אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מח

סימן מז

כבוד וכו'. הנה נתיישבתי ואמרתי להשיבו בדבר תספורת הזקן אשר ניתן הענין להענות בו במכ"ע ח"ת ועברתי עיני על בתרי האמרים בעלים מפוזרים. אם כי מנעתי א"ע מעולם ואמנע א"ע בל"נ מלבוא דבריי במכ"ע ח"ת וראה מ"ש הגאון הצדיק מגריידיץ ז"ל בסוף ס' נחלת צבי (לבנו ז"ל, וקונט' שלום בפמליא של מעלה) כי אם ישאלו אותו במכתבי העתים לא ישוב כי המכ"ע אינו ממ"ח דברים שהתורה ניקנת בהם. עכ"ז הנני בזה בתשובה לאשר נבהלתי משתומם בראותי אבני קודש דא"ח היוצאים מפי גאוני וקדושי עליון זי"ע דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלין בהם יסחבום צעירי הצאן מבלי דעת ערך יקרתם. ורום מעלתם. ירהבו הנער בזקן. ירמסו ברגליהם ויגביהו ידיהם. האח מצאנו. יאמרו בלענו. יפה השגנו. ובאמת כל רוח ממש אין בהם כי לא ידעו תוכן הענין ובמה יכשלו ע"כ מצאתי א"ע בזה כמחוייב להרים מכשול ולהשיב בזה כפי עניות דעתי ויראה דעת תורה בעה"י ובד"ת נאמר ענה. וכל מקום שיש חו"ה אין חולקין וכו' ויהי' כבודם מחול ושלום על ישראל:

טרם כל שיח אביע אומר כי אין כונתי. ולא מגמתי. להוציא לעז ח"ו על קהלות יעקב באשכנז בהמדינות שם וגם במדינת הגר אשר מספרים זקנם גם הרבה יראי ה' ות"ח. ומצינו בנביאים הראשונים, שנענשו חלילה בהוציאם דיבור על עם בנ"י בכוללתן עאכו"כ מה נענה אנן אבתריי'. חלילה לערער. או על ת"ח להרהר. אך כתבתי מה שנ"מ לדינא ויבואר מזה כי הנזהרים. לא ממדת חסידות לבד נגעו כאן. רק עפ"י הלכה לדעות הפוסקים המחמירים. כאשר יבואר בעזהי"ת:

והנה בוילקט יוסף בסי' צ"ד משנת תרס"ד האריך הרב מו"ה אברהם דאנציגערקראן נ"י מווארשא לאסור גלוח הזקן במספריים והן לא אכחד כי גם הוא במחכ"ת פלטה קולמסו כמה מלות אשר לא יאות ולא כדת כמו אשר כתב בלשונו ובזה סרה קושיית העולם וראיות האפקורסים התועים בדעתם בזה וכן כ' עוד דברים זרים וקשים נגד המקילים להסתפר בזקנם אמנם בעיקר הדבר הנה הביא שם בראשונה מדברי המדרש המובא בטור או"ח ה' ר"ה סי' תקפ"א איזה אומה כאומה זו וכו' שמנהגו של עולם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפרנו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינו כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ואוכלים ושותים ושמחים בר"ה לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס עכ"ל וע"ז יתפלאו כל העולם במ"ש ומגלחים זקנם. וע"ז הביא לתרץ כי בס' המנהיג לרבינו אבן הירחי הובא המאמר הלז מלה במלה בשינוי הגירסא ושם נא' ''ומגדל שערו'' במקום ומגדל זקנו וכן אח"כ ומגלחין את ''שערן'' במקום ''זקנם'' ובזה סרה התמוה שתמהו העולם. והמשיג עליו (בסי' קל"ב בוילקט יוסף שם) נדחק לומר דאולי בס' המנהיג נפל ט"ס והעיקר כמו שנמצא לפנינו בטור ובירושלמי הגי' ומגלחין ''זקנם'' עכת"ד וז"א כאשר אבאר בארבע ראיות. הא') מדויל ידי' משתלים מה שנשען המשיג רק על דברי החת"ס (חאו"ח סי' קנ"ט) ושם כ' הגאון חת"ס זצ"ל בעצמו מפני שבימי גזירת תתנ"ו הי' גודל הצרות ליהודים והסכ"נ ע"כ על צד הכרח גדול התירו הגדולים לשנות מלבוש ולגלח זקנם (בלי תער) כדי שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו הגוים זקנם (עפ"י מעשה ממלך פולין שהי' סריס ע"כ החלו העמים לגלח זקנם אז) ע"כ נשתרבב המנהג באשכנז לספר זקנם ורק מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים זקנם ואותן שלפני הגזירה שברחו לארץ פולין לא באו לכלל, היתר זה עכ"ד עכ"פ מודה החת"ס כי קודם גזירת תתנ"ו הי' כולם מגדלים זקנם גם באשכנז (וכמ"ש שם באותה תשובה שגם הגויים הלכו מלפנים מגודלי זקן ולא גלחו כלל) וא"כ קשה על המדרש וירושלמי שכ' בלשונם ''מנהג של עולם'' וכו' אבל ישראל וכו' ''ומגלחין זקנם''. הא גם אם נאמר דמותר לספר זקנו הא עכ"פ ''מנהג של ישראל'' לא הי' כן כלל בזמן התלמוד והמדרש לא ידעו עוד מזה לספר זקנם כיון שהוא הרבה קודם גזירת תתנ"ו לפי"ד החת"ס וגם האומות הי' מגדלים זקנם בזמן התלמוד כנז' והיכן הי' זה המנהג שכ' המדרש ובפרט אצל בני ישראל אלא על כרחך ברור שהגי' מגלחין שערן כמ"ש בספר המנהיג (שהוא לחד מן קמאי הראשונים) ולק"מ וזהו ראי' מוכרחת שצ"ל מגלחי שערן כגי' הנז' וע"ז שייך מנהגה של אומה זו וז"ב. (וע' בשו"ת צ"צ החדשות ח"א מיו"ד סוף סי' צ"ג בתשו' מענין הזה שהוכיח מל' הכ' בשמואל ב' סי' י' שבימי דוד המע"ה לא היו כל ישראל מגלחים זקנם כלל וכלל והרד"ק שם כ' שזהו מנהג שהיו נוהגים כן שלא לגלח השער אפי' במספריים א"כ גם לדבריו מנהג שנהגו כן מזמן קבלת התורה א"א להתירו עכת"ד ועכ"פ איך שייך לומר מנהגה של אומה זו לגלח זקנם בער"ה דהא אדרבא אז הי' מנהגן של ישראל שלא לגלח לעולם הזקן אפי' במספרים כנז' א"ו ברור דהגי' ''ומגלחין שערן'') ב') עוד ראי' שהגי' אמתיות במדרש כמ"ש בס' המנהיג ומגלחין שערן דהנה הלשון ומגלחין זקנם הפי' לראי' גילוח בתער אך כיון שזהו אסור מה"ת. ועל כרחך הפי' במספריים כעין תער וא"כ יוקשה על הרא"ה בס' החינוך מצוה רנ"ב שכ' על מ"ש הרמב"ם דמגלח בלא תער פטור די"ל היינו פטור אבל אסור ולפי"ז אסור לגלח לכתחילה גם במספריים כעין תער (וכן כ' כמה פוסקים אחרונים כמו שנזכיר להלן) ואיך חלילה שכח רבינו הרא"ה וכן דעימי' דברי המדרש והירושלמי שסותר להם שכ' בפירוש שמגלחין זקנם בער"ה והפי' במספריים כעין תער ובע"כ דמותר לכתחלה. א"ו שהי' הגירסא לפניו ''ומגלחין שערן'' כמ"ש בס' המנהיג ג) כפשוטו לא יתכן ג"כ הלשון מגלחין זקנם דהא קאמר שם דמשום שמחה והידור גופו להראות שהם בטוחים בחסדי ה' לובשים בגדי כבוד ומגלחים ומסתפרים וא"כ למה נקט זקנם לבד וגם אין שייך לומר דרק זקנם לבד מגלחים ושערותם הם מניחים שזהו כאבילות ר"ל וניוול כמבואר בש"ע והוא מצערי הנזיר גדל פרע שער ראשו א"ו פשוט דגם שערותם כולם מסתפרים א"כ למה דוקא נקט זקנם יותר מכל שערותם שערות ראשם א"ו כלל שאין הגי' כלל ''זקנם'' רק נכתב בט"ס (או אולי במזיד מאיזה מעתיק קל בדעתו בימים הקדמונים וממנה נשתרבב בכמה ספרי הטור שלאח"כ) והעיקר כגי' שערן. – ד) שכ"כ בילקוט שמעוני פנחס סי' תתכ"ח הביא דברי המדרש אלו וכ' ומגלחין שערן:

ומעתה אבוא על דברי הגאון חת"ס זצ"ל בתשו' הנז'. עפר אני תחת כפות רגליו הקדושים אמנם בד"ת ניתן רשות גם לתלמיד לשאול ולהבין. והנה לא זכיתי להבין וראיתי תרי תמוהי מדכר אינשי ראשית מ"ש החת"ס וז"ל מה שרמז לספרי המקובלים שלא להושיט ידו בדקנו כלל אין לנו עסק בנסתרות עכ"ל והוא לפלא דהרי דבר זה מפורש בזוה"ק במדבר דף ק"ל ע"ב וי לי' למאן דאושיט ידי' לדיקנא עילאה (ועיי' בצ"צ להגה"ק מליבאוויטש זצ"ל חיו"ד סי' צ"ג שביאר בזה דלאו דוקא מחומרא אסר בזוה"ק רק מדינא כנז' להלן) והלא מפורש בדברי הרדב"ז וכנה"ג ומ"א סי' כ"ה ס"ק כ' דהיכא שהקבלה חולקת עם הנגלה בש"ס הולכין אחר התלמוד מיהו אם בעלי הקבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ עכ"ד וכיון שהמ"א פסק ג"כ כן שצריכין להחמיר כבעלי קבלה במקום שמחמירין א"כ למה זה דחה כלאחר יד שאין לנו עסק בנסתרות הלא חיוב לנו בכזה לתת לב במקום שמחמירין הבעלי נסתר לעשות כדבריהם להשמר ולהזהר ובפרט שכבר כ' בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ז דכ"ז הכלל מקום שבעלי הקבלה חולקין עם הש"ס על כרחך זהו כמשמחולקים בפירוש אבל כשלשון התלמוד סתום וסובל ב' הפירושים אז בודאי בעלי הקבלה יכריעו שהפי' גם בתלמוד כותיי' ולא נשוי פלוגתא. והעיקר אז כדברי בעלי הקבלה וצריכין לשמוע להם עכ"ד. וא"כ כיון שבלשון הש"ס ומשנה במכות אינו חייב עד שיגלח בתער יש לפרש דהיינו חיוב מלקות ליכא אבל איסורא מיהא איכא גם במספריים כמ"ש בחינוך להרא"ה מצוה רנ"ב דפטור אבל אסור וכ"כ במעשה רוקח על משניות להגאון מהר"א מאמשטרדם זצ"ל במשנה דמכות שם ביאר בארוכה להלכה בהפי' דשלא בתער פטור אבל אסור וכן בשו"ת דברי יוסף להגאון מהר"י אירגאז זצ"ל סי' ל"ו (בד"ה גם הרמב"ם) כ' להלכה דמ"ש הרמב"ם בלא תער פטור אבל אסור כמ"ש הרא"ה בס' החינוך ועוד פוסקי' להחמיר לכתחלה ע"ש וכ"כ במרכבת המשנה ח"ב על דברי הרמב"ם שם וחולק על הכ"מ וכ' שהפי' וכונת הרמב"ם דפטור בזקן כשנוטלו במספרים אבל אסור וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד להגאון מהר"ד פארדו זצ"ל (יו"ד סי' כ"ח) לבאר דבמספריים ג"כ אסור עכ"פ מדרבנן ואולי קרוב לאיסור תורה ע"ש ואחרון חביב הגאון מליבאוויטש זצ"ל בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' צ"ג האריך העמיק והרחיב לבאר איסור גילוח הזקן במספרים מדינא ע"ש וכן בספרו צ"צ על משניות במס' מכות האריך להוכיח כן. ואם כי בשו"ת חיים שאל להגאון מ' חיד"א זצ"ל (ח"א סי' נ"ב וח"ב סי' כ"ז) האריך לבאר ולהצדיק דברי מרן בכסף משנה ובש"ע שמותר לגמרי במספריים אבל עכ"פ הרי להקת הרבה גדולים והפוסקים שסברו הפי' דבמספריים פטור אבל אסור כנז' א"כ צריכין לפרש כן בגמ' כדי שלא יסתור עם מ"ש בזוהר ובעלי הקבלה שאין לספר זקנו כלל כמ"ש בשאילת יעב"ץ שבכה"ג העיקר כבעלי הקבלה לעשות כן כיון שגם בגמ' יש לפרש כן כנז' וא"כ הלכה בכה"ג כהזוהר שאין להשחית זקנו וליגע בה גם במספריים ופלא על החת"ס. ותראה נא ג"כ בס' יין המשומר להגאון מהרנ"ש זצ"ל בסוף הס' במאמר לא תשחית פאת זקנך מ"ש בשם רבינו יהודא החסיד זצ"ל שאמר לעשיר שלא יגלח זקנו גם במספריים והשיב אסטניס אני ואיני יכול לסבול הזקן ואמר לו רבינו יהודא החסיד מרה תהי' באחרונה ואחרי פטירת העשיר החי' רבינו יהודא את המת כדי להגיד בפני העולם העונשים שבאו לו ושהראו לו (בעת העונשים) בחומש מה שעבר על לא תשחית פאת זקנך ע"ש בארוכה תסמר שערות האדם. ולכאורה יפלא כיון שבמספריים ל"ש זה הלאו כלל לפי"ד המתירין אולם באמת מזה המעשה רב ונורא ראי' לדעת הפוסקים הנ"ל שמ"ש דבלא תער פטור היינו פטור ממלקות בעוה"ז אבל אסור והוא ג"כ ממילא בכלל לא תשחית פאת זקנך ע"כ ענשוהו לאותו עשיר בעוה"ב על ככה. (ועיי' בס' אור המאיר עה"ת רמזי ואתחנן ובדרוש לראש השנה שתמה על לשון המדרש הנ"ל בער"ה ומגלחין זקנם דוכי הותר הרצועה לעבור על לאו דאורייתא ולכאורה ל"ק דהא גילוח במספריים מותר א"ו דגם לו הי' פשוט כדעת הפוסקים האלו האוסרים דגם במספריים לאו דאו' איכא אלא שאינו לוקה רק בתער:)

ואבא על התמוה השני שתמהתי במ"ש הגאון חת"ס שם וז"ל אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ איטואליא שכל חכמי' מגולחי זקן ונתלים באילן גדול בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא הי' מגולח מבלי השאיר שער א' וכן העיד עליו הישר מקאנדיאה באילים שלו והי' אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חו"ל ראוי' לכך עכ"ל החת"ס. ועמדתי משתומם. כי באמת לא נמצא באלים שום דבר שיעיד הישר מקנדיאה על הרמ"ע מפאנו אך תלמיד הישר כ' בהקדמת האלים שהיש"ר הי' מספר זקנו (וכבר תירצו שם בתולדותיו מפני שהי' קרוב למלכות ושרים והי' רופא מומחה בטירותיהם כמה שנים כהאי דהתירו לבית ר"ג לגדל בלורית מפני שהי' קרוב למלכות וכמ"ש בש"ע סי' קע"ח. וגם זה שהי' מספר בזקנו הי' רק בבחרותו) אבל מהרמ"ע מפאנו לא נמצא דבר שם לא מיני' ולא מקצתו. ובעל כרחך כי בשגגה פלטה קולמסו של הגאון הגדול זצ"ל בחת"ס ובזכרונו הי' מס' אחר היינו ס' שו"ת באר עשק (בסי' ע') שכ' שהרמ"ע מפאנו הי' מסתפר בזקנו (ועל כן קרא שם הבאר עשק כי התעשקו עם הרב הנז' עוד בענין סתם יינם שהתיר לקדש עליו עיי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ה ובשאר אחרונים וכתבנו בעה"י מזה בחיבורי מנח"א ח"ב סי' י"ח בזה) ועל זה בא הגאון מהר"י אירגאז ז"ל בשו"ת דברי יוסף סי' כ"ה והכחיש עדות הנז' והעיד שראו צורת הרמ"ע בזקן מלא על כל גדותיו וכן העידו עוד רבים כמ"ש בדברי יוסף והכחישו דברי הבאר עשק ושאין לסמוך על דבריו בזה. ומעתה בודאי יפה כ' הרב הכותב נ"י מווארשא שאם הי' רואה הגאון חת"ס זצ"ל התשו' דברי יוסף הי' חוזר בזה ולא הי' בונה יסוד להחלט ע"ד הבאר עשק לבדו אחרי כי הכחישוהו והשיגוהו הדברי יוסף שהי' גאון עולם בנגלה ובנסתר ומקצת שבחו תראה מ"ש הגאון יד מלאכי בהקדמתו לשו"ת דברי יוסף מאריך הרבה דפים מרוב גדולתו ושבחו (דהרב דברי יוסף זצ"ל) ובודאי אם הי' רואה זה הגאון חת"ס זצ"ל הי' מבטל דברי הבאר עשק מפני דבריו ז"ל דהדברי יוסף:

ומ"ש המשיגים כי גם בדברי יוסף לא כ' להלכה רק עפ"י קבלה שצריך לגדל זקנו גם בחו"ל אבל לא שום חשש מדינא. ז"א אמת. דאם כי בסי' כ"ה כ' שם רק להשיג על הבאר עשק במ"ש שעפ"י הקבלה א"צ לגדל זקנו בחו"ל ובענין הרמ"ע ז"ל. אבל בסי' כ"ה (בד"ה גם הרמב"ם) כ' שם הדברי יוסף לענין דינא דיש לחוש להלכה דגם בלא תער פטור אבל אסור וכמו שהזכרנו לעיל:

ומ"ש הכותבים המשיגים (בסי' קל"ב ובסי' קמ"ח בוילקט יוסף) ע"ד הצמח צדק (החדשות וכ' שבודאי אינו לדינא דאל"כ היו מביאים דבריו הבאה"ט וכו' והחכמת אדם. הנה מה אעשה כי לא ידע עם מי הוא מדבר שהוא הצ"צ להגה"ק מליבאוויטש זצ"ל קרוב לדורנו (שר התורה רבן של ישראל. נכדו ותלמידו של הגה"ק הרב בעל התניא זצ"ל) ואיך שייך להחכ"א והקודמים להביא דבריו וגם בגוף הדבר מגשש (המשיג) כעור בצהרים נגד מאור השמש דברי הצ"צ הנז' שכ' עליו שבענין לא ילבש גבר בודאי דבריו נובעים מתרגום יונתן וכו' וע"ז השיג ובאמת לא כ' שם בצ"צ מדברי התרגום יונתן כלל רק האריך בכל פרט ופרט בגוף ההלכה דלא ילבש גבר ולא ראה כלל התשו' סי' צ"ג בצ"צ הנז' המחזקת שמונה דפים גדולים ומלאים על כל גדותיהם בעומק ההלכה באיסור תספורת הזקן עיי"ש.

ועוד יותר ראיתי להמשיג הנז' (בסי' קל"ח. למטה בהגהת העורך) וז"ל ועיי' בסידור המנהגים וכו' כי הרב המחבר נ"י האריך והעמיק. בענין תגלחת הזקן וביאר הכל יפה ויפה ומביא שם בעדות גמורה מרבותיו וכו' וכן מביא עוד הפעם בספרו ח"ה תקנות ותפלות מענין הזה שער תורת התנגדות יעש"ה כי המחבר ביאר הדברים האלו כל צרכן עכ"ל המשיג. ונבהלתי משתומם עד כמה גדלה פירצות הדור והמדינה בעו"ה כי לא יבושו מלהביא בעניני הלכה למעשה מהמחבר הנז' ועוד יצוה לעיין היטב בספריו בכל פרט ופרט ומונה שבחן. ומי לא ידע שהמחבר הנז' בספרי מירוס שלו כ' הרבה דברי מינות כמו שהביא הכחשת הנס דקולות וברקים דמעמד הר סיני וכן הכחשת נבואת הנביאים מן השמים ואומר כי הי' רק כפאנטאזיע עפרא לפומי' על אשר הלך במינות וכפירה גמורה ר"ל וכבר זה נתפרסם עתה בתל תלפיות (ע"י הרב הגאון מוייצען שיחי' ודעימי') שגילה דברי מינות הנז' וכן כיוצא בו בספרי הנ"ל למען ידעו להרחיקם מאהלי בית ישראל שלא יכשלו בהם הנערים המנוערים שאני מינות דמשכי. וגם ''העדות גמורה'' בשם האיש הלז. וכי הוא כשר לעדות מה"ת. איש שכופר בנבואת הנביאים מן השמים ואומר שאינו רק כפאנטאזיע וכיוצא בעיקרי האמונה ומי התיר לו להביא גם דבר א' מדבריו וגם צוה לעיין בספריו הנז'. ולקחו בזה לאבן נגף וכלי משחית ללחום בעניני הלכה עפ"י דבריו. הס מלהזכיר עוד ראיתי ונשתוממתי בדברי הרב המשיג הנז' שכ' כי בדרכי תשובה על היו"ד סי' ב' עורר בזה לאסור לשו"ב שלא לגלח זקנו גם במספריים ובא ג"כ ''מספרי הקבלה'' ובמחכת"ה הפריז על המדה וכו' עכ"ל ובמש"כ שהביא ''מספרי קבלה'' לא ידעתי האיך טח עיניו מראות או רצה לעוור עיני אחרים. וכי המעשה רוקח על המשניות והשו"ת צ"ל הנ"ל שהביא שביאר באורך להלכה וכן הרוח חיים על היו"ד להג"מ חיים פלאגי ז"ל שמביא שם ע"ז בדרכי תשובה "ספרי קבלה'' הם וכן כל הפוסקים ושו"ת שהבאתי לעיל שמחמירים דבמספריים אסור ג"כ. כולם ספרי קבלה הם אצלו. ופשוט דיפה העיר בדרכי תשובה כפי מה שהביא לאלו דיעות הגדולים דאסור לספר זקנו פשוט דשו"ב העובר ע"ז ראוי להעבירו וגם אם ההמון מקילים כדעת המתירין מ"מ שו"ב צריך להיות ירא שמים ביותר וע' דרת"ש סי' ל"ט ס"ק שע"ג) והאמת אגיד מעולם תמהתי גם בל"ז. בראותי בשו"ת הגאון מהר"י אסאד זצ"ל חיו"ד סי' י' (התשו' ההוא שעלי' עורר בדרכי תשובה) ע"ד המאורע בא' שראה להשוחט א' בישוב ידוע הי' מגלח את זקנו בתער ושוב שחט לפניו כבש א' באותו תער ואותו פלוני שראוהו הוכיחו את השוחט על פניו ולא פנה השוחט אליו אדרבא ענהו עזות וקיבל אותו פלוני על עצמו שלא יאכל משחיטתו אחרי ראותו כל מעשיו הרעים ולקחו בשר לביתו בלתי ידיעתו והתיר המהר"י אסאד לאותו פלוני לאכול מאותו בשר שהרי לא ראה בו פסול בשחיטה ששחט שלא כהוגן אלא ע"י ראותו שמיקל באיסורים אחרים ומעשים רעים חשש שקרוב לודאי דגם בדיני שו"ב אינו מדקדק ולכן קיבל עליו שלא לאכול משחיטתו וא"כ פשיטא מילתא דאם נודע לאותו פלוני דקיי"ל דשחיטת מומר לעבירה א' משאר עבירות שחיטתו כשירה ודאי אדעתא דהכי לא קיבל עליו איסור דהא לא כיון לנדור ממנו הנאה עכ"ד ולא הבנתי דהא לפי מה שסיים שם דעכ"פ השו"ב ההוא ראוי להעבירו מאומנות השו"ב אחרי הדרישה וחקירה כי מחוייב השו"ב להיות ירא שמים וז"א עכ"ד וא"כ גם האיש ההוא שראוהו בעצמו המעשים רעים לגבי עצמו א"צ דרישה וחקירה אם אמת שהרי בעצמו ראה וא"כ מדיע התיר לו לאכול משחיטתו הא בודאי כמו שפסק להקהל אם יתברר כן שאמת כן שצריך להעבירו וכן הוא באמת ראוי לפסוק וכמ"ש בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ה' וכן בשארי תשובות גדולי אחרונים דבשו"ב שבזמנינו שהוא שוחט ובודק ובבדיקות יש הרבה חומרות הפוסקים ואם הוא מיקל בשארי דברים שהם רק חומרא גם בזה מיקל וכמובא בדרת"ש סי' ב' ס"ק פ"ג ובשארי מקומות ומכ"ש אם ראוהו מגלח בתער וכיוצא איסור דאורייתא וכיון שראוהו בעצמו כן וקיבל עליו שלא לאכול משחיטתו. גם אם הי' יודע הדין שמומר לדבר א' משאר עבירות שחיטתו כשירה מדין התלמוד מ"מ כיון שהוא קל ועובר עבירות והפוסקים ותשו' אחרונים כ' שלא לאכול משחיטתו ע"כ קיבל עליו שפיר אותו פלוני שלא לאכול משחיטתו ובודאי אסור לו לאכול הבשר מזביחת הנז' ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ:

והרבה דברי' נשתיירו בקולמסי מה שי"ל ע"ד המשיגים ובענין הנז'. אך טרים. אחתום בזה אזכיר רק מ"ש המשיג האחרון בדבריו נגד הצ"צ להגה"ק מליבאוויטש זצ"ל וז"ל אבל הצמח צדק הוא פוסק בתרא ועלינו לשום יד לפה רק תפלתינו שיבא הגואל צדק במהרה ויהי' באמת הפוסק בתרא כי מי יודע מה יבא עוד פוסקים כמוהו לפסוק נגד הש"ע ולהרבות בחומרות נגד הלכה עכ"ל (כעין מה שאחז"ל על האומרים הני רבנן וכו') הנה אחזתני רעדה כי חרף דא"ח ואת גאון ישראל וקדושו רבשכבה"ג זצ"ל בדברי חדודין וליצנות וצריך להתפלש באפר ולבקש מחילה וכולי האי ואולי. וניכר מתוך ארש"ו כי מלא חימה על הרבנים הגאונים שמוסיפים חומרות כפי דעתו כעין שחרה לו מה שאסרו השטאטוסקווא אף שאינו מבואר בש"ע והוא עובר ע"ז וממונה בקהל שטאטווסקווא ודי בזה למבין. ונחתום במעשי הצדיקים אשר שמענו וידענו כי הגה"ק בעל צ"צ זצ"ל מסר נפשו על הדבר הזה בבית הקיסר ניקלאי הראשון בעת קרא איזה גדולי רוסיא ובתוכם הגאון הנז' לשאול חוו"ד עפ"י התורה אם מותר לגזור גזירתו אשר חפץ לעשות גם על זה שהיהודים כולם יהיו מוכרחים לספר זקנם ועוד גזירות והגה"ק במס"נ ממש (אשר לא ניתן לפרסם ולהאריך בזה) הלך בזה וה' עזרנו והופר עצתו ונתבטלה הגזירה הזאת מעיקרא. ולא יצאה לאורה. הארכתי בזה די כן אחתום בברכה ושלום ונזכה לגאולה שלימה בכלל כ"י:

וזה אשר כתבתי על שהדפיס א' השגות נגד דברינו הנז' והשבתי בעה"י כמבואר בזה:

בוילקט יוסף סי' ק"ס השיג הרב וכו' על דברינו בסי' קל"ג שם. ונפלאתי על דבריו ראשית מ"ש על מה שכתבתי בשם הגאון חת"ס זצ"ל שעד שנת תתנ"ו ומקודם הגזירה אז גם הגויים גדלו זקניהם ועי"ז הבאתי ראי' שהגי' במדרש ובטור ה' ר"ה מגלחים שערן ולא זקנם ובא הרב הנז' להשיג שהכונה בחת"ס שאז בזמן הגזירות גלחו כל זקנם ומקודם הי' ג"כ מגלחים במספריים אבל לא כל הזקן רק בריחוק בקצהו. הנה מלבד שאין זה מכונת החת"ס שכ' בפי' שמקודם היו גם הגויים מגודלי זקן ולא נראה שהסתפרו הזקן כלל מכ"ש היהודים. ועוד והוא העיקר ראי' לדברינו ממ"ש החת"ס שם שאותן שברחו לארץ פולין לא באו לכלל היתר זה דשנת תתנ"ו וא"כ הרי הם נוהגים בזה כמנהג אבותיהם באשכנז מקודם הגזירה ואם נאמר כדברי הרב הנז' שבאשכנז גם מקודם נהגו היתר פשוט לספר זקנו (כשהניח מקצת ולא כל זקנו) א"כ מדוע לא שמענו מעולם שיקילו בזה בכל מדינות פולין גם בדורות הקודמים (וגם אותן שאינם מתנהגים כלל בחסידות) שיקל א' לספר זקנו אפי' במקצת (זולת עבריין גם על שאר עבירות ר"ל) א"ו פשוט שגם באשכנז לא נהגו מקודם לספר זקנם כלל אפי' במקצת והי' דת יהודית אצלם ע"כ היהודים היושבים במדינת פולין שברחו אז ממדינת אשכנז נשאר אצלם מנהג אבותיהם (כדברי החת"ס) שלא לספר הזקן ושלא לנגוע בקצהו כאשר זה ברור לעיננו וכדברי החת"ס זצ"ל בזה וכאשר הבאתי משמו שם וז"ב:

גם מ"ש דהך שלא לספר זקנו כלל וכלל הוא רק מדברי המקובלים. כנראה לא עיין בכל דברי שכתבתי שם וגם ממה שכתבתי בשם תשו' צמח צדק להגה"ק מליבאוויטש זצ"ל ובצ"צ כ' גם מאיסור לא ילבש גבר כמו שער בית השחי ובית הערוה ושער בית השחי אסור אפי' במספריים אסור ליגע כלל כמו שביאר בצ"צ הרבה דפים באורך ובעומק ע"ש:

גם מ"ש הרב המשיג על מ"ש מס' יין המשומר והביא מס' קיצור של"ה (אות ק' ערך זיוג) שהביא שם בשם יין המשומר ישם כ' במקום מגלח זקנם "במספריים'' כ' שם ''בתער'' וכן סיים בקיצור של"ה בסופו כמה גדול עונש המגלח זקנו "בתער'' עכ"ד. תמהתי בראותי כי אחר שהביא בהג"ה בקיצור של"ה המקור מהדברים האלו רק מס' יין המשומר דף ל"ה ע"א והוא כן בס' יין המשומר בדף הנז' כמו שציין עליו (דפוס הראשון ווינעציאה שנת ת"ר) ושם כ' "במספריים'', כמו שהבאתי א"כ כל דבר הולכין אחר מקורו כיון שרק ממנו הביאו, ואין לומר שט"ס הוא ביין המשומר. שהרי סיים שם הגאון מהרנ"ש זצ"ל בס' יין המשומר וז"ל הביטו וראו אחי ורעי כמה עונש גדול המגלח זקנו אפי' במספריים. לא כ"ש ק"ו בתער השם יצילנו מעונשא דא עכ"ל והרי בפירוש שהביא המעשה דר"י החסיד רק לדייק מזה דאפי' במספריים הי' העונש הגדול הנז' כמו שסיים וכתב בפירוש כנז' אלא שבעל ההגה"ה שבס' קיצור של"ה (והוא באמת רק לבעל ההגה"ה שהוסיף אח"כ כמהדורא בתרא כשחזרו והדפיסוהו עוד הפעם הס' הנז') בהעתיקו מיין המשומר החסיר אלו התיבות באמצעו ובפרט בסופו וכ' ורק ''בתער'' לסיבה לא נודע לי טעמו] ואולי בכונה מחמת שהיו מקילין במדינת אשכנז בזה רובם ככולם וכאשר כ' שמקילין אז בסתם יינם ר"ל וכשם שמצוה לומר וכו' ע"כ השמיטו ורצה להפרישם עכ"פ מאיסור גלוח בתער. וד"ל. עכ"פ זה ברור כמ"ש ביין המשומר בדף הנזכר ונייתי ספר ונחזי כדברינו (וגם נדפס יין המשומר מחדש מלפני איזה שנים פק"ק מונקאטש):

ועתה ראיתי מהכותב וכו' (בקונ' י"ח סי' קס"ח משנת תרס"ה) אשר הרחיב פה ולשון בדברי מליצות, הפריז הנוצות, מלא נאצות, בזיונות נמרצות. בראש כל חוצות. על כאלו אין כדאי להשיב בזה כי שמעתי תכונת האיש הבחור ההוא ואת שיחו ואין הצר שוה בניזק הדיו להשיב לו. וגם מצינו עוד בדברי נביאנו גווי נתתי וכו'. (ומ"ש מהפוסקים המחמירים שלא לאכול מאווזות הפטומות העתיק כל הענין מס' דרכי תשובה סי' ל"ג ועשה א"ע כאלו לא ידע ולא הביא דבר בשם אומרו וגם אין הענין דומה לשם כעוכלי לדנא וז"פ) אך גם בקונ' שלאח"ז (קונ' כ' סי' קע"ח) בא להשלים בדברי תורה ואם כי אחז"ל בד"ת ענה וכו' עכ"ז אינו בכדי השב כי אינם ד"ת. כאשר יראה כל רואה ומבין. כי הנה מ"ש הכותב הנז' שעפ"י האריז"ל חמיר יותר שלא להושיט ידו בזקנו ממה שחשש להסתפר במספריים ורוצה לומר שהפי' בזוהר וי לי' למאן דאושיט ידי' בדיקני' היינו שלא יגע בזקנו אבל להסתפר זקנו אינו איסור בדברי הזוה"ק עכ"ד, צחוק עשה לי וכל השומע יצחק לו וכי המסתפר אינו מושיט ידו בזקנו. והלא עוד נוסף ע"ז משחיתה במספריים שבידו. וזה פשוט לכל בר דיעה ולכל מעיין בכהאריז"ל:

ומ"ש כי דעתו של רבינו הרא"ה שכ' דבמספריים פטור אבל אסור לכתחלה. אינו נכנס בגדר הספק כלל (לענין שנאמר שהזוהר יכריע וכמ"ש עפי"ד השאילת יעבץ לעיל). הלא הוא הדבר אשר אמרתי כי לא עלי תלונתו כי אם עוד על רבינו הרא"ה מהראשונים. והמעשה רוקח והמרכבת המשנה והדברי יוסף והמכתם לדוד (להגאון מהר"ד פארדו זצ"ל) ועוד כיוצא ואחרון חביב הצ"צ לגדול האחרונים (הגאון מליבאוויטש זצ"ל) ונגד כל אלו יעיז הבחור הנזכר לכתוב שדבריהם לא נכנסו בגדר החשיבות גם להצטרף לספק כנז'. ולא הי' נגד עיניו הספרים הנ"ל כלל רק בלי דעת ועיון שאוג ישאג על נעוה"ו וכל רוח אין בו. ואיסתרא בלגינא וכו'. ובעו"ה מקויים בעוקבתא דמשיחא חוצפא יסגי ומ"ש מצוואת רי"ח הנה הלא נודע כמה ט"ס נפלו שם מהמעתיקים כמ"ש בפוסקים והלא יותר יש לסמוך על העתקת הגאון בס' יין המשומר שכ' בשם רבינו יהודא החסיד שהפליג בעונש גם המסתפר זקנו במספריים כמ"ש שם בפירוש כנ"ל ודלא כהועתק בקצרה והחסיר מאמצעו בס' קיצור של"ה כנ"ל:

והאמת אגיד וכאשר כתבתי כבר בתחלת דבריי כי לא עלה על דעתי כלל בזה על ערי אשכנז במדינות אשכנז וגם בהרבה גלילות במדינתינו שנהגו בקולא זו המה ואבותיהם ואבות אבותיהם כמ"ש הגאון חת"ס זצ"ל (ועיי' בשו"ת שמש צדקה חאו"ח סי' כ"ג שבאשכנז ואיטאליא נהגו להקל בזה) ואחז"ל כשם שמצוה לומר דבר וכו' ונמצאו שם הרבה ת"ח שהקילו בזה, והנח להם לישראל. אלא שראיתי הכותבים הנזכר יוצאים לחטוף בביז"ה דברי רבותינו הנ"ל ע"כ מצאתי א"ע כמחוייב לכתוב האמת כי הנוהגים איסור בזה אינו מטעם חסידות וקבלה בלבד רק ג"כ מפני דת יהודית וכד' הפוסקים שמחמירים בזה וכמ"ש הצ"צ שם שרבינו האריז"ל לא מטעם קבלה בלבד נהג איסור בזה רק מדינא וכמו שביאר שם באורך ובירר ע"ש ותמצא חדשות ונצורות אמתיות מלא ישן וה' יזכנו לראות במהרה בקיבוץ גליות בכלל כ"י ברחמים רבים:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה