אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נא

סימן נ

כבוד ידידי הרב הה"ג וכו'

ע"ד הענין בישוב אשר תחת דגלו שהבית החיים הישן שלהם האחוזת שדה הי' של הגראף שכן נמצא בגרונדבוך ושר א' ממרחק קנהו מהגראף והרבה השתדל כת"ה שיוכלו לקנות הקהל המקום ההוא מיד הנכרים שיכתוב על שם הקהל בגרונד בוך כי קרוב הוא שיצוו בעלי האחוזה הזאת שקנום לפנות העצמות מקבריהם מכל הבית החיים ועתה נסובה כי השר הזקן ששייך אליו קרא לראשי הקהל והגיד להם. כי הוא חס על כבוד מתיהם ורוצה להניחו ולכתוב להם על שמם למען יתקיים על שם הקהל רק הוא רואה שהם בעצמם לא חסו עליו והמקום פרוץ גדרותיו ואם המקום קדוש אצלם מדוע לא יכבדוהו וישמרוהו ע"כ אם יעשו גדר אבנים סביבו אז יתן להם המקום על שמם לקנין עולם כנז' ואם לא יעשו זאת עתה אז יבא הדבר ליורשיו וב"כ והוא קרוב לודאי שהמה יצוו להיהודים לפנות הקברים ולא ישגיחו כלל על בקשתם ע"כ אין עצה רק לעשות הגדר חזק כרצון השר הזקן ושעי"ז יתן להם המקום על שמם להציל מפינוי הקברים כנז' והנה בני הקהל ע"י מחלקותם יאמר כ"א שחבירו יתן ומתרפים לקבץ הכסף הנצרך לזה ועוד מהרסים הדבר מלהח"ק אין כסף ג"כ רק ס"ת יש להם להחבורא ורוצים למכור הס"ת לצורך זה כי נחוץ הוא לשעתו שמא ימות חיישינן השר הזקן וחולה כאשר עוררם בעצמו שלאח"כ בודאי ב"כ לא יתרצו להקהל למסור המקום על שמם ויצוו לפנות העצמות ע"כ רוצה כת"ה למצוא היתרא למכור הספר תורה:

בדבר הלכה זו הנה לכאו' נסתם יותר הדרך להתיר משום דהא הס"ת של הח"ק זהו קדושת רבים עליו דאם בס"ת של יחיד נמצא מקילין דיחיד בס"ת שלו יוכל למכרו ולעשות בדמיו מה שירצה כמ"ש הב"י או"ח בסי' קנ"ג בדעת הרא"ש והטור וכן בב"י יו"ד סי' ע"ר וכן נמצא מזה בהרבה תשו' הראשונים ורבו גם האוסרים. אכן בס"ת של רבים בודאי אסור למוכרו רק כדי ללמוד תורה ולישא אשה כדאמרינן במגילה דף כ"ג ובב"ב דף קנ"א דאין מוכרין ס"ת אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה ופסקינן כן בש"ע אולם התוס' בב"ב דף ח' ע"ב ד"ה פדיון שבויים כ' דגם לפדיון שבויים י"ל דמותר למכור ס"ת ומאי דלא הזכירו הש"ס גם לפדיון שבויים אולי מחמת שמילתא דפשיטא הוא עכ"ד ופסק כותי' ברמ"א יו"ד סי' ע"ר דגם לפ"ש מוכרין ס"ת והרי דלאו מילתא דפסיקא הוא דרק לאלו השנים ללמוד תורה ולישא אשה וה"ה למצות גדולות מהם בודאי מוכרין וא"כ י"ל דלהציל מפינוי עצמות וחטטי שכבי דהוא מצוה גדולה ג"כ מוכרין ס"ת ואם כי במחצית השקל באו"ח סי' קנ"ג כ' הטעם דלפדיון שבויים מוכרין ס"ת משום שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ולפי"ז הטעם ל"ש להתיר כדי להציל פינוי קברים מ"מ בתוס' לא כתבו טעם זה רק משום דהוי מצוה רבה ופשיטא דמוכרין ס"ת בעבורה ול"צ הש"ס לחושבו וא"כ גם בפינוי עצמות להציל כנז' י"ל דמוכרין ואין לומר דשאני התם דקרי לפ"ש מצוה רבה ודייק בגמ' שם דהיינו פדיון שבויים וי"ל דהיינו שהוא מצוה היותר רבה וגדולה וע"כ פשיטא לי' להש"ס לפי"ד התוס' דמוכרין ס"ת בעבורה ול"צ למיתניי' משא"כ בהצלת פינוי עצמות כיון דלא קחשיב לי' ולא מצינו דהוא המצוה רבה מנ"ל דמוכרין ס"ת. ז"א די"ל דל"צ למיתניי' כיון דתני דמוכרין ס"ת כדי ללמוד תורה ופסקינן בש"ס כתובות וכן בש"ע סי' שס"א דמבטלין ת"ת להוצאת המת וכ"ז הוא משום כבודו ולמאן דקרי ותני צריך ס' רבוא ללוותו ולמאן דמתני לאחרים לית לי' שיעורא וכ"ז מפני כבודו של מת ואם לכבוד רחוק בזה לאנשים יותר מס' רבוא. מחוייבין לבטל ת"ת עאכו"כ באם יכריחו חלילה לפנות הקברים כל המתים המונחים בבית החיים הנז' (ושיש בהם הרבה דקרי ותני ומתני וכבר פסק שם הרמ"א בסי' שס"א דבזמה"ז מן הסתם מבטלין שאין לך א' מישראל שאינו במקרא או במשנה. ואם כי י"ל דהך דס' רבוא הוא דוקא רק בעת הלויתו לקברו בפעם ראשונה כמו שנראה מדחז"ל בגמ' הטעם משום דנתינתה כך נטילתה היינו בעת עליותה ונטילתה מן העוה"ז. אמנם בודאי הוא מצוה גדולה להציל מפינוי עצמות גם לאח"כ) דהוא ניוול ובזיון גדול למתים וחרדת הדין דאם כי בנוב"ק כ' דבעצמות ליכא חרדת הדין עכ"פ רבו בזה הפלוגתות בגדולי האחרונים ועכ"פ משום ניוול ובזיון, איכא לכ"ע גם בעצמות. וכיון דחשיב בש"ס דמוכרין ס"ת כדי ללמוד תורה וא"כ כ"ש דמוכרין כדי להציל מפינוי עצמות כיון דמבטלין ת"ת משום כבוד המת (ע"ש בכבוד נחוץ כזה להצילו מבזיון גדול כנז' ול"צ לאיתנויי ובסי' ת"ג דליקוט עצמות הוא מחוייב בקריעה ובאבילות כל אותו היום כמו בשעת קבורה וא"כ הוא כמו הוצאת המת. ובפוסקים מובא בשם א"ז דהך דמוכרין ס"ת ללמוד תורה היינו אפי' כדי ללמוד אגדות וא"כ פשוט יותר דכבוד המת עדיף מלימוד אגדות ול"צ למיתניי' לרוב פשיטותו משום דעדיף הוא מת"ת כנז' ואם התוס' כתבו כן גבי פדיון שבויים אם כי בשו"ת גינת וורדים הספרדי ח"א חיו"ד כלל ו' סי' י' כ' דמצות פדיון שבויים אם כי מצוה רבה הוא מ"מ הוי בכלל צדקה וי"ל ספיקא דממונא לקולא רק שהוא המצוה המעולה בסוג הצדקה ע"ש לדרכו ואעפ"כ כ' התוס' דלרוב פשיטו' ל"צ למיתניי' כן בודאי י"ל ביותר גבי הוצאת המת דנמצא בפירוש בש"ס דעדיף יותר דמבטלין ת"ת להוצאת המת כנז':

ב) וגם מהך דחשבי' בש"ס דמוכרין ס"ת לישא אשה כבר כתבו בפוסקים ובמ"א סי' קנ"ג דלאו דוקא אם לא קיים עוד פו"ר רק משום לשבת יצרה ג"כ מוכרין כדמוכח בש"ס ב"ב וא"כ באשה דאיכא נמי דעכ"פ מיפקדה אלשבת יצרה כמ"ש בתוס' גיטין מ"א ע"א ואעפ"כ פסק להלכה בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ה ס"ו לענין אשה שנקבר בעלה מת הנמצא ולא הביטו הסימנים שבגופו ואמרה האשה אח"כ שימצאו סימנים בגופו ואעפ"כ לא התיר לפתוח קברו לראות הסימנים משום ניוול המת הרי דגם משום עגונה לא התירו ניוול המת אם שתשאר ולא תוכל להנשא לאיש והרי דחמיר ניוול המת מלשבת יצרה דאשה זו וא"כ כיון דאמרינן דמוכרין ס"ת כדי לישא אשה וכנז' גם משום לשבת יצרה וא"כ כ"ש להציל מניוול המת דחמיר כנז' ול"צ כלל למיתניי' ומכ"ש מתים רבים בבית החיים כולו. והרי אלו שתי ראיות להתיר:

ג) ועוד בה שלישי' ראי' ג') נלע"ד מהך דאמרינן בגמ' מ"ק דקורעין על המת דדומה לס"ת שנשרף כמ"ש בטור סי' ש"מ מפירש"י והרמב"ן ועיי' בט"ז ריש סי' הנז' וא"כ בשעת פינוי עצמות דצריך לקרוע ג"כ מדינא דגמ' וכמבואר בסי' ת"ג וא"כ הוא ג"כ צער גדול וחרבה כמו שריפת ס"ת ועיי' בט"ז שם ונחזי אנן אם יש לחוש שישרפו ס"ת ח"ו בודאי פשוט שמותר עי"ז למכור ס"ת כדי להציל את הס"ת משריפה אם יוכלו לפדותו בממון וא"כ בפינוי עצמות שחייב לקרוע וענין הקריעה שדומה לס"ת שנשרף כנז' מדברי הש"ס ולרש"י י"ל בזה היינו שזוכר עי"ז עתה עוד הפעם צער המיתה שנסתלק הגוף ולא יוכל ללמוד עוד וכן להרמב"ן החרדה והצער שדומה לשריפת ס"ת וא"כ י"ל להתיר עי"ז מכירת ס"ת להציל מפינוי עצמות שהוא צער וחרדה כמו שריפת ס"ת ושצריך לקרוע עי"ז וכנז'. אולם יש עוד צ"ע ע"ז עפי"ד החת"ס בתשו' שנ"ג מחיו"ד ומובא ג"כ בפת"ש סי' ת"ג במלקטי עצמות שהצריכו בקהלה א' לפנות הביה"ח וצוה לעשות תקנה משמורות החבורא שלא ילקטו עצמות קרוביהם ולא ידעו הקרובים באיזו יום יפנום כדי שלא יצטרכו לבטל ממלאכ' ולהתאבל וכיוצא ואם נאמר שהקריעה בשע' פינוי עצמות דינה כמו בשעת יציאת נשמה וכיון שמבואר בש"ע סי' ש"מ גם לד' הרמ"א רבינו שלבני אשכנז שמיקל בזה עכ"פ פסק דאם עומד בשעת יציאת נשמה של אדם כשר חייב לקרוע וכיון שהיו המתים האלו שם (בעובדא דהחת"ס) בודאי רובן בנ"א כשרים א"כ היו צריכין בני הח"ק המתעסקין לפנות העצמות (גם אם אינם קרוביהם כמו שצוה לעשות התקנה) לקרוע בכל יום בעת הפינוי ולא הזכיר כלל מזה א"ו פשוט דלא חמיר כ"כ קריעה דפינוי עצמות כמו בשעת יציאת נשמה והבו דלא לוסף עלה כיון שבש"ע סי' ת"ג לא. נמצא רק בקרובים וגם כיון שממילא מקילין העולם בקריעה דיציאת נשמה של אדם כשר מי שאינו קרוב ע"כ לא הזכיר מזה בחת"ס:

אך בזה צ"ע עוד דברי החת"ס בגוף התקנה שכ' להעלים שלא להודיע לקרובים כדי שלא יצטרכו להתאבל והנה בש"ע סי' ת"ג סעי' א' כ' שלא ילקט סמוך לערב כדי שלא יהי' נמצא שלא התאבל על ליקוט עצמות אביו ומקורו ממס' שמחות ואם כדברי החת"ס ז"ל מה בכך כיון שפטור כשמלקט סמוך לערב ולא נשאר עוד מהיום א"ו בע"כ שאסור לאפקועי א"ע מאבילות בעת פינוי עצמות אביו וחייב להתאבל ואסור לו ללקט בערב מפני שיפטר מלהתאבל כ"ש שאסור לו לעשות טצדקי לכתחלה כדי שיופטר מאבילות הלז ע"כ צ"ע דברי החת"ס. והנה הפי' במס' שמחות שכ' שלא יהי' נמצא שלא התאבל על אביו היינו על אביו לאו דוקא דה"ה כל הקרובים שחייב להתאבל עליהם נוהג אבילות בשעת ליקוט עצמות וכמו שנראה מלשון הטור שכ' אחר שאין מלקטין אותו ולאו דוקא עצמות אביו אלא על כל הקרובים ולפי"ז מש"כ המחבר שלא:

יהי נמצא שלא התאבל על אביו לאו דוקא וה"ה כל הקרובים וז"ב וא"כ אסור לו לפטור א"ע ולהביא את עצמו לידי פטור מאבילות בעת ליקוט עצמות וקשה לכאו' על החת"ס ז"ל, ואולי ס"ל להחת"ס כשהוא שם בעת ליקוט אסור ללקט סמוך לערב כדי שלא יפטור מאבילות אבל כשלא ידע כלל שמפנין אותו קיל יותר ומותר לפטור א"ע שלא יודע לו כלל אמנם באמת אין החילוק מובן ולא ידעתי מנ"ל זה:

וגם א"צ להיות שם רק בשעת הליקוט רק אם שמע באותו יום ג"כ מתאבל כמ"ש בסעי' ה' בסי' ת"ג אעפ"כ נראה דאסור גם לאחרים ללקט סמוך לערב כדי שיתאבל הוא ואסור לו לפטור א"ע מאבילות היום גם אם אינו עמד בשעת הליקוט ממש וצ"ע ואכמ"ל. ועכ"פ הראיות שהבאתי ובפרט ב' ראיות הראשונות המה נכונות בעה"י להתיר מכירת הס"ת על ככה. ובעה"י אשכחנא פתחא דהיתרא למכור ספר תורה. של החבורא. לצורך מצוה האמורה:

ועוד יש לצרף לסניף להתיר מ"ש בגינת וורדים ומובא בס' משנת אברהם כי אחר שכ' הריב"ש ושאר פוסקים שס"ת שיש בה טעות מותר למכרה ג"כ כיון דבזמה"ז כל ספרים בחזקת שיש בהם פסול נגיעה והפסק וכיוצא ע"כ מותר לכתחלה ליחיד למוכרו בשפי ואף שבגו"ר כ' שם להתיר עי"ז רק ס"ת של יחיד למוכרה היינו לכתחלה למוכרה בשופי ע"ז כ' רק שס"ת של יחיד שהיינו בצירוף הדיעות של הראשונים דס"ת של יחיד מותר למוכרו. אך בנ"ד שיש ממילא היתרים הנ"ל מחמת המצוה להציל מבזיון המתים וחטטי שכבי ע"כ יש לצרף לסניף בודאי כמ"ש בגו"ר. אך ע"ז יש לפקפק מ"ש שכל הספרים בחזקת שיש בהם פסול כנראה שהי' כן בזמנו במדינתו רוב הסופרים אינם בקיאים, כ"כ או מקילין וממהרים ביותר אבל בזמנינו ג"כ כשלוקחים ס"ת שכתבה ירא ה' וגם הגיהו אותה כ"פ היתכן לומר שכל הספרים בחזקת פסול והיכן הוא החזקה לאיסור (ואם מחמת שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות ע"ז ל"ש לומר שפסולים הס"ת כולם) ע"כ ממילא צ"ע (שוב הראוני שכבר העיר זה על הגוו"ר בשו"ת אמרי אש סי' ק"ו מהאו"ח]:

אמנם כן הוא כי מאוד מגונה הדבר מהקהל וח"ק, בישוב כזה שלא ירצו לפזר מממונם (אם כי אינם עשירים גמירי דצבור לא מיעני) בפרט בדבר גדול ונורא כזה להציל חטטי שכבי כל הבית החיים והוצאת המתים מקבריהם, המה אבותם ואבות אבותיהם, כל השומעים תצילנה אזניהם. עד שיצטרכו למכור ס"ת בשביל זה (ואם כי באין ברירה התרנו כנז' מ"מ ה"ז כעין מ"ש במס' שמחות וכן פסקינן בש"ע יו"ד סי' ש"פ סעי' ב' שאם האבל עני ואין לו מה יאכל התירו לעשות בצינעא בתוך ביתו אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך) ועיי' בשו"ת שיבת ציון בסי' ס"ג שהעלה דמחוייבין הקהל להתאמץ ולפזר מעות אם יוכלו ע"י ממון לבטל פינוי המתים ע"ש. אמנם אם לא ישמעו בישוב הנז' ליתן כ"א חלקו במצוה לבנות הגדר כדי שעי"ז יבא טעבאללירט על שמם ויש לחוש חשש קרוב שעי"ז יבא לפינוי העצמות חלילה מהנכרים ששייך השדה להם בגרונד בוך ע"כ בודאי יש להתיר כנ"ל למכור ס"ת כדי לבנות גדר הראוי להציל עי"ז מה' ושיבוא טעבאלירט על שם הח"ק והקהל ואחתום בברכת חיים ושלום ואיוש"ט ושבתא טבא וכט"ס:

והנה חזר הה"ג הנז' ופלפל על דברינו וזה אשר השבתי לו בעה"י הגיענו יקרת מכתבו הנכבד ונאמנים פצעי אוהב נאמן לד' ותורתו הולך נכוחו בשפה ברורה יצא לחלק בהברה. כך דרכה של תורה. אך אם לדין יש תשובה בעה"י לסלק מעלי חצי השגותו וישארו כנים דברינו שיצאו בהיתרא. ואבא על דבריו בעזר נותן התורה ית"ש:

מ"ש להשיג על דברי שכתבתי להביא ראי' למכירת ס"ת דהא מוכרין ס"ת כדי ללמוד תורה ומצינו דמבטלין ת"ת להוצאת המת הרי דכבוד המת עדיף מת"ת וכ"ש הוא לכבוד המת דמוכרין ס"ת וע"ז השיג כת"ה בשתים. א) די"ל דאין הנדון דומה לראי' דמה דאמרינן בש"ס שם במגילה כ"ז ע"א משום דלימוד מביא לידי מעשה משום דאם לא ימכור ס"ת יבטל מלימודו מכל וכל וכ"כ להספקת תלמידים אם לא ילמדו לא יבאו לידי מעשה ע"י מיעוט ידיעתם ע"כ התירו למכור ס"ת משא"כ בביטול לפי שעה אינו ביטול ידיעת מעשה בשעה מועטת כזה שמבטלין להוצאת המת ע"כ שפיר מבטלין. ב) השיג כבודו. די"ל דמבטלין ת"ת להוצאת המת הוא שמבטל הלימוד בשוא"ת והלוי' הוא בקום ועשה ע"כ מבטלין ת"ת משא"כ הכי דהביטול למכור הס"ת הוא בקום ועשה ואם לא ישתדלו אודות פינוי העצמות הוא רק משוא"ת מצד הקהל א"כ אין ראי' עכת"ד. ולעד"נ להגן בעד חצי השגותיו דלק"מ. כי מ"ש כת"ה לחלק דמבטלין ת"ת הוא בשוא"ת אבל לא בקום ועשה א"כ לפי"ד כת"ה יוקשה בש"ס מגילה דף ג' בסוגי' דמבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה וכו' (דהך מסכמת עם סוגיא דכתובות מבטלין ת"ת להוצאת המת כמ"ש התוס' במגילה שם ד"ה מת מצוה) ומקשי הש"ס ות"ת דיחיד קל והתנן נשים במועד וכו' אין מועד בפני ת"ת כ"ש חנוכה ופורים ופי' התוס' דאלמא ת"ת חמיר ממקרא מגילה שע"י ההספד מבטל מקרא מגילה ג"כ ומשני כבוד התורה דיחיד חמיר. ואם כדברי כת"ה דהך דמבטלין ת"ת הוא רק בשוא"ת עדיפא מיני' הוו"ל להש"ס לישני דלכך מבטלין ומספידין משום כבוד ת"ת ביחיד משום שההספד הוא בקום ועשה ע"כ חמיר וחשיב יותר כיון שהוא בקום ועשה ע"כ דוחה המגילה ונדחית רק בשוא"ת משא"כ לענין מקרא מגילה דמבטלין ת"ת דשוא"ת כמ"ש כת"ה אז י"ל באמת ת"ת דיחיד קל ושפיר הוי מצי הש"ס לתרץ כך אז הי' זה לפי הקס"ד ג"כ דס"ל דכבוד ת"ת דומה לת"ת וזה עדיף לתרוצי גם לפי הקס"ד כמ"ש התוס' כ"פ בש"ס ול"צ לחדש סברא דכבוד תורה דיחיד שאני ועדיף. א"ו דהך דמבטלין ת"ת אין חילוק בין שוא"ת או קום ועשה. וא"כ לענין מבטלין ת"ת להוצאת המת ג"כ כנזכר:

ועוד נסתר עי"ז מ"ש כת"ה להשיג ולחלק כנז' דהתם דמבטלין ת"ת אינו מבטל רק לפי שעה אבל במכירת ס"ת דאיכא בזיון התורה והיכא דמבטל לגמרי מנ"ל דנדחה ת"ת. ולפי"ז יוקשה ג"כ מה דאצריך הש"ס ואוקמי ולחלוקי דכבוד תורה דיחיד עדיף מת"ת דיחיד הא יותר הוו"ל למימר דאם לא יספיד בפורים אז יבוטל כבוד הת"ת לגמרי (כמ"ש זה בישועת יעקב סי' תרפ"ז אות ג' ע"ש ובס' בית יצחק על מגילה) וכדי שלא יבטל לגמרי כבוד ת"ת (שהוא עתה דין ת"ת לפי הקס"ד) ע"כ דוחה מקרא מגילה משא"כ הך דמבטלין ת"ת דאיירי באתחלתא דסוגיא הוא רק לפי שעה. א"ו דאין חילוק בזה בין אם מבטל רק לפי שעה בלבד או לא וכמ"ש הט"ז דסי' תרפ"ז דהלימוד של עכשיו אינו יכול להשלים בשעה של אח"כ כנודע וחשיב מבטל ת"ת ע"כ לא תי' הגמ' כן ואין נ"מ בין שעות רבות או מועטות דאטו אם יארע לו ב"פ הלוית המת שיבטל הרבה מת"ת כל היום וכי אינו מחוייב לבטל להוצאת המת לא מצינו בזה חילוק. (וכן בנידון דידן יש בביה"ח כמה מאות קברים וכבוד מתים רבים להציל מבזיון בודאי עדיף):

גם בעיקר החילוק שכ' כת"ה. העירוני. דמ"ש כת"ה לחלק דמבטלין ת"ת בשוא"ת והקום ועשה הוא הלוית המת אבל להיפך מנ"ל כנ"ל. הנה ז"א דל"ש לומר דרק משום שוא"ת. דא"כ גם כשנאמר להיפך שילמדו ת"ת ולא ילכו כלל להוצאת המת אז יהי' הת"ת בקום ועשה והמניעה מלילך להוצאת המת הוא בשוא"ת א"ו דהעיקר רק משום דכבוד המת חשיב יותר מת"ת. ואין נ"מ אם בשוא"ת או בקום ועשה:

גם בגוף היסוד שהניח כת"ה דהך דמוכרין ס"ת דאמרי' במגילה דהלימוד מביא לידי מעשה ורצה כת"ה לומר דזהו לימודו הגמור שאם לא ימכור ס"ת יבטל מלימודו מכל וכל וכן להספקת התלמידים ואם לא ימכור הס"ת לא יוכל ללמוד כלל ולא יבא לידי מעשה משא"כ דהך דמבטלין ת"ת להוצאת המת שהוא על שעה א' ולא יבא לידי ביטול מעשה בביטול לימוד זה עכת"ד. וז"א דהנה מה דאמרינן שם במגילה דשאני לימוד שמביא לידי מעשה נראה דעפי"מ דהחליטו בקידושין מ' ע"ב ע"מ שנשאלו תלמוד גדול או מעשה דנענו כולם ואמרו לימוד גדול שמביא לידי מעשה וע"ש בתוס' ובש"ע יו"ד סי' רמ"ו סעי' י"ח דאם נזדמן לפניו מצוה שאפשר להתקיים ע"י אחרים לימוד גדול והרי מזה דהפי' בגמ' ועפי"ז פסק בש"ע דהך לימוד גדול שמביא לידי מעשה אין הכונה דוקא של רוב ימיו או כיוצא אלא אפילו שעה אחת בזמן שעושה המצוה ג"כ הלימוד עדיף משום שמביא לידי מעשה. וכן הפי' בש"ס במגילה דלימוד גדול שמביא לידי מעשה. וה"ז שלא כדברי כת"ה שכ' דבלימוד מועט שמבטל ל"ש לומר לימוד שמביא לידי מעשה. וגם בענין מוכרין ס"ת כדי ללמוד תורה אין מוכרח כמ"ש כת"ה שהכונה שאם לא ימכור הס"ת יצטרך לבטל הלימוד מכל וכל רק שאם לא ימכור יצטרך לבטל יותר לעבודת פרנסתו ומזה יהי' לו לע"ע על חיי פרנסתו שלא יצטרך לבטל מלימודו ולא חלקו חכמים בין רב למעט אלא החליטו משום לימוד גדול שמביא לידי מעשה וזה נשען בגמ' על מה דנמנו וגמרו בזמן רע"ק דלימוד גדול שמביא לידי מעשה כנזכר מקידושין ושם הפי' אפי' בלימוד מועט כנ"ל וא"כ מוכרין ע"ז ס"ת וכיון שמוכרין ס"ת בשביל ת"ת כ"ש בשביל כבוד המת דעדיף דמבטלין ת"ת מפני הוצאת המת ונכונים דברינו בעה"י במכתבי הראשון:

ומ"ש כת"ה דבתשו' שיבת ציון נמצא ההיתר רק כמ"ש הגמהר"א פלעקלש ז"ל דמי יודע אם הסימן הזה יועיל להאשה אם הוא בעלה. הנה הגמהר"ש לנדא ז"ל הבעהמ"ח שיבת ציון כ' שם טעמים אחרים שאסור לנוולו משום האשה. ולא משום שלא נדע אם הסימנים של האשה יועיל להתירה ע"ש ולפי דבריו נכונים דברינו:

ומ"ש ש על שתמהתי על החת"ס שכ' להעלים לקרובים בעת פינוי עצמות וע"ז הביא כת"ה מהך דפסקינן שאין מחוייבין להודיע אבילות לקרובים ואדרבא כ' בפת"ש דמותר לעשות טצדקי שלא יוודע לו עכת"ה. תמהני על השגתו דמר נ"י, כי לענין ז' ימי אבילות פשוט ונודע דמותר להעלים ממנו דהא אם יעלים ממנו עכ"פ סוף כל סוף יודע לו ויתאבל עכ"פ שעה א' כדין שמועה רחוקה אבל בפינוי עצמות דחכמים אסרו שלא ללקט סמוך לערב אמרו משום דנמצא שלא התאבל על פינוי עצמות אביו והרי שהקפידו חז"ל בזה שלא יופטר מהאבילות זה דפינוי עצמות שאם יופטר מהאבילות באותו יום לא יתאבל עוד כלל וזהו שדייקו חכז"ל בלשונם שנמצא שלא התאבל וכו' היינו שלא התאבל כלל כנז' אבל בז' ימי אבילות אם יוכלו לפוטרו ל"ל בה כיון שגם בשמועה רחוקה עכ"פ יתאבל זמן מועט ולא יהי' נמצא שלא התאבל כלל על אביו וקרובו. ע"כ שפיר העירותי שם. רק בע"כ יתרץ החת"ס כמו שכתבתי שם:

ומ"ש כת"ה כיון דיש ממון להקהל ע"כ אין היתר. הנה מה נעשה אם משפחות מתגרות זב"ז. יהי' מאיזה סיבה שיהי', וביני לביני שמא ימות חיישינן להשר הזקן וחולה כאשר התרה בהם לטובתם שיורשיו לא יתנוהו להקהל ויצוו לפנות ויהיו אח"כ מהצועקין ואין נענין ע"כ בודאי צריך להציל מקודם. ואם המה לא ירצו ליתן בעקשות לבם ע"כ אין מציל להמתים האלו ומעות אין להח"ק, (שנתיסדה לכבוד המתים). כי אם ס"ת, ע"כ הוי בודאי כאלו אין להם ממון אחר. ובסי' שע"ד פסקינן לענין מת מצוה דגם כשיש אנשים אחרים רק כשאינם רוצים להטפל נקרא מ"מ וה"נ אם לא ירצו ליתן מממונם ועיי' בט"ז סי' תרפ"ז שכ' דכשמת מוטל בשדה ויש לחוש שביני לביני יסחבום הכלבים דודאי מת מצוה קודם אז למקרא מגילה לכל ענין ע"ש וא"כ ה"נ יש לחוש שביני לביני לא יוכלו להציל את המקום הקברות מיד העכו"ם כנז' וא"כ מקרא מגילה מבטלין לזה כנז' דעדיף מת"ת דהא מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה ומוכרין ס"ת בשביל ת"ת א"כ כ"ש לזה ואם שיש לחלק דמת מצוה קודם קבורה הראשונה הוא חמור יותר בודאי מ"מ כתבתיו לדמיון הך דט"ז הך דיש לחוש ביני לביני וכו' וע"כ להלכה בודאי יש להקל למכור הס"ת בשביל טעמים שכתבתי:

זולת שיש לפקפק דאין ברור שהוא נחוץ (כמו ללמוד תורה ולישא אשה) די"ל דגם בל"ז לא יצוו גם יורשין לפנותו אך באמת ז"א והוא קרוב וכודאי כן הוא כדברי השר הזקן ואיזה חזקת כשרות יש לעכו"ם יורשיו שלא יצוו לפנותו וגם ע"צ רחוק אולי ירצו היורשים הנכרים למוכרו במחיר כסף רב הלא לא יהי' לכסף מוצא כאשר גם עתה כן הוא וישתקע ביד עכו"ם חלילה ע"כ דעתי העני' נוטה להיתרא:

ועוד סניף ראוי להתיר דעת השאילתות פ' אמור דמותר למכור ס"ת אפי' לשאר מצות ולאו דוקא לת"ת ולישא אשה ואם כי בתשו' אמרי אש חיו"ד סי' ק"ו כ' דאין הפי' בזה בשאלתות כלל להתיר למכור ס"ת רק קאי על בית הפרס ע"ש מ"מ הרי הביא מדעת רבו החת"ס ז"ל שלמד כן הפי' בשאילתות להתיר גם מכירת ס"ת לכל דבר מצוה ועתה ראיתי להגאון בעל העמק שאלה ז"ל על השאילתות העמיק הרחיב שם בביאורו דדעת השאילתות דגם לענין מכירת ס"ת מותר גם לשאר מצות ע"ש באורך וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק כזה בפרט שגם דעת החת"ס כן כנז' אם כי השאילתות יחיד הוא בזה לכ"ע מ"מ לסניף בודאי יצטרף בשעת הדחק כנז', ע"כ אצטרף להיתרא. נמטי שיבא מכשורא. אם יסכים כת"ה נ"י. ואחתום בכל חותמי ברכות במקדש וחיים ארוכים וברוכים ושוכט"ס יחיינו מיומים ביום השלישי יקיימנו ונחי' לפניו:

ידידו דש"ת באהבה

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה