"כ ברותתת ל"ש בה וכדאמרי' בגמ' ע"כ אשמעי' בברייתא דמשום דאין עושין מצות חבילות אסור להשקות ב' סוטות גם ברותתת. ואם נאמר כן בהכי שפיר ארווח לן ליישב דברי רבינו הרמב"ם שפסק (בה' נדרים פי"ב) דמפר ב' נדרי אשתו כא' וכבר תמהו המ"נ והמפרשים דהא בנדרים דף ע"ג איבעיא לן ולמדו מהך דסוטה ואליבא דר"י הוו"ל לאסור גם בנדרים וכנראה ס"ל להרמב"ם כר"ש דהטעם שלא יהא לבה גס והיינו טעמא דקרא דאותה וזה ל"ש בנדרים ע"ש בלח"מ ולכאו' מנ"ל להרמב"ם לפסוק בזה כר"ש נגד ר"י אך כיון דפסק הרמב"ם לעיקר כהך ברייתא דאין משקין ב' סוטות ואין מטהרין ב' מצורעים ואין רוצעין וכו' ואין עורפין וכו' כמו שפסק הרמב"ם בפ"ג מה עבדים ובפי"א מה' צרעת ובפ"י מהלכות רוצח וא"כ הוי קשיא לי' דלמה איצטריך למתני בברייתא הך דאין משקין ב' סוטות כו' בהדי כולהו דתני משום אין עושין מצות חבילות חבילות דהיא רק מדרבנן הא משקין ב' סוטות אסור ממילא מדאורייתא לכ"ע (בין לר"ש בין לר"י) א"ו דאיצטריך לר"ש דס"ל טעמא דקרא דאותה וא"כ ברותתת ל"ש זה ע"כ אצטריך לאשמעינן בברייתא דאסור גם ברותתת עכ"פ מטעם א"ע מצות חבילות חבילות ע"כ מזה למד הרמב"ם דהלכה כר"ש בזה כיון דאיצטריך לאשמעינן בברייתא אליבי' והך ברייתא הוא עיקר להרמב"ם שפסק כותיה ע"כ שפיר פסק הרמב"ם בה' נדרים דמפר לב' נשיו כא' כיון דילפינן משם בנדרים מהך דסוטה וכיון דס"ל כר"ש בטעמא דקרא ובמפר לב' נשיו ל"ש טעם זה כנז' ע"כ מותר. ומה שפסק הרמב"ם במשכון בגד אלמנה כר' יהודא ולא כר"ש כבר תי' האחרונים ועיי' ג"כ בס' ארעא דרבנן ובעפרא דארעא שם:

וממה שכ' הרמב"ם (בפכ"ט מה' שבת הלכה י"ז) דלא יברך ויקדש על כוס א' שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה הן משמע לכאו' דדוקא במצוה של תורה שייך א"ע מצות חבילות חבילות כמ"ש שם במגדול עוז דבא להוציא שאר ברכות שאינן רק דרבנן ומ"מ אין לומר מזה דהך דאין עושין מצות חבילות חבילות הוא איסור מדאורייתא ז"א די"ל דס"ל דמה דתקנו חכמים דא"ע מצות חבילות היינו במצוה של תורה אבל במצוה דרבנן לא תקנו להחמיר כן וז"פ וגם בגוף הדבר ממילא קשה לומר דכוונת הרמב"ם דדוקא במצוה של תורה שייך א"ע מצות חבילות חבילות והא בש"ס פסחים (ק"ב ע"ב) דאין אומרים ב' קדושות על כוס א' פריך מהך דיו"ט שחל להיות בשבת וכו' והא קידוש יו"ט הוי דרבנן כמ"ש במ"מ ה' שבת (פכ"ט הלכה י"ח) ואיך שייך בזה מצות חבילות חבילות א"ו דגם במצוה דרבנן שייך מצות חבילות חבילות והרמב"ם אין כונתו בלשונו במצות של תורה כדי לאפוקי דרבנן. ועכ"פ י"ל פשוט דא"ע מצות חבילות היא רק מדרבנן וז"ב לענ"ד:

ועתה ראיתי בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סי' כ"ו) שהקשה ע"ד הרמב"ם שכ' דשתי מצות של תורה הם כנז' דהא מבואר בש"ס ברכות (מ"ט ע"א) דאפי' בברכות דרבנן איכא משום חבילות חבילות עכ"פ וז"א. ותמהני מאוד על רוב גאונו דהכת"ס זצ"ל דהא באמת מפורש שם בברכות דמיירי בברכת המזון שאין לחתום בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים משום מצות חבילות חבילות ובהמ"ז ג' ברכות הראשונות הוי מדאוריית' וכדאמרינן שם בסוגי' (בברכות מ"ח ע"ב) כדלמד שם מקרא הארץ הטובה זו בונה ירושלים שהוא מדאו' ורק ברכת הטוב ומטיב שהוא דרבנן כנודע לכל. וגם ראיתי שם בשם אביו הגאון חת"ס. זצ"ל להעיר ע"ד הרמב"ם מהך דקידוש יו"ט דהוי דרבנן ומה דאמרי' בפסחים דף ק"ב כנז'

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה