אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נב

סימן נא

לידידי המופלג וכו' לתשו' שאלתך בדבר שנסתפקת בעיסה שנלושה במי חלב אשר אחר שעושין הגבינות מבשלין עוד הפעם את הנשאר ועושים פעם שני' ג"כ גבינה ומה שנשאר אח"כ נראה לגמרי כמים וזה מבואר בש"ע יו"ד סי' פ"ז סעי' ח' שמה"ת אינו אסור לאכול עם בשר שאינו חלב מה"ת רק מדרבנן אסור ולפי"ז כיון דמה"ת אינו אסור ורק מדרבנן שהחמירו וא"כ לענין ברכת המוציא אפשר שאינה עיסה זו (שנלושה רק במי חלב) בכלל פת הבאה בכסנין או אפשר כיון דרבנן החמירו והוי כחלב ע"כ הוי בכלל נלושה בחלב שצריך לברך במ"מ:

הנה לענד"נ לפי"ד הב"י שם או"ח סי' קס"ח לפי"ד הרמב"ם דלאו במידי דמיקרי לחם תליא מילתא אלא לא קבעו חכמים לברך המוציא וג' ברכות אפילו בכזית אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו עיסה שנעשה במים לבד בלי שום תערובות ממי פירות או תבלין כיון שאין דרך בנ"א לקבוע סעודתן עליו לא חייבוהו לברך המוציא וג' ברכות וכו' עכ"ל הב"י ודייק בלשונו דרק בעיסה שנלושה במים בלבד בלי שום תערובות קובעין בנ"א סעודה א"כ פשוט דבמי חלב אף שאין אסור לאוכלו בבשאר מדאו' רק מדרבנן עכ"פ כיון דהוא אסור מדרבנן מטעם חלב הרי נחשב לבנ"א במנהגן כחלב עי"ז ובזה אזלינן רק בתר דעת בני אדם (וע"ש בדרישה) והם לא קובעין רק בנלושה במים לבד כנז' ע"כ הוי דינו כפת הבאה בכסנין שלא לברך המוציא. ויותר מזה כ' בחכמת שלמה על היו"ד להגאון מהרש"ק ז"ל בסי' צ"ז דכשנלושה במי חלב כאלו אסור לאוכלו גם אם חלב ע"ש טעמו אף דהוי כמו גזירה לגזירה. וכיון שצריך עי"ז לשנות צורת הפת כמבואר בסי' צ"ז (דאל"כ אסור לאוכלו גם לבדו כנז') וכמו שנוהגין לעשותו בתמונת קיפפע"ל שקורין וכיוצא ואינו פת שקובעין עליו ע"כ שפיר מברכין רק במ"מ כשלא קבעה סעודה עלי' רק אכל כזית:

ועוד דגם אם נאמר דיש רק ספק בזה אם לחשבו כנלושה בחלב ממש מ"מ כיון דהוי ספק ובספק בזה אזלינן לקולא שלא לברך ברכת המוציא כמ"ש שם הב"י שם ד"ה והלכה וכן פסק במחבר סי' קס"ח סעי' ז' דכל אלו הדברים דינם כפת הבאה בכסנין היינו בכל ספיקא דדינא ובפלוגתא בזה דינו לקולא כפת הבאה בכסנין לברך רק במ"מ וע"ש במ"א ס"ק י"ח בשם הב"ח. זהו לרווחא דמילתא לפי ספיקך אך לדידי לא מסתפקא כלל כנ"ל דדינו כפת הבאה בכסנין בודאי וגם ראיתי בשו"ת הרי בשמים מה"ת סי' כ"ה לענין מי אורז כ' דאין לדמות בדין זה לענין מקוה דאזלינן בתר חזותא רק כיון שנשתנה טעמו לדבר שנבלע בו. וא"כ ה"נ במי חלב הוי כמי פירות לענינו בפת הבאה בכסנין דנשתנה טעמו ממים:

ב) ואשר כתבת בענין ח"ש במ"ע עפי"ד רש"י בברכות (מ"ח ע"ב) בד"ה כי הוא יברך את הזבח וכו' דמייתי רש"י קרא דהבשר תאכל והקשה בצל"ח למה נקט רש"י קרא דמשנה תורה ושבק קרא דפ' צו ביום קרבנו יאכל דכתיב בשלמים ע"ש וע"ז תי' משמי' דידידנו הר' היקר החריף מו"ה עוזר הכהן נ"י מפק"ק די"ל מזה לראי' דרש"י ס"ל דליכא מצוה כלל בח"ש לענין מ"ע וכן לענין אכילת קדשים ועפימש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ ומצה דח"ש בחמץ אסור מטעם שכ' לא יאכל ועפי"ז שפיר כ' רש"י מהובשר דאם ממקראות הקודמי' דכתוב בהן לא יאכל והי' משמע גם בח"ש מקיים אכילת קדשים ע"כ הביא רק מלישנא בהובשר תאכל דמשמעותו רק כזית לכ"ע וא"ש עכת"ד. ולענ"ד הנה בגוף דברי הרמב"ם שם הקשיתי זה כמה ושוב הראוני בקהלת יעקב למהר"י אלגאזי ז"ל ערך ח"ש דלפי"ד הרמב"ם ולפימש"כ במהרלב"ח סי' י"ח דכיון שנאמר יאכל בצירי אז נאסר גם כ"ש א"כ קשה על מתני' ד' דזבחים כ"ט ובמנחות דף י"ב וכן פסק הרמב"ם דחישב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר (הן אמת דמה דהקשוני זה כמה דלמה לא אמרינן בזה ח"ש אסור מה"ת כיון דפסקינן כר' יוחנן וילפינן מכל חלב לח"ש בכל התורה. זה לק"מ דרק בחצי כזית המונח לפנינו י"ל דחצי לאצטרופי ומלימודא דכל חלב אבל היכא שחישב לאכול חצי כזית כמו דאין כאן שיעור אכילה בכזית לא חלה המחשבה כלל ולא הוי פיגול. ולא איסור כלל ע"כ כשר וז"ב) ושם בזבחים דף כ"ח וכן בהרבה מקומות בש"ס ילפינן פיגול שחישב חוץ לזמנו מהך קראי בפ' צו דאם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא וכיון דשם נמי יאכל בצירי א"כ היו גם ח"ש בכלל זה לדעת הרמב"ם א"כ צ"ל פגול בחישב לאכול חוץ לזמנו גם פחות מכזית ולמה אמרינן דהך יאכל בא ללמוד רק בכזית. אלא ודאי נ"ל בע"כ דגם שם בחמץ כ' המהרלב"ח שם עפ"י קושייתו דא"כ לילקי נמי בחמץ גם בפחות מכזית ועפי"ז תי' דגם בחמץ עיקר קרא לא אתא אלא לאיסור שיעור אכילה בכזית ואהא לבד לקי אמנם ח"ש למדנו ממ"ש לא יאכל בצירי אמנם עיקר קרא לאו להכי אתי ומש"ה לא לקי עכ"ד המהרלב"ח ולפי"ז ממילא אם בחמץ שנא' לא יאכל לענין איסור הנאה וממנה למדו הרמב"ם לענין ח"ש ג"כ דרך אגב אבל בפגול בודאי קים להו לחכז"ל בע"כ אתי קרא דהך לא יאכל ללמד על שיעור אכילה שהוא בכזית דרק כשחישב לאכול כזית הוי פגול (דהא גם בחמץ רק מחמת שבא לא יאכל ללמד על איסור הנאה וכיוצא ע"כ בא דרך אגב ללמד על ח"ש דאכילה בלי עונשין ולמלקות באמת גם בחמץ כונתו דהקרא דלא יאכל חמץ רק באכילה בכזית כנז' ממהרלב"ח. א"כ כ"ש במ"ע דאכילת קדשים ופגול דלא מצינו דהך לא יאכל בא לרבות איזה דבר כעין כ"ש ע"כ בודאי כונת הכתוב רק ללמד שיעור אכילה בכזית) וממילא ניחא הך מתני' דמחשב לאכול כחצי זית לא הוי פגול וכשר. ומעתה לפי"ז יהי' נסתר דבריך שכתבת דנשמר רש"י דאם ילמדו מזה מפ' צו האכל יאכל וכו' לענין מצות אכילת קדשים אז הוי אמינא דשייך המ"ע גם בח"ש כיון דכתיב לא יאכל. ז"א דהא הך לא יאכל על כרחך לא אתו לח"ש רק לכזית דוקא שיעור אכילה כיון דזהו קרא דפגול הך דאכול יאכל ביום השלישי וממנו למדו פיגול רק כשמחשב לאכול כזית דוקא כנזכר:

ידידו"ש תורתו וטובתו באהבה

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה