מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מט
בסוגיא דשמנים ופתילות שמדליקין בהן בחנוכה.
(שבת דף כ"א) א"ר זירא אמר רב שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת א"ר ירמי' מה טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' יוחנן וקיבלה וצריך טעם למה לא קיבלה אביי משמי' דר' ירמי' וקיבלה משמי' דר' יוחנן. ובעיקר הדבר ממ"נ אם הוי ניחא לי' הך דקאמר ר' ירמי' דטעמא דמימרא דרב שמנים ופתילות וכו' מדליקין בהן בחנוכה שהטעם משום כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה א"כ מדוע לא קבלו שפיר משמי' דר' ירמי' ואם הוי קא קשיא לי' בזה וס"ל לאביי דעדיין לא מתיישב דברי רב בזה א"כ מדוע קבלהו משמי' דר' יוחנן ונ"ל ליישב בדרך הפלפול דהנה, בפני יהושע ובשו"ת שער אפרים (סי' ל"ח) הקשו בזה על רב דאמר שמנים ופתילות שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בחנוכה ושמן שריפה בכלל והא כתותי מיכתת שיעורא דעומד לשרוף ונ"ח צריך שיעורא שמן כשעור הדלקתו ובזה נראה ליישב קושייתו בצירוף הקו' שהתחלנו למה קבלה רק משמי' דר' יוחנן ולא משמי' דר' ירמי' דהנה אמרינן בגיטין (דף ל"ז ע"א) קריבי' דר' אסי הוו"ל שטרא וכו' ר' יוחנן ס"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והנה התוס' בסוטה (דף כ"ה) כ' בענין מאן דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי אם ס"ל גם בכל מקום כל העומד לגזוז או לשרוף כשרוף דמי וכן כיוצא וכתבו שם דיש לחלק דאף למאן דס"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי היינו דמי יימר דמזדקק לי' ב"ד אבל במ"א יש לומר כל העומד וכו' והנה בש"ס שבת (דף מ"ז ע"ב) אותבי' אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ובקערה אסור ור"ש מתיר אלמא לר"ש לית לי' מוקצה ורמינהו ר"ש אומר וכו' ומשני לי' הכי השתא התם וכו' מי יימר דמזדקק לי' חכם וע"ש בתוס' דעל כרחך העיקר רק במי יימר דמזדקק לי' חכם דהא ר"ש אסר אפי' בנפל בו מום קבוע וכו' וא"כ אביי דאותבי' על כרחך לא ס"ל הסברא דמי יימר דמזדקק לי' חכם ולפי"ז י"ל דאביי דלא קבלה משמי' דר' ירמי' דמפרש דברי רב שמנים ופתילות וכו' משום דהוקשה לו לאביי כקו' המפרשים הנ"ל דאיך מדליקין נ"ח בשמנים ופתילות שאסרו חכמים כשבת ושמן שריפה בכלל והא כתותי מיכתת שיעורא דעומד לשרוף אבל כשאמרו לאביי משמי' דר' יוחנן ואביי לשיטתו דלא ס"ל סברת מי יימר דמזדקק לי' חכם כנז' מש"ס שבת וא"כ כשס"ל לר' יוחנן שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ס"ל ג"כ דעומד לשרוף דמי דלאביי לשיטתו שייך חילוק התוס' מטעם מי יימר דמזדקק לי' ב"ד וא"כ מיושב דברי רב וע"כ אביי לשיטתו קיבלה רק כשאמרו משמי' דר' יוחנן כיון דלר' יוחנן לא ס"ל כל העומד וכו' וא"כ שמן שריפה לא כתותי מיכתת שיעורא ונכונים דברי רב ול"ק עליו כנ"ל:
ב) עוד יש ליישב מה דמשמי' דר' ירמי' לא קבלה ומשמי' דר"י קבלה דהנה המפורשים הקשו למה נפסל אתרוג של תרומה טמאה נימא הואיל ואי בעי מיתשל עלה ותי' דאף אם הדרה לטיבלא מ"מ אתרוג של טבל אין יוצאין בו ועיי"ש בשו"ת שער אפרים סי' ל"ח ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קע"ב מש"כ בזה. והנה באתרוג דפסול של טבל הטעם הוא דהוי שותפות דיש לכהן חלק בגוי' וזה ל"ש בנ"ח וא"כ שפיר יש לתרץ בזה דלא מיקרי כתותי מיכתת שיעורא בשמן שריפה הואיל ויכול למשאל עלה אמנם זה תלוי בפלוגתא דרבוואתה בש"ס אי אמרינן הואיל עיי' פסחים דף מ"ו מ"ז ואמרינן עוד שם (בפסחים מ"ח ע"א) דאמר רב אמי דרבי אליעזר ורבי יהושע פליגי בהואיל דר' אליעזר ס"ל הואיל ור' יהושע ס"ל דלא אמרינן הואיל אמרינן רבנן הך דר' אמי קמי דר' ירמי' ור' זירא ר' ירמי' קבלה ור' זירא לא קבלה ע"ש בגמ' ומעתה אם ר' ירמי' קבלה להך דר' אמי דר"א ור' יהושע פליגי בהואיל וא"כ הלכה כר' יהושע כדקיי"ל בכל מקום בפלוגתא דר"א ור' יהושע מתנורו של עכנאי והלאה וכיון דלא ס"ל הואיל עדיין קשה דהאיך מותר להדליק בכל השמנים שאסור בשבת ושמן שריפה בכלל והא הוי כתותי מיכתת שיעורא והואיל לא אמרינן לר' יהושע דהלכתא כותי' ע"כ שפיר לא קבלה אביי משמי' דר' ירמי' דייקא כיון דר' ירמי' קבלה להך דר' אמי בפסחים דר' יהושע ס"ל לא אמרינן הואיל וא"כ ל"ש להתיר להדליק נ"ח בשמן שריפה כנז':
ג) עוד יש לתרץ מה דקבלה משמי' דר' יוחנן. דהנה הגאון מהר"ב פרענקל זצ"ל בספרו עטרת חכמים בחי' מס' שבת פלפל שם בזה דהא בלא"ה י"ל דאין מדליקין בשמן שריפה משום שמצוה עליו לבערו כדי שלא יבא לידי מכשול י"ל שיטה כדי שידלק מהר ולא ידלק כשיעור מצותו דנ"ח (ואם ליתנו בכלי מאוס קודם הדלקתו כדי שלא יבא לידי מכשול כמ"ש הרמב"ם בה' תרומות גבי תרומה טמאה. זה לא אפשר בנ"ח משום ביזוי מצוה) אך כ' די"ל היתר להדליק בשמן שריפה בחנוכה משום דאסור להשתמש לאורו והיינו בהוקצה למצותו וע"כ אין חשש תקלה משום דפרשי מיני' בלא"ה משום דהוקצה למצותו וא"כ אין לחוש שמא יטה כדי למהר בהדלקתו וגם אין לחוש שיסתפק ממנו אחר שיעור הדלקתו לפי דעת הפוסקים שאסור גם לאחר שיעור הדלקתו א"כ בדילי מיני' גם אז ול"ח שמא יטה כנז' ולפ"ז יונח דברי רב שמנים ופתילות וכו' מדליקין בהם בחנוכה ושמן שריפה ג"כ בכלל זה מותר לפי הנז' אין לחוש שמא יטה כקו' הנז'. אמנם זהו אם לאחר מצותו הוקצה כדעת הב"ח שכ' במ"א סי' תרע"ז ס"ק י' אבל אם נפסוק דלאחר שיעור מצותו מותר להסתפק מהשמן הזה כמ"ש המחבר א"כ שוב יש לחוש שמא יטה כדי למהר בהדלקתו שלא יבא לידי תקלה ואם דהוקצה למצותו מ"מ יחוש לתקלה לאחר שיעור הדלקתו שמותר להסתפק מהשמן לדעת המתירין כנז'. אך זה תלוי לע"ד בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל (בסוכה דף מ"ו ע"ב) באתרוג דר"ל סבר למצותה אתקצאי ע"כ אתרוג אף בשביעי מותר לאחר שנעשה מצותו ור' יוחנן סבר לכולי' יומי' אתקצאי והנה לר"ל דאתרוג מותר מיד לאחר מצותו כשנעשה ביום ז' פשוט דל"ש לומר כדברי הב"ח שיהי' אסור השמן גם לאחר שיעור מצותו דהא לר"ל כיון שנעשה בו מצותו שוב לא אתקצאי כלל ומותר מיד משא"כ לר' יוחנן דס"ל באתרוג שגם לאחר מצותו אתקצאי א"כ גם בנ"ח אתקצאי גם כשנעשה מצותו כבר (ואף שבאתרוג אסור רק כל ז' ובחנוכה אסור השמן גם לאחר ימי חנוכה כבר תירצו זה בתוס' שבת דף מ"ד ובר"ן ע"ש טעמם וכמבואר במ"א) א"כ שפיר קיבלה אביי רק משמי' דר' יוחנן הך דשמנים ופתילות וכו' מדליקין בהם בחנוכה ושמן שריפה בכלל ובע"כ רק לר' יוחנן עפ"י הנז' כיון שאסור גם לאחר עשיית המצוה א"כ בדילי מיני' גם אח"כ ול"ח שמא יטה אבל לר"ל דהוקצה למצותו בלבד וכיון שנעשה בו מצותו אז כבר הוא מותר לגמרי גם באותו יום וא"כ גם בנ"ח מותר לאחר שיעור הדלקתו ולא בדילי מיני' אח"כ ושוב שייך קו' הגאון עטרת חכמים שיהי' אסור שמן שריפה שמא יטה כדי לבערו ע"כ לא קיבלה רק מר' יוחנן דלדידי' י"ל בהוקצה גם לאחר מצותו ע"כ ל"ח שמא יטה כדי לבערו וכתי' העטרת חכמים ושפיר ניחא הך דרב דמדליקין נר חנוכה בשמנים ופתילות וכו' ושמן שריפה בכלל כנז':