מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן נג
לידידי המופלג וכו' ע"ד מכתבך אשיב מיד למען אהבתך בעה"י אך אבא בקצרה מפני הטירדא. הנה מה שכתבת על מה שנסתפקתי במנח"א סי' י"ח וסי' ע"ג בא' שנגמר דינו בב"ד למיתה אם מותר לו לברוח. וכתבת ראי' מש"ס סנהדרין (דף ע"א ע"ב) בן סורר ומורה אם משנגמר דינו בכח והקיף זקן התחתון חייב פירש"י דגברא קטילא הוא ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו עכ"ל ורצית להעמיס בדברי רש"י שכוונתו דכשנגמר דינו שאין אנחנו צריכי' לחפש בזכותו ולהצילו אבל הוא בעצמו מותר לו לברוח ולהציל א"ע עכת"ד. והוא דוחק. ולי נראה דאדרבא מכאן י"ל ראי' להיפך דאם נאמר דמותר לו עפ"י התורה לברוח שיוכל להציל א"ע א"כ כשנגמר דינו וברח שוב אינו נמצא בידינו שיוכלו להמיתו וכשנמצא אח"כ אף כי (אם לא הי' נשתנה בזה ולא הקיף) בודאי היו ממיתין אותו כשמצאוהו. במיתה שנגמר בה דינו. אבל כשביני לביני נשתנה שניקף זקן התחתון והרי מ"מ אשתני גופו וא"כ יהי' פטור עי"ז שהקיף זקן התחתון במשך הזמן שברח והוא כדין ברח שהי' מותר לו וכשנולד עי"ז שנשתנה גופו שהקיף וכו' יהי' פטור. אלא ודאי כיון שזה הבריחה משנגמר דינו הי' אסור לו וכיון שהי' באיסור ע"כ לא אהני לי' השינוי הזה שהי' ביני לביני דמשך זמן בריחתו לפוטרו עי"ז כיון שברח באיסור וע"כ אמרי' במתני' דחייב וזה הוא ראי' שאסור לו לברוח למי שנגמר דינו:
ומה שתמהת בענין זה עלי ועל השואל במנח"א סי' ע"ג מאונס שגירש וכ' ע"ש וכתבת דהא קרוב הוא ופסול לעדות. ז"א דהא כיון שגירשה הוי קרוב ונתרחק הוא הגם שמחוייב להחזירה מצוה הוא דרמיא עלי' מ"מ הגירושין חלין אפי' לדעת רבא דכ"מ דארל"ת אי עביד לא מהני מ"מ אי קידשה אחר חלו קידושיו מחמת שחלו הגירושין כמ"ש התוס' בתמורה דף ה' ע"א דילפינן גירושין ממיתה דעכ"פ יצתה מא"א (וכתבנו מזה במ"א בעה"י) אלא שמחוייב להחזירה וכיון שחלו הגירושין ואינה אשת איש אינו קרוב עוד:
ואחתום בברכת שלום בידידות ואהבה