אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מד

סימן מג

כבוד הרב המאה"ג וכו'. הגיענו יקרתו ובטרדות עתותי קודש אלו ימי הרצון אצלתי לי עת מעט להשיב עכ"פ בקצרה כאשר יורונו בעה"י.

אשר הקשה על דברי השערי תשובה סי' ד' ס"ק ה' שכ' ומי שנוהג כהש"ע ונטל בשחרית במים הפסולים לנט"י לסעודה אם אח"כ נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול מהם בלא ברכה דהו"ל ספק ברכה דשמא יצא י"ח נטילה הראשונה ואע"ג דלא בירך אז מ"מ שוב לא יוכל לברך וצונו על נטילה זו ונטילה ראשונה חלף שעתה וע"ז תמה כת"ה דכיון שכתב במ"א ס"ק י"ג דעיקר הברכה משום התפלה דלר"ר א"צ ברכה כלל וא"כ אף שנטל ידיו במים פסולים כ"ז שלא בירך לא עבר זמנו והוי עובר לעשייתן כמו שאנו נוהגים שנוטלים ידיהם יפה להסרת ר"ר ואחר כך נוטלים עוד הפעם אחר עשיית צרכיו ומברכים ענט"י דכיון שאינו רוצה להתפגל מיד בקומו ממטתו ע"כ יוכל לברך אחר עשיית צרכיו קודם התפל' וכו' עכת"ד ולענ"ד ל"ק דמי הכריחו לכת"ה לומר דהשע"ת מיירי שאינו רוצה להתפלל אז מיד וי"ל שמיירי בפשיטות כשקם ממטתו בבוקר בדרך וכיוצא ואין לו מים פסולי' ורוצה להתפלל מיד ונטל ידיו בהמים פסולים בלא ברכה כדעת הי"א בש"ע ואח"כ מיד קודם התפלה נזדמנו לו מים כשרים בזה י"ל מיירי השע"ת ואם כי בש"ע כ' המ"א לדעת הי"א שאפשר דמיירי כאן שאינו רוצה להתפלל מ"מ לא כ' רק בדרך ספק ואפשר כדי שלא תקשי על י"א במחבר מקו' הלבוש דמי גרע מצרור כמ"ש שם המחצה"ש. ובאמת דברי מרן המ"א אלו צ"ע דהרי דעת הי"א במחבר דא"צ ברכה במים פסולים הוא דעת הרא"ה מובא בב"י שם וז"ל כתב הרא"ה דכל מים דפסולי לנט"י דוקא לסעודה אבל לתפלה כיון דסגי לן בכל מילי דמוקי מהני אפי' לכתחלה מיהו לא מברך בהו כיון דלא אתקין לנטילה עכ"ל הרא"ה מובא בב"י הרי בפירוש דמיירי הרא"ה בנט"י לתפלה עכ"ז כ' דא"צ ברכה והוא דעת הי"א במחבר וא"כ צ"ע ד' המג"א שכ' שאולי מיירי שאינו רוצה להתפלל עתה והיינו בע"כ רק להעביר ר"ר והרי נראה מלשונו בפי' דמיירי בנטי' לתפלה וא"כ שפיר נכונים דברי השע"ת שכ' דמי שעושה כהש"ע היינו כנז' שהוא דעת הרא"ה דמיירי בנטילה לתפלה כשנטל ידיו במים פסולים בלא ברכה ואח"כ נזדמנו לו מים כשרים שאין לברך על נטילה השניה במים יפים. ומה שהקש' כת"ה על מש"כ בשע"ת דכיון דכבר סרה הר"ר ע"י נטילה ראשונ' וכו' וע"ז הקשה דהא משום ר"ר בודאי א"צ ברכה כנז'. הנה עיי' במחצית השקל שם ס"ק ה' ויתיישב לו ג"כ שכתב המחצה"ש דאף שמשום ר"ר אינו מברך כדברי המ"א מ"מ כיון שנעשה פעולה קצת תכלית בנטילה זו להעביר ר"ר ע"כ שפיר שייך ברכה על נטילה הראשונה גם שהיתה להעביר ר"ר ע"ש ולפי"ז שפיר כ' השע"ת דא"צ לברך על נטילה שני' דאזדו לי' מצותו ע"י נטילה הראשונה:

ומה שהקש' כת"ה דהא לפי"ד הפמ"ג דלכן א"צ נטילת שחרית כונה אף שהוא מצוה חיובית כיון שהיא מצוה דרבנן וא"כ כיון שמכוין שלא לצאת עתה במים אלו הפסולים כיון שרוצה ליטול אח"כ במים יפים קודם התפל' וכשמכוין בפירוש שלא לצאת הרי לא יצא גם במצוה דרבנן כמו למ"ד מצות אצ"כ בדאו' מ"מ כשמכוין בפי' שלא לצאת לא יצא י"ח כדברי הרבינו יונה עכת"ד (מלבד דלפי"מ שכתבו דמיירי שרוצה להתפלל מיד רק שאח"כ נזדמנו לו מים יפים א"כ ממילא לק"מ אך גם) בגוף הדבר צ"ע לע"ד ומה דפשיטא לי' מיבעיא לי עוד. אם כי נראה לכאו' ראי' לדבריו מדברי השו"ת משפט צדק (ח"ב סי' ס"ב) שממנו לקח מקור הדברים במג"א סי' ס' דמצוה דרבנן א"צ כונה ובמ"צ כ' שם ליישב דעת הרא"ש שיישב בברכות ד' הראב"ד הרי דמודה לו דמצות אצ"כ ובר"ה פסק הרא"ש כר' זירא דמצ"כ וע"ז יישב במ"צ דרק במצות שופר דאורייתא הצריך הרא"ש כונה אבל בברכות דרבנן א"צ כונה והנה בלשון הרא"ש שם בברכות על קו' הראב"ד כ' הרא"ש דטפי עדיף מבלא כונה ממה שעוקר הכונה לברכה אחרת עכ"ל הרי דמודה הרא"ש דגם בברכה דרבנן אם עוקרה בכונתו שלא לצאת בברכה זו דלא מהני מ"מ באמת ז"א ראי' דידוע מדברי הר"ן בר"ה דדימה זה לדין מינו מחריב בה וכו' וא"כ בכונה לשם מצוה או ברכה אחרת י"ל מחריב יותר ממה שכיון שלא לצאת, אמנם בפמ"ג בפתיחה הכוללת מפורש כדברי כת"ה דגם במצוה דרבנן אם כיון בפי' שלא לצאת לא יצא. אך נ"ל עפי"ד הישועות יעקב סי' ס' שכ' דמאן דס"ל מאצ"כ ורק בכיון בפירוש שלא לצאת שכ' דעות בפוסקים דאינו יוצא בכה"ג גם למ"ד מאצ"כ מ"מ זהו רק חומרא דרבנן ומה"ת אמרינן מה בכך שהוא כיון שלא לצאת מ"מ המצוה נעשית בפעולתה וכיון שא"צ כונה אין נ"מ כלל בכונה שלו גם אם כיון שלא לצאת רק מדרבנן החמירו בזה עכ"ד א"כ די לנו שנאמר שהחמירו בזה במצוה דאו' אבל במצוה דרבנן שא"צ כלל כונה א"כ מנין לנו לומר שהך תקנתא דרבנן למ"ע דאו' דהיכא שכיון בפי' שלא לצאת לא יצא (למ"ד מאצ"כ) הוסיפו חכמים גם למצוה דרבנן והלא כיון שהמ"ע בעצמה רק דרבנן מנין לנו לומר שהוסיפו עוד חומרא דרבנן על מ"ע זו דדבריהם כעין תקנתא לתקנתא. בודאי לא מסתבר כן ונכון יותר לפי"ז דמצוה דרבנן ל"ש זה, כיון שאין נ"מ בכונתו כנז' רק בדאו' החמירו חכמים. ולא יוקשה בעיניו ממ"ש רבינו יונה שם בפ"א דברכות לענין הבדלה כיון שמתכוין שלא לצאת יוכל להבדיל אח"כ בביתו והא ברכת הבדלה ג"כ דרבנן שאני ברכות דאמירה צריך כונה יותר משא"כ בנט"י שהוא מעשה ובלא כונה ג"כ המעשה נעשית עכ"פ. וכעין זה חילק בס' ברכת אברהם ( להגאון מ' אבלי זצ"ל מפפד''מ) בפ' ערבי פסחים דמ"ש הר"ן דכשמכוין שלא לצאת לכ"ע לא יצא היינו רק במצוות שאין בהם מעשה אבל במצות שיש בהם מעשה תלוי בפלוגתא ע"ש ועכ"פ הדבר צ"ע. וראיתי בשו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' י' שכ' דלמ"ד דגם בכיון שלא לצאת מ"מ יצא י"ח מ"מ בדרבנן י"ל דלא יצא בכיון שלא לצאת ע"ש לדרכו וטעמו ואין זה סותר לדרכנו למ"ד מאצ"כ ובכיון שלא לצאת אז באמת אינו יצא במצוה דאו' וזהו חומרא דרבנן לדעת הישיע"ק ובמצוה דרבנן י"ל דל"ש זה כיון דאין נ"מ כלל בכונתו כנז'. ומחמת קדושת הימי' ימי התשוב' לא אוכל להאריך כלל וה' יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים ובבריאות ויחתמנו חותם חיים שנה טובה וכט"ס. ידידוש"ת.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה