אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נ

סימן מט

כבוד ב"ג אהובי האברך החו"ב וכו'

הגיענו מכתבך במועדו וכו'. ואשר הקשית וכו'. ומ"ש ע"ד תשו' רעק"א ז"ל בכתבים סי' קע"ד לענין מל בשבת דאף דאם נדון דלא מהני מ"מ לא יתוקן כל האיסור כיון דעשה קצת מן המצוה דצריך אח"כ רק הטפת דם ברית והיכא שלא יתוקן כל האיסור אז לא אמרינן אי עבד לא מהני ע"כ. הנה ע"ז קשה לי מהש"ס תמורה (ה' ע"א) בסוגיא זו דמקשה לל"א לאביי באונס שגירש דישראל מחזיר (ע"ש בפירש"י) ומשני שאני הכא דאמר רחמנא כל ימיו בעמוד והחזיר וע"ז מקשינן ולרבא למה צריך קרא כיון דרבא ס"ל דבכל מקום אי עביד לא מהני מה"ת א"כ למה צריך קרא דכל ימיו בעמוד והחזיר ע"ש ולפי"ז ל"ק לרבא דהא אי משום אי עביד לא מהני בלבד שס"ל לרבא בכל מקום מ"מ באונס שגירש כבר כתבו התוס' שם דעכ"פ חלין הגירושין לענין זה דאם קידשה אחר חלין הקידושין מחמת שחלו הגירושין דידי' לענין זה להוציאה מא"א ולא אמרינן דלא מהני לענין זה כיון דאיתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל אף גירושין מוציאין עכ"פ בכל אופן. וכיון דמ"מ חלו הגירושין קצת לענין זה א"כ ל"ש א"ע לא מהני דגם אם נאמר דא"ע לא מהני בכל מקום מ"מ בזה ל"ש לומר א"ע לא מהני כנז' דהא לא יתוקן לגמרי גם אם נאמר דלא מהני מ"מ חלו קצת הגירושין כנז' ושפיר צריך קרא לרבא דכל ימיו בעמוד והחזיר. ואולי יש לתרץ דס"ל להש"ס דזה לא דמי למה דנאמר הך כללא דא"ע לא מהני היכא שלא יתוקן לגמרי כנ"ל דהכא באונס שגירש כיון שצריך ומחוייב להחזירה ע"כ לא עבר עוד על לא יוכל לשלחה כשמחזירה אח"כ וכשמחוייב להחזירה. הרי אינו משלחה עוד דלגבי דידה וגבי אגודתה בו בזה לא חלו הגירושין כיון דצריך ומחוייב להחזירה ע"כ אף שלגבי קידושי אחר חלו הגירושין מ"מ לגבי דידי' לא מיקרי לא יוכל לשלחה כשנאמר שאי עבד לא מהני וצריך להחזירה. וצ"ע:

והנה אמרתי בסוגיא זו ליישב דברי הרמב"ם שפסק בה' בכורות (פ"ו הלכה ה') מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנא' בו לא יגאל ואף איסור מכירה במשמע ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה וכו' והרי מזה דפסק הרמב"ם כאביי והיינו כיון דלא מהני מכירתו אינו לוקה דהא לרבא גם אם לא מהני מ"מ לוקה כיון דעבר אמימרא דרחמנא וכ"כ שם הלח"מ בה' בכורות דהרמב"ם פסק בזה כאביי וקשה דהא הרמב"ם סותר א"ע לפי"ז דהא בה' מלוה (פ"ג הל' א') פסק דאם חבל בגד אלמנה מחזירין אותו ממנו בעל כרחו וכ' הריב"ש והלח"מ דטעמי' דהרמב"ם משום שפסק כרבא דכמדארל"ת אי עביד לא מהני והרי זה סותר דבזה פסק הרמב"ם כרבא דא"ע לא מהני. ונ"ל בעה"י ליישב. דהנה כ' המפורשים הטעם דא"ע דלא מהני דמשום קנסא לא אהני מעשיו והנה לכאורה קשה אם נאמר דלא מהני הרי לא עשה ולא כלום ושוב לא נקנסי' כלל אך ז"א דבאמת מה תאמר דלא ניקנסי' ויהני מעשיו א"כ שוב נעשה האיסור בשלימותו וקיומו ע"כ באמת שפיר צריך לקונסו שלא מהני ואף שיש לומר להיפך ג"כ כנז' ויהי' מתהפך לבלתי תכלית מ"מ ה"ז דומה למ"ש התוס' (בפסחים כ"ו ע"ב ובב"מ ל' ע"א) בעלה עלי' זכר דמה תאמר שלא תפסול הפרה שוב יהי' ניחא לי' ע"כ אסור דהוי היתר כרוך בצד האיסור ואזלינן לחומרא בדאורייתא וכבר הביאו מזה הרבה באחרונים וכבר כתבתי באופן כזה בכמה מקומות בחיבורי מנח"א ח"א בעה"י, והוי היתר כרוך בצד האיסור ומתהפך לבלתי תכלית כמו כל ספיקא דאורייתא שצריך ליזול בדאו' לחומרא. והנה הך דפליגי אביי ורבא בתמורה בסוגיין אי עביד לא מהני פשוט דפלוגתתן הוא מדאורייתא אי עביד אם מהני מדאו' כמו דמקשה שם לאביי ולרבא מכתובים למה צריכין לכ"א וא' ומתרצינן הצריכותא לכ"א. ומעתה י"ל שפיר דאביי ורבא לשיטתם דהנה כבר ביארתי (במנח"א ח"א סי' ד') דאביי ס"ל סי' דאו' מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא וכמו שנראה משבת דף כ"א דקרי לי' אביי ספיקא דדבריהם לספיקא דאו' ורבא דפליג על אביי וס"ל שם בשבת דרוב ע"ה מעשרין הן ס"ל ס' דאו' מה"ת לחומרא וכבר כ' מזה במלא הרועים באריכות ולפי"ז שפיר נכון דאביי לשיטתו דס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא ע"כ ס"ל דל"ש לומר למנקנסי' דלא יהי' מהני מדאורייתא דהא יהי' קשה כמו שהקשיני דאם לא מהני שוב י"ל מהני דהא ל"ש למיקנסי' כיון דלא אהני מעשיו ואין לומר דאם לא מהני שוב ל"ש למיקנסי' ז"א דעכ"פ שוב י"ל להיפך והוי ס' דאו' כמו היתר כרוך בצד האיסור ובשלמא לרבא לקי רק משום דעבר אמימרא דרחמנא אבל לאביי תלוי המלקות רק אם מהני כמו דקאמר אביי דאי לא מהני אמאי לקי וכיון שלא מהני שוב י"ל מהני והוי היתר כרוך כמו ס' דאו' ולאביי דס' דאו' מה"ת לקולא א"כ ל"ש לומר משום ההיתר כרוך וכו' דאזלינן לחומרא להתוס' כנז' דהא גם ספק דאו' מה"ת מותר לאביי ע"כ שפיר ס"ל לאביי דאי עביד מהני מה"ת (דהא איירי הסוגיא שם מדאו' אי עבד אם מהני כנז') דל"ש לומר לא מהני דא"כ כימור להיפך ויהי' היתר כרוך וספיקו לקולא מה"ת וע"כ אמרינן מהני אבל רבא דס"ל ס' דאו' לחומרא מה"ת שפיר ס"ל דלא מהני מדאורייתא ומטעם קנס ואין לומר דאם לא מהני שוב ל"ש למיקנסי' כנזכר ז"א דהא הוי היתר כרוך ס' ומדאו' לחומרא כמו ס' דאו' ע"כ לא מהני מה"ת ולפי"ז ניחא שפיר דהרמב"ם פסק בה' בכורות דלא אהני מכירתו שמכר ואינו לוקה ופסק כאביי כנ"ל מהלח"מ ושפיר פסק הרמב"ם כאביי לשיטתו שפסק דס' דאורייתא מה"ת לקולא ע"כ המוכר מעשר אינו לוקה כאביי וגם כיון דאין לוקין על הספק (וזהו י"ל בלשון הש"ס דאמר רבא דלא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דלא יוקשה כיון דיש בזה היתר כרוך בצד האיסור אף שס"ל לרבא ס' דאו' מה"ת לחומרא מ"מ הוי ספק ואין לוקין על הספק ע"ז קאמר דלוקין בלא"ה משום דעבר אמימרא דרחמנא והבן) אמנם כ"ז הוא בספק איסור אבל בספק ממונא גם הרמב"ם מודה דספק לחומרא גם מה"ת שיהי' בחזקת המרא קמא וכן אביי מודה בזה ע"כ שפיר פסק הרמב"ם בה' מלוה ריש פ"ג שאם חבל בגד אלמנה מחזירין אותו בע"כ משום דאי עבד לא מהני וכאן גם אם יש לומר בדרך היתר כרוך וכו' ומתהפך כנז' דכיון דלא מהני א"כ נאמר מהני מ"מ בממון הוי לחומרא מדאו' בחזקת מרא קמא לשי' הרמב"ם בס' דאו' ע"כ צריך להחזירו למרא קמא ונכון:

ומ"ש עוד בענין זה יש לי הרהורי דברים בעה"י ולא הבאתים עודנה בכור הבחינה ובאתי אך להשיבך ולהראותך כי מאוד יקר לי ונעים אם תהגה בלימוד בעיון בסוגיות כי זהו נקרא תורה שבע"פ כמובא בתחילת ס' בית לוי (על גיטין) בשם מרן הגה"ק רבשכבה"ג מצאנז זי"ע שמה שמחדשים לפלפל ולסלסל זהו תורה שבע"פ שתלמיד וותיק עתיד לחדש ציצים ופרחים כה יהי ה' עמנו ויאיר עיננו בתורתו בכט"ס:

וחזר השואל והקשה וזה אשר השיבותי לו בעה"י מה שכתבת על דבריי כי לפי"ז א"כ למה אמרינן בכתובות (פ"א ע"ב) אמר רב יוסף כיון דאמר רבנן לא ליזבון אע"ג דגבין ל"ה זביני' זביני והא מדרבנן הי' צ"ל כהיתר כרוך וכו' לקולא כדין ס' דרבנן לקולא ז"א סתירה. דהן אמת דבסמ"ע סי' ר"ח סעי' ג' הזכיר הך דכתובות לראי' דהו"ל להש"ס לחלק בין איסור שבדה וכו'. מ"מ להלכה נראה בש"ס שם כיון דאיפרך רב יוסף מאביי מהך מתני' דאם מכרה ונתנה קיים ואם נפסוק כר' יוסף כמו דפסקינן בש"ע אהע"ז סי' קכ"ט בע"כ צ"ל הטעם דרק הכא כן תקנו חכז"ל דאם זבין לא הוי זביני לחזק תקנתם זה ובמקום אחר לא תקנו כן ואין לדמות גזירת חכמים זל"ז בטעמים שהצריכו לתקן כמ"ש התוס' לענין אחר. דאל"כ תקשי הך מתני' דאם מכרה ונתנה קיים א"ו דרק שם תקנו דלא הוי זביני. וגם דאי משום אעל"מ הו"ל לרב יוסף למימר דאנא ס"ל דאי עביד ל"מ וכרבא דהלכתא כותי' לגבי אביי (ולא נעלם ממנו מ"ש הנו"ב בזה בתשו' ובדורש לציון אי הלכתא בזה כרבא) וגם בתשובות מהרשד"ם חיו"ד סי' קט"ו השיג על הרב השואל שרצה לומר דאעל"מ גם בדרבנן והזכיר מהך דכתובות וע"ז השיג עליו המהרשד"ם מהך דלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואעפ"כ הקידושין חלין ע"ש ואם כי יש לתרץ זה עכ"פ נראה במהרשד"ם שם דלא ס"ל שנאמר גם בדרבנן אעל"מ וכן מהר"ח גאליפפה ז"ל בשו"ת שער אפרים ס"ל דבדרבנן לא אמרינן אעל"מ ומובא במלא הרועים וכן בשאר ספרי אחרונים. ואנא דאמרי שפיר כוותי':

גם על מה שכתבת דבממון לכ"ע בחזקת מרא מה"ת ומיושב דברי הרמב"ם הקשית דלמה אמרינן שם בתמורה דברבית קצוצה פליגי באעל"מ והא הוי ס' ממון. ז"א קושיא. דכבר נודע בראשונים דברבית כיון שנתנם לו מדעתו וקנאו ויכול לקדש בו אשה והרי אין כאן ס' גזל וס' ממון רק לענין ספק רבית שהוא איסור דאורייתא ע"כ שפיר י"ל דפליגי בזה באעל"מ אבל בחובל בגד אלמנה שלא ברשות שלא נתנה מדעתה ע"כ הוי ספק ממון ובחזקת מרא ולק"מ:

ש"ב ודודך אוהבך דושו"ט

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה